הוא • היא \\ פרולוג

• היא •

זה התחיל מחיוך נבוך, מבטים לרצפת הכיתה ולרגליים ולנעליים, אוזניים אדומות וחתיכת נייר קטנה. הוא לקח את העיפרון שלו וכתב בכתב מפוזר: "זאת את" וצייר משהו שנראה כמו חצי דינזאור חצי כלב עם חיוך אדיוטי, שנטפה ממנו הילדותיות והתום. הוא קיפל אותה היטב באופן מרושל ומתרגש ושלח לעברה חתיכת נייר קטנה ומקופלת. היא פתחה אותה, ועל הנייר המקומט הציור נראה עוד יותר מצחיק, משונה ומטופש. היא הפכה את הנייר וכתבה: "אז זה אתה" ובמבט נחוש ונקישות קלות
על הרצפה היא שירבטה דבר שנראה כמו שילוב של תרנגולת ונחש עם כפתורים בבטן וגרב צבעונית בקצה. היא זרקה אליו את הנייר שהפך להיות פתק קטן ומטופש ומקומט היטב. הוא פתח אותו וצחק בשקט מתחת ליד. הוא לקח חתיכת נייר נוספת וכתב בהתרגשות וזיעה על פניו: "רוצה ליות חברה שלי?". הפעם הוא קימט את הפתק, שהפך להיות קסום ונפלא ותמים, בזהירות רבה. במקום לזרוק אותו הוא ניגש ומתח את ידו שעברה בין הילד שישב שם עד אליה. הילד הצביע והתרגז והזעיף
פנים, "המורה!" הוא אמר בקול תקיף. היא הסתובבה, והוא החזיר את ידו למקום. "על השאלה הזאת ניתן לילד אחר לענות," אמרה. והיא, שהשתוקקה לראות מה היה בפתק המיוחד שנדרש לשמור עליו, הביטה לרגע בו, שנראה כאילו איבד עניין בנושא והביט במורה שהסבירה דברים, שפשוט לאותו הרגע נראו לנחותים ביותר בעולם. גשם קל טפטף על החלון והתחזק לעיתו. היום, היא איבדה את הסקרנות מלראות איזה חיה שורבטה במיוחד בשבילה. או שלא?

• הוא •

היום, בהפסקות, הוא המשיך להביט בה, שהייתה יפיפיה ומתחשבת. הוא חשב לעצמו, מה היה
קורה אילו אותו הילד לא היה כל כך חסר סבלנות, או..מה היה קורה אילו הוא היה זורק את הפתק.
ואז הוא חשב על כמה תשובות. אם אותו הילד לא היה כל כך חסר סבלנות, ייתכנם סיכויים ש..בכל
זאת, ילד מהשורה הקרובה יצביע, והמורה תראה את הפתק והתעסקותם בו. או שאולי, הילד היה
מספר זאת למורה בזמן אחר, ואז הם היו מקבלים עונש כפול ומכופל. ואילו הוא היה זורק את הפתק,
אולי הוא היה זורק אותו רחוק מדי והוא היה מגיע לילדה אחרת, ואז יווצר מצב מאוד לא-נעים. או,
שהוא יגיע לרצפה, ואיכשהו, לילד אחר, שהיה מספר לכולם שהוא מאוהב במישהי ורצה להציע לה
חברות, ושיש לו שגיאת כתיב – שהוא כותב "ליות" במקום "להיות – ועוד אינספור אפשרויות מביכות
ומיותרות. כנראה הצעד שלו היה נכון. או שלפעמים..מוטב להסתכן?