לחץ, אתה וכדורים

הכל מלחיץ ולחוץ בזמן האחרון, והכדורים כבר מזמן לא מצליחים לעזור לי לישון. כל מה שאני מנסה זה לשכוח, לברוח, להתרחק. כלום כבר לא עוזר. אני כבר לא נרדמת מהמחשבות, אני עייפה נפשית ואני סחוטה מרגשות.
בבוקר אני מתגעגעת אלייך, בערב משעמם לי איתך ובלילה אני כבר חושבת על מישהו אחר. אתה משעמם אותי אבל אני צריכה אותך כמו חמצן. אתה משעמם אותי אבל אתה היחיד שתמיד מוכן.

ואני תמיד הייתי חייבת לחתוך ממך כשהכל רע. כי הכל רע ולחוץ וקשה מידי, כי שום דבר לא נכון ושום דבר לא פוגע בול במקום. אני אוהבת אותך. כן אני באמת אוהבת, אבל אתה מלחיץ אותי. אתה עושה לי יותר רע מטוב, והכדורים כבר מזמן לא עוזרים לי להירגע.

ואז אני חייבת לחתוך כשהכל טוב. אני חייבת כי כשטוב עדיין מלחיץ. מלחיצה אותי המחשבה על אותו בן אדם תמיד. המחשבה שאני אחראית עכשיו על רגשות שלא שלי בזמן שאפילו על שלי אני לא מצליחה לשלוט. מלחיצה המחשבה להתעורר כל בוקר עם אותו בן-אדם, לאכול איתו ולישון איתו כל לילה. ומה אם אני אתרגל אליו? מה יקרה אז?

אז ברור שאני חייבת לחתוך כשטוב כדי שאני אהיה זאת שעוזבת לפני שעוזבים אותה. הרי אתם תמיד עוזבים בסוף. אז לא היום. בינתיים אני מנסה להתחמק מכל מה שקורה וכלום לא עוזר. אני חייבת לישון כבר כדי להירגע. אני רק בורחת ומנסה לחנוק אותך כדי שתפסיק לנשום עליי ולהלחיץ.

הדבר היחיד שמחזיק אותי זה המחשבה על עצמי לא פה. אני רוצה להיות רחוקה מכולם, במיוחד ממך, אבל אפילו זה מלחיץ אותי. להספיק להכין, לחסוך, לעבוד, לזכור ולא לשכוח את עצמי בדרך. אני לחוצה. אתה מלחיץ אותי, ההורים שלי מלחיצים, העבודה, הלימודים, ובעיקר אני את עצמי. אני סתם לחוצה והכדורים כבר לא עוזרים.

האמת היא שאני בכלל לא על כדורים, אפילו כדורים נגד כאב ראש אני לא לוקחת כי אני נהנית מהכאב שנגרם לי ממך. אני לחוצה כי אני לא יודעת כבר מה לחשוב, על מי, איך, למה וכמה. אני שוכחת לחשוב גם על עצמי וכשאני נזכרת זה מלחיץ אותי. שום דבר לא מרגיע יותר. אפילו לא אתה. אפילו לא הוא. אני חושבת שאשקול ברצינות את העניין עם הכדורים.