לחיי היופי ולחיי הכיעור\ פרק 1 מנקודת מבט של נסיך
היא הביטה לעבר שום מקום ובהתה
המשכתי לגעת בשערה בעדינות
היא שתתה את היין היישר מן הבקבוק
שום דבר לא היה בסדר,
אבל כשאני והיא פה הכל טוב,
בלי דאגות
"ג'ולין על מה את חושבת?"
שאלתי אותה
"שאני לא טבעית"
היא אמרה
כמו תמיד
"את יפיפייה"
אמרתי היא עצרה אותי באמצע המשפט בגלגול עיניים
והיא נאנחה בעצבות
"באתי להגיד , שאת יפיפייה… אבל את לא רק זה, את חכמה, שנונה וחזקה"
אמרתי לה מתקרב לשפתייה לאט
היא נתנה לי לנשק אותה בעדינות
אך הרחיקה את ראשה לאחר שנייה
"אני רוצה לגזוז את שיערי , לעקור את עיניי ולצלק את כל גופי"
היא אמרה בהתמרמרות
נהייתי עצוב איתה, היא שהיא היפיפיה בתבל, שונאת את עצמה על כך, בגלל כל כך הרבה דברים
לפתע היא הביטה בעיניי
עינייה הביעו ריק
היא נשכה את שפתה התחתונה
"בוא נשכב"
היא אמרה לפתע,
הבטתי בה בתמהון
"את צוחקת נכון?"
שאלתי
"רבים ניסו לאנוס אותי, אחד מהם יצליח ואתה לא תהיה בסביבה להגן עליי והייתי רוצה שתהיה הראשון שלי"
היא אמרה בפשטות
רציתי כל כך, אך לא הייתי מסוגל, לעולל לה דבר כזה, שאני יודע שלא בי היא מאוהבת
אלא בחוטב היערות הכפרי
היא הביטה בעיניי ברצינות
"את גרה עם הבחור בו את מאוהבת, אבל את לא מצליחה להיות איתו בקשר אינטמי?"
שאלתי אותה
"אני לא מאוהבת בו "
היא הכחישה
אך נאנחה כאשר נעצתי בה מבט נוקב
"הוא הציל אותי, מה אני יכולה לעשות, הוא האביר על הסוס הלבן שלי"
היא אמרה מביטה בעשב הנע , ועינייה זוהרות
הנהנתי בכאב
הנסיך על הסוס הלבן שלה
ומה איתי? האם אני שאני באמת נסיך ויש לי אלפיי סוסים לבנים לא משתווה לחוטב עצים עלוב?
שלא רואה שהנערה היפה בתבל חושקת אך ורק בו,
כל פעם שמעלים את שמו בשיחה עינייה מביעות ערגה , כמיהה
לפתע היא קירבה את פנייה אליי
ונישקה אותי לאט
שפתייה בשפתיי
ידייה על עורפי
והיא מנצלת את חולשתי אלייה,
היא חושבת שאני חושק רק בגופה,
אילו ידעה שאני חושק בה בכולה
מאוהב בה עד כלות נשמתי
שאפילו שאני עם אחרות, הוזה אני אותה,
לוחש את שמה כתפילה בשפתיי
-ג'ולין- -ג'ולין-
לפתע הרגשתי את ידייה על חזי
היא פתחה את כפתורי חולצתי
רציתי בה כל כך
החלנו נשכבים על העשב הרך
היא בחיים לא נישקה אותי זמן רב כל כך
לפתע הזזתי אותה ממני במהירות כאשר ראיתי שלא אוכל להתאפק עוד זמן רב
רצוני לגעת בה, להיות בגופה להפוך איתה לשלם זה נהיה חזק ממני
הבטתי בעינייה שנפתחו מעט
ושתי דמעות זלגו מהן
"אתה יודע למה בריאן לא אוהב אותי"
היא אמרה לי לפתע
עוד דמעה ברחה לה
והיא עצמה את עינייה חזק
"הוא אמר שאני כל כך יפה עד כדי כך שאינני טבעית, שהוא לא מבין כיצד אתה נושק לי הוא אמר שלנשק אותי זה כמו לנשק מפלצת של יופי "
היא אמרה וכתפייה רעדו
והיא שמה את ראשה על רגליי
"למה הוא אמר את כל זה?"
שאלתי אותה כאשר נרגעה
"כי, ניסיתי לנשק אותו"
היא אמרה
וזה היה הקש ששבר את גב הגמל
לא יכולתי לדמיין אותה מנשקת מישהו אחר
תלשתי את העשב במהירות
היא שוב בהתה לשום מקום
והחלה למלמל
"מפלצת של יופי, זה מה שאני"
השעה הייתה כבר 3 לפנות בוקר,
והייתי חייב לחזור לארמון
"רוצה לחזור איתי?"
שאלתי אותה בעודי עולה על הסוס
"לא, אשאר כאן עוד קצת"
היא אמרה מוחצת בידה את האבן הקטנה שהייתה על ידה
רכבתי במהירות לעבר הארמון, המשרתות כבר היו ערות והכינו את ארוחת הבוקר לשעה שש
הן קרצפו ועמלו
ואני נכנסתי לארמון עם הסוס ולכלכתי להן את הרצפות בבוץ, וזה לא הספיק
הסוס שלי קישוט (דון קישוט ) החליט לעשות את צרכיו דווקא לאחר שנכנסו לארמון
המשרתות כעסו מעט, אך שהביטו בפניי הבעת הכעס נעלמה
ירדתי מהסוס והלכתי לחדרי
"אדוני הנסיך"
אמרה אחת המשרתות ממהרת להדביק את קצב צעדיי
"כן?"
שאלתי
"אתמול הנסיכה ליליאנה הגיעה והיא ישנה בחדרך, היא אמרה שתחכה לך עד שתשוב"
לעזאזל, שכחתי,
נכנסתי לחדרי והבטתי בליליאנה ערה מסתכלת עליי בכעס
גופה היה עם הלבשה תחתונה בלבד,
"כמה זמן אצטרך לחכות לך"
היא אמרה
אני יודע שהיא נסיכה וזה בניגוד לכל כלל ברור, אך רציתי להטביע בה את יגוני
להוציא מראשי את תמונת הדמיון של ג'ולין מקרבת את שפתייה לבריאן
עליתי מעל ליליאנה בלי להסס והיא החלה להפשיט אותי
תגובות (4)
כןןןן ! ועכשיו.
תמשיכי
תמשיכיייי
תודה על התגובות וכל יום אני אעלה לפחות פרק 1