לחיי אלפיים חמש עשרה- פרק 8

הוא עמד בכניסה ליד חבר טוב שלו, לא נותן לכמה אנשים לגשת אליו. הוא חייך אליהם וביקש מהם את הפרטיות שלו, ככה זה כשבנאדם הוא מפורסם. התקרבתי אליו, היה לי קר, לא התכוננתי לקור הזה. החצאית שבאתי איתה עפה לה ברוח, והייתי צריכה לשמור גם על חום הגוף וגם על החצאית המתנפנפת. מזל שמתחת היה לי גרביון. עמרי ראה אותי, חייך חיוך קטן ומיד פשט את המעיל שלו מעליו. התקרבתי אליו ובלי לשאול הוא שם את הג'קט על הכתפיים שלי. "זה רק שנינו" שמעתי אותו אומר. חבר שלו חייך ואז עמרי נגע בכתפי. הלכתי אחריו לחדר שהובילו אותנו אליו, סגרו את הדלת אחרי שנכנסנו. הוא היה חדר מרווח, נוח, עם שני שולחנות, כנראה בשביל חברים מיוחדים. התיישבנו אחד מול השנייה, כלומר הוא בימיני, ורק התחממתי בג'קט שלו.
"לא חשבתי שיהיה כל כך קר.." אמרתי לו בחיוך מובך.
"מצטער שאין לי עוד משהו להביא לך ללבוש" הוא אמר, "אבל ביקשתי שידליקו חימום". צחקתי, הוא באמת חשב על הכל.
"תודה" אמרתי בחיוך קטן. המלצר נכנס וכל מה שהזמנו לתחילה היה קפה, כל אחד מאיתנו רצה להתעורר קצת ובגלל שהיה קר אז הפיתרון המהיר ביותר הוא קפה.
"ראיתי שעזרו לך שמעריצות לא יגיעו אלייך" אמרתי מיד. הוא חייך חיוך מובך והודה שלפעמים זה באמת מעצבן אותו, שבימים כאלה אחרי ימים של צילומים הוא חייב את השקט של עצמו. בימים אחרים אין לו בעיה לדבר עם מעריצים, לתת תמונה או חתימה. כנראה שמכירים אותו בתעשייה הזו. אני אותו עדיין לא הכרתי.
"מוזר לי שלא הכרתי אותך" אמרתי מיד, "אני מכירה הרבה אנשים, לפחות לפי שם ופרצוף בגלל העבודה בתעשייה".
"אני די חדש בתחום" הוא חייך אליי, בדיוק הקפה הגיע ביחד עם כמה מאפים חמודים, יודעים לפנק אנשים כשיושבים עם מישהו כמו עמרי. "אבל מכירים אותי כי הייתי שחקן קודם" הוא אמר, "שחקן לנוער. בטח עברת את הגיל ואין לך זמן לראות סדרות טלוויזיה, אבל עשיתי מעבר משחקן טלווזיה לדוגמן, אמרו לי שאני יכול להיות פרזנטור טוב וזה עוד הכנסה מהצד אז למה לא".
"והתוכנית נגמרה?" שאלתי. הוא הניד את ראשו לשלילה.
"עונה שלישית מתחילה להיכתב אני חושב בפברואר" הוא חייך, "מסקרן אותי לדעת מה יהיה בה".
אחר כך הזמנו משהו לאכול, כבר הכירו את עמרי וידעו בדיוק מה הוא רוצה. אני לעומת זאת רציתי תפריט כדי לדעת מה המסעדה מציעה, ואז הזמנתי מרק וכמה לחמים, זה כל מה שרציתי לאכול. היה לי קר, עדיין, אולי הגוף שלי קצת חסר בברזל ובגלל זה כל כך קר לו, או שהסיטואציה גורמת לי להיות עם צמרמורות, או שבחברתו כל החום שלי נמשך אליו ונשאר בגופי רק הקור. אין לי באמת מושג מה הולך פה. הוא התחיל לספר קצת על עצמו ועל החיים שלו, על הניסיון שלו, על כל מה שעבר עד שהגיע ללהיות הפרזנטור של החברה הזו, או לפחות הפרזנטור ההתחלתי, מוביל הקמפיין.
"ולמה דווקא הלבשה תחתונה?" שאלתי. הוא צחק חיוך מובך. "מי אני שאסרב כשאומרים לי שיש לי אחלה גוף לזה?" הוא אמר לי ביחד עם קריצה קלה. צחקתי, יש לנו כימיה טובה, צחקתי הרבה בפגישה שלנו. זו לא הייתה פגישה שהייתי צריכה לתעד אלא רק להתחבר עם הבנאדם ולבסוף להכניס את החברה, לראות כמה הוא רוצה להיות שייך אלינו, להיות מיוצג אצלנו. אנחנו יכולים להמשיך לדחוף את הקריירה שלו למעלה.
"את יודעת" הוא אמר לי בחיוך, בדיוק שתיתי כוס מים, "לא היית רעה היום בתור דוגמנית, ממש הפתעת אותי. נכנסת לזה לגמרי, עשית כל מה שביקשו בלי תלונות, נשארת בפוקוס לאורך כל הצילומים. היה נורא קל לדגמן איתך כי באמת הרגשתי שאת לא מקשה.. התחברת לזה. מעבר לזה" הוא אמר לי בצחוק קטן, "ידעת למכור את הבגד, להשתמש בגוף שלך כדי להעביר את היופי של ההלבשה התחתונה. אם הייתי אישה הייתי רץ לקנות את הבגדים האלה" הוא צחק. חייכתי חיוך ענק לדבריו. הוחמאתי, קודם כל מישהו שיש לו קצת יותר ניסיון ממני אומר לי את זה, ובית הוא אומר שהייתי אחלה פרטנרית. אני יודעת בעצמי שמאוד חשוב בצילומים כאלה שבאמת תהיה כימיה, שהפרטנרים יהיו טובים, רק ככה התמונה באמת עוברת. מעבר לזה לשמוע את זה מבנאדם כזה, לא יכולתי לקבל מחמאה יותר טובה מזו לסוף היום.
"אתה רוצה לדבר על החברה קצת?" שאלתי אותו. הוא הנהן אליי, בדיוק פינו את הצלחות ושאלו אם אנחנו רוצים קינוח. עמרי נתן מבט אחד קטן למלצר והוא מיד הבין. כנראה שגם קינוח הוא נוהג להזמין אחד קבוע.
"בואי נשמע" הוא חייך. וכך התחלתי להסביר לו על החברה, על מה שיש בה, על המיוצגים ועל כמה שהיא עוזרת ותומכת בכוכבי הביצה השונים, כמה אנחנו משמשים באמת משהו בשביל המיוצגים שלנו, נותנים להם עוגן להישען עליה וגם דוחפים את הקריירה שלהם למעלה. מעבר לזה אנחנו דואגים לכבוד שלהם, דואגים לתת להם את מה שהם צריכים, דואגים להיות שם בשבילם בכל השקה או סט צילומים כדי להבטיח את מה שהם צריכים לקבל ודואגים שיהיה להם טוב. הם הפנים של המון מוצרים, של המון קמפיינים, ותחתם גם אנחנו. ככל שהם מתקדמים גם אנחנו מתקדמים, אבל את המחשבות האחרונות האלה שמרתי לעצמי בסוד.
"את נמצאת הרבה במשרד?" הוא שאל.
"אני העוזרת הראשית של ג'ו" אמרתי, "אני כמו יד ימינו".
"זה אומר שאני אראה אותך הרבה אם אני אבקר שם?" הוא שאל אותי. צחקתי והנהנתי. "אז אני חושב שאפשר לסגור על זה שאני מקבל את ההצעה שלכם" הוא אמר. הסתכלתי עליו מחויכת.
"רק בגללי?" שאלתי לא מבינה.
"אני חושב שיצרנו כימיה טובה ותמיד טוב לעבוד עם אנשים טובים. אני בסך הכל רוצה להיות במקום שיאהבו אותי ויכבדו אותי, וגם לעשות את העבודה הטובה, בערך כמו היום. כשאני אדע פרטים חדשים על הסדרה אני כמובן אצור קשר, ויתחיל המשא ומתן בקשר לתשלום, אבל זה לדעתי קובעים קודם כל עם הסוכנת שלי, ורק אחר כך זה עובר אליכם. אתם אבל תתחילו להגיע גם לשוק הילדים, להיות בהשקות מלאות ילדים, זה להיכנס למקום קצת אחר. את בטוחה שהחברה רוצה בזה?".
"אתה בדיוק הדוגמא לבנאדם שמשלב בין חיי המבוגרים לבין חיי הילדים" אמרתי לו בחיוך, הקינוח בדיוק הגיע, "ואני חושבת שהחברה צריכה להתמודד גם עם זה. אנחנו יכולים לעזור לכל מי שמבקש, ופונים לאנשים שאנחנו חושבים שיוכלו להוות משהו בשביל החברה הזו. אני חושבת שלאור אי התקריות שלך עם חובות, צלמים, אלימות, אלכוהול, החברה הזו באמת יכולה לתת לך גב. אנחנו מסירים את האחריות על דברים שתחליט לעשות בעצמך בלי התייעצות, ומול הליכים משפטיים רק אתה והסוכנת שלך עומדים, זה הדבר היחיד שאנחנו כחברת יחסי ציבור לא מתעסקת בה, אבל כל השאר אנחנו איתך בכל מקום".
"אפשר לבקש משהו?" הוא אמר לי אחרי שהוא עיכל את הדברים. לקחתי ביס אחד מעוגת השוקולד והתות שהוא הביא, נמסתי מרוב שזה היה טעים.
"כל דבר" אמרתי.
"אני כן בנאדם שמתחייב מאוד מהר למקום ולסיטואציה ולאנשים, ואני בוטח מאוד מהר באנשים ולפעמים זה גם אכזב אותי. אני רוצה שתבטיחי לי משהו בינינו" הוא ביקש. פתאום כל חזות הבנאדם ירדה ממנו, הוא הפך להיות הנער המפוחד, ביקש משהו ממקום של פחד קטן, ממקום שבעבר נפגע. הנהנתי אליו וחיכיתי להמשך דבריו. "את הרי בתחום הזה הרבה זמן. לפני שהדברים עוברים לג'ו, כשמשהו מגיע בנוגע אליי, תעשי קודם כל עם עצמך חושבים אם זה נכון לי או לא, אני סומך עלייך נורא, וזה בגלל קשר שאני חושב שיצרנו ביום, וזה מרגיש כמו הקשר שיש לי עם הסוכנת שלי. כשפרויקט חדש מגיע תחשבי אם זה באמת מתאים לי, ורק אז תאשרי ורק אז תתני את החותם שכדאי לי להמשיך עם זה, תשתמשי בניסיון כדי להוביל אותי למקומות הנכונים. אם את מרגישה שזה לא בשבילי, תדברי ותחסמי. אני לא צריך מקומות שארגיש בהם לא קשור או לא שייך, או שלא אמצא את עצמי, או שאעשה דברים שלא יעשו לי טוב. אני יודע שבעזרת השכל שלך, כוח השכנוע של הסוכנת שלי וההחלטות שלי אפשר להגיע גבוה. נכנסת למשולש, את לא תצאי ממנו בקלות".
"חיבוק זה אומר דיסטנס בשבילך?" צחקתי, "כי אני בכיף יכולה ללחוץ לך את היד אבל נראה לי שאחרי מילים כאלה אני קצת צריכה יותר" צחקתי. הוא חייך חיוך גדול וקם לקראתי. קמתי בתגובה ונתתי לו חיבוק חזק. המילים שלו, של בנאדם שכמעט ולא מכיר אותי, וסומך עליי נורא ובוטח בדעה שלי, נתנו לי המון. מעטים המקרים שהכוכבים שאנחנו מייצגים מתחברים נורא לאחד מאיתנו, אחד מאנשי הצוות. אני בטוחה שאנסה למנף את הקריירה של עמרי הכי גבוה שרק אפשר.