לחיי אלפיים חמש עשרה- פרק 37

בזה אחר זה נכנסו הדוגמנים אל החדר של ג'ו. מולם ישב פאנל בוחרים- ג'ו, שני אנשים מהחברה, עוד יועצת ואני, שאני כמובן עושה את העבודה הכי קשה. אני לא יושבת, אולי מעט על כיסא גבוה שהם הצליחו להשיג, אני קוראת להם אחד אחרי השני, נותנת להם את הבגדים שהם צריכים לנסות ולמדוד. אנחנו לא מצלמים אותם, אבל בודקים איך הם נראים בין אור כזה לאחר, המשרד של ג'ו כבר מתורגל לימים כאלה. אנחנו אוהבים לעשות את זה בדרך כלל באופן מאוד פרטי, בצימצום של אנשים שיבחרו מי באמת מתאים לקמפיינים בעונה הבאה. חלקים מהדוגמנים שראיתי הם שחקנים מתחילים, שכבר יצא לי לראות מכבבים פה או שם ואז ראיתי איך מעמד הסלביות עוזר להם להתקבל למקומות גבוהים יותר. היו פעמים שכבר קיבלו לקמפיינים אנשים שרוצים למנף להם את הקריירה, כמו שראיתי שלתוכניות אירוח או למשבצות בתוכניות ריאליטי לוקחים פליטי ריאליטי. מנצלים עד הסוף את חמש עשרה דקות התהילה.
יש אנשים שיגידו שגם לי יש חמש עשרה דקות של תהילה, שעדיין לפי התקשורת נמשכות. אנשים לא אמורים לדעת על המצב המסובך שאני ועמרי נמצאים בו. מבחינתם, אני ועמרי עדיין במערכת יחסים, והתמונות לא מעידות כלום. אף אחד לא יידע מה הולך, ואני מאוד מקווה שעמרי יצליח לומר לנטלי לסתום את הפה שלה ולא לדבר על כלום. אני בכלל לא יודעת איך הם יצליחו להסתדר עכשיו בסדרה, אבל אני סומכת על שניהם שהם אנשים מספיק בוגרים כדי לשים את זה בצד. ובכל מקרה, הרבה שחקנים שמשחקים בסדרות כאלה ואחרות, ונמצאים כל כך הרבה זמן ביחד, מתחילים לפתח רגשות אחד כלפי השני, זה דבר שהוא יותר מידי רגיל. כנראה שפשוט הייתי צריכה לנחש שמישהי לא תצליח לעצור את עצמה מול עמרי.
בסופו של היום מצאנו שלושה דוגמנים לקמפיין הזה, נדרשו רק דוגמנים בנים לבגדים הללו. ג'ו נתן לי לסגור את המשרד, לא אחרי שאצלצל לשלושת הדוגמנים האלה ואגיד להם שהם צריכים לבוא גם מחר לג'ו כדי להתחייב לקמפיין, לראות ששום דבר לא אמור להיות בשבועיים הקרובים בשביל הצילומים, ושהם יחתמו על חוזה של הקמפיין הנוכחי. לאחרונה אני שמה לב יותר ויותר שהפרזנטורים מתחלפים בין עונה לעונה, רוצים לרענן את השלטים, את האנשים. זו אחת הסיבות שהימים האלה כל כך מעניינים אותי, אני רואה בהם פרצופים חדשים שרוצים לכבוש דקה אחד בפסגת העולם, להיות על שלט כזה או אחר, ואחר כך הם יעלו תמונה שלהם יחד עם השלט וזה יהיה להם למזכרת לכל החיים. לרגע אחת להיות בצד שמצלמים אותו, ולא לקרוא על זה בעיתון ולהתפלל להיות שם.
אחד הדוגמנים שהתקשרתי אליהם היה אחד שמשחק יחד עם עמרי בסדרה. הוא קודם כל שמח שהוא הצליח להעביר את מה שהוא רצה, שהאופי שלו כן כבש את האנשים שישבו בפאנל. הוא שאל אותי אם זה בסדר מבחינתי שהוא פשוט ידבר רגע, כי הוא יותר מידי נרגש מהעניין, וצחקתי ואמרתי לו שהוא ירגיש חופשי להתרגש מזה כי זה באמת משהו מיוחד. הוא אמר לי שאמא שלו תשמח לראות אותו ככה, וזו גאווה בשבילה שהוא מוכן לעשות הרבה בשביל שהיא תקבל אותה.
"חלומות של אימהות זה דבר שתמיד רוצים להגשים ואף פעם לא רוצים לרסק" אמרתי לו, "תאמין לי שגם כשאני התחלתי לעבוד במשרד יחסי הציבור אמא שלי הבטיחה לי שאני אגיע רחוק, והיא צדקה". הוא צחק ואמר שהוא מכיר את ההרגשה, שכשכובשים פסגה מסוימת הטלפון הראשון הוא לאמא, מספרים לה מה קורה והיא צורחת גם לאבא אם הוא בבית. הוא היה משוחרר כשהוא דיבר איתי ואמר כמה הם צרחו כשגילו שהוא התקבל לסדרה. הוא הצטרף כשחקן נוסף רק בעונה הזו, והם גאים בו כל כך.
"בכל מקרה, מחר אני קובעת לך פגישה עם ג'ו לשעה עשר, זה בסדר?".
"כמובן" הוא אמר מיד, "ומה יקרה בה?". הסברתי לו שג'ו יסביר שם את הפרטים על הקמפיין, על ההתחייבות, שהוא יצטרך לעבור על חוזה ולראות אם מבחינת לוח הזמנים מועדי הצילומים נוחים, ובכל מקרה הם חייבים להיות נוחים אחרת זה לא יעבוד.
"היית פעם בסט של צילומים?" הוא שאל אותי. עניתי לו בחיוב על שאלתו ואז הוא שאל כמה שאלות כדוגמן מתחיל, איך זה מתנהל ומה קורה שם, כי הוא רוצה להוריד קצת מהלחץ שלו. הבנתי שמי ששלח אותו לעשות את האודישן היום חשב שהפנים שלו יהיו ריענון נחמד לצילומים, אבל שבסופו של דבר אין לו שום ניסיון מול מצלמה.
"באירועים משפחתיים" אמרתי לו, "אתה מצטלם? אתה מחייך בנוחות, אתה מרגיש טוב מול מצלמה?" שאלתי.
"בטח" הוא אמר, "אבל זה אולי גם תלוי בחברה שאני נמצא בה".
"אם תצטלם לבד זה קשה יותר, אבל אם אתה עם פרטנר תחשוב שפשוט באתם לחייך ולצחוק. זה מאוד תלוי מה יהיה הקונספט של הצילומים אבל אתה חייב להיות משוחרר. בוא אני אגלה לך סוד- הצטלמתי פעם לקמפיין, זה לא משנה מה וזה לא משנה מתי, כי אלה פרטים סודיים, אבל עמדתי מול מצלמה. צריך פשוט להרגיש בנוח ולשחק אותה מול הצלם. בסופו של דבר תקשיב לצלם ויהיה טוב".
"את מרגיעה אותי" הוא צחק. גיחכתי והמשיך להאזין למילותיו שאמרו תודה על כל העזרה, ושהרגעתי אותו ושהוא מרגיש בטוח יותר. אני חושבת שאין סיבה שהוא לא יצליח. עצם זה שבחרנו אותו מתוך שלושים או ארבעים האנשים שבאו היום, מוכיח שהיה בו קסם שאנחנו בטוחים שיצליח לכבוש את הצילומים. הוא לא שאל בכלל על עמרי, אולי כי הוא לא עשה אחד ועוד אחד שאני חברה שלו, או שאולי זה פשוט לא מעניין אותו. רק בדיעבד, בסיום השיחה, הבנתי כמה לא היה משנה לי גם אם הוא היה שואל, שהרי התמקדתי בעבודה שלו, בלעודד אותו ולהכווין אותו, ובסופו של דבר זה מה שצריכים מעבודת במשרד יחסי הציבור של ג'ו לנר. התקשורת שיש לי עם המיוצגים היא דבר שאני מרגישה שכבר אצלי בכיס הקטן- זה בא בחופשיות ואני מרגישה עם זה טוב, והם מרגישים בנוח לדבר. אלה שנים של ניסיון, זה לא בא ברגע.
"תקשיבי, אני בדרך אלייך, יש לך סיכוי לקבל אורחת?" צלצלה אליי נועה. במשך היומיום אנחנו מדברות ממש מעט, ולא ראיתי אותה מאז המסיבה, המציאות הייתה עמוסה מידי. היא הבנאדם היחיד שרציתי לראות ובשבילה באמת יהיו לי אנרגיות. אמרתי לי שאני אשמח אבל שאין אוכל בבית, אז היא הציעה שהיא תקפוץ ותקנה משהו ותגיע עם זה. היא חברה מדהימה. צחקתי ואמרתי לה שאני חוזרת מיום ארוך אבל שזה ממש מקסים מצידה ושבכלל אני רוצה לדבר איתה ולשתף אותה בדברים שקרו בחודש וחצי האחרונים. היא צחקה ואמרה שזה כולל גם אותה, ושהיא תגיע בערך בעוד שעה. כשסיימנו את השיחה רק נאנחתי ונכנסתי לאוטו- אלה ימים ארוכים, ובלי לדבר עם עמרי די קשה לי, אבל אני עומדת מאחוריי ההחלטה שאני צריכה זמן. אני אוהבת אותו, אין שאלה אחרת, אבל אהבה לא מספיקה כדי לטפח זוגיות, צריך שגם נהיה מספיק יכולים לטפח זוגיות.