לחיי אלפיים חמש עשרה- פרק 31

"זה לא דבר כל כך פשוט בשבילי לעשות אותו.." נאנח ג'ו. שנינו ישבנו במסעדה, אחרי ערב הפתיחה, אני לבושה בשמלת הסריג והוא לבוש בחולצה מכופתרת וג'קט. באופן כללי הצעתי לו פשוט לצאת וליהנות קצת, לשתות משהו או לאכול משהו כי אנחנו נמצאים במציאות שכל כך סוגרת עלינו. אני חושבת שלא הייתי יכולה לבקש בוס טוב מזה, ולכן לא הפתיע אותי שהוא זרם עם ההצעה שלי ובאמת הלכנו והתיישבנו במסעדה. הוא לא מאלה שיחשבו שצריך להיות דיסטנס מסוים, אלא הוא מבין שצריך את המנוחה הקטנה אחרי עבודה כל כך אינטנסיבית. הבעיה הייתה שלא רציתי כל כך להשתחרר, אלא שהייתי חייבת לדבר איתו, כי הבנתי שאין סיכוי שאני נותנת לערן להמשיך להסתיר את הסיפור הזה הרבה זמן, אני לא אעשה את זה לו. מבחינתי, הבנתי שהוא עשה כאן משהו שהוא בכלל לא היה מחויב לעשות, והסכים לסכן לרגע את המעמד שלו ככתב בשביל להגן עליי, ידידה שלו, אני מניחה שככה אפשר לקרוא לזה. מה שאני יכולה לעשות בתמורה זה לשחרר את הקפאת הכתבה כמה שיותר מהר, וזה אומר לדבר עם ג'ו ולשאת בתוצאות.
"אני אבין כל בחירה שתבחר" אמרתי מיד, "אני מבינה שזה דבר שהוא לא.. לא רגיל, מאוד חריג, ואני אבין אם אני עוברת פה על פסים אדומים".
"למה בחרת עכשיו לגלות את זה אם זה דבר שכבר קורה כמה זמן?" הוא שאל.
"אמורה להתפרסם כתבה בעיתון 'דרור' על הרומן החדש של עמרי, ובשביל להגן על הקשר ועל העבודות הבנתי שצריך לדבר איתך ואז לצאת בהחלטה לתקשורת, או לסיים את הקשר עם עמרי. ידיד שלי שעובד בעיתון דרור הצליח לשכנע את האחראית להקפיא את הכתבה, אבל לא יקח הרבה זמן עד שיתפשטו שם שמועות ואז הוא כבר לא יוכל להגן עליי".
"ומה את מבקשת ממני?" הוא שאל, עדיין מנסה לקלוט בדיוק מה אני רוצה, ומה לעשות.
"מול העינים שלי עומדות הקריירה והאהבה- והקריירה זה משהו שאני עובדת עליו כבר זמן רב, ואני מרגישה שהמקום הזה של חברת יחסי הציבור הוא מקום שמאוד מקבל אותי ושהוא כבר חלק ממני, לכן אני מוכנה לוותר על האהבה בשביל הקריירה". המילים חתכו לי את הגרון, כי למרות שהאמנתי בהן אמרתי לעצמי שיהיה לי קשה במידה ואצטרך לוותר על עמרי. העבודה תדרוש ממני לראות אותו עוד כמה פעמים, ואם אני אצטרך לסיים דבר שעושה לי כל כך טוב ביומיום, אני די אתמוטט. מצד שני אני לא יכולה לראות את עצמי מוותרת על מקום העבודה שלי, זה כבר לא שיקול של פרנסה, אלא שבלי העבודה הזו חלק מאוד גדול מהחיים שלי יילך.
"אני רוצה להיות מאוד כן איתך" הוא אמר לי אחרי שתיקה קלה. הוא לקח שלוק מהמים והסתכל עליי. "את לא עוברת פה על איזה חוק מסוים. זה שאת יוצאת עם שחקן זה לא כמו שחיילת טירונית תצא עם המפקד שלה, זה לא דבר שכמו בצבא שלא נותנים לרומנים האלה לקרות, את לא עוברת על חוקים שנכתבו למשרד יחסי הציבור, בלי עונש או משהו, זה לא קו אדום. אז קודם כל אני רוצה להרגיע אותך". מילותיו היו מסורבלות, כנראה שהוא לא ידע איך לנסח אותן, אבל בשורה התחתונה הבנתי שהרומן ביני לבין עמרי הוא לא דבר לא חוקי.
"אבל" אמר ג'ו, וידעתי והרגשתי שיש אבל בדברים שלו, "אני עדיין צריך שתדעי את סדר העדיפויות: העבודה הזו לוקחת שעות ענקיות, וזמנים רבים, ומעט מאוד שיחרורים. אני לפעמים מתזז אותך מבוקר עד ערב ואני יודע שכשחקן וכשתהיי מבחינה תקשורתית 'החדשה של עמרי', ואני מצטער שאני מדבר על זה ככה, יהיה מובן מאליו שתצטרכי להיראות איתו בציבור, אבל חלק מהאירועים האלה יתנגשו עם עבודות, או עם השקות אחרות בקצה השני של העיר או בעיר אחרת, ולא תוכלי להיות שם לצידו של עמרי, ולהיות איתו. אני צריך שתדעי שהלויאליות שלך פה למערכת היא בדרגה הכי גבוהה, והיציאה עם מישהו מתוקשר תגרום לך לעשות הרבה מאוד החלטות של לאן ואיפה, ואת תהיי מחויבת לבחור בעבודה שלך לפני הכל". הוא דיבר איתי חד וחלק, הסביר לי את כל מה שהייתי חייבת לשמוע. הוא דיבר איתי ברצינות, אבל הגיח לפעמים חיוך בפניו. הוא לא היה נראה כועס, בכלל לא, אבל הוא גם רצה להיות מאוד ענייני. הוא רצה להסביר לי שלא קל לתחזק מערכת יחסים עם כוכב ביחד עם עבודה כמו שלי, והן שתיהן דורשות המון. אם אני כמעט התמוטטתי מהשבועות האחרונים, ברגע שתצא ההודעה לתקשורת זה אפילו יהיה קשה יותר.
"אני אומר את זה כי אכפת לי מאוד ממך, גם כעובדת אבל כבנאדם. האם את בטוחה שתוכלי לעמוד בכל הלחץ הזה? העבודה לא נהיית קלה יותר, כוכבים חדשים נולדים בכל רגע ואני מנסה לגייס כמה שיותר אנשים מבטיחים לחברה שלי, והעבודות ימשיכו להיות עמוסות כמו שהן. האם את חושבת שתוכלי לשלב בין אהבה לקריירה?".
"לחלוטין" אמרתי לו מיד, כי התשובה כבר עמדה לי על קצה הלשון. אם לא הייתי חושבת שאני יכולה לשלב ביניהן, לא הייתי מתחילה עם זה בכלל. משהו בזה שגם עמרי עסוק, נותן לי את מרווח החופש שאני צריכה. אנחנו נפגשים ומדברים כשאנחנו יכולים, וכשאנחנו ביחד אנחנו מתנתקים מהעולם כי כל כך טוב לנו. אני מרגישה בעצמי שאני אוכל להתמודד עם העומס, עם התקשורתיות, עם השאלות, ועדיין להיות אחת העובדות הבכירות ביותר במשרד יחסי הציבור של ג'ו לנר.
"שתדעי, אני מאוד שמח בשבילך, אפילו מעבר לזה שאני הבוס שלך, כחבר, כמישהו שמכיר אותך כבר תקופה ארוכה ויודע כמה הזוגיות לא התבטאה בשנים האלה. ועמרי.. אני חושב שאת מחוללת לו שינוי מאוד גדול, והוא לא יספק את הילד הרע שאוהבים לפעמים להוציא בתקשורת. כשידעו שהוא יוצא עם מישהי בחירה במשרד יחסי ציבור, יבינו שהוא מתבגר. אני אומר לך בשיא הרצינות שזה הטייפ שאני רוצה בשבילו. יחד עם המעבר מסדרות הנוער לעולם המבוגרים, גם הקשר ביניכם יועיל לו. האמת, כשאני חושב על זה" הוא גיחך, "זה רק יעשה טוב לקריירה שלו".
"המילים שלך מפתיעות אותי" צחקתי. הוא צחק והנהן אליי, מבקש את החשבון.
"אבל לקריירה שלו זה בטוח יעשה טוב, השאלה היא מה יקרה לך, ואני רוצה שאם הלחץ יגרום לך לקרוס את תבואי ותדברי, כי חשוב לי לדעת מה עובר עלייך. אני מאמין שאת יכולה לשלב בין הכל, אני באמת מאמין בזה, אבל צריך הוכחות".
"תודה על כל הדאגה" אמרתי לו בחיוך, והמלצר בדיוק הגיע ונתן לידיו של ג'ו את החשבון. התכופפתי כדי להביא את התיק ממתחת לשולחן.
"אין צורך" הוא אמר לי. הרמתי את ראשי והסתכלתי עליו, "על חשבוני". חייכתי אליו בזמן שאני מרגישה אבן גדולה יורדת מליבי, ואת האצבעות שלי מוכנות להתקשר למספר של ערן ולספר לו את החדשות, ולהגיד שהוא יכול להפסיק לסכן את עבודותו בגלל הכתבה. הכל מתחיל להסתדר, סודות נחשפים, עכשיו נשאר רק אני כדי להוכיח שאני יכולה.