לחיי אלפיים חמש עשרה- פרק 27

הייתי שיכורה לחלוטין, ולא היה אכפת לי להתפרק. המסיבה הזו הייתה יותר מידי טובה, כיפית, מצחיקה, משוחררת. הדי ג'י פעל שעות נוספות עד הלילה, ולאף אחד לא היה אכפת כי זה היה במקום מבודד וגם לא באה משטרה, וחגגנו וצחקנו. לא התחרטתי שבאתי, אפילו אם הגעתי באיחור, המוסיקה נמשכה עד שתיים בלילה לפחות. עמרי היה איתי כל הזמן, לא נתן לי להיות לבד כי הוא פחד שאני אתחיל להשתגע מהאלכוהול, אבל באמת הייתי צריכה להשתחרר.
קודם, באירוע הפתיחה, ניר עלה לי על העצבים. ההתנהגות הבהמית שלו, המשתחצנת, החיוכים המזויפים שהוא נתן לתקשורת. הרגשתי שכל דבר בו מזויף, ושאני לא יכולה לסבול את איך שהוא מתנהג. הוא חשב שאני סוג של מלצרית, צריכה לשמור שהוא יקבל כל פעם את כוס השתייה שלו, יהנה, שיצלמו אותו מהזוויות הנכונות. מזל שמתישהו הגיע ג'ו וקצת הרגיע את הפוץ המתנשא. אני חושבת שרק בגללו היה לי רצון עז פשוט לצאת מהשגרה.
"את משוחררת אם את רוצה, עשית אחלה של עבודה, כל הכבוד" אמר לי ג'ו בסביבות חצות. חייכתי אליו וישר התקשרתי לעמרי, והוא אמר לי שהוא בחוץ, מחכה במקום שהתקשורת לא נמצאת בו. הגעתי אליו והוא ישר נסע אל המסיבה, שתק ולא דיבר, נתן לי להירגע. אני חושבת שהפנים שלי הראו כמה הייתי מעוצבנת על הבנאדם הזה, הרס לי את כל ההנאה מהערב המדהים שיכול היה להיות. כל הזמן התעסקתי במה הוא עושה, איך הוא יעשה את זה, בפוזות שלו, בחיוכים, בדרך שבה הוא מדבר. שחררי בר, היה ועבר.
"את כל כך לא פה שזה מדהים, שמונה שעות אני מנסה לשאול אותך מה שלומך ואת לא עונה" אמר לי עמרי. בינינו, הוא היה הצרה הכי קטנה שלי באותם רגעים. ולחשוב על זה שלא ידעתי אם אני אלך או לא, ואם יהיה לי כוח, ומה בכלל קורה בין שנינו אחרי מה שהיה. הוא היה נראה רגוע, שהשיחה שהייתה לנו אחרי כמה ימים הרגיעה גם אותו וגם אותי, אני אנסה להאמין לעצמי פה בקטע הזה. דווקא טוב יהיה לי להשתחרר וללכת לישון באיזה חמש ולקום בבוקר לעבודה כאילו כלום, והאדרנלין יבוא ויהנה ביחד איתי. כלום כבר לא משנה לי בנקודה הזו, הוא הצליח לבאס לי כל שמחה אפשרית. כולה בנאדם מסכן שחש את עצמו. בר, תשלטי על עצמך.
"אני מצטערת" נאנחתי, "היה מישהו בערב פתיחה שהיה הדבר הכי מתנשא בעולם, וכל הזמן בדקתי מה הוא עושה והוא עצבן אותי בהתנהגות המגוחכת שלו".
"מי המטומטם?" הוא שאל. חיוך עלה על פניי, אני אוהבת שעמרי זורם עם מה שאני אומרת.
"ניר אמסלם" אמרתי לו, "קיבל את הקמפיין של החנות הזו ועף עד מעל הראש. אני רצינית, אם לא היו שם מאבטחים הוא היה מקבל ממני כאפה מצלצלת. מכיר את זה שבנאדם כ
יכול לבאס לך את כל הערב? את כל העבודה? אין אירוע שאני כמעט ולא נהנית בו".
"בר תירגעי" הוא ביקש ממני, הסתכל עליי בעיניו היפות שיכולתי לראות גם בחושך של הלילה, "והנה אנחנו הולכים לאפטר פארטי מה שנקרא, ושם את הולכת ליהנות".
השעות עברו להן, ובגלל שנחשבתי לדייט של עמרי, למרות שאני התעקשתי שאני לא אקרא ככה, נשארו רק השחקנים המעטים של הקאסט, עם כמה מהחברים שלהם. גם אני נשארתי. פתאום כל הסלבריטאות יצאה החוצה, כאילו הושארה מחוץ לדלת הכניסה, וזה היה נראה כמו מפגש חברים רגיל שיושבים על קצת אלכוהול ונהנים מהחיים. התיישבנו בסלון של השחקנית, במעגל חברים, ופשוט התחלנו לצחוק ולדבר ביחד עם האלכוהול. לי כבר קצת כאב הראש, אז הפסקתי לשתות ושתיתי רק מים, קצת כדי להוריד את השכרות מעצמי.
"אין ערב טוב בלי שמשחקים בו 'אני אף פעם לא'" אמרה אותה בחורה ושלפה כוסיות שתייה ובקבוק של ערק. אני אישית לא סובלת את זה. עמרי שהיה לידי דווקא היה נראה פיכח יותר ממני, וצחקתי ולחשתי לו שאני לא מאמינה שאני אולי אצטרך לשתות את הדבר הדוחה הזה, ועוד יותר לא מאמינה שאני צריכה להמשיך לשתות אחרי הכמויות ששתיתי.
"את לא חייבת אם את לא רוצה.." הוא אמר לי מיד וליטף לי את הראש. כנראה ממש לא הייתי במצב, כנראה כבר הייתי עייפה והאלכוהול גמר אותי.
"לא נו יאללה, נלך עם הערב הזה עד הסוף, מקסימום אחר כך נקיא קצת. הרבה זמן לא השתחררתי ככה, מותר גם לי". אני בדרך כלל לא מאלה שמשתחררים ככה ונותנים לעצמם לאבד שליטה, אבל פעם אחת לצאת קצת מדמות הילדה הטובה זה לא דבר רע, פעם אחת לתת לשיכרון לסחוף אותי. אני בכל מקרה בידיים טובות.
את הדברים שהם אמרו אני בכלל לא עשיתי, בנג'י מצד אחד, סקס בשלישייה מצד שני. כולנו הסכמנו לפני המשחק שהדברים שמתגלים פה לא יוצאים החוצה, ובינינו, היינו כולנו חברים טובים (למרות שאני לא הייתי קשורה כל כך), וחברי קאסט שכבר ביחד כמה וכמה עונות. הם רגילים אחד לשני, יודעים לסתום את הפה בקשר לאחרים.
"אני אף פעם לא התנשקתי וראו את זה בטלוויזיה" אמרתי כשהגיע תורי. הצלחתי להוריד ככה לפחות חצי מהמשתתפים, הרי רובם היו שחקני הקאסט. כולם נאנחו ולקחו שוט אחד של ערק. צחקתי על זה, יש לי חוכמה מסוימת למשחק.
"חכי חכי" לחש לי עמרי בקול מחרמן באוזן. כבר לא שלטתי בעצמי ובתחושות שאני מרגישה כשהוא מדבר איתי, כבר לא שלטתי במה שאני מרגישה כלפיו. נשלוט אחר כך.
"אף פעם לא התנשקתי עם עמרי קשת" אמרה אחת המשתתפות. היה שקט מסביב. שתי בנות נאנחו, שתי בנות שהתנשקו איתו במהלך הסדרה, כי בסדרה המצחיקה הזו הוא קצת בנאדם בוגדי, ואני ישבתי קפואה ולא ידעתי מה לעשות. מצד אחד, אף אחד שם לא מהתקשורת, אף אחד לא יכול להדליף שום דבר וכולם חברים טובים, מצד שני עדיף שאני אשמור על עצמי ולא אגלה שום דבר. הם לא יידעו ששיקרתי, הם לא ידעו על הנשיקה הזו. עדיף שאף אחד לא יידע על זה, כי יכול להיות שהקריירה שלי יכולה להיהרס מנשיקה עם שחקן כזה, ואליי יבואו בשאלות. אני לא אסכן שוב את שנינו. נשארתי יושבת וחייכתי חיוך ממזרי לעמרי, ואז צחקתי בקול שהוא רודף שמלות אמיתי, וכולם השתתפו בצחוק שלי. הוא הסתכל עליי והנהן בחיוך, מבין את ההחלטה שלי. הוא הבין ישר מה עשיתי.
בסביבות חמש בבוקר יצאנו מהבית המקסים של השחקנית, אחרי כמה חיבוקים מהירים ותודה על ערב מקסים ויום הולדת שמח, ועמרי הסיע אותי הביתה, הרי את האוטו השארתי תקוע ליד הקניון, אקח אותו מאוחר יותר.
"לא התנשקנו הא?" הוא שאל אותי בזמן הנסיעה. נאנחתי והשענתי עוד את גבי על הכיסא, עייפה מלילה ארוך ומחמרמורת שרוצה לבוא ואני מסרבת לתת לה לבוא. בעוד כמה שעות אני צריכה להתייצב בעבודה, גג אני אגיע באיחור של שעה וג'ו אולי יבין. שתקתי ולא עניתי לו. "עשית את הבחירה הנכונה" הוא אמר לי. חייכתי והסתכלתי עליו.
"תודה" אמרתי לו, "זה לא שאני לא סומכת עליהם, אני פשוט לא רוצה שיהיה חשש אפילו קטן שזה ידלוף החוצה. הדיבורים שם לא היו דיבורים שכל כך יסכנו קריירה של אנשים, ועל זה הם לא ידברו כשמגיעה מישהי חדשה כמוני ועוד ממה שאני עושה.. זה מסכן הרבה אנשים".
"אבל אני ממש שמח שבאת" הוא אמר ובדיוק פנה שמאלה לכיוון הרחוב שלי, "הנעמת לי את הלילה ואת הבוקר". צחקתי ושמתי את ידי על ידו כשהוא עצר בפתח הבית שלי.
"תודה על ההזמנה, זה ממש עשה לי טוב, אני שמחה שאנחנו בסדר". הוא חייך ויצאתי מהדלת, עקפתי את הרכב מהצד ועליתי לכיוון הבניין. שמעתי את המכונית נוסעת והרגשתי טוב עם כל מה שהיה בערב הזה. אז נכון, שתיתי, השתגעתי, שיקרתי, אבל גם צחקתי, נהניתי, השתחררתי. תחליטו בעצמכם מה חשוב יותר ממה.