לחיי אלפיים חמש עשרה- פרק 18

מנקודת המבט של עמרי:
לבוש בחולצה מכופתרת, מבושם באפטרשייב, ועם תיק לא גדול ולא קטן יצאתי במכונית לכיוון משרד יחסי הציבור של ג'ו לנר. הייתי בטוח שאני אראה את בר, שהיא בטח תחכה איתי עד שג'ו יתפנה כדי לדבר איתי. לא דיברתי איתה כמה ימים, אני בכלל לא אמור לדבר איתה ככה, כמו ידיד שלה. אנחנו בסך הכל שייכים לאותו העסק, רק שאני מי שרואים והיא מי שדואגת שיראו אותו, אחנו שייכים לאותה תעשייה רק ממקומות שונים. אני בכלל צריך לשכוח ממנה, מהעניין שאני כל כך רוצה לדבר איתה, צריך לשכוח שאני מרגיש דברים שאני לא אמור להרגיש, הכל בגלל הצילומים.
עליתי במדרגות לכיוון משרד יחסי הציבור וצלצלתי בדלת. אחת הפקידות כנראה לחצה מבפנים על כפתור והדלת הכבדה נפתחה, ונגלה מולי משרד יפה ומכובד. פניתי ישר אליה ואמרתי לה את השם שלי, והיא אמרה שג'ו עוד כמה רגעים מתפנה ולבנתיים אני יכול לשבת פה ולחכות. היא שאלה אותי אם אני ארצה משהו לשתות, ולא רציתי להיות חצוף ולהגיד שאני מת לקפה כי לא הספקתי לשתות אחד בבוקר, אז ביקשתי ממנה רק כוס מים. היא חייכה, קמה ממקומה וניגשה כדי לתת לי כוס מים קרים. אני לבנתיים הספקתי לסרוק בעיניי את המשרד היפה,
"בבקשה" היא אמרה בחיוך, "אגב, אני לא רוצה להתחנף או משהו, אבל האחיינית שלי ממש אוהבת את התוכנית שאתה מככב בה. יצא לי לראות אותה כמה פעמים ביחד איתה, אתה שחקן מצוין".
"המון תודה" חייכתי אליה בנחמדות, אני אוהב את המחמאות האמיתיות האלה, "זה באמת חשוב לי לשמוע את זה". הטלפון שלידה צלצל והיא ענתה. היא חייכה אליי ואמרה שג'ו מוכן לקבל את פניי. שתיתי את כל מה שנשאר עוד בכוס המים בלגימה אחת ופניתי לכיוון משרדו של ג'ו. דפקתי דפיקה קלה על הדלת, והוא חייך אליי וקם ממקומו מאחוריי השולחן. התקדמתי אליו ולחצתי את ידו ואז התיישבתי מולו על הכיסא.
"כבר המון זמן ששמתי עלייך עין עמרי" הוא אמר לי בחיוך, "המון פוטנציאל שאפשר לממש, מישהו שבאמת יהיה אפשר לעבוד איתו וילך עם רעיונות חדשים, ואני מרגיש שאני באמת רוצה למנף לך את הקריירה לרחוק כי אתה מהאנשים שאני אשמח לייצג. מעבר לזה שאתה בעצם שייך לשני עולמות, עולם הילדים ועולם המבוגרים, יש בך משהו נורא צנוע שאני אוהב לעבוד עם האנשים האלה. תחשוב על שאר האנשים שאני מייצג, כולם בבסיסם אנשים צנועים שדווקא כל התהילה היא לא דבר שהם הכי חפצים בו. דווקא אותם אני אוהב להכניס אל המרכז כדי להראות שכל הפרסום זה לא משהו שמשנה לגמרי את האדם האמיתי. כשאני מתכוון לזה שאני רוצה למנף לך את הקריירה זה באמת לקחת אותך למקומות שיעשו לך טוב, ואני חושב שאם תלך ביחד איתי ועם הרעיונות הלפעמים משוגעים שלי, אתה גם מאוד תהנה".
"כבחור בן עשרים וחמש, שמעולם לא הכניס את עצמו לאיזשהי מסגרת, אני חייב להגיד לך ברצינות שאין לי בעיה ללכת עם הצד המשוגע" אמרתי בחיוך, "אני חושב גם שזה כן יוביל אותי למקומות טובים, ולא סתם אמרתי כן להצעה הזו. אני מכיר את המשרד הזה ממזמן, שמעתי עליו מכל מיני חברים, מכל מיני אנשים, ותמיד בסט הצילומים של הסדרה הייתי נפגש עם אנשים שמייצגים חברות שונות ובאות לראות האם המיוצגים שלהם מקבלים את מה שהם צריכים. תמיד רציתי שיהיה גוף מאחוריי, אתה מבין למה אני מתכוון?".
"בוודאי" הוא חייך אליי. הוא לקח לגימה מכוס השתייה שהייתה לו, ואני בחנתי את תנועותיו ואת חיוכו האמיתי. הוא לא היה כל כך מבוגר, ומדהים אותי ההישגים שבנאדם מגיע אליהם בגיל כל כך צעיר, לעמוד בראש אחד מחברות יחסי הציבור הטובות בארץ, להיות עדיין כל כך נחמד ואמיתי כלפי המיוצגים ולדבר איתם בגובה העיניים, ולדעת בדיוק מה להגיד כדי לשכנע. אז כן, הוא גם בסופו של דבר איש עסקים, שיודע לאן למנף את הקשרים שלו ואת הכריזמה שלו, ומרוויח בעזרת כל שחקן או דוגמן או מפורסם אחר כסף וחי חיים טובים, אבל אנשים כאלה יכולים להיות גם בבסיסם אנשים לא כל כך נחמדים שרואים את כל התענוגות האלה בראש הרשימה, ולא את האנשים. אני מרגיש בשיחה איתו שהוא מתייחס אליי כאדם, מכבד אותי כאדם, לא מעוניין רק בכסף. הוא בבסיסו אדם נחמד, וכזה אדם אני רוצה שייצג אותי.
אחר כך, בהמשך השיחה, ביקשתי ממנו לשתף אותי ברעיונות שיש לו בראש. הוא קודם כל דיבר על קריית הדוגמנות והראה לי גם כמה מהתמונות שיצאו, ובאמת שהן היו טובות, והפתיעו אותי. לא האמנתי שאני זה שמצולם שם, בפוזות האלה, באינטימיות ביני לבין בר אבל אינטימיות שעדיין מספקת את הסחורה, לא האמנתי שאני זה שנכנסתי שם לנעלי הדוגמן, ושאני סוג של פרזנטור של החברה הזו. "ממה ששמעת מהם, הם התלהבו מהצילומים? אני עדיין חושש" אמרתי לו ברצינות.
"אמרו לך שייצרו איתך קשר?" הוא שאל אותי. הנדתי את ראשי לשלילה.
"עם הסוכנת" אמרתי, "אבל אני עדיין חושש, ואשמח גם לשמוע מה אתה חושב עליהם. זה דריכת רגל ראשונה בעולם הדוגמנות, ועד כמה שהיה מרתק ומיוחד על הסט, בסופו של דבר צריך לספק סחורה טובה, ואני לא יודע אם נתתי את מה שהם היו צריכים".
"מאיך שאני מסתכל על זה, עשית עבודה מצוינת. אין סיבה לדעתי שלא ירצו שתייצג את החברה הזו, אתה הפנים המתאימות, הגוף המתאים, וממה ששמעתי מאנשי הצוות יש לך רצינות מאוד גדולה על הסט, ואתה מאוד מחויב לצילומים, אתה לא מתעצבן, אתה לא מנג'ס, אתה לא מנדנד שרע לך, אתה פשוט עושה את העבודה טוב בלי להתלונן, ואת זה אנשי צוות מאוד מעריכים ורוצים גם לעבוד עם אנשים כאלה". אני באמת חושב שחלק מזה מגיע בזכות בר.
"זה מאוד נחמד לשמוע" אמרתי לו בחיוך, "תודה". הוא הרגיע אותי ואמר לי שאין לי מה לדאוג, ושרוב הסיכויים שהטלפון שהסוכנת תקבל יהיו חיוביות.
אחר כך הוא גם אמר לי שיש סיכוי שהוא ירצה למנף את קריירת המשחק טיפה יותר. הוא מודע לזה שהצילומים חוזרים בפברואר, אבל הוא חושב שאני גם מתאים לשחק במקומות קצת יותר מבוגרים הוא אמר לי שתמיד יש ליהוקים חדשים להצגות, סדרות ועוד, והוא תמיד מוביל את המיוצגים שלו לשם. הוא אמר שהוא יכניס אותי לרשימות האלה, כשהוא ירגיש שסדרה יכולה להתלבש לי טוב, כולל מבחינת לו"ז של צילומים. הרגשתי מהדברים שלו שהוא מאוד מאורגן, שהוא יודע בדיוק לאן לקחת אותי, שאני ממש צריך לסמוך עליו.
"הסברת לי הרבה דברים בפגישה הזו" חייכתי אליו, "אני יוצא מאוד משוכנע שזה מקום טוב, ושבחרתי לעצמי מקום טוב".
"אני מאוד שמח שאתה מרגיש ככה, המטרה שלי זה שתרגיש בנוח, סוף סוף שניפגש פנים מול פנים כמיוצג אל מייצג, ואני אסביר לך קצת על התוכניות. אני מאוד שמח שאתה חלק מהחברה שלנו עמרי" הוא אמר לי ברצינות, והיה משהו במילים שלו שמאוד הרגיע אותי, "ואתה לא הילד השטותניק שיעשה לי צרות, ואתה מתבגר תוך כדי הצילומים ותוך כדי העבודות, ואני מרגיש את החובה לתת לך לממש את הפוטנציאל שלך עכשיו ובמקומות הטובים. חסרים אנשים כל כך טובים בתעשייה כמוך". המילים שלו ריגשו אותי, גרמו לי להרגיש כמו בת שמתרגשת מדברים של אהובה שהיא כל כך רוצה ואוהבת, אבל בעיקר שימחו אותי ועודדו אותי. לא הייתי צריך כל כך לפתוח את הפה כדי שהוא יבין אותי, ואני חושב שקשר בין מיוצג למייצג בעיקר בסיטואציות כאלה, חייב להיות טוב. עשיתי בשכל כשבחרתי להיכנס לזה.
"אני אהיה איתך בקשר בהמשך, בטח לאחר ההודעה של החברה של ההלבשה התחתונה, אבל אני לא מהמציקים, אני לא מתקשר הרבה, ואתה חי חיים מאוד רגועים תוך כדי צילומים, אודישנים או שיחות עיתונאיות. רק שתדע שהכל עובר אליי, ואני יודע הכל ולפעמים גם לפנייך, ואז דואג ליצור גם קשר פה ושם. אתה לויאלי פה למערכת, מהבחינה שהדברים שקורים פה הם בגדר הסודיות עד שמחליטים להוציא הודעה רישמית לתקשורת, ואני שולח אותך מכאן עם חוזה שאני רוצה שתקרא ותחשוב טוב טוב אם אתה בנוי מספיק כדי להיכנס אליו, שב עם הסוכנת שלך. אני לא נכנס לך עמוק לתוך החיים, שתדע, כי אני מאמין בחופש שאנשים צריכים, אבל אני פותח בפנייך המון אפשרויות שאתה גם בסופו של דבר בוחר אם ללכת איתן. יש לך פה הרבה חופש, אני רוצה שתזכור את זה, וההחלטות בסופו של דבר הן רק שלך". הוא חייך אליי והגיש לי כמות של דפים מחוברים ביחד, זה כנראה החוזה שאני צריך לעבור עליו. חייכתי אליו וקמתי, והוא קם בתגובה אליי. הושטתי לו את ידי בחיוך ולחצתי אותה, הרבה כבוד אני רוכש לבנאדם הזה.
ביציאה שלי מחדרו, גלגלתי בראש את חמש הדקות האחרונות, המילים שלו, האמון שיש לו בי. זה כל כך מחזק כשבנאדם כל כך מאמין בך, וסומך עלייך ובעצם מכניס אותך תחת חסותו. המקום הזה ייתן לי הרבה.
"בלה אני צריכה שתודיעי למשרד הזה שאני אגיע בעוד שעתיים כדי לתת להם את החוזים, מערכת עיתון 'דרור' שלחה מייל שצריך לתייק, ואני צריכה את הכתובת של הערב. ג'ו עסוק ואני לא יכולה לשאול אותו" שמעתי את הקול של בר אומר כשאני צעדתי לכיוון היציאה.
"ג'ו כבר לא עסוק" אמרתי בחיוך, ובר הפנתה את מבטה אליי וחייכה.
"היי" היא התקדמה אליי ונתנה לי חיבוק קטן, לא חזק כל כך כי במשרד צריך להראות דיסטנס מסוים, "איך הלך? ואיך אתה בכלל?".
"שורד" צחקתי, "למדתי המון מהפגישה הזו, ואני צריך קצת לשבת ולעכל, ולקרוא את החוזה לאט לאט ולראות לאן אני נכנס".
"אתה עושה החלטות נכונות" היא אמרה בחיוך. חייכתי אליה ופניתי לכיוון היציאה.
"שיהיה יום טוב" איחלתי להם כשפתחתי את הדלת.
"יום מצוין" היא אמרה בחיוך ואני יצאתי וירדתי במדרגות. ככה אני צריך לשמור את זה, קטן ונורמלי, היי פה ושם, ובלי יותר מידי מחשבות. במילא רוב המוח שלי עסוק בכל הדברים שג'ו המטיר עליי.