לחיי אלפיים חמש עשרה- פרק 14

יום למחרת, בשיחת הבוקר במשרד, ג'ו לא הטיל עליי שום משימה. הוא רק ביקש שאני אשאר אצלו רגע במשרד אחרי שכולם ייתפזרו. הייתי ממילא צריכה לדבר איתו, וזו הייתה הזדמנות מצוינת. חשבתי שהוא בטח רוצה לדבר איתי על הצילומים שהיו אתמול, ובכלל להתעדכן מה קורה עם הרכש החדש שלנו "עמרי קשת". כולם התפזרו לאיטם ונשארנו רק אני וג'ו ישובים מחויכים.
"קודם כל רציתי להראות לך את התמונות" הוא אמר לי בחיוך וסובב את המסך. גם התמונות של אתמול היו מוצלחות, הוא באמת צלם מצוין. גם יש משהו בגישה של כל הצוות שם שנורא עשה לי טוב, והם לא התחלפו מפעם אחת לשנייה, ואני חושבת שכל מי שיזכה לעבוד עם הצוות הזה ירגיש טוב. גם דאגתי לומר את המילים האלה לג'ו, תמיד טוב שמישהו שהוא אחראי משרד יחסי ציבור, ייתן איזה מילה טובה לעובדים שמספקים את הסחורה שהוא מייצג. תמיד חשוב להראות הערכה לאנשים.
"אני גם רציתי לדבר איתך על זה" אמרתי לו. לא התכוונתי להסתיר את זה ממנו, והאמת שדי ידעתי את התשובה שלו. אני הרבה זמן בעסק הזה ויצא לי להיחשף להרבה דברים, וכשהצגתי לו את הבקשה של האחראית גם ידעתי שהתשובה שלו תהיה שלילית. הוא כמובן יגיד כמה מחמיא זה שבכלל מבקשים את זה ממני, אבל שיש קודים במשרד הזה ואנחנו מחויבים להישאר מאחוריי הקלעים. לכן גם לא הופעתתי שהתשובה שקיבלתי הייתה בול מה שציפיתי לקבל. הוא עמד על אותם עקרונות שאני חשבתי, שכמובן שזה מקסים ושעשיתי עבודה טובה, אבל זה היה רק בגלל שהדוגמנית האחרת לא יכולה הייתה לבוא, ומישהו היה חייב להחליף אותו. הבנתי אותו לגמרי כשהוא אמר שאנחנו צריכים לשמור על הצד שלנו בעסק, ושאם אני אצטרך לעבוד שם, לא נוכל יותר לייצג את המוצר הזה ולהיות האחראים על המוצר הזה, כי זה יראה מכור, כי זה יהיה מוזר שמישהי מתוך החברה באה וגם מדגמנת את המוצר. ככה זה בעסק הזה. חייכתי אליו ולחלוטין קיבלתי את דבריו, אני גם מבינה אותו וזה לא בא אליי בהפתעה. אני מכירה יותר מידי את העסק הזה בשביל זה.
"מעבר לזה אתה בטח רוצה לשמוע מה קורה עם עמרי" אמרתי לו בחיוך. הוא הנהן ואז התחלתי לספר לו שהסברתי לו על משרד יחסי הציבור שלנו. הרגשתי שאני צריכה לספר לג'ו בעצם את הסיפור הארוך יותר של מה שקרה ביני לבינו במהלך השיחה שלנו, מה שלא היה לי זמן בימים האחרונים לעדכן אותו לגביהם. הוא הנהן לכל דבריי, והסברתי לו שגם אתמול אחרי סט הצילומים עמרי ביקש עוד שיחה ולכן לקחתי אותו אליי הביתה, כמו שהוא יודע שזה מקום מאוד נוח ושמיוצגים רבים באים לשם כדי לדבר והוא מפנה אותם אליי, ככה שעוד יותר עמרי מרגיש בטוח איתנו.
"אני רואה שיצרתם כימיה ממש טובה" הוא אמר לי. הנהנתי אליו.
"אני חושבת שעמרי שונה משאר המיוצגים שלנו, ולא רגיל לכל עולם הפרסום ולעניין שכולם רואים אותו כדבר החם. ככוכב נוער בעבר הוא היה רגיל לצעקות וצרחות של בנות צעירות, אבל אין לו שמץ של מושג בעולם המבוגרים שאנחנו כל כך רוצים להכניס אותו אליו, ולכן עם השיחות איתי, ובטח שבשיחות איתך שהוא עוד ינהל, הוא יבין קצת יותר מכל המציאות של כוכב בידור במדינתנו וייצא קצת מתדמית השחקן לילדים".
"ואגב, אני לא בטוחה כמה מפריעה לו התדמית הזו" הוא חייך, "אבל כן עסק הדוגמנות מאוד מתאים לו, מבחינת הפנים שלו והגישה שלו. בטח גם על סט הצילומים הוא מתנהל בצורה מצוינת".
"אני יודעת שבפעמים הבאות שהוא ידגמן אתה תבוא להסתכל, ושהימים כרגע היו עמוסים, ושם אתה תהיה מאוד מרוצה מההתנהלות שלו. בהחלט בחרנו מישהו טוב להמשיך איתו הלאה, ואני מרגישה שבי הוא נותן אמון מאוד טוב ככה שנוכל באמת לקדם לו את הקריירה".
"אל תשכחי שיש לו סוכנת שהוא צמוד אליה..".
"שאני אשכח דבר כזה" צחקתי, "אבל עדיין, לא משנה סוכנת או לא סוכנת, הוא אמר לי בשיחות שלנו שהוא מרגיש שהוא יעד את עצמו למקום טוב שיעשה לו גם טוב, ולכן אני רוצה כל כך למנף את הקריירה שלו. לא היה לי אש כל כך גדולה בעיניים למנף קריירה של אדם כבר המון זמן".
"טוב, מה כבר יש להגיד חוץ מעבודה טובה וממש כל הכבוד?" הוא חייך אליי חיוך מכובד, "ובקשר להמשך היום, אני צריך ממך שני דברים- הראשון הוא שתעבירי בשמי משהו למשרדים של עיתון 'דרור', ואחר כך תקפצי ותאספי דברים בשבילי ובשביל המשרד מהכתובות הבאות. היום בערב יש ארוחה חגיגית של כמה מראשי חברות המיוצגים במסעדה חדשה שנפתחה, ואני אמנם לא מייצג שם מישהו אבל מגיע כאורח כבוד אז אני צריך שתאספי בשבילי חולצה ושעון שהזמנתי במיוחד".
"בסדר גמור" אמרתי בחיוך, "והחבילה לעיתון דרור?".
"היא מונחת שם" הוא אמר והפנה את אצבעו אל עבר קופסא שהיתה על כיסא בסוף החדר, "הודעתי להם שזה אמור להגיע בשעות הקרובות. את באמת לא צריכה למהר, וכל עוד הדברים יהיו אצלי עד שאצא הביתה, שזה אומר בסביבות ארבע חמש, קחי את היום בתור יום מנוחה יותר מאשר תיזוזים. אולי תסתכלי קצת במערכת העיתון, זה יכול להיות מעניין בשבילך".
"יום טוב" אמרתי לו בחיוך וקמתי ממקומי.
"יום מצוין ושוב, עבודה מצוינת, ותודה על שאת מספרת לי דברים ולא הולכת מאחורי גבי". אפילו לא הייתי מעלה בדעתי לבגוד בג'ו. הוא אחד ממקומות העבודה הטובים ביותר שיש לנו במדינה, ואיש כל כך נחמד שנותן באמת המון מעצמו ואל המיוצגים שלו, ומתנהג אלינו בצורה מקסימה ולא מקשה אלינו, ודואג לפנק אותנו, את העובדים, בכל מיני מסיבות, כרטיסים, השקות או מוצרים. יש משהו בעבודה בחברת יחסי ציבור שמאוד משמח אותי.
עם היציאה לעבר עיתון 'דרור' חיוך עלה על פניי. לא דיברתי עם ערן אתמול חוץ מרבע השעה הקצרה, בגלל היום הכל כך עמוס של שנינו, אבל אני אזכה להפתיע אותו עכשיו בעבודה. מהמעט שזכרתי מהשיחות שלנו, זכרתי שהוא אמר לי שהוא עובד בשביל עיתון דרור. מעניין באמת איך הלך לו עם הראיון במשחק הכדורגל. חשבתי על כמה נוח לי שהקשר הזה לא לוחץ יותר מידי, והוא קליל לי וכשיש זמן מדברים, ואני כן מנצלת את הזמן כדי לדבר איתו, וכן כיף לי לדבר איתו ואני דואגת לשמור על כך שנדבר. חשבתי שהכניסה למערכת יחסים תכניס לי כל כך הרבה דרמות, אבל בגלל ששנינו עסוקים בלתעד ולעזור לדרמות של אחרים, מוחינו עסוקים בלנוח והמנוחה ביחד מרגיעה. טוב לי איתו, ואני חושבת שזו התחלה של משהו מאוד חיובי, גם בשבילי וגם בשבילו.
"שלום, אני ממשרד יחסי הציבור של ג'ו לנר, באתי להביא חבילה שנשלחה מטעמו". היה צלצול בדלת והיא נפתחה, יותר נכון דחפתי אותה לאחר הצליל. הלכתי אל המעלית ולחצתי על הכפתור שלידו הייתה המדבקה של 'מערכת עיתון דרור', ורק הסתכלתי במראה על בגדיי כדי לראות שאני מספיק מתוקתקת. דלת המעלית נפתחה וצעדתי מיוחכת ביחד עם החבילה לכיוון דלפק הכניסה.
"בוקר טוב" אמרתי בחיוך לפקידת הקבלה. היא הסתכלה עליי בחיוך נפלא, חיוך של אדם טוב. אמרתי לה שג'ו ביקש ממני להשאיר את זה כאן, שזה מיועד לעורך הראשי של העיתון, והיא חייכה ואמרה שהוא כרגע בפגישה אבל שהיא תעדכן אותו שהחבילה הגיעה.
"אני רק צריכה שתחתמי לי כאן שקיבלת את החבילה" אמרתי בחיוך. היא עשתה זאת בחיוך ובדיוק הטלפון בסביבתה צלצל. "רק שנייה" היא ענתה אל הטלפון וחזרה להסתכל עליי כשידה מונחת על המיקרופון של הטלפון.
"עוד משהו?" היא שאלה אותי בחיוך.
"החדר של ערן מילר כאן בקומה?". היא חייכה חיוך רחב. "אני מעבירה אותך לשלוחה הבאה, תודה על הסבלנות" היא אמרה ולחצה על כפתור שכנראה מעביר את השיחה למקום הבא. היא חייכה אליי ושאלה אותי מה הקשר שלי אליו, ולא הייתי בטוחה מה לענות לה.
"אני.." התחלתי לגמגם.
"אני מצטערת על החקירה, פשוט אנחנו לא מכניסים כל כך הרבה אנשים להסתובב כך סתם במערכת העיתון. זה יהיה בסדר אם אני אקרא לו לפה והוא יאשר את הכניסה שלך?".
"בוודאי" אמרתי לה בחיוך. היא התנצלה ואמרה שלמרות שאני נראית מאוד נחמדה אין לה רשות לעשות את זה, ולכן היא מעדיפה לקרוא לו כדי להגיע לכאן. חייכתי אליה בזמן שהיא מתקשרת לערן ושמעתי אותה מדברת איתו ואומרת שיש לו הפתעה בלובי. תוך שתי דקות בערך הוא הגיע.
"בר" הוא אמר בחיוך והתקדם אליי. הוא נתן לי נשיקה קטנה על השפתיים וחייך חיוך רחב. "מה את עושה פה?".
"ג'ו שלח אותי לתת חבילה למערכת העיתון וחשבתי לקפוץ בדרך להגיד לך היי, אז היי" צחקתי. ליטפתי את כתפו כשהוא מסתכל עליי בפנים מומסות ומלאות שמחה.
"אז אני מבינה שאתם יוצאים" היא אמרה בחיוך. סובבתי את מבטי אליה והנהנתי.
"אני לא כל כך עסוק אז אני יכול לצאת בשבילך ולאכול איתך איזו ארוחת בוקר, אם את לא ממהרת". אמרתי לו כתגובה שג'ו לא נתן לי איזה משימות מיוחדות להיום, ושאני רק צריכה לחזור למשרד לפני שהוא יוצא, ויש עוד כמה וכמה שעות עד השעה הזו. הוא חייך ואמר שהוא רק מביא את הדברים מהחדר וחוזר אליי.
"זכית במישהו מיוחד" לחשה לי הפקידה כשהוא התרחק מאיתנו. צחקתי והסתכלתי עליה.
"ממש עשית לי הבוקר עם האנרגיות הטובות" אמרתי לה בחיוך אמיתי, "וכן, הוא מישהו מיוחד".