לחיי אהבה – פרק 1^

הכול היה מושלם, טוב ויפה, אבל איך הכול התפרק בין רגע? איך אתה נעלמת לי?!
לא ידעתי איך להתחיל לחפש אותך, ניתקת קשר עם ההורים שלך, איתי, עם כול מי שהכרת!!,
לעומתך, אני רק צמחתי ופרחתי, עברו שנתיים מאז המקרה, אבל אתה עדיין במחשבות שלי,
התגייסתי לצבא, החלטתי לעבוד בתור משטרה, הכרתי מישהו, מצאתי לי חיים חדשים,
חיים שלא קשורים אלייך, חיים שלא תלויים בך..
אבל אז זה חזר אלי, פתאום הגעת, אבל לא אליי….

צלצול חד העיר אותי משנתי, פתחתי עיניים, אני צריכה להתרגל לעובדה שאני עובדת חשבתי לעצמי,
בעודי קמה מהמיטה לכיון החלון, הרגשתי מחנק, היה לי חם, הסתובבתי לשולחן הנמצא ליד החלון,
שולחן חום עבה, העשוי מעץ, שעליו מודפסים לבבות אדומים קטנים.
לקחתי את הפלאפון שלי, ראיתי שיחה שלא נענתה, ואחריה הודעה:
"מותק, הלכתי לעבודה, אחזור בערב,
נשיקות, סיימון.."
חייכתי חיוך קל על שפתי , ראיתי שמישהו התקשר אלי, אבל מחסום, 'מוזר' מלמלתי,
ירדתי במדרגות לחדר האמבטיה, שטפתי פנים וצחצחתי שיניים, למרות שהטעם של המשחה הייתה מנטה,
אני שונאת טעם מנטה, מה פתאום יש לי משחה כזאת? שאלה את עצמי,
תוך כמה שניות של הסתכלות על המשחה, הבנתי שסיימון קנה אותה..

"כמעט אחרת", אמר לי 'הבוס' ג'ורג' מקליין מהמשרד שלו, חייכתי לעברו חיוך זדוני, ונכנסתי למשרד שלי,
שהייה ממש מאחורי המשרד של ג'ורג'.. ג'ורג' הוא לעיתים בוס טוב, לפעמים הוא נוזף בי בלי סיבה,
ולא נותן לי חקירה לחקור, אלה סתם לסדר תיקים של עבריינים. הוא גבוה ורזה, בעל שפם קצרצר
המבצבץ מתחת לסנטרו, הכרתי אותו רק לפני כ- 3 חודשיים, ועדיין אני לא התרגלתי אליו,
"יש פה איזה תיק שאני רוצה שתחקרי אותו". הוא יצא מהמשרד שלו, לכיון המשרד שלי,
"משהוא פה מסריח!", הוא קבע, וזרק את חבילת הדפים על שולחן הזכוכית שהיה באמצע המשרד,
"מה חדש?!", שאלתי בלעג, לקחתי את הדפים והתחלתי לקרוא,
"שון ריידר, מואשם ברצח בן אדם,
אחריי המשפט יכול להיות שון ללכת למאסר של 12 שנה,",
הפסקתי לקרוא, לא יכולתי לזוז, קפאתי במקום, פתחתי את פי לאט לאט ואמרתי,
"שון?!"..