לחיות עם בנים ~ פרק 22

אני וונסה ראינו סרט בסלון,מכורבלות בסמיכת פליז דקה ומחבקות אחת את השנייה כל פעם שיש קטע מפחיד.
"ונסה אמרת שהסרט הזה לא מפחיד" אמרתי לה.
"זה סתם היה כדי לשכנע אותך לראות אותו, בחיים לא ראיתי אותו" היא אמרה וחייכה אליי חיוך קטן ומתנצל.
"אני אהרוג או…אהההה" צרחנו ביחד ואני חושבת שכל הבניין רעד לשנייה.
ריק בראיין ולוק רצו לסלון מהר.
"מה קרה?" שאל לוק בלחץ.
"הוא הרג את גרייס!" אמרנו לו ביחד.
הם צחקו.
"בגלל זה צעקתן, חולות נפש" אמר ריק והתיישב לידי. חיבקתי אותו וטמנתי את ראשי בחזהו כששוב פעם הרוצח הסדרתי החליט לרצוח מישהי בדרך אכזרית ביותר..
"היי גם אני רוצה לראות" אמר בראיין ונדחף ביני לבין ריק.
"דפוק" צחקתי וחיבקתי הפעם אותו.
"אמרתי לך שהם חולים עלייך" אמרה לי ונסה וקרצה.
"גם אותך אנחנו אוהבים" אמר ריק וחיבק אותה. היא צחקה, מי יודע, אולי יצא מהשניים האלה משהו בעתיד..
"טוב טיפשים, אני חוזר למיטה. תהנו ילדים" אמר לוק בעייפות וחזר לחדר.
"ואני הולך להכין לי משהו לשתות אם אני צריך להיתקע איתכם כל הלילה." אמר ריק.
"הוו אני באה איתך, באלי גם." אמרתי וקמתי מהספה.
הלכנו למטבח.
"איכס אתה שותה קפה?" שאלתי אותו בגועל.
"ברור" אמר.
"אתה בנאדם ממורמר" צחקתי.
"מצחיק מצחיק" אמר.
"אני יודעת" אמרתי.
"את יודעת שהתגעגעתי אלייך?" אמר ומשך אותי לחיבוק מוחץ.
צחקתי .
"גם אנייי" אמרתי וחיבקתי אותו.
"באמת, אני מרגיש שלא דיברנו שנים" אמר.
"אתה רוצה לדבר?" שאלתי.
"עכשיו?" שאל.
"למה לא?" שאלתי.
"לא בסדר, סתם..חשבתי שתרצי להיות עם בראיין" אמר ואת המשפט האחרון דיי מלמל.
"למה שאני ארצה להיות עם בראיין?" גיחכתי.
"סתם.. עזבי" אמר ולגם מהקפה שלו.
"מה יש לך ריק?" שאלתי.
"מה יש לי?" שאל.
"כן, זה בדיוק מה ששאלתי אז אל תתחכם ותשאל את אותה שאלה כי זה לא ילך לך" אמרתי לו.
"אין לי כלום" אמר והתיישב על הכיסא.
"כל שיחה אתה חייב להזכיר את בראיין, אתה מוכן להסביר לי אחת ולתמיד מה נסגר בניכם?" שאלתי.
"כלום.." אמר.
"נוו ריק, בבקשה" אמרתי.
"את זוכרת שאמרתי לך על בראיין, שכולן רוצות אותו?" שאל.
"נוו"
"אז..אז גם היא רצתה אותו" מלמל.
"מי רצתה אותו?" שאלתי לא מבינה.
הוא בהה בכוס שלו, לא מעיז להרים את מבטו אליי.
"היא הייתה חברה שלי, מאז התיכון" התחיל לומר.
"אהבתי אותה יותר מאת החיים שלי נשבע" הרים אליי את פניו וגיחך.
"אני מבראיין היינו החברים הכי טובים מאז התיכון, מה שלא ידעתי.. זה שהיא מנצלת אותי כדי להיות קרובה אליו שלוש שנים הייתי איתה עד המסיבת סיום המזויינת הזאת" אמר בכעס.
"איך..איך אתה יודע שהיא ניצלה אותך?" שאלתי אותו, נזהרת במילותיי.
"את מכירה את הריקוד הזה השקט שרוקדים בזוגות..זה תמיד במסיבות סיום וחתונות" אמר.
"כן" צחקתי "סלואו"
"אז היא נעלמה לי בדיוק בשיר הזה, אני זוכר שלפני הנשף היא שיגעה אותי שנרקוד לפחות את הריקוד הזה, כי אני לא אוהב לרקוד..אז הלכתי לחפש אותה. תפסתי אותם מזדיינים בשירותים.." אמר.
"מנייאק" מלמלתי בכעס, אני לא מאמינה שבראיין עשה לו את זה.
"סלחתי לו, הוא אמר שהיא פיתתה אותו, והוא גם היה שיכור מהתחת באותו ערב, ממנה נפרדתי. לא יכולתי לראות את הפרצוץ שלה יותר" אמר.
"זונה" אמרתי.
"אני עדיין כועס עליו, היא הייתה האהבה הכי גדולה שלי" אמר.
"ריק, תפסיק להיתקע בעבר, אתה כבר בן 21, נכון? נשף הסיום שלך נגמר כבר לפני יותר משלוש שנים" אמרתי לו.
הוא צחק צחוק קטן וחייך אליי.
"את חמודה שאת מנסה לעזור לי, אבל זה מסוג הדברים שקשה לשכוח" אמר.
"הוא בעצמו אמר לך שהיא פיתתה אותו, ואתה עד לזה שהוא היה שיכור,הוא אפילו לא אהב אותה"
"בדיוק! זה העניין, הוא אפילו לא אהב אותה!" אמר.
"מה העניין? חשבתי הלכתם לישון ינוטשים אני לא מאמין שהשארתם אותי עם הפסיכית הזאת יותר מחמש דקות" אמר בראיין שנכנס למטבח.
הסתכלנו עליו שנינו.
"לילה טוב" אמרתי להם ונתתי לריק נשיקה בלחי.
התקדמתי לעבר הכניסה למטבח ובראיין בא גם הוא לתת לי נשיקה קטנה על הלחי ,אבל התרחקתי ממנו ויצאתי מהמטבח.