לחיות עם בנים ~ פרק 21

קמתי בבוקר, עטופה בזרועותיו החסונות של בראיין. הוא היה בלי חולצה…רגע מה?!
"בוקר טוב" הוא מלמל קרוב לפרצופי.
"אנחנו…"
"ראינו סרט" הוא צחק.
"קצת קיטשי הייתי אומר, פעם אחרונה שאת בוחרת סרט" הוא חייך אליי.
"מטומטם" גיחכתי.
הוא צחק והתרומם, היה לי פתאום ממש קר מחוץ לידיים השריריות שלו.
קמתי גם.
"נהניתי אתמול" הוא חייך.
הרגשתי איך אני מאדימה, אפילו לא יודעת למה… השפלתי את מבטי מיד.
"גם אני.." שיחקתי באצבעותיי בחיוך מובך ואז מיד הרמתי את מבטי אליו.
הוא הרים גבה ומבטו נראה משועשע. פאק. אני עושה מעצמי צחוק.
"אני הולכת להתקלח" אמרתי וקמתי מהמיטה במהירות.

"בוקר טוב" אמרתי ללוק ובראיין שישבו במטבח ושתו קפה.
"בוקר טוב" הם הסתכלו עליי.
חייכתי אליהם חיוך חטוף וניגשתי להכין לי נס.
"אז..איך היה אתמול?" שאל אותנו לוק.
הנחתי את הספל על השולחן לידם והתיישבתי.
המבטים שלי ושל בראיין הצטלבו כשחשבתי על אתמול..זה לא שעשינו כלום, פשוט היה כיף..אני לא יכולה להסביר את התחושה, הכל היה ניראה מוזר מידי.
לוק הסתכל עלינו וחייך.
"אוקיי. אני מבין שנהניתם" הוא אמר וקם. הולך לסלון ומשאיר אותנו לבד.
פתאום זה נהיה מביך. קלטנו שאנחנו פשוט בוהים אחד בשני בצורה מפחידה ופשוט הורדנו את מבטינו.
"איפה ריק?" העברתי נושא.
בראיין גיחך.
"בטח העביר את הלילה טוב" אמר.
חייכתי חיוך קטן והלכתי לחדרי.

בראיין:
התיישבתי ליד לוק על הספה בסלון.
"אז מה.. שכבתם?" הוא שאל.
"לא!" אמרתי במהירות.
הוא התיישר על הספה והביט בי .
"אז מה זה היו המבטים האלה במטבח?" שאל.
באתי לענות לו אבל ריק התפרץ לדירה.
"אתם. לא. מבינים. איזה. לילה. היה. לי."

אחריי שעתיים של דיבורים או יותר חפירותת של ריק על ה'לילה המדהים' שהיה לו אתמול עם בחורה אחת בלחץ אשלי יצאה מהחדר שלה . היא הייתה נראת קצת לחוצה..
"אני יוצאת" היא הודיעה והתקדמה במהירות לעבר הדלת , אחריי שלקחה את המפתחות של האוטו שלה.
"לאן?" שאלתי אותה.
"ונסה" היא אמרה קצרות.
"רק אל תביאי אותה פה אחר כך" אמרתי בציניות.
לונסה יש מעיין אובססיה ושיגעון לא מוסברים כלפיי…
"לא מצחיק" היא אמרה ברצינות ויצאה מבדירה.
"היא בדרך כלל צוחקת מזה" גיחך ריק.
לא התרכזתי בכלל למה שהם עוד דברו. היציאה הדרמתית של אשלי קצת הלחיצה אותי.
משהו קרה.

אשלי:
הגעתי לבית של ונסה. אני לא מאמינה שזה באמת קרה.
דפקתי על הדלת . אבל היא לא פתחה , וגם לא שמעתי אותה.
פתחתי את הדלת..קצת מופתעת שהיא פתוחה.
"ונסה?" שאלתי.
"ונסה?" הגברתי את קולי.
נכנסתי למטבח. היא ישבה עם הרגלים צמודות וראשה טמון בהם. ממררת בבכי היסטרי.
"ונסה" מלמלתי והתיישבתי לידה. מחבקת אותה חזק.
"אני זונה אשלי. זה מגיע לי" היא מלמלה בבכי.
"זה לא מגיע לאף אחד" אמרתי לה.
"לא. זה מגיע לי. אני זונה משוגעת, כולם אומרים שאני משוגעת. אפילו את. אפילו החברה הכי טובה שלי אומרת שאני משוגעת. אני שתיתי.. לא שלטתי בעצמי. אני פשוט זונהה" היא אמרה.
"ונסה, דיי זה לא נכון" ניסיתי להרגיע אותה וליטפתי את שיערה.
"את לא זונה ולא משוגעת" אמרתי לה.
"אני כן אשלי. את יודעת שאני כן. אני פאקינג נואשת. זה הגיע לי , אני דרשתי את זה" אמרה לי.
"בואי" משכתי אותה לעמידה.
"לאן?" ראיתי חיוך קטן מבצבץ מתוך שפתייה.
"את שוכחת מכול מה שקרה את שומעת? את נכנסת להתקלח, מתלבשת הכי יפה שאת יכולה ואנחנו הולכות" אמרתי לה ודחפתי אותה לעבר המקלחת.
"קדימה" צחקתי.
"בסדר בסדר" היא צחקה גם.

"לאן הולכים עכשיו?" צחקה אחריי שכבר חרשנו את כל החנויות האפשריות ואכלנו מסעדה שלמה.
"לדירה שלי" צחקקתי.
"אם בראיין החתיכי שם אני חוששת שישנה סכנה" היא אמרה.
חייכתי אליה חיוך קטן.
"הוו מזה החיוך הזה?" שאלה והצביעה על הפרצוף שלי.
"איזה חיוך?" שאלתי וחייכתיץ מטומטמת.
"אומייגד בחיים לא ראיתי אותך ככה." אמרה.
"איך ככה. מה יש לך?" שאלתי .
"את אוהבת את בראיין?" שאלה.
"תגידי לי את שפויה?" שאלתי. בחיים לא.
"את אוהבת אותו, אומייגד את אוהבת אותו" אמרה בהתרגשות.
"אני לא, ושלא תעחיזי להגיד את זה ליד הבנים כי הם עוד יעיפו אותי מהדירה" הזהרתי אותה.
"נעע, הם חולים עלייך" היא אמרה.
"בואי בואי מטורפת" אמרתי לה ונכנסנו לתוך הבניין שלי. עלינו במעלית ונכנסנו לדירה.
"אני כאן" אמרתי.
"וגם אני"צחקקה ונסה.
היא בנאדם פשוט חזק… אני לא מאמינה שהצלחתי להוציא אותה מאירועי הלילה הקודם.
זה היה פשוט שוק.
היא התקשרה אליי. כולה בוכה.
"נאנסתי" זאת המילה היחידה שהיא אמרה.