לחיות עם בנים ~ פרק 20

בראיין חייך אליה, שוב הרגשתי כלכך קטנה.
איימי, איימי שלקחה לי את כולם. כולם .
היא הייתה איתי כל התיכון והחטיבה. תמיד היא שנאה אותי.
והנה היא שוב.
"אוו אשלי, היי. כמה זמן לא ראיתי אותך" היא הבחינה בי ואמרה בחיוך הזה שלה.
היא עדיין הייתה כזאת, יפה, מטופחת, בגדים צמודים. התלתלים השופעים והעיניים החתוליות.
ואני..כלום. אני אפילו לא יפה.
"היי" אמרתי בשקט וחייכתי וחיוך קטן ומזויף, זה הדבר היחיד שיכולתי לעשות באותה שנייה.
בראיין כיווץ' את גבותיו.
אני לא יודעת אם זה היה בגלל התגובה שלי או בגלל העובדה שאנחנו מכירות.
"אז..איך אמרת שקוראים לך?" שאלה את בראיין בקולה החושני ונגעה בכתפו.
בראיין לא הוריד ממני את מבטו.
"אני הולכת לשירותים" אמרתי לבראיין בקול צרוד וקמתי.
"היי לא ענית לי" אמרה לו איימי כשבראיין היה בעקבותיי לכיוון השירותים.
לא רציתי לעמוד מולו ולהסביר, כלכך לא רציתי.
אז פשוט ברחתי לשם, מתפלשת בין כל האנשים. איכס אני מרגישה פתאום כלכך מגעיל.
"אשלי עצרי" בראיין תפס בידי שנייה לפני שנכנסתי לשירותי הבנות.
"יש לי פיפי עזוב אותי" אמרתי. לא, אין יותר מטומטמת ממני, אוקיי?!
"מי זאת?" שאל ברצינות.
"היא עמדה להציג את עצמה , חבל שלא נשארת" אמרתי בציניות.
" מה יש לך?" שאל אותי.
"כלוםם" אמרתי בכעס.
"אז למה הלכת??" שאל.
"אמרתי לך שיש לי פיפי , מה אתה לא מקשיב?" אמרתי עדיין בכעס.
"לכי תעבדי על מישהו אחר אשלי" אמר.
נאנחתי.
הוא משך אותי לאחת הספות הריקות שהיו שם. היו הרבה , כולם רקדו.
"אני פשוט שונאת אותה, זה הכל" אמרתי.
"מאיפה את מכירה אותה?" שאל.
"היא הייתה איתי בתיכון, ובחטיבה." אמרתי.
"אבל לא אכפת לי שתהיה איתה , זאת אומרת…זה לא ענייני" הוספתי מהר.
הוא בא לענות אך מישהו הקדים אותו. או יותר נכון מישהי.
"היי לאן הלכת לי" זאת הייתה איימי.
היא התיישבה צמוד אליו.
מצד אחד אני , מצד שני היא.
"אז איך אמרת שקוראים לך?" שאלה בפעם השנייה.
"בראיין, קוראים לי בראיין" אמר לה קצת בהיסוס והתקדם קצת לכיווני אבל היא שוב נצמדה אליו.
אלוהים שתשחרר.
"אתה חמוד בראיין" היא ציחקקה.
"אני איימי אגב, אתה ואשלי מכירים?" שאלה והביטה בשנינו.
"כן" ענה אחריי כמה שניות של שקט (שקט יחסי ,כן? היה ממש רועש במועדון).
"הוו נחמד. אשלי את מרשה לי להכיר אותו גם?" שאלה אותי בחיוך ערמומי.
"כ..כן, ברור. הוא לא חבר שלי או משהו" אמרתי בגמגום.
אשלי תפסיקי להיות חסרת ביטחון לידה.
בראיין הביט בי בהרמת גבה.
אחת מהמלצריות של הבר בדיוק עברה לידנו.
"היי, תביאי לנו משהו חזק" אמרה לה.
המלצרית הנהנה והתקרבה. מגישה לנו משקה שקוף.
"רק לי ולו" צחקה איימי.
המלצרית באה לקחת ממני את השתייה אבל בראיין עצר אותה.
"עליי" אמר למלצרית.
המלצרית חייכה אליו חיוך פלרטטני .
"זה בסדר, על חשבון הבית" אמרה.
"הוו מעולה" התערבה איימי.
"לא לך, רק להם" אמרה המלצרית וחייכה שוב לבראיין.
לא יכולתי שלא לחייך.
איימי הזעיפה פנים ושילמה למלצרית.
"ממתי משלמים כאן על משקאות?" לחשתי לבראיין באוזן.
"לא משלמים" הוא צחק. ואני אחריו.
"טוב אז בראיין.." התחילה איימי להגיד אבל בראיין קטע אותה.
"טוב אז איימי, תהני לך כאן, אנחנו הולכים.. " אמר לה ומשך אותי לעמידה.
"מה אבל למה?" שאלה וקמה גם.
בראיין צחק.
"באמת חשבת שיקרא בנינו משהו? אל תצחיקי אותי" אמר לה בלגלוג ולקח אותי משם, אוחז בידי.
"אתה רע" אמרתי לו.
"אני שונא אותה" אמר.
"למה?" שאלתי לא מבינה.
"כי את שונאת אותה" אמר.
"חולה נפש" צחקתי.
"בואי נלך" הוא צחק.
"מה עם ריק?" שאלתי.
"ניראלי שהוא כבר מצא סטוץ טוב ללילה" אמר וסימן לי להביט לכיוון ברחבה.
ריק רקד שם שיכור בטירוף, צמוד למאתיים בחורות ביחד.
"אתה בטוח ש.."
"מחר הוא יבוא אליי מתלהב או לא יזכור כלום" הוא קטע אותי.
צחקתי ויצאנו מהמועדון, זה הערב הכי טוב שהיה לי בחיייים!