לחיות עם בנים ~ פרק 12

אשלי:
התעוררתי בבוקר, במיטה שלי.
אני לא זוכרת מה קרה בערב..אני רק זוכרת שהייתי עם ריק.
קמתי מהמיטה. יצאתי לשטוף פנים.
הדלת הייתה נעולה.
הייתי עייפה מידי בשביל לחכות שמי ששם יצא אז פשוט דפקתי בדלת בלי להפסיק.
"שנייה" שמעתי את ריק צועק.
"נווו" צעקתי לו.
"תוותרי, הוא מתקלח שעה" אמר בראיין מאחורי.
"אתה באמת חייב להפסיק לעשות את זה!" אמרתי לו.
"את מה?" צחק.
"להבהיל אותי ככה" אמרתי לו.
דלת המקלחת נפתחה בסערה. ריק יצא משם עם מגבת.
"בוקר טוב" מלמל והתקדם לחדרו.
"אתן חייבים להתרגל לזה שחייה איתכם בת עכשיו.." סיננתי.
"את צריכה להתרגל לזה שאת חייה עם בנים" אמר ריק.
נאנחתי וגלגלתי את עייני ונכנסתי לשטוף פנים .
"עזבי אותו אשלי.. עצבני מאתמול" אמר בראיין.
"מה היה אתמול?" שאלתי.
"הוא..כלום" הוא בא להגיד אבל התחרט.
"נוו מה קרה אתמול?" שאלתי. שונאת שעושים לי את זה..
"עזבי אשלי" אמר.
"אל תגיד לי 'עזבי אשלי' , התחלת להגיד משהו, סיים!" אמרתי לו בכעס.
"לא אמרת שאת שוטפת פנים או משהו..?" שאל והלך.
שטפתי במהירות פנים והלכתי למטבח.
ריק שתה קפה, ובראיין בדיוק הכין לו אחד.
"אשלי רוצה קפה?" שאל בראיין. התעלמתי ממנו.
ריק הרים את ראשו ובחן את הבעתי הכועסת.
"אז עכשיו את לא מדברת איתי?" שאל בראיין בעצבנות ואני עדיין התעלמתי והתחלתי להכין לי נס.
ריק התחיל לצחוק ובראיין הביט בו כועס.
"ריק מה קרה אתמול?" לא יכולתי להתאפק. חיוכו נמחק והפעם הוא הביט בבראיין במבט כועס.
"כ..כלום, מה קרה אתמול?" שאל.
"אני יודעת שקרה משהו אתמול, וההבעות של שניכם רק מאמתים לי את החשדות.. מה-קרה-אתמול-?" שאלתי.
"כלום" הם ענו ביחד.
"בוקר טוב" אמר לוק שנכנס למטבח.
"הוו תודה לאל, לוק. מה קרה אתמול בלילה?" שאלתי את לוק.
"לא יודע..מה קרה אתמול בלילה?" שאל.
"זה בדיוק מה שאני מנסה לגלות ,אבל הם מתחמקים מהתשובה" אמרתי והבטתי בבראיין וריק.
לוק הביט בשניהם.
"אהה" הוא צחק לבסוף ובראיין וריק הביטו בו במבט לחוץ. לעזאזל , מה הסוד??
"נוו?" שאלתי אותו.
"הדפוקים האלה רבו אתמול בלילה, כמעט העירו אותך…" אמר.
"אתם רצינייים?" שאלתי את בראיין וריק.
"זה מה שלא רציתם לספר לי? שרבתם… בחיי , אתם מוזרים" אמרתי והלכתי לחדרי.
כבר חשבתי שקרה משהו רע..
מפגרים. הם סתם הפחידו אותי. והלחיצו אותי. והשאירו אותי במתח.
"אשלי?" ריק נכנס לחדרי.
"אה?" שאלתי.
"מצטער..היינו מפגרים אתמול" אמר.
"על מה אתה מצטער.. על זה שרבתם? תריבו כמה שבאלכם, פשוט הלחצתם אותי, חשבתי שקרה משהו רע" אמרתי.
הוא צחק.
"לא קרה שום דבר רע.. את מוכנה להירגע.." אמר.
נשמתי עמוק.
"נרגעתי" אמרתי.
הוא צחק.
"רוצה לעשות היום משהו?" שאל.
"למה לא.. זה לא שיש לי עבודה ללכת אליה" צחקתי במרירות שנזכרתי שאין לי עבודה עדיין.
המעבר באמת גרם לי שינוי. אם הייתי עכשיו בבית, הייתי כל היום בפייסבוק… אבל כשאני כאן, זה או לסדר אחריי הבלאגן שלהם או לצאת לאינשהו.
להישאר בבית פתאום ניראה לי משעמם כשאני רואה אותם יוצאים, ומבלים ותמיד עושים משהו.
"לא נורא, עבודה זה שטויות" אמר.
"כן.." מלמלתי. לא מסכימה איתו, אבל בסדר.
"טוב יאללה אז תתארגני, עוד חצי שעה יוצאים" אמר.
צחקתי. "אוקיי אבל לאן?" שאלתי אותו.
"שאלות אחר כך" אמר ויצא מחדרי.
שיהיה בריא.

"אז לאן הולכים?" שאלתי אותו כשכבר היינו בדרך.
"אני רוצה שתעזרי לי לבחור בגדים" אמר בחיוך.
"ייאיי מעולה" אמרתי בהתלהבות, תנו לי כל היום להלביש אנשים, אני מתה על זה.

"לא , איכס ריק זה מזעזע" אמרתי אחריי שהוא יצא מהתא לשוב ב…איכס.
"נוו ומה עם זה?" שאל והחזיק סריג משובץ.
"לא לא לא" אמרתי לו וחיטטתי בית המדפים בחנות.
"זאת" דחפתי לידו סריג וי לבן.
"וזה" מצאתי ג'ינס כהה.
"היי, יש כאלה לבראיין" אמר.
"אוייש, אתה באמת צריך ללכת עם בראיין לקנות.." אמרתי.
"למה?" שאל.
"כי בראיין יודע להתלבש" אמר.
"חצופה" אמר.
"סתם, אתה יודע שאני מתה עלייך" אמרתי וחיבקתי אותו.
הוא צחק.
"הוו את בטוחה?" שאל.
"ברוווור" אמרתי לו.

"טוב בוא נלך לאכול משהו , נמאס לי מבגדים" אמרתי לו אחריי ארבע שעות שאנחנו רק עוברים בין חנויות, מצאתי לו מלאאא בגדים.
"טוב בואי" הוא צחק.
ישבנו באחת המסעדות.
"אז..נהנית היום?" שאל.
"מאוד" אמרתי לו בחיוך..
"צריך לעשות את זה שוב" הוספתי.
"ברור, מצידי כל יום" אמר.
"אתה לא עובד ,נכון?" שאלתי כדאי להיות בטוחה, כבר ידעתי את התשובה.
ריק לא עובד וגם לא מתכוון לעבוד.
"לא" ענה.
"אתה מתכנן לעבוד?" שאלתי.
"לא" ענה.
"בכלל?" שאלתי.
"בשביל מה השיחה הזאת עכשיו?" שאל.
"סתם.." עניתי.
התפיסה שלו מוזרה לי. לא לעבוד אף פעם..
"כשאני אהיה נשוי אני אעבוד, בינתיים אין לי בשביל מה לעבוד" אמר.
"מה זאת אומרת אין לך בשביל מה לעבוד… הדירה,אוכל, בגדים.." אמרתי.
"אבא שלי משלם על הכל, הוא טחון" ענה.
"עד שלא תשיג כסף בעצמך , אף פעם לא תעריך אותו" אמרתי לו.
"הוו תאמיני לי שאני מעריך אותו" אמר.
"בגלל זה כל הבגדים שקנינו עכשיו הם מותגים?" שאלתי בהרמת גבה.
"זה לא קשור…" מלמל.