לוס : משחק המוות של האלין פרק 9

לא חשוד בכלל.
עד כמה צפוי שהכתובת שברוס יביא לי יהיה בשכונת ערפדים מוזנחת בסוף אווריקה, היא הייתה חשוכה, אפלה ובמיוחד ריקה. היה אפשר להרגיש שזאת מאורת ערפדים על ידי כול הדברים שהיו פזורים על הרצפה. היו מזרקים, היו טיפות דם יבשות שהיה אפשר להרגיש את הצחנה חוגגת באוויר , היו שריטות ציפורניים, בגדים קרועים, נעליים פזורים ועוד הרבה דברים שפשוט לא ייחסתי אליהם חשיבות. זה נראה שכבר הרבה זמן אף אחד לא חי כאן, ואם עדיין חיים אז המקום ברגע זה ריק.
בעטתי בעיתון קרוע שעף אל עבר רגלי והתחלתי להתקדם אל עבר בניין בין שתי קומות, דירות מסודרות אחת אחרי השנייה לאורך המסדרון, עשר מדרגות חיברו בין שתי קומות. זה לא היה בניין רגיל כמו שרגילים זה היה יותר בכיוון של מבנה בעל שתי קומות. לא הייתה בעיה למצוא את הבית של לינדסי, על הדלתות היה כתוב מספרים שכבר איבדו את הצבע שלהם לפני זמן מה והייתי צריכה להתחיל לספור דלתות ובתוך מספר רגעים מצאתי את הדלת מספר שש של לינדסי.
לפני שבכלל חשבתי לפרוץ אל תוך הבית הריק הסתכלתי אל תוך הבית, הוא היה ריק וחשוך, שום דבר לא יכולתי לראות מבעד לוילונות הכהים שהסתירו את הדירה הקטנה שלה. הרמתי את ידיי וניקיתי את הזכוכית מרוב ערפל הסמיך שכיסה אותה, ניסיתי יותר להסתכל אל תוך הדירה אבל גם בצורה הזאת לא יכולתי לראות אם מישהו נמצא בה ומתחבא, מה שקיוויתי שלא קורה.
עם המפרק שברתי את הזכוכית של החלון והכנסתי את זרועי בעדינות דרך החור בזכוכית, פותחת את שלושת המנעולים שלינדסי התקינה. היא פחדה ממישהו וזה היה וודאי, לא סתם היא התקינה שלוש מנעולים שלקח לי זמן להבין איך לפתוח אותם אחד אחרי השני. הדלת נפתחה בחריקה סתמית אבל עדיין לא נכנסתי, עמדתי בכניסה לדירה בלי להשמיע שום קול ובלעתי בעיניי את כול הסלון. זה נראה כמו חדר אחד ולא דירה, כי באמצע הסלון הייתה מיטה מאובקת ומבולגנת, הכריות היו מפוזרות מסביב למיטה, פתוחות לרווחה ושלל נוצות ברח מהן, השידה הישנה והחומה שעמדה לצד המיטה הייתה על הרצפה והמראה שעמדה על השידה בעודה הייתה עומדת התנפצה לחתיכות, בגדים קרועים מלאו את הרצפה ובקושי היה אפשר לראות את רצפת העץ החורקת שמתחת לבגדים. המטבחון הקטן שהיה בפינה המרוחקת של החדר היה שלם, ללא דברים מנופצים לאורך המטבחון. הסתכלתי לכיוון הקירות רק בשביל לראות שהם היו לבנים ללא תמונות שלה עליהם או תמונות של ערפדים אחרים.
רק לפני הבית המוזנח היה אפשר לראות שהבת אנוש הזאת הסתבכה עם האנשים הלא נכונים וברגע זה ממש היא מצאה את מותה כי לא הספקתי לקלוט איפה היא נמצאת. הכוח שלי, שניקולאי העניק לי דרך האנרגיה שלו, לא בדיוק פועל כמו שאני רוצה. הוא עבד בצורה טובה עם האנרגיה של לינדסי אבל עם האנרגיה של הערפד השחור, אני לא יכולה לתפוס אותה.
חריקה ראשונה תחת רגלי ברגע שנכנסתי אל הדירה, מששתי את הקיר לחפוש מתג האור בתקווה שהוא עובד, ברגע שנדלק האור יכולתי לראות את החדר בברור ולא רק את החדר אלא גם את הקירות הרקים שהסתכלתי עליהם לפני זה. שפריצים של דם נמרחו לעבר כול הקירות אבל שום גופה לא שכבה על הרצפה, עיניי נפערו.
לא פחדתי מדם, לא פחדתי ממוות של אנשים אחרים, לא פחדתי מערפדים אבל מהדירה הזאת אני מפחדת. אני מרגישה את האנרגיה של לינדסי, אני מרגישה את האימה שעברה בגופה אבל אני לא יכולה לראות מה קרה כאן, אין לי יכולת לפתוח את הדלת הנעולה שעומדת לפני ולראות מי זאת לינדסי ג'והנסון.
סגרתי את האור, העדפתי את החושך ששרר בדירה עוד לפני שנכנסתי, הוצאתי פנס שלקחתי איתי למקרה חירום כמו זה והתחלת להתקדם לכיוון המיטה, מורידה את השמיכה וזורקת אותה על הרצפה בשביל לראות את כתמי הדם המרובים שמתרפסים עליה, מי שהיה פה חיפש משהו, אבל השאלה אם הוא מצא אותו או לא.
הרמתי את המזרון בשביל לראות אם הם השאירו רמזים מאחור, הרי הם הפכו את המיטה הזאת מלא פעמים. אבל לא היה שם דבר שהיה שייך להם, מה שהפתיע אותי הייתה המעטפה עליה מדבקה של ממלכת בלאדליינס, היא הייתה דבוקה למזרן מתחת לשכבה פלסטיק שלינדסי הדביקה, היה אפשר לראות את הבליטה. התיישבתי רגליי וקרבתי את הפנס אל המעטפה, פותחת אותה ומוציאה הרמת מסמכים. אחד המסמכים היה דרכון מזויף על השם 'לילי בנשוף', לצידה היו מסמכי לידה מבית החולים המקומי עם חשבון של מאתיים דולר על היומיים אישפוז שהוא הייתה שם.
'בן', ככה היא קראה לילד שלה, לילד שהערפד השחור כול כך חושק בו ולא רק הוא אלא העפרד הנועז שיושב מאחורי הצללים ורק השם שלו מרחף על שפתיי, ג'וסף.
היא עמדה לעזוב לממלכת סרינה שתביא לה שמירה כבדה ושומרי הערפדים חתמו על זה, עם החתימה הרשמית בתמורה לעדות שלה. קרסתי על התחת והרכנתי את ראשי בין רגליי, אלוהים אדירים עם מה לינדסי הסתבכה, מי הוא הג'וסף הזה?
הדף שהיה מצורף לדף השמירה היה רשום: "מתן עדות נגד פרדוס ג'וסף קרי, ראש אחוות הדם השחור.
נושא העדות : סחר בבני אנוש למטרת תהליך הזדווגות להמשך את דור הדם השחור.
סחר בסמי אונס.
סחר במחלות דם – קרישות דם אדום והפחיתו לדם שחור."
ישבתי עם עיניים פעורות לרווחה, אני לא יודעת אם הגורל קרה לי למשימה הזאת בצדק או שזה היה רק שעשוע של אלוהים. כי ברגע זה אני נכנסתי לבלאגן הזה רק בגלל שקראתי את המסמכים של לינדסי, והיא הייתה תקועה עמוקה בבוץ וגם עם ההבטחה של שומר הערפדים לשמור עליה היא לא הרגישה בטוחה, היא ברחה מג'וסף ושקרה לערפד השחור שהוא שחרר אותה. הערפד השחור רודף רק אחרי הבנות שנחטפו על ידי אחוות הדם השחור, זאת אומרת שהתינוק שלינדסי הולידה היה הילד של ג'וסף, הוא היה בעלי גנים של דם שחור ושל בת אנוש.
ילד תערובת.
חיפשתי במהירות את תעודת הלידה של בן והסתכלתי אם צדקתי.
צדקתי חלקית ולא הייתי שמחה, צדקתי בכך שבן הוא הילד של ג'וסף ויש בו דם שחור אבל טעיתי במשהו אחר, לינדסי לא הייתה בת אנוש, היא הייתה דמפרית. ובן היה הרבה יותר חשוב ממה שחשבתי לפני זה, ילד תערובת של דמפרית ודם שחור, אני בספק אם לינדסי לא מתה עד עכשיו ואני אפילו לא רוצה להתחיל לחשוב מה קרה לבן.
הדלקתי את האוזניה והתקשרתי, לא הייתי בטוחה למי התקשרתי אבל המידע שהיה אצלי היה בעל ערך ואני בספק אם ציידי הערפדים ושומרי הערפדים לא ירצו לדעת עליו. הכנסתי את כול המסמכים לתוך המעטפה החומה וקיפלתי אותם לתוך כיס המעיל, מתרוממת על רגליי ומרימה את הפנס בשביל להמשיך לחקור את מה שקרה בחדר.
"האלין, הכתובת עזרה לך?" זה היה קולו של ברוס אבל שמעתי קול של שיעול והבנתי שיש עוד צד בשיחה הזאת.
"כן אבל מי עוד נמצא איתנו על השיחה?" שאלתי חסרת סבלנות, לוגן אמר שזה הוא לפני שעוד בכלל סיימתי לשאול. העיניים שלי נחו על הרצפה במטבחון, היא הייתה נקייה ולא הבנתי איך זה שהחדר ההוא היה מלוכלך והמבטחון היה נקי כאילו הוא רק יצא מהאריזה, ניקו אותו.
יכול להיות שהיו פה טבעות אצבעות, אולי סימני דם, סימנים מזהים.
"יותר ממה שקיוותי למצוא, אתם לא מאמינים מי זאת לינדסי ג'והנסון ומי ג'וסף." לקחתי נשימה עמוקה.
"האלין, מה קרה?" שאל לוגן בקול שגרם ללב שלי לדפוק במהירות, זה היה קול של דאגה ששמעתי אבל אף אחד לא היה שם בשביל לדאוג ללינדסי, אני לא מבינה, למה אף אחד לא שלח אותי בהתחלה למשימה הזאת לפני שכול כך הרבה נשים נשכרו, הפכו לשפחות מין ומתו, לינדסי עוד הייתה בחיים ואולי גם בן.
"לינדסי הייתה מודיעה של שומרי הערפדים." אמרתי.
"מודיעה נגד מי?" שאל ברוס ללא שום רגש בקולו, הוא היה אדיש לשאלה אבל אחרי התשובה שלי הוא לא ישאר אדיש.
"אחוות הדם השחור, היא הודיעה נגד פרדוס ג'וסף קרי, הוא קורא לעצמו עכשיו ג'וסף. הערפד השחור הוא כנראה רוצח שכיר, הוא רוצח את הנשים שג'וסף חטף, אנס וגרם להם ללדת ילד תערבות. דמפייר בעל דם שחור או בן אנוש בעל דם שחור, שומרי הערפדים היו מעורבים בזה הם הציעו לה חסינות בסרינה אבל כנראה שהערפד השחור סיכל את כול התוכנית, רוב הסיכויים שהוא הרג אותה." פתחתי את המקרר בשביל לראות כמה זמן הדירה הזאת ריקה, שהוצאתי מעדן שכבר השחיר והצחין ראיתי שכבר עבר יותר מחצי שנה. סגרתי את המקרר לפני שאני אחנק מהריח שהיה שם, זה כבר לא היה מקרר אלא מחסן להכנת פצצת סירחון.
"אני לא יודע בדיוק על מי את מדברת, אולי ההורים שלי יודעים." אמר לוגן אבל ברוס לא ענה לי, יכולתי לשמוע את הנשימות הכבדות שלו והבנתי שנגעתי בנקודה מסוימת, הוא ידע על מי אני מדברת. הפעם כול הרגשות שלו התבלבלו בגופו ולא היה לו בדיוק את הכוח לענות לי, הוא היה חלש ואת כול זה ידעתי רק מהצורה בה הוא נשם.
"גם אני לא, אבל אתה צריך לראות את המקום שאני נמצאת בו. אני מרגישה כאילו אני יודעת מי אלו אחוות הדם השחור כול החיים שלי, ברוס, לוגן אתם חייבים לשלוח לפה שומרים וציידים שיחקרו את המקום הזה. זאת פשוט מאורת ערפדים מלאת דם, פשוט חדר אימים." לא יכולתי לסגור את עיניי הפעורות מרוב ההלם והאימה ששררה בלבי, התנשמתי בכבדות ולא ידעתי מה אני אמורה לעשות עכשיו עם כול המידע הזה, אני עדיין לא יודעת איפה האחווה נמצאת או איפה הגופה של לינדסי או איפה הערפד השחור, גם עם כמות המידע הרצינית שהייתה בידי, עדיין היו לי חורים בכול הסיפור.
"האלין תצאי משם ותחכי לאנשים שלי, חמש דקות הם אצלך." אמר ברוס ומיד ניתק, גלגלתי את עיניי וניתקתי את האוזניה.
ברגע שהתחלתי להתקדם אל עבר היציאה שמעתי צעדים וקולות, לא ראיתי אף אחד בחצר של הבניינים אבל ידעתי שהם קרובים, נעמדתי ליד הכניסה בעודי מסיטה את הוילון כדי שהם לא יראו אותי והוצאתי את סכיני הכסף ממגפי, נשארת ממוקדת עם כול צעד שלהם שמתקרב לעברי.
"מישהו נמצא בבית." אמר קול והבנתי שהם כבר נמצאים בחצר.