לוס : משחק המוות של האלין פרק 8

אני עומדת על אחד הבניינים הגבוהים באווריקה, הזמן אוזל ואני צריכה למצוא את הערפד השחור, ככה הם קוראים לו. וזה לא עומד להיות קל, אווריקה מלאה באנשים וזה לא שיש לי אמצעים למצוא אותו, אף אחד לא יודע את השיטות שלו, את הפעולה שלו לכן עדיין אף אחד לא תפס אותו, אף אחד חוץ ממני. אני אתפוס את הבן זונה הזה גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאני יעשה בחיים שלי, הוא תמיד מצליח לברוח אבל לא הפעם, זאת המשימה שלי ואני אסיים אותה כמו גדולה.
כי אני ציידת וזאת העבודה שלי, להציל את האנשים שלא יכולים להציל את עצמם, להציל את האנשים שלא יכולים לצאת מבעד להפנוט השחור של הערפדים. בניין הלפתים שהיה מתחתיי היה רועש, אלפי משרדים ומכול משרד שמעתי קולות שלא יכולתי להתעלם מהם. שמעתי קולות דיבור, שמעתי צלצולי טלפון, פקסים, שמעתי צעדים, שמעתי כול דבר שהפריע לי בחיפוש אחר הערפד השחור, אבל מה לעשות, הבניין הזה הוא מקום הקליטה הטוב ביותר.
עצמתי את עיניי והדחקתי את כול הקולות סביבי, הם הפריעו לי להתרכז. לא יכולתי לשמוע אפילו את פעימות לבי סביב כול הרעש הנורא הזה שרדף אותי, לא סתם עמדתי על הבניין הכי גבוה.
הדחקתי כול קול שהיה קיים מסביבי, הדיבורים, המכוניות אפילו קול הרוח שנושבת מסביבי ועוקפת אותי, את כולו הפלאפונים והטלפונים, את קולות ההליכה ואפילו את קולות מתג האור שנדלק ונסגר, כול רעש קטן שזמזם ליד אוזני גרם לי להשתגע. התמקדתי בדבר אחד, בחיפוש אחר האנרגיה של הערפד השחור, בחיפוש אחר הקולות שלו. האנרגיה שזרמה בגופי הייתה כה חזקה, כה כוחנית שיכולתי לראות דרך עיניים סגורות את הרחובות המלאים באנרגיות של בני אנוש וערפדים, האנרגיות זהרו בכחול וסימנו לי כשביל אל אנרגיות אחרות.
אני רואה נערה, אולי סביבות גיל התשע עשרה שלה, כמעט כבר לא נערה. האנרגיה שלה זוהרת מסביבה בצבע כחול כהה, לא כחול-תכלת בוהק, היא אותתה מסביבה כמו שלט ניאון גדול שמצביע עליה. היא הייתה נמוכה, בעל רגליים שמנמנות אבל מלאה במקומות הנכונים. השיער שלה לא היה ארוך, למעשה הוא היה בתספורת קרה שהייתה אסופה בפקעת ושתי מקלות סינים חומים מחזיקים אותה עומדת, קצוות שיער משתלשלות מבעד לפקעת האסופה ומראות את אורך שיערה. לא יכולתי לראות יותר מזה, היא עמדה עם הפרופיל לכיווני ומכוון שלא ידעתי גם איפה שהיא נמצאת הייתי צריכה להתמקד במראה שכוחות האנרגיה שלי מראים לי.
היא עצרה במקומה כשהיא מחזיקה את הפלאפון שלה דבוק לאוזנה רק שהיא לא מדברת בו, היא רק מסתכלת מסביבה ובודקת את הסמטה החשוכה שהיא עוברת דרכה, לוקחת דרך קיצור מהמקום שממנו היא מגיעה. היא מרגישה שמישהו עוקב אחריה ולכן היא מתחילה להגביר את הקצב, צעד אחר צעד במהירות מוגברת. ידיה מזיעות והלחץ דם שלה עולה, הלב שלה דופק במהירות היסטרית,עומד לקפוץ ממקומו ולברוח. אבל היא נעצרת, ולא סתם נעצרת אלא נעצרת מול גוף עצום שעצר אותה. היא נסוגה לאחר, בלי לומר מילה ומביטה לצדדים לחיפוש אחר דרך מילוט.
נשימה עמוקה עוברת בריאותיי, אני לא יכולה לראות את הפנים של ערפד השחור, כנראה בגלל זה הוא נראה כי החושך תמיד מפיל צל על הפנים שלו. אני רק רואה את הגוף שלו, את הידיים השריריות שלו מאחורי המעיל הצבאי שהוא לובש. היה בו סמל, אבל לא זיהיתי אותו.
הוא לא עושה כלום והוא לא אומר כלום, רק ממשיך להביט בנערת האנרגיה שמצאתי, או שיותר נכון האנרגיות השונות מצאו בשבילי.
"למה אתה עוקב אחרי?" זאת הייתה השאלה הראשונה שהצלחתי לשמוע מפי הנערה, הערפד השחור לא ענה לה. היא המשיכה להילחץ ולסגת לאחור במהירות, הערפד נשאר במקומו. היא יודעת שהוא ערפד, היא מזהה את ההתנהגות שלו, את המהירות שלו ואת השליטה במוח שלו לכן היא מנערת את ראשה בכול פעם שהוא מנסה לחדור לתוכה.
אני רוצה להתנתק מהקשר הרוחי הזה אבל אני לא מצליחה, אזיקי האנרגיה מחזיקים אותי כלואה בפנים ואני לא מצליחה להשתחרר. זאת פעם ראשונה שאני מצליחה לעשות את זה, את הקשר הרוחי הזה בין האנרגיות ולמעשה אני מאמינה שזה בגלל האנרגיה של ניקולאי לכן אין לי מושג איך אני יוצאת מהצרה הזאת.
"יש לך משהו שאני רוצה." הערפד פתח את פיו הקול שלו היה מעושן ואפל שגרם לנערה להצטמרר בגופה, יכולתי לראות את העור הברווז שלה. פיו נפתח ומבעד לכול החשכה והאפלה היה אפשר לראות את הניבים הלבנים המבצבצים, מאירים את דרכו.
"אני לא מתכוונת לתת לך אותו." היא ענתה לו בצורה כזאת כאילו ידעה על מה הוא מדבר, אני אפילו לא ידעתי על מה הוא מדבר, "ג'וסף אמר שאני חופשיה." דמעות החלו לרדת בלחיה, הערפד התחיל להתקרב אליה בצעדים מאיימים, כאלה שגרמו לה לחבק את גופה חזק יותר.
"הוא שלי." היא הוסיפה, אני חייבת לגלות מי זה הג'וסף הזה ומאיפה היא מכירה אותו ואיך הערפד השחור קשור אליו. האם הוא זה שמביא לו את המשימות את מה להרוג ואת מי להשאיר חי? כי אם כן, אני רוצה לדעת איפה הבן זונה הזה מסתתר.
"הילד הזה שלי."
פערתי את עיניי, בכי של תינוק חתך את השקט והאפלה, הוא היה חזק, חזק מאוד שזה גרם לכול מערכת ההדחקה שלי להיעלם ועוד ועוד רעשים התחלו לזמזם באוזניי. ראיתי אותם אבל מטושטש, הם המשיכו לדבר אבל לא שמעתי אותם, התמונה שלהם והאנרגיה שלה התחילה ללכת לאחור והרעשים שלפו אותי מתוך שביל האנרגיה שהייתי נתונה בו.
מצמצתי בעיניי בשביל לראות שאני עומדת בקצה של הבניין, עוד צעד אחד והייתי נופלת אל מותי.
אני עדיין מרגישה באנרגיה של הנערה, היא עוד חיה.
קפצתי לצידו של הבניין מהגג, נחתתי ישר על הרגליים. אחרי כול האימונים של ציידי הערפדים, קפיצה של עשר מטר לא נראת כמו בעיה, בעיקר לדמפרים שלא לדבר על ערפדים. הבטתי מסביב ויצאתי אל הרחוב הראשי, אל האורות הגדולים, לא מסתתרת יותר מאחורי הצללים ועכשיו הגיע הזמן לגלות מי הוא ערפד השחור הזה שכולם מדברים עליו ועם מי הוא בדיוק מעורב. הרמתי את ידי והדלקתי את האוזניה, מחכה עד שאני אקבל תשובה מלוגן.
הצלצול כול כך ארוך ומייגע שפשוט עצרתי גבר גבוה בעל עיניים כחולו וברדס על ראשו ובקשתי ממנו סיגריה, הצלחתי לראות את עיניו כשהתקרבתי כדי לקחת ממנו את המצית. הדתי לו והמשכתי ללכת בהמשך הרחוב בעודי שואפת לריאותיי את עשן הסיגרייה.
"מצאת אותו?" לוגן ענה לי, שחררתי מפי את כול העשן בשביל לדבר.
"תגדיר מצאת," הבטתי מסביבי, "אני צריכה שתקשר אותי למתחם שמקשור לאווריקה." הרמתי את הסיגריה והכנסתי אותה לפה, בלי לעשן אותה.
"יש מתחם קטן של ציידים במרחק של חמש דקות מאווריקה, לאחראי קוראים ברוס." לוגן קישר אותי לברוס והייתי צריכה לחכות כמעט חמש צלצולים מייגעים שגרמו לי להשתגע, אם אני לא הגיע בזמן אל הנערה הזאת היא תמות וככה גם הילד שלה. היא פשוט הסתבכה עם האנשים הלא נכונים בזמן הלא נכון ואני לא יעזוב עד שהוא ימות.
"ברוס." אמירה הקפיצה אותי, הייתי שקועה עם הצלצולים בראשי.
"שלום ברוס, קוראים לי האלין לוטוס," הרמתי את עיניי לשמיים, "אני נמצאת באווריקה ואני מאמינה שיש לך את המידע שאני צריכה."
"האלין לוטוס, איזה כבוד." צהל ברוס, הקול שלו קצת לא נשמע אמין לשם שלו אבל אני יכולה לדמיין איך הוא נראה עם השם הזה והצהלה שבקולו.
"בכול מקרה," כיווצתי את עיניי, "האם השם ג'וסף אומר לך משהו?" שאלתי בתקווה שהוא יגיד כן ויעשה לי חיים קלים יותר מללכת לחפש מי זאת הנערה הזאת ומי הוא הערפד השחור. אבל עם המזל שלי הוא יגיד לי לא.
"מצטער אני לא מכיר אף אחד בשם ג'וסף שיהיה קשור לערפד השחור, לוגן עדכן אותי במשימה שלך." נשפתי בבוז.
"תבדוק בתיקי הנעדרים אם יש מישהי במתאימה לתיאור הבא." יש סיכוי קלוש שאולי היא תופיע בתיקי הנעדרים, כי היא אמר הג'וסף אמר לה שהיא חופשיה, זאת אומרת שלפני שהיא השתחררה היא הייתה כלואה במקום מסוים. תיארתי לברוס את איך שראיתי את הנערה וחיכיתי שהוא יבדוק, התיאור שלי לא היה כולל הרבה דברים כי המקום היה חשוך וראיתי את הפרופיל שלה.
"יש את לינדסי ג'והנסן, זאת היא?" הוא שאל.
"אני לא יודעת, אבל תביא לי את הכתובת שלה. אני מתכוונת לעשות ביקור בית."