לוס : משחק המוות של האלין פרק 7

"תודה באמת שהשארת אותי חסרת אנרגיה." נבחתי על אד כשזרקתי את הגוף שלי על הכורסה לצידו, אד שראה עד כמה אני מלאת אנרגיה התחיל להשתנק מהעשן האדום שמילא את ריאותיו. אחרי שיצאתי מהשירותים הסתובבתי בין האנשים מספר דקות בשביל להעלים את הסומק מלחיי, ברגע שהוא נעלם חזרתי אליהם. ידעתי שאחרי מה שקרה בשירותים, הדמות של הדמפרית ושומר הראש שלה לעולם לא יחזרו להיות מה שהם היו, וזה רק היום השני שלו פה. אני בספק אם הוא ירצה להישאר שומר הראש שלי אחרי כול זה, אני בטוחה שהוא יבקש מאבא שלי להוריד אותו מהמשימה הזאת. אבא שלי הוא אדם מבין, הוא יבין אותו אם ניקולאי יגיד שקשה לו מידי אבל אם יאמר זאת לאימא שלי, אני לא בטוחה שהוא יצא מזה בזול.
"אמרת שאתם אפילו לא חברים. כנראה הוא סתם זיין אותך הרגע על הכיור ההוא, לא פלא שאת נראת כמו סאנשיין, זורחת מתמיד." סאנשיין, הכינוי ששמעתי אחדים קוראים לאימא שלי ככה ועכשיו אד קרא לי ככה, לא פלא שאני ילדה של אימי.
לא הסתדרתי בדיוק עם המילה 'זיין' שאד אמר, רק משכתי באפי וחטפתי מבלייק את הפיה של הנרגילה, "מי אמר שהוא זיין אותי?" שקר. אבל בכול זאת אשמתו של אד שהוא השאיר אותי חסרת אנרגיה שעומדת להתמוטט עוד שנייה על הרצפה, היה חייב למשוך את המשחק המקדים שלו, רק אם הייתי אומרת לו מראש שזה שומר הראש שלי אולי לא הייתי עובדת את החוויה הלא נוחה הזאת. אבל לומר שלא נהנתי יהיה שקר מוחלט, להיות עם ניקולאי זה הסקס הקצר והטוב ביותר שהיה לי בשנתיים האחרונות, האנרגיה כבר משתוללת בגופי, מכריזה על מסיבה.
"תסתכלי על עצמך לפני כחצי שעה ועל עצמך עכשיו." הרמתי את ידי בזמן ששמעתי איך אני גורמת למים לבעבע במכל הנרגילה, היא כבר לא נראה חיוורת ורועדת כמו שהייתי לפני זה והבנתי לאן הוא חותר, הוא חותר לזה שאני משקרת לו. יש לי את הדרך הקלה ביותר לצאת מן השקר הזה.
"הבן אדם סך הכול פתח לי וריד, לא משהו מיוחד." השקר המגעיל הזה באמת גרם לי לעלות את כול מה שאכלתי לפני כחמש שעות בבית למעלה וכמעט להקיא את זה אבל החזקתי את עצמי כי השקר נשמע אמין יותר בצורה הזאת.
"לין אל תשקרי לי, כולם יודעים שאנרגיה שלך יכולה להתמלא רק על ידי כדורים או סקס, לא על ידי דם." כולם הביטו בי אבל הבעת הפנים שלי הייתה שלמה עם כול המילים שאמרתי, לא נתתי להם לתפוס אותי בשקר, פעם ראשונה שאני מרגישה כמו שקרנית מקצועית. אחרי הכול, למדתי מהטובים ביותר, המשפחה שלי.
"אד," עצרתי ולקחתי שאיפה ארוכה מפיה, מסתכלת בעיניו, "ניקולאי הוא ערפד מכובד." כול העשן יצא על פניו וגרם לו להשתעל, צחקתי ונשענתי לאחור בעודי מחבקת את גופי, הרגליים שלי היו צלובות אחת על השנייה וניסיתי לגרש כול דפיקת לב מהירה שדהרה בגופי. בכול פעם שמצמצתי וראיתי את החושך למאית שנייה יכולתי לראות את הפנים של ניקולאי מולי, כשהוא חדר לתוכי ואני הרגשתי הכול, ועדיין, מרגישה.
"ערפד מכובד? המועצה של המכובדים לא נמצאת באלאדור?" בהתחשב בכך שבלאדליינס היא הממלכה הראשית, מועצת המכובדים נמצאת ברוסיה, בלב ממלכת אלאדור. בגלל זה כול העולם קפץ על הרגליים כשמלחמת הצללים, שנמשכת כמעט חמש שנים, התחילה.
"נמצאת, אבל הוא המתנה שלי מאבא שלי," עצמתי את עיניי , "הפתעה, יש לי שומר ראש."
"אז הוא לא החבר שלך." אמר אד בקול שקול ומבין, נאנחתי בכבדות, סוף,סוף הוא הבין מה שניסיתי להסביר לו במשך כול הערב.
"נפל האסימון אני מבינה." צלצול פלאפון גרם לי לפקוח את עיניי ולהתיישר במקומי, העברתי את הפיה לבלייק והוצאתי את הפלאפון בשביל לראות מי מופיע לי על הצג. השם שלו כבר לא עשה לי טוב, הוא יכול לבקר אותי מתי שהוא רוצה, הוא אפילו לא צריך להודיע לי אבל ברגע שהוא מתקשר אני מבינה שהחופש שלי נגמר ואני צריכה להתחיל לזוז לפני שניקולאי יבין או ישמע את השיחה שלנו. הסתכלתי על לבנדר ואמרתי לה בעיניים מי מתקשר, היא פערה את עיניה ונעמדה על רגליה, שולחת לעברי את כף ידה.
אני אוחזת בה בחוזקה ועונה, "לוגן." לא הוספתי שום דבר, המילה היחידה שיצאה מפי. שמעתי את גלוריה נאנחת בכבדות וראיתי איך גופה השיכור נופל על בירכיו של בלייק והקשית במשקה האלכוהולי שהיא קנתה נכנסה אל פיה.
"לין, בנדר, קדימה משימות." שני כינויים, מילה אחת ומשימה אחת, משפט שהרכיב את העתיד שלי, מה שעומד לקרות ברגע שאני אצא מהמועדון הזה עד שאני יסיים את המשימה ואחזור לעיר העתיקה. מה שאני צריכה עכשיו לעשות הוא למצוא דרך לברוח מניקולאי, השמיעה שלו מאוד מחודדת, זה עד כמה נדפקתי בכך שהשומר שלי הוא ערפד מכובד.
"נקודות ציון, אחראי." אמרתי לו בקצרה, אנחנו מנסים כמה שפחות להפחית במילים כי לוגן יודע שיש לי שומר ראש שכמו נץ שומר עלי עשרים וארבע שעות, יכולתי להרגיש את המבט שלן. הסתכלתי מצד העין בשביל לראות אותו לוגם בעדינות מהכוס, נקישת הטבעת שעל אצבעו עשתה את דרכה דרך המוזיקה והגיעה אל אוזני, זה היה סימן שהוא עומד לקום אלי.
" בחוץ, רכב שמחכה." אנחנו לא נצליח לברוח מניקולאי עם רכב.
"עשר דקות, אנחנו במתחם של דל נורט'." ניתקתי את השיחה והשחלתי את הפלאפון לכיס הקרדיגן שלי, אחזתי בחוזקה בכף ידה של לבנדר ורציתי במהירות האפשרית שלי מחוץ למועדון, רואה בעיניי את הדרך אל מתחם הציידים של דל נורט', אני בספק אם ניקולאי יצליח לתפוס אותי אבל אני לא יודעת אם הוא יוכל לאתר אותי ,לכן באמצע הריצה עצרנו למספר רגעים רק בשביל להוציא את הסוללה מהפלאפון שלי כדי שניקולאי לא יוכל לאתר אותה.

לא ידעתי מי האחראי במתחם של דל נורט', לא ידעתי את השם שלו אבל ידעתי איך הוא נראה. הייתי בעיר הזאת יותר מידי פעמים בשביל לדעת איפה נמצא מתחם הציידים. הציידים התחילו לפרוס כנפיים, הרבה אנשים התחילו לעבוד בו ולצוד ערפדים שעוברים על החוקים, במיוחד אחרי שיודעים שאימא שלי וחברות שלה היו אלו שיסדו אותה, וכמובן לא לשכוח את דוד שלי, ג'ון לוטוס.
האחראי על המתחם הציע את אחת הבנות שהתנדבה שם, היא הייתה בעלת רגליים ארוכות, שיער שטני מתולתל שהגיע על מותניה ועיניים כתומות שהיא לא יכלה להסתיר, ערפד. זאת אירוניה, באמת, ערפדים שצדים ערפדים זה אחד הדברים הכי מצחיקים בעולם הזה ואני עדיין לא יכולה להתרגל לזה, כמובן שאני דמפרית וגם אני חצי ערפד וחצי בת אנוש.
היא דאגה לי וללבנדר בגדים וכלי נשק, בקשתי ממנה מכשיר קשר עם התדר לבלאדליינס כי הייתי צריכה להשיג את לוגן ולתת לו נקודות ציון לאיפה שאני, לשם הוא צריך לשלוח רכב ואת המשימות שלנו. רוב הפעמים אני ולבנדר עובדות ביחד אבל עם המזל שלנו לוגן אוהב להפריד בנינו, הוא כמובן הבן של ראש ציידי הערפדים, אריאנה מלקוי, אחת החברות הכי טובות של אימא שלי.
"אז ככה מכיוון שאתן לא נמצאות בעיר העתיקה או במחוזים מסביב אני אשלח אתכן למשימות בקליפורניה, אחת באווריקה ואחת ביורקה. אווריקה היא קצת רחוקה אז תוכלי לקחת את המשימה שם?" בדיוק סיימתי להתלבש בבגדים של הציידים, מכנסי עור נמתחות בצבע שחור, גופיה שחורה ומעיל עור ארוך בצבע שחור. שני אקדחי יריחו עם כדורי כסף בכיסי המעיל וסכיני כסף במגפיים הגבוהות המגיעות עד הברך.
"איפה זה אווריקה?" שאלתי בתקווה שזה לא רחוק.
"ארבע מאות ושלושים ק"מ לצפון סן פרנסיסקו." נשפתי בבוז, דל נורט' נמצא ממש על הגבול בין אורגון לבין קליפורניה וסן פרנסיסקו היא העיר האמצעית בקליפורניה, אני לא מאמינה שהוא שולח אותי למרחק כזה. הריצה תיקח לי אולי שעה וחצי עם עצירות, גם אם אני רצה יותר מהר מהרוח.
לוגן שלח לי את נקודות הציון של אווריקה, כשהסתכלתי על נקודות הציון ראיתי שזה דווקא פה קרוב וסתם נלחצתי מכך שזה ארבע מאות ושלושים ק"מ מדל נורט', אני יגיע לשם אולי בעשר דקות הקרובות. לבנדר נשלחת אל עיר שנמצאת הרבה יותר קרוב לגבול, ויש לזה סיבה.
אחרי שחשפתי קצת מידע על אווריקה הבנתי שזאת עיר ענקית ועשירה במיוחד, אם יבוצע שם רצח כלא כקשורה זה היה כישלון ענק, מה שקורה בזמן הזה שברגע שערפד נרצח אז צריך לעשות את זה בסודיות ובצללים כדי שלא יעלו על העקבות של ציידי הערפדים.
"למה אתה מתעלל בי ככה? כי אני רוצה הכי מהר או בגלל שאני משפחת לוטוס?" שאלתי ברשעות.
"כי את משגעת לי תשכל, קדימה זמן זה חיים והם אוזלים עכשיו. תגיעי לשם ותמצאי את הערפד שמהפנט וניזון מנערות צעירות. תחפשי מקומות תחתיים כמו תעלות, ביובים, מנהרות כול דבר חשוך. תקשיבי, זאת לא משימה קלה ואנחנו עומדים על הזנב שלו כבר הרבה זמן.
יש לך שלוש עשרה דקות עד שהוא יחטוף את הנערה הבאה, צאי." נתקתי את מכשיר הקשר שלי והנחתי אותו על הכיסא שהיו עליו כול הבגדים שלי, קיפלתי אותם במהירות והנחתי את הפלאפון עם הסוללה על הכיסא ביחד עם כתובת של הארמון של לוטוס, אני רוצה לראות שאני לא מקבלת את הבגדים האלה.
הכנסתי את האוזניה לאוזן ובדקתי את הנשקים שלי כדי ששום דבר לא יפריע לי באמצע, אני צריכה לשמור על מיקצועיות בנושא הזה. אחרי כול האימונים האלו, אחרי כול השנים שאני נמצאת אני עדיין נמצאת תחת השם רמה B, עדיין לא קבלתי את המשימה הסופית שלי.
"איפה אני?" נכנסה לבנדר כשהיא לבשה את כפפות האצבעות שלה על ידיה, שיערה היה אסוף בקוקו מתוח שהבליט את תווי פניה.
"את ביורקה, זה כמה דקות מכאן. לי לעומת זאת זה נסיעה של שעתיים וריצה של רבע שעה." נשפתי בבוז והגשתי לה את מכשיר הקשר.
"בבקשה רק תעשי את זה בצורה מקצועית, כולם יודעים איך את מתעצבנת כשאת בזמן משימה." כן, זה היה החלק שלמה לא לוקחים אותי למשימות, כי אני הורגת כול מי שמפריע לי בדרך וכול מה שמפריע לי בדרך.
אולי אני מפחדת מהמוות שלי אבל לשלוט במוות של אחרים, אני מעולה בזה.