לוס : משחק המוות של האלין פרק 14 חלק א'

נרדמתי אולי לשעה אחרי שניקולאי יצא מהחדר עם פרצוף מבולבל, אני כמובן שחזרתי למי שהייתי לפני שעשו לי מניפולציות על המוח. אבל ידעתי שככול שהוא עומד ליד הדלת שלי אני עדיין יכולה להרגיש באנרגיות שלו, לא יכולתי יותר לשבת בחדר בחוסר מעשה אז פשוט התרוממתי, הכי לאט והכי בשקט שיכולתי החלפתי לבגדים שחורים ואספתי את השיער שלי בקוקו גבוה, ככה שיכולתי לאסוף את כול השיער בכובע גרב.
כשהייתי מוכנה פשוט קפצתי מהחלון ורצתי במהירות האפשרית למחוז לופוס.
כבר תשע לפנות בוקר, אני לא מרגישה את העייפות, למעשה אני הכי ערה שיכולה להיות. מאז שבאתי לכאן עברו מספר שעות ובמספר שעות האלו התעדכנתי בכול מה שפספסתי, שזה כמעט כלום. לינדסי כבר נרדמה במהירות ולגאיוס לקח מספר דקות בשביל לעצום עיניים ולנוח.
ערפדים לא ישנים, אבל הם נחים והוא היה צריך לנוח אחרי כול מה שקרה פה בזמן האחרון, אחרי שהם ברחו מג'וסף ביחד ואחרי שהוא הרג ערפדים שאיימו על החיים שלו ושל לינדסי.
בנתיים ישבתי על ספסל מעץ שהיה מחובר לשולחן מעץ ועליו היו משקאות ומאכלים לכול השומרים והציידים שבאו לאבטח את המקום. בנתיים, כשהכול שקט ולא התחילו שום מאמות אני מאמינה שלניקולאי יקח זמן למצוא אותי, וברגע שהוא ימצא אותי אני מאמינה שגם ג'וסף יצליח למצוא את המקום הזה.
"גאיוס סיפר לנו שיש בעיר העתיקה בוגד." כול המים שהיו בפי יצאו ממקומם, הרמתי את עיניי בשביל להביט באריאנה שהביטה בי בעיניים חודרות. לא הייתי מופתעת לגמרה, ידעתי שאסור להביא את לינדסי וגאיוס לעיר העתיקה אבל לא ידעתי שיש כאן בוגד.
"איך קוראים לו?" פערתי את עיניי, "כאילו, אני מכירה את כולם אני צריכה רק שם." מיד התחלתי לחקור את אריאנה אבל היא הנידה את ראשה ולא הוציאה מילה, רק לפי איך שהיא הביטה בי ידעתי שאין לה שום שם להביא לי, או שגאיוס לא סיפר לה או שהוא לא יודע מי הוא.
אני מעדיפה את האפשרות הראשונה.
"אין לנו הרבה זמן, נשארו עוד שלוש שעות עד הנתינת עדות, צריך לשמור עליהם עוד שלוש שעות." עצמתי את עיניי ונאנחתי בכבדות.
"אם זה היה כול כך קל.."