לוס : משחק המוות של האלין פרק 10

לא נבהלתי, הלב שלי לא דהר קדימה, רק הרגשתי במתח כי רציתי לדעת מי היו הערפדים האלו שבאו לכאן ומה הייתה מטרת הביקור. הם עמדו בכניסה אבל לא נכנסו, שמעתי איך אחד מהם מכניס את הזרוע שלו דרך החור הזכוכית ששברתי קודם לכן ומסיט את הוילון כדי להביט אל תוך החדר, העיניים שלו לא ראו אותי כי התיישבתי על הברכיים בשביל שהוא לא יראה אותי, הדבר היחיד שהוא ראה היה את המטבחון החשוך ואת החדר שהירח מאיר עליו. כשהוא אומר לערפד השני שהחדר נקי אני מרשה לעצמי להתרומם בשקט על רגליי ולא לעשות שום צעד, לא לנשום ולא לעשות כול קול אפשרי שיסגיר אותי. אני נותנת לערפדים להיכנס צעד, אחר צעד, חריקה, אחד חריקה. נותנת להם לחשוב שהם לבד בחדר הזה, הערפד הראשון שנכנס היה בעל שיער בגוון שטני והוא אפילו לא שם לעברי, הוא התחיל להתקדם אל עבר המיטה כמו שחשבתי שהוא יעשה. כי השארתי את המיזרון מעל המיטה והוא לא היה ככה קודם לכן, הערפד השני נכנס גם כן והתחיל להתקדם קדימה בלי לשים לב אלי. אחזתי בחוזקה בסכיני הכסף שלי והייתי דרוכה ומוכנה לשסף להם את הגרונות אבל ברגע זה הם התחילו לדבר בניהם בלי להרגיש בנוכחותי.
"מישהו היה בבית של הכלבה הזאת,שמרה את תעודת הלידה של הבן של ג'וסף, הזונה הזאת." אמר אחד הערפדים וקרע בעזרת הציפוניים שלו את המיטה, מחפש אחרי תעודת הלידה של בן שמקרה נמצאת בכיס שלי, אני מחייכת ומנסה לא לגחך.
"גאיוס יהרוג אותנו אם היא נמצאת אצל מישהו אחר, בעזרת תעודת הלידה הזאת הם יכולים לפנות לציידים וג'וסף יפול, תמשיך לחפש." שלום לך הערפד השחור, אני יודעת את השם שלך ואני מרגישה את האנרגיה שלך. זאת לא תהיה בעיה למצוא אותך אבל השיחה הזאת מרתקת אותי יותר מידי, אני רוצה לדעת מה יש לכלבים האלו לומר על לינדסי.
"אין כאן כלום, מאיך שהחור הזה נראה בפעם האחרונה שהיינו פה ככה זה נשאר. כנראה מי שנכנס לכאן לא מצא את מה שהוא היה צריך." אמר הערפד הבלונדיני והרים את ראשו בשביל לחקור את החדר לעומק.
"אתה כנראה צודק, בוא נחזור אני שונא את המקום הזה." אמר בערפד עם השיער השטני ושניהם הסתובבו לעברי, לא היה להם זמן למצמץ לפני שידיתי את הסכינים לעברם, סכין הכסף פגעה בדיוק בלב אצל הערפד הבלונדיני אבל אצל הערפד השטני היא רק פצעה אותו, הוא נעם לעברי ולקח תנופה בשביל לרוץ. קפצתי לעברם בעודי מוציאה את סכין הכסף מהערפד הבלונדיני וחותכת את פנים הירך של הערפד השטני, הוא צרח מרוב כאב וקרס על רגליו. הוצאתי את סכין הכסף ממנו וניקיתי בבגדי, מכניסה בחזרה למגף.
הוא הביט בי בעיניים זהובות ופתח את פיו כדי לומר משהו אבל רק תפסתי בגרונו ודחפתי אותו לאחור, אל עבר הקיר, "איפה גאיוס ולינדסי, תגיד לי מיד!" נבחתי עליו בפקודה, הוא הזיע והיה אפשר לראות שהוא מפחד לספר לי אבל באמת שכדי לו לספר לי כי אני לא מתכוונת לרחם לא עליו ולא על גאיוס.
"אני לא יודע!" הוא צעק שקר ואני ידעתי את זה, יש כאן כול כך הרבה סימנים שהוא משקר. אני יכולה להרגיש את האנרגיה של גאיוס סביבו גם בלי שהוא יגיד לי אם הוא היה לידו, ואין לי בעיה גם להרוג אותו ולעקוב אחר שביל האנרגיה ששניהם הותירו בשבילי אבל אני נותנת לו הזדמנות לא לשגע לי את השכל ולספר לי.
"אני מרגישה אותו עליך אז אל תשקר לי!" אחזתי חזק יותר בגרונו וזרקתי אותו מתוך בית הדירות שלינדסי גרה בו, מעל המעקה, הוא נפל אל האדמה. אחזתי במעקה ולקחתי תנופה בשביל לקפוץ מעליו, היא הרי הייתה בקומה השנייה ולא הראשונה. נחתתי על רגליי בצורה מדויקת ושלפתי את האקדח שלי מכיס המעיל שלו וכיוונתי בדיוק אל ליבו, הוא היה יכול לראות שאני מכוונת בדיוק אל ליבו כי תפקידה של קרן הלייזר שהייתי נתונה בתוך האקדח הוא לא לפספס את המטרה.
"אני יודע מי את, את ציידת הערפדים החדשה שכולם מדברים עליה," הוא גמגם ואני לא ידעתי על מה הוא מדבר, ההורים שלי לא יודעים שאני נמצאת בציידי הערפדים, סבא שלי לא יודע שאני נמצאת בציידי הערפדים. אז הם כולם יכלו לדבר עלי בלי שזה יגיע למשפחה שלי?
"אין לי מושג מי אתה חושב שאני אבל בסדר, רק תגיד לי איפה גאיוס אם אתה לא רוצה למות." נופפתי באקדח מול פניו וסימנתי לו שימהר עם המילים שלו.
"ניזכרתי את האלין לוטוס, הבת של לוסיאן גולדינג." כמה הוא מדבר? אני חושבת שאני מעדיפה לחפש לבד איפה גאיוס נמצא במקום לעמוד פה ולשמוע אותו מתלהב ממני שאני, לא שאני בדיוק יכולה להבין עד כמה זה מלהיב אבל בכירה שלו.
"מיקום, עכשיו!" זאת הייתה הזדמנות אחרונה מהצד שלי.
"אה כן, כן, מקום." הוא ניסה לעמוד על הרגליים, "מפעל השפכים באמצע היער, קומה שנייה." הוא אמר והצביע לכיוון היער שליד בית הדירות, הנהנתי לעברו ויריתי בו.
"תודה." אמרתי ורצתי אל תוך היער בתקווה שאני אמצע את מפעל השפכים הזה.

הסתובבתי במעגלים במשך עשר דקות עד שהחלטתי פשוט לעמוד במקום ולעצום את העיניים, להתמקד בסימני האנרגיה שזיהיתי אצל הערפד השטני ולמצוא את הדרך שלי למפעל השפכים. מצאתי אותו מהר מאוד, הוא היה ישן וחלוד ולידו זרם נהר שחור מזוהם שלא יכולתי שלא לעצור את רפלקס ההקאה שלי, זה היה מאוד מגעיל ומצחין. עצרתי את עצמי כמובן מלהקיא כי אני לא צריכה שגאיוס ישמע אותי עוד לפני שבכלל נעמדתי מול המפעל, אני לעולם לא יבין למה ערפדים נמשכים למפעלים. הסיפורים על כמה אימא שלי הייתה גבורה התמקדו במפעל באזור התעשייה של בלאדליינס, שאיזה אחד בשם ג'קסון שם לה פצצה וחיכה שהיא תהרוג אותי, אימא שלי כמובן בצורה מסוימת הצליחה לברוח ולהציל את כול מי שהיה במפעל. כאן אין את מי להציל אפילו, היחיד שחיי כנראה פה הוא גאיוס כי מכמות המקרים ששמעתי עליהם הוא כנראה כבר הרג את לינדסי.
מצאתי את המפעל, עכשיו אני רק צריכה למצוא את החדר שהם נמצאים בו, הערפד השטני אמר שקומה שנייה אבל השאלה איזה חדר? עצמתי את עיניי והתקדמתי בפעם השנייה ברציפות בחמש דקות האחרונות בשביל האנרגיה שלו, ראיתי איך הוא נכנס מבעד לדלתות הגבוהות ועולה במדרגות הצדדיות אל עבר הקומה השנייה, יש שלוש מסדרונות והשביל בוחר את המסדרון השלישי, דלת חצי פתוחה שמובילה אל עבר משרד ישן. אני גורמת לשביל להתקדם אל עבר החלון בשביל לראות לאיזה כיוון הוא מכוון. אני רואה את הנהר המזוהם ואת גלגל המים שממשיך להסתובב גם אם אין בו שום תועלת.
אני שולפת את מוחי משביל האנרגיה ומתקדמת אל גלגל המים העשוי מעץ שמסתובב ומשפריץ מים מזוהים לכול עבר, רציתי להקיא כשהוא השפריץ לעברי את המים אבל לא פגע. רכנתי מבעד לפינה והעלתי את עיניי לכיוון החלון שהבטתי ממנו קודם לחן, אני מניחה את כף ידי על הדשא ואת רגלי אני מזיזה אחורה בשביל לקחת תנופה לריצה. עיניי פעורות לרווחה ואני רצה במעלה הקיר בכזאת מהירות שהגוף שלי פשוט שובר את הזכוכית ומנפץ אותה לכול עבר.
פעורת עיניים עמדתי כשראיתי יותר מגופה אחד בחדר הזה, היו שתי גופות שללא ספק נטולות חיים אבל הם היו גברים והם ללא ספק שהם לא לינדסי ולא גאיוס, הגופה השלישית הייתה עוד גבר אבל האנרגיה שקרנה ממנו הייתה של גאיוס אבל הוא נשם ממש בכבדות. בהתחלה חשבתי שהוא יושן אבל כשהדלקתי את הפנס יכולתי לראות את שלולית הדם שהוא שוכב בתוכה. הגופה השלישית הייתה של לינדסי, יכולתי לראות סוף,סוף את הפנים שלה בצורה שלמה. היו לה פנים ארוכות ואף סולד זהיר, עיניים קטנות וכחולות ושיער חום דבש שהיה דבוק לפניה, בידה היא החזיקה את בן ולשניהם בקושי שמעתי את הדופק.
"לינדסי, את שומעת אותי?" התכופפתי והוצאתי סכין כסף שהייתה נקייה מכול טיפת דם שהייתה עליה, ממש כאילו קניתי אותה. עמדתי לחתוך את כף ידי אבל היד שלה עצרה אותי, אולי הדם שלי לא יגרום לה להמשיך לחיות אבל הוא יכול לתת לה תוספת זמן עד שהיא מאבדת את הדופק שלה.
"לא, תצילי את גאיוס, בבקשה." היא הצביעה לכיוון גאיוס, הערפד השחור, ובקשה ממני להציל את גאיוס. רציתי לצחוק לה בפרצוף, רציתי להבין מה היא בדיוק מבקשת ממני לעשות. לא האמנתי למילים שיוצאות לה מהפה, נכנסתי לבית שלה, מצאתי את המסמכים, הרגתי שני ערפדים ששיגעו לי את השכל ועכשיו אני מבקשת ממני להציל ערפד שהוא מטרה של צידיי הערפדים כבר הרבה מאוד זמן? אין סיכוי.
"הוא-הוא סמוי, אני בסדר הם לא פגעו בי. הילד שלי גם בסדר, גאיוס הרג אותם לפני שהם פצעו אותנו עד הסוף." מה לעזאזל קורה כאן? מה סמוי? מה הרג? אלוהים אדירים, אני עומדת לקפוץ ראש לנהר המזוהם הזה לפני שאני יבין מה בדיוק קורה כאן. לוגן שלח אותי לצוד סמוי שנכנס לתוך אחוות הדם השחור? אוי, לא טוב לי, לא טוב לי בכלל.
"כדי לך מאוד שאני לא אתחרט על זה." התקדמתי אל עבר גאיוס והפכתי אותו, חתכתי את כף ידי בעודי מקללת את הכאב והנחתי אותה על פיו, מחכה שהדם יזלוג אל תוך פיו. אחרי רגע משעמם אחד שישבתי ישיבת צפרדע וכף ידי החתוכה בתוך פניו הוא התחיל לשתות את הדם, ידיו התרוממו ואחזו בכף ידי, לא בחוזקה ולא בצורה חלשה, בצורה כזאת שהיה לו נוח לשתות.
למה לא? באו נפתח פה בית קפה לערפדים והדם שלי יהיה הקפה המיוחד בתפריט.
לאחר רגע אחד הוא שחרר את כף ידי והחור שהיה לו בבטן התחיל להחלים, לאט,לאט אבל הוא בסופו של דבר החלים. הדם שלו ביחד עם הדם שלו היה יכול לגרום לו להחלים במהירות אבל אם הייתי צריכה לגרום ללינדסי להחלים, לא הייתי מצליחה.
"תודה לך." גאיוס התרומם על רגליו, יכולתי לראות את פניו בצורה מוצלחת. הוא נראה בסביבות גיל השלושים שלו, השיער שלו היה זהוב ומבולגן והיה לו את המבט הטורף הזה בעיניים, לא פלא שהוא הצליח לעבוד את ג'וסף.
הצמדתי את הסכין לגרונו, "תתחיל לזמר או שתצטער בכלל שפגשת אותי." סימנתי עליו עם הפנס שלי, הוא הרים את כף ידו והחזיק בידי ששינתה את כיוונו אל עבר הפנים שלו, הוא נשאר אדיש למי שאני ויכולתי לראות שהוא מזהה את הפנים שלי.
"האלין לוטוס, כבוד גדול. קוראים לי גאיוס לפנדוס, אני שומר ערפדים ממלכת סרינה, נשלחתי לכאן כדי להגן העדה לינדסי ג'והנסון, אני מודה לך על הצלת חיי." עכשיו אפשר להבין מאיפה השם הזה, הוא יווני ובמקרה סרינה נמצאת באירופה איפה שיוון,רק שהאנגלית שלו הייתה חסרת מבטא וטובה. הוא התקדם אל עבר לינדסי ועזר לה לייצב את משקלה, היא בקושי יכלה לעמוד על הרגליים וגם להחזיק את בן. גאיוס שהחזיק את לינדסי העביר אלי את בן, פעם ראשונה שמישהו באמת הצליח להפתיע אותי. לא ידעתי בדיוק איך להחזיק תינוק את גאיוס הסביר לי רק בעזרת מילים איפה להניח את הידיים, הסתכלתי לעבר עיניו עד כמה שהן היו כחולות, אפילו יותר מידי כחולות.
"היי חמוד," לחשתי אליו והלכתי בעקבות גאיוס, "אימא שלך תהיה בסדר, אתה תהייה בסדר." הוא הפחיד אותי, כי לא משנה עד כמה המצב שלו היה גרוע הוא עדיין המשיך להביט בי.
כשירדתי במדרגות התקשרתי באוזניה לברוס ואפילו לא עברה מאית שנייה עד שהוא ענה לי.
"אנחנו בכתובת של לינדסי, איפה את? יש כאן שתי גופות, את בסדר?" נאנחתי.
"אני במפעל שפכים בצפון בית הדירות, דקה נסיעה. תזמינו אמבולנס דחוף, אתם חייבים לראות את זה."