לוס : משחק המוות של האלין – פרולוג

טם..טם..טם…
קול השעון שמראה חצות, אני עומדת על גג הארמון ומביטה אל השמיים, אל הכוכבים הזוהרים
ומרגישה את הרוח מעיפה את שערי לאחור. דמעה זולגת במועד לחי וגורמת לי למשוך באף,
הגרון שלי יבש, הפנים שלי רטובות והשיניים נוקשות מרוב הקור.
אצבעותיי רועדות, הגוף שלי רוצה לקרוס ואני בוכה עד עמקי נשמתי, אוחזת בכפות ידיי במוט הברזל שהתנופף עליו שם משפחתי. הוא ישר וחד, שחור כמו החיים שלי ואני רוצה לעשות הכול בשביל לשכוח את מה שקרה.
אני מנגבת את הנזלת והדמעות, נושמת לרווחה ומעבירה את החמצן במורד גרוני אל עבר הריאות וממלאה אותם בכול החמצן שאני יכולה לשאת.
פניי נהיות דביקות, ריסיי נדבקות אחד לשנייה והראייה שלי נהיית מטושטשת, הירח היה היחיד שהעיר לי וגרם לי לראות מבעד לחשכה שהשאירה אותי מאחור, אל החשכה שאליה נפלתי.
הבור שנוצר תחתי התחיל להתרחב וחיכה שאני אפול לתוכו אבל אני מסתכלת עליו ואוחזת בחוזקה במוט הברזל בשביל לא לתת לרוח לקחת ולשאת אותי אל עבר הבור.
אני..
————————————————————————————————-
קוראים לי האלין לוטוס , רק חגגתי יום הולדת שש עשרה מתוק, רק הצטרפתי אל ציידי הערפדים, רק חייתי את החיים שלי. אולי אתם חושבים שאני נערה רגילה, אני אולי נראת אחת כזאת אבל אתם טועים.
אני היא…?
זאת שאלה טובה.
מגיל צעיר ההורים שלי הסתירו ממני סוד גדול, את סוד הכוחות שלי.
האיש שהגן עלי ואהבתי התברר כנוכל ושקרן גדול.
כול מי שחשבתי שהיה בעדי התברר שזה היה שקר אחד גדול, אבל אני יכולה להגיד לכם דבר אחד.
שקרים עוברים במשפחה,בגנים, בדם ואני היא לוטוס.
כנראה שהכוחות שלנו הם שקרים.