לונה ושגיא פרק 5
מאותו יום הכול היה שונה.
המבט בעיניי לונה כבר לא היה אותו המבט האוהב והתמים.
היא חזרה לבית הספר מוכה נפשית ופיזית ואף אחד לא יכל לדעת כי החיוך המזויף נמצא בכול אחד וכבר אי אפשר להבחין מי אמיתי ומי משקר.
אבא של לונה, רוסיו, הפסיק להתעלל בהם כשהחליט לצאת החוצה להתרענן.
השינאה שהרגישה לאביה הייתה מיוחדת.
היא שנאה אותו באמת!
לא ריחמה עליו.
העדיפה שתידרוס אותו מכונית ושלעולם לא יחזור.
"היי לונה, רוצה לבוא אליי לבית כדי לעשות את העבודה בהיסטוריה? " שאלה גאיה.
לונה חייכה חיוך קטן מאולץ והנהנה בהסכמה.
"טוב, אז ניפגש בחופשת סוכות שזה יוצא יום שלישי הבא."
גאיה השתתקה והביטה בלונה בחשדנות "את בסדר?קרה לך משו?"
"לא, למה את שואלת?" ענתה לונה בתוקפנות.
"לא יודעת את לא לונה שאני מכירה ". ענתה גאיה.
"את בכלל לא מכירה אותי" השיבה לונה באותה תוקפנות.
גאיה אספה את חפציה והתרחקה מלונה כמה שאפשר.
"אויי נו באמת שנייה " קראה לונה לגאיה "אני מצטערת, אני קצת לחוצה היום בגלל משהו אישי".
גאיה הסיטה את מבטה ממנה ואמרה" לא, זה בסדר אני באמת לא מכירה אותך".
…..
בהפסקת הצהריים לונה התיישבה עם חבורת בנות שרצו להכיר אותה.
כל אחת שאלה אותה שאלה אחרת ולונה הרגישה שהיא מתחרפנת אז היא פשוט ברחה מהם והתיישבה בגינה הציבורית שמאחורי בית הספר.
"אחי, זאת לא החדשה? " שאל בועז את שגיא כשראה את לונה יושבת מצוברחת על ספסל הגינה.
שגיא הביט בה והנהן.
"כן, נו ו? " ענה שגיא ביובש, הוא לא שכח את מה שקרה איתה אתמול.
"דבר איתה, עוד שנייה היא הולכת לבכות". הציע בועז.
"נו מה אני צריך את השטויות האלה? לך אתה". אמר שגיא בעצבנות.
"מה אני מכיר אותה? אתה לפחות יודע איך קוראים לה" תירץ בועז.
ידידה שלהם הגיעה בדיוק והתעלקה על בועז, ראו שהיא מאוהבת בו כבר שנתיים ורק בועז משחק אותה אדיש כלפיה.
"היי רותם" אמר לה בועז.
שגיא התרחק מהם וצעד לעבר לונה.
כל הדרך התלבט מה לומר לה.
הוא התיישב לידה, רחוק מספיק בשביל למשוך את תשומת ליבה, ושתק.
היא העבירה את מבטו אליו והחזירה לריצפה כשקלטה מי זה.
"מה אתה רוצה? " היא שאלה.
שגיא שאף אויר ונשף "שלום, אני בסדר מה איתך? ".
היא חייכה חיוך קטן ואמיתי "סורי פשוט אני לא מרגישה הכי טוב. מה קורה?".
"אני בסדר, מה קורה איתך?" ענה שגיא.
"חיים דבש." ענתה ביובש.
שגיא הביט בה בשל השקר הקטן שלה ולונה ישרה את מבטו אליה ופגשה את שתי עיניו שנסחפו שוב בעיניה הירוקות.
לונה הצטמררה מהמבט החודרני שלו ולא יכלה להפסיק להביט בעינייו הטובות.
אז היא פשוט בכתה בלי קול, בלי מילים רק עם דמעות.
ושגיא, הוא לא יכל לחבק אותה כי היא שומרת נגיעה אבל הוא התכופף מולה ולחש לה "זה בסדר אני איתך".
לונה המשיכה לבכות וניגבה את דימעותיה בחולצת בית הספר לפתע השרוול עלה טיפה וחשף את חצי האמה שלה שהייתה מלאה בחבלות אדומות, טריות.
שגיא ראה את כל השריטות שבידיה ועצם את עיניו בכעס.
הוא לא הבין מי יכל לעשות את זה ללונה אבל הוא הרגיש שהוא שונא את אותו אדם.
הפעם לונה התחילה לבכות בקול חרישי ושגיא לחש שוב "ששש, הכול בסדר אני איתך".
תגובות (3)
ברור שתמשיכי!! סיפור מדהים
תודה :*
למישו יש רעיונות להמשך?
ברור שלהמשיך!!