לונה ושגיא פרק 16
שגיא התיישב על הערסל הכחול בגינה האחורית של ביתו והרהר בלונה, יותר מידי בתקופה האחרונה.
הוא לא מבין למה הראש שלו תקוע בבחורה דתייה עם שיער שחור וחיוך אמיתי מידי.
הוא חייג אליה "הלו לונה ?" שאל.
"היי שגיא?" היא שאלה בקול מנומנם.
הוא הביט בשעון השעה שלוש בצהריים.
"כן, ישנה?" שאל.
היא חייכה "כן, אני מתה מעייפות הייתי אתמול אצל משפחה בחולון ". הסבירה.
"אה איך היה?" התעניין.
"מצחיק, פגשתי דודים שמעולם לא הכרתי".
הוא חייך ושאל אם היא רוצה להיפגש איתו בערב.
לונה השתתקה מאחוריי הקו, מוזר מידי.
היא לא הבינה האם זה קטע אצל חילוניים להיפגש סתם ככה או שהוא פשוט מעוניין בה.
"אני לא יכולה" היא תירצה "יש אצלנו משפחה".
אחות של אמא שלה ושניי ילדיה התארחו אצלם בחג.
שגיא התאכזב טיפה "אה אוקיי.. טוב ביי אני צריך לעזור לאבא שלי " שיקר וניתק.
לונה עשתה פרצוף ושאלה את עצמה למה סירבה.
שגיא הניח את הפלאפון על השולחן הקטן והביט בשמיים.
"לונה" הוא לחש וניזכר שראה פעם טלנובלה בויוה והשם לונה תורגם כירח.
הוא הביט על חצי הירח שזרח בשמיים והתהפנט.
מרגיע יפה ומאיר כמו לונה שלו.
יום אחד שגיא אזר אומץ ושאל את לונה למה היא שומרת נגיעה.
לונה ענתה ללא שום בילבול "קודם כל אני מאמינה בה' וזה אחד מהציווים שלו אז אני מקיימת בלי שאלות, דבר שני שמירת הנגיעה זה דבר יפה כל כך.. הידיעה שרק אחד יהיה שלי באמת ויוכל לגעת רק בי, בלי שניסה בנות אחרות לפניי ובלי שאני ניסיתי מישהוא אחר לפניו, אני היחידה שלו והוא היחיד שלי!".
סיימה לומר והשאירה את שגיא חסר שאלות.
ככל שהכיר אותה יותר והבין אם מי יש לו עסק הלב שלו דרש אותה.
היו רגעים שהיה שתיקה נעימה באויר והוא רק רצה באותם רגעים לחבק אותה או אפילו סתם להחזיק ידיים ולשתוק.
הוא שנא את עצמו ככה..לא יודע מה קורה לו, למרות שזאת הרגשה מתוקה.
הבעיה שהוא ידע שאם לונה אף פעם לא יקרה משהו רומנטי.
היא רוצה מישהו רציני והוא, לא יודע עד כמה בנוי לקשר כזה למרות שרק כשהוא רואה אותה הלב שלו מחסיר פעימה.
שגיא שיכנע את אצמו להפסיק להרהר בלונה.
והוא ידע שהדרך היחידה הייתה, בחורה אחרת.
אז הוא חייג לליגל הבלונדינית שאין ספק שהיא מעוניינת בו.
"היי" ענתה בקול מלכותי ומתרגש טיפה.
"היי מה קורה?" שאל ומכאן השיחה זרמה עד שהעז להיציע לה להיפגש בחוף הים בשעה שמונה וליגל שמרה על איפוק וצהלה בלב מהתרגשות.
לאחר שניתק את השיחה שגיא הרגיש תחושה מגעילה כאילו הוא משחק בה אבל מיד הרגיע את עצמו בתירוץ שדווקא היא מעניינת אותו.
…..
שמונה ועשרה, שגיא התיישב על חול הים והקשיב לרעש הגלים המתנפצים.
הוא שמע צעדים חלשים וסובב את מבטו ליגל, פיזרה את שיערה הבלונדיני ולבשה שימלה צהובה פירחונית מתנופפת.
שגיא קם והביא לה חיבוק "היי בובה".
היא חייכה את החיוך המושלם שלה ושגיא פרש מפה קטנה על החול והיא התיישבה והביטה בשגיא, לא מאמינה שהוא סוף סוף התייחס אליה.
"איזה יפה" החמיא לה וליגל הסמיקה.
הוא לבש נעליי נייק שחורות חולצה לבנה קצרה ומעליו ג'קט עור שחור.
ליגל רצתה לומר שהוא חתיך אך השתתקה והמשיכה להביט בו.
השיחה זרמה בינייהם ולאחר שעה שגיא ארז אומץ ורשם לה על החול הרטוב.
'ליגל רוצה להיות חברה שלי ♡ ' היא הביטה בידיו הגבריות שרושמות זאת וכתבה בחזרה על החול ' כן '.
שגיא הביט בעינייה והיא ענתה בקול "כן".
היא חיבקה אותו והתאפקה לא לנשק אותו.
'עשיתי זאת' דיבר לעצמו בלב שגיא 'הנה לונה, אני מקווה שכבר לא תהייה במחשבותיי.'
תגובות (4)
אני מתה על הכתיבה שלך,אחלה פרק ,תמשיכי ..
ערב טוב איילת, תודה רבה על התגובה!
שימחת אותיייי אוהבת אותך ♡
הסיפור ממש יפה, אבל יש שני דברים שהפריעו לי..
הראשון הוא שרגע אחד הוא רואה שהשעה היא שלוש בצהריים ורגע אחר כך הוא מביט בכוכבים?
השני הוא שכתבת פעמים שהוא 'ארז אומץ' זה בכוונה או שהתכוונת ל'אזר'ת
אויי סורי לא שמתי לב לשעות..מתקנת
וכן, התכוונתי לזה.