לונה ושגיא פרק 13
"קומי כבר" גערה אמא של לונה בלונה.
לונה פקחה באיטיות את עינייה וכאב חד עבר בראשה.
מיד נזכרה באתמול בערב, הנקישה האכזרית של אביה והפריצה עם הקרש, הצעקות והבכי.
"עוד שתיי דקות" ביקשה לונה ואמא שלה יצאה מהחדר בתסכול "שונאת את המשחק הזה של הדקות, זה אף פעם לא נגמר".
לאחר חמש דקות לונה הציצה בשעון, רבע לתשע.
באחד עשרה יש לה משמרת ולכן צריכה לקום ולהתארגן לקראת עבודה של שתיים עשרה שעות.
היא התיישבה על המיטה והרגישה שדיכאון יורד עליה אז היא הכריחה את עצמה להיזכר במשהו שעושה לה טוב.
הדבר הראשון שחשבה עליו היה שגיא.
היא לא הבינה למה אבל זה העלה לה חיוך על הפנים.
"שגיא" היא גילגלה את השם בשפתיים בהנאה.
"מה החיוך?" שאלה אמא בהפתעה.
"הבוקר משמח" ענתה לונה והלכה להגיף את הוילון מהחלון ואור של בוקר האיר את החדר הורדרד.
"צודקת, לא צריך יותר מידי סיבות כדי לחייך".
לונה עצמה את עינייה והשמש חדרה דרכייהם.
מוזר שרק אתמול קרה המקרה עם אבא וכעת הכול מתחיל מחדש.
היא זכרה את התפילה בשעת הערב המאוחרת שנשאה לבורא עולם וקיוותה שהקשיב לה.
צלצול נשמע מהפלאפון של לונה והיא ענתה ברוגע "כן?"
"זה שגיא, אבא שלך בבית חולים סורוקה" בקע מהקול הגברי והעמוק.
"מה? ממתי?" שאלה בבהלה, מופתעת מהמהירות שתפילתה נענתה למרות שזה לא מה שבדיוק ביקשה.
"אתמול בערב הוא הלך מכות עם מישהו" ענה בעצבנות כאילו היא אשמה במשהו "תבואי קיצר" סיים וניתק.
לונה בהתה בפלאפון והודיעה לאימא.
שתייהן צעדו לבית החולים, לונה חסרת רגש לעניין, אדישה ועם זאת מבינה שזה אבא שלה בכל מקרה.
אמא של לונה דהרה במהירות לבית החולים עם עיניים אדומות ממה שקרה אתמול בגלל בעלה ועם זאת מבוהלת בשבילו כי למרות הכל הוא אהוב ליבה מגיל נעורים.
..
שגיא ראה את לונה צועדת במסדרון בית החולים והוא הרגיש מן צביטה בלב.
הידיעה שאביה פצע את אחיו גרם לו לכעוס על לונה, כאילו היא יכלה למנוע את זה.
היא נופפה אליו עם החיוך העדין שלה והוא התעלם.
לונה התקרבה אליו והתיישבה לידו.
"למה אתה פה?" שאלה בסקרנות.
"אח שלי, הוא ניפצע" ענה ולא יכל להביט בה.
לונה השמיע קול מופתע וסיפרה שגם אביה נפצע אתמול בערב.
"נראה לך זה קשור אחד לשני?" שאלה בתמימות.
"אבא שלך הכה את אחי עם הקרש העבה שהייתה בידו" אמר לה ולונה רצתה פשוט להעלם משם באותו רגע.
"אני מצטערת" אמרה בקול שקט.
שגיא שתק ונראה בעולם אחר.
היה נדמה ללונה שהוא מנסה להתרחק ממנה בגלל המקרה אז היא פשוט אמרה את מה שהיא חושבת.
"שתדע לך שזה בסדר עם תתרחק ממני בגלל זה".
שגיא הקשיב למילים שיצאו מפיה והביט בעינייה הגדולות.
הוא חשב טיפה וענה "אבל אני לא רוצה שנתרחק ובטח שלא בגלל זה".
לפתע הרופאה מחדר 82, החדר של רוסיו גרסיה, יצאה ובישרה להם " הוא יהיה בסדר עשינו לו כמה תפרים בברך הוא ישאר פה עוד יומיים".
לונה קמה וחיבקה את אמא שלה שניגבה דימעה של הקלה.
שגיא הביט בהן מתחבקות וראה לונה אחרת שונה, כאילו הבשורה לא שימחה אותה.
היה בעינייה משהו עצוב וקר, בודד ומנוקר.
תגובות (0)