"לונדון הנה אנחנו באות" – פרק 7 חלק א'

*מנקודת מבטה של דניאל*
כל הלילה לא הפסקתי לבכות, רבתי עם החברות הכי טובות שלי, הלכתי לחדר של אמא שלי היא לא שמה לב שנכנסתי. ישנתי במיטה שלידה.
קמתי בבוקר והלכתי לחדר של הבנות, לא דיברתי איתן.. לקחתי את הבגדים שלי ונכנסתי להתקלח. הן ישבו והסתכלו עלי נכנסת לחדר אמבטיה, זה הרגיש מוזר.

*מנקודת מבטה של רותם*
דניאל נכנסה אלינו לחדר עם עיניים אדומות, כנראה היא בכתה כל הלילה אני ואלמוג בדיוק התעוררנו והתיישבנו על המיטה כדי לראות מה היא עושה.
היא עברה לידינו, לקחה את הבגדים שלה ונכנסה לאמבטיה אנחנו רק הסתכלנו עליה עוברה בלי להגיד כלום. "רותם מה נעשה? ההופעה היום איך נלך אם אנחנו לא מדברות עם דניאל?" אלמוג שאלה,
"אמרתי לך אתמול שנראה איך יעבור היום, אל תדאגי בסוף הכל יסתדר" אמרתי לה מנסה להרגיע אותה.
"טוב נחכה שהיא תצא מהמקלחת, נתארגן ואז נלך להסתובב בלונדון" אלמוג אמרה ופתאום דניאל יצאה מהאמבטיה. היא לבשה נעל גבוהה בצבע שחור עם פלטפורמה, ג'ינס קצר וחולצת בטן נופלת.
היא הלכה מהחדר שלנו ואז שמענו את אמא שלה דופקת בדלת.
"בנות בואו אנחנו הולכות למספרה להתייפייף לקראת הערב" היא אמרה, היא לא ידעה שרבנו.
"קרן את יכולה לקרוא לדניאל?" שאלתי אותה "כן בטח חמודה" היא ענתה.
"מה לעזאזל את עושה?" אלמוג שאלה אותי, "דיי נמאס לי, לא מתאים שנריב אנחנו חברות טובות, אנחנו לא צריכות לריב בגלל שטויות" אמרתי לה אבל היא עשתה פרצוף מוזר.
דניאל נכנסה לחדר, "מה קרה?" היא שאלה, "אנחנו רוצות לדבר איתך" אמרתי לה ועשיתי פרצוף לאלמוג,
"אוחח'" אלמוג אמרה.
דניאל התיישבה על המיטה.. "תקשיבי אנחנו מצטערות" אני ואלמוג אמרנו ביחד..