"לונדון הנה אנחנו באות"- פרק 7 חלק ב'

"אנחנו מצטערות" אני ואלמוג אמרנו ביחד.
"גם אני מצטערת, לא הייתי צריכה לצעוק עליכן ככה ולכעוס" דניאל אמרה.
"אני מצטערת שהכנסתי את רועי ל'מריבה' הזאת לא הייתי צריכה" אמרתי לה והיא חיבקה אותי, "אז סלחת לי?" שאלתי אותה "ברוווור" וצחקנו.
"גם אני רוצה להצטער, לא הייתי צריכה להסתיר ממך את העובדה שאני ורועי חברים. בכל זאת את אוהבת אותו." אלמוג אמרה לי, דניאל קפצה עלייה בחיבוק "אלמוווגיטה שלי אני אוהבת אותך הכי בעולם אם את אוהבת אותו וכיף לכם ביחד אני מפרגנת הכי בעולם" דניאל אמרה לאלמוג והן התחבקו.
קרן נכנסה לחדר, "תתחילו להתארגן עוד שעה אנחנו יוצאות למספרה" היא אמרה ויצאה.
"דניאל תבחרי לי בגדים אני נכנסת להתקלח" אלמוג אמרה לדניאל ובחרנו לה חצאית מיני רופפת שחורה, גופיה לבנה ונעלי בובה. הבאנו לה את הבגדים אחרי שהיא סיימה להתקלח. "אלמוג אני מתלבשת כמוך ביייוש" צעקתי לה מהאמבטיה ונכנסתי להתקלח. התלבשתי ויצאנו לכיוון החדר של אמא של דניאל קראנו לה ויצאנו.

*מנקודת מבטה של אלמוג*
השלמנו עם דניאל, איזה כיף שהיא פרגנה לי אני אוהבת אותה. קרן נכנסה לחדר וביקשה מאיתנו להתארגן, ביקשתי מדניאל לבחור לי בגדים אז גם רותם התנדבה והם בחרו לי חצאית מיני שחורה, גופיה לבנה ונעלי בובה.
התלבשתי ויצאתי רותם נכנסה לאמבטיה וצעקה לי שהיא מתלבשת כמוני. לי ולה יש הערך את אותם הבגדים. היא יצאה מהמקלחת לבושה ואז הלכנו לחדר של קרן אמא של דניאל.
יצאנו מהמלון לקחנו טקסי, המספרה הייתה ליד הקניון.
בדרך ראינו את כל הבתים בלונדון הם היו מושלמים, כל הבתים היו דומים. ראינו את כל האנשים הולכים ברחובות, ואז ראינו קבוצת בנו עם שלטים של one direction הן התחילו לצרוח לא הבנו למה וגם לא שמענו.
הגענו למספרה נכנסנו וחיכינו שיקראו לנו לשבת ושיסדרו לנו את השיער.
בינתיים כל אחת מאיתנו עסקה במשהו אחר, אני ישבתו והסתכלתי על האנשים שעוברים ברחוב, דניאל שמעה שירים באייפון שלה ורותם הסתכלה על הספרית וחקרה אותה מכף רגל ועד ראש.
"אלמוג היא לא מוכרת לך?"רותם שאלה אותי "כן קצת" עניתי לה דיברנו בעברית כדי שהספרית לא תחשוב שאנחנו מדברות עלייה.
"אתן מישראל?" הספרית שאלה באנגלית "כן למה?" החזרנו לה כי גם אני משם" היא אמרה בעברית והסתובבה.
אההה.. עכשיו אני יודעת מי זאת!! זאת..