"לונדון הנה אנחנו באות"- פרק 6

*מנקודת מבטה של אלמוג*

ראיתי את דניאל בוכה, "מה קרה?" שאלתי אותה "רותם דיברה על רועי ו.. עזבי לא באלי לדבר על זה" היא אמרה ובכתה יותר.
פאק איך אני אומרת לה שאני אוהבת את רועי ושאנחנו חברים כבר חודש?
"דניאל תשבי, יש לי משהו לספר לך" אמרתי לה והלב שלי דפק ממש חזק והדפיקות גברו יותר ויותר כאשר התחלתי להגיד לה את זה. היא התיישבה "מה קרה?" היא שאלה "תקשיבי אני לא רוצה לבאס אותך יותר אחרי הריב עם רותם אבל זה יושב לי בלב הרבה זמן וזה מעיק מאוד ואני חייבת לספר לך את זה כבר!" אמרתי לה והיא עשתה פרצוף מוזר לא הבנתי כ'כ מה הוא אמור להביע.
"אני ורועי חברים כבר חודש ואני אוהבת אותו" אמרתי לה והיא נהפכה לאדומה ולא הפסיקה לבכות, "אני לא מאמינה שעשית לי את זה.." היא לקחה נשימה עמוקה כי היא נחנקה מהדמעות ואז המשיכה "את יודעת שאני אוהבת אותו, שנה שלמה אני מפנטזת להיות איתו ולהרגיש את חום גופו כל פעם שנתחבק, למה עשית לי את זה?" היא דברה די מהר.
"אני מצטערת באמת אבל אני אוהבת אותו" אמרתי לה משפילה את ראשי לרצפה.
"אני שונאת אותך!" היא צעקה בדרכה החוצה. היא יצאה מהחדר והלכה לאמא שלה, רותם התעוררה בגלל הצעקה. חשבתי לעצמי, היא שונאת אותי היא החברה הכי טובה שלי ואיבדתי אותה כי הסתרתי ממנה את העובדה שאני ואהבת חייה חברים.
התחלתי לבכות, רותם ראתה אותי ושאלה "מה קרה יפה?", "סיפרתי לדניאל שאני ורועי חברים ועכשיו היא שונאת אותי" אמרי לה, רותם ידעה מזה שאנחנו חברים אבל ביקשתי ממנה לא לספר לדניאל כי פחדתי שדניאל תכעס ולא תדבר איתי אבל זה מה שקרה.
"היום הראשון הכי מושלם בלונדון" חחחח בטח! אני ודניאל בריב בגלל רועי ורותם ודניאל בריב בגלל שרותם רוצה לחזור לישראל.
רותם חיבקה אותי ואמרה "אני יודעת שהכל לא הולך כמו שצריך.. אבל בכל זאת היא לא יכולה להתפרץ עלינו ככה.. היא עם אמא שלה ואנחנו פה לבד!! " והדגישה את ה-לבד- "גם אני חושבת שזה לא יפה שהיא התפרצה עלינו אבל עדיין אני חברה של הילד שהיא הכי אוהבת" אברתי לה "טוב תפסיקי לחשוב על זה ובואי נחזור לישון ונראה מה יהיה מחר" היא אמרה וחזרנו לישון השעה הייתה 2:00.