"לונדון הנה אנחנו באות"- פרק 4

*נקודת מבטה של דניאל*
פגשתי את רותם בדרך לאלמוג, "רוווותם" צעקתי לה "דניאלללל" היא צעקה בחזרה. התחבקנו כאילו לא התראינו חודש, היינו כל כך שמחות טוב נו לא כל יום אנחנו נוסעות לללונדון. בדרך לאלמוג לא דיברנו כל כך לא היה על מה. אחרי רבע שעה הגענו לבית של אלמוג ועלינו לגג. אלמוג גרה בבית של שתי קומות עם גג ענק אנחנו אוהבות לבלות שם בימי שמש ככה אנחנו משתזפות. "אלללללמוג" אני ורותם צעקנו ורצנו לקפוץ עליה בחיבוק. היא נבהלה ונפלנו על הרצפה לא הפסקנו לצחוק. העברנו את היום בלרדת על כל הבנים בשכבה שלנו. "ירין הזה כ'כ מעייק שזה מחריד" רותם אמרה ואז התחלנו לדבר עליו, "מעיק? הילד הזה כ'כ עלוקה כל יום הוא בא ואומר לי שהוא אוהב אותי. דיי אוף נמאס לי הוא לא מבין שאני לא אוהבת אותו ושאני אוהבת את רועי?" אמרתי להן. רועי הוא ילד מהכיתה המקבילה, עיניים ירוקות, קוביות בבטן, רזה אבל אוחץ' כזה. לא שיש לי בעיה עם אוחצ'ים. "מההה אין מצב את אוהבת אותו? למה לא אמרת לנו?" אלמוג ורותם שאלו ביחד. "לא יודעת פחדתי מהתגובה שלכן כי אני יודעת שאתן לא אוהבות אותו בגלל איך שהוא מתנהג וכל זה" אמרתי להן והשפלתי את מבטי לריצפה. "נראה לךך? חייים שלנו אנחנו שמחות בשבילך שאת אוהבת אותו למרות שאנחנו לא יודעות איך הוא מרגיש אלייך, אבל אל תדאגי שנחזור מלונדון אנחנו נברר" הן אמרו ואז שמחתי כל כך שזה מה שהן אמרו לי חיבקתי אותן. "טוב יאללה בננות מחר יש לנו טיסה לעבור, יאללה אלמוג תביאי את המזוודות ותתחילי להתארגן" אמרתי להן "מה לאן"אלמוג שאלה "אליי כאילו" אמרתי כמו פקאצה ולא הפסקנו לצחוק. אלמוג הביאה את המזוודות ויצאנו. היינו בדרכינו לבית של רותם לקחת את המזוודות.
בדרך לאלמוג ראיתי את רועי אהבת חייי, חייכתי הרגשתי שהלב שלי החסיר פעימה אבל אחרי שנייה של אושר הרגשתי את הדמעות נופלות. הוא חלף מעלי בלי היי ובלי ביי זה שבר אותי לגמרי עכשיו הבנתי שאין לי סיכוי איתו אפילו לא בצחוק, רותם מחתה את הדמעות שלי."אל תבכי יפהשלי הוא סתם ילד מגעיל שמשחק בבנות" היא אמרה לי "אבל אני מאוהבת בו כ'כ כל פעם שאני רואה אותו הלב שלי מחסיר פעימה" ובכיתי יותר היא חבקה אותי חזק.

*נקודת מבטה של רותם*
היינו בדרך לבית שלי לקחת את המזוודות ואז ראינו אותו. את הילדת שדניאל כ'כ אוהבת, ראיתי את דניאל מאושרת כ'כ אבל אחרי שנייה היו לה דמעות בעיניים. הוא עבר מולה ולא התייחס אלייה כנראה שעכשיו היא הבינה מה הוא מרגיש אלייה, בעצם מה הוא לא מרגיש אלייה.
חיבקתי אותה חזק "אל תבכי יפהשלי הוא סתם ילד מגעיל שמשחק בבנות" אמרתי לה "אבל אני מאוהבת בו כ'כ כל פעם שאני רואה אותו הלב שלי מחסיר פעימה" היא אמרה ובכתה יותר. נגבתי לה את הדמעות והמשכנו אליי הביתה. הגענו פתחנו את הדלת ולקחנו את המזוודות. "ביי ביי ביית אני אתגעגע" אמרתי, אפחד לא היה בבית ההורים שלי ואחיות שלי נסעו לכינרת ואני נשארתי כאן בלי שום קשר ללונדון, זה היה עוד לפני שידעתי שאני נוסעת ללונדון.יצאנו מהבית והתקדמנו לכיוון הבית של דניאל. אחרי עשר דקות הגענו לבית של דניאל היינו גמורות פשוט נשכבנו על המיטה ונרדמנו.

-יום הטיסה 8:00 בבוקר-
"זה היום בננות, חברות שלי הכי טובות, הילדות שאני הכי אוהבת.." אלמוג התחילה לכנות אותנו בכל מיני כינויים חמודים. "עוד שלוש שעות אנחנו על הטיסה בדרך ללונדון." אמרנו מאושרות והתחלנו להתארגן. לבשנו את אותם בגדים רק בצבעים שונים יש לנו את אותה גזרה של בגד בכמה צבעים. אמא קראה לנו מלמטה לשתות ולאכול. המזוודות היו ליד הדלת והמונית בחוץ. סיימנו לשתות ויצאנו.
הגענו לשדה התעופה והיינו בדיוטי פרי, לא עשינו כלום ישבנו וחיכינו שיקראו לנו לעלות לטיסה.
בעשר חמישים קראו לנו עלינו למטוס וישר נרדמנו בלי להגיד מילה.

-אחרי חמש שעות-
כולנו התעוררנו בבהלה הטייס הודיע שנחתנו בשלום, היינו בשוק שאנחנו בלונדון.
יצאנו מהמטוס וחיכינו למזוודות. כשקיבלנו את המזוודות הגענו למלון וקיבלנו את החדרים.
חדר 1-אמא שלי (היא רצתה לישון לבד ושאנחנו נישן ביחד ונהנה )
חדר 2- אני רותם ואלמוג
נכנסנו לחדר וראינו…..