"לונדון הנה אנחנו באות"- פרק 3

נכנסנו לחדר שלי ואמא התחילה לדבר. "דיברתי עם קובי והוא אמר שהוא יברר לגבי כרטיסי טיסה לאלמוג ורותם" היא אמרה וחיוך גדול התפרס על פני, קפצתי עלייה בחיבוק ואמרתי "תודה אני אוהבת אותך הכי בעווולם" פתאום הפלאפון של אמא צלצל זה היה קובי. "היי קובי" היא אמרה אבל לא שמעתי מה קובי אמר לה. "וואי באמת? תודה רבה היא תשמח לשמוע, טוב ביי ותודה שוב" היא אמרה וניתקה לא כל כך הבנתי מה קרה שם.

*נקודת מבטה של אמא*
אני ודניאל דיברנו פתאום צלצל הפלאפון שלי זה היה קובי. "היי קובי" אמרתי "היי קרן, תקשיבי בדקתי לך אם אני יכול להוסיף עוד שני כרטיסים גם לטיסה וגם להופעה, אז ככה לשמחתך השגתי שני כרטיסים לטיסה ולהופעה ביטלתי לך את הכרטיס של דניאל והזמנתי שלושה כרטיסים לVIP ןלמאחורי הקלעים." הוא אמר. "וואי באמת? תודה רבה היא תשמח לשמוע, טוב ביי ותודה שוב" אמרתי וניתקתי קובי ואני חברים ממש טובים למרות שהוא הבוס שלי הוא יעשה בשבילי הכל. בינתיים דניאל הסתכלה עלי במבט של 'מה קרה?' "תקראי לבנות יש לי משו לספר לכם" אמרתי לה והיא ירדה.

*נקודת מבטה של דניאל*
אמא ביקשה ממני לקרוא לאלמוג ורותם, ירדתי ולשמחתי הן היו ערות כי אם הייתי מעירה אותן סדום ועמורה הייה בבית. "בנוות בואוו אמא שליי רוצה לדבר איתנוו!" צעקתי להם מהמדרגות. הן באו בריצה ונכנסנו לחדר. אמא הייתה עם חיוך רחב על הפנים ואז אמרה "שבו בנות אני לא רוצה שתתעלפו לי פה פתאום" כן כן, יש לי אמא דאגנית יותר מידי. ישבנו ושלושתינו שתקנו רצינו שאמא שלי תדבר אבל היה שקט. "טוב אמא את מוכנה לדבר" שברתי את הקרח ואז היא החליטה לדבר. "קובי הבוס התקשר עכשיו ויש לי בשורה טובה במיוחד לספר לכן" היא אמרה ואנחנו שתקנו ורק הקשבנו, "מחר בבוקר שאתן חוזרות הביתה תתחילו לארוז מזוודות עוד יומיים אנחנו טסות ללונדון לשבועיים. לונדון מחכה רק לנו" היא אמרה מאושרת. לי, לרותם ולאלמוג היה פרצוף כזה :O
אחרי שעיקלנו שאנחנו טסות ביחד ללונדון שמחנוו והתחלנו לרקווד ולצרוח בכל הבית. הוצאתי שלוש מזוודות מאחד החדרים בבית והתחלתי לדחוף את כל הבגדים למזוודות, שתי מזוודות של בגדים ושתיים אחרות של נעליים ושאר הדברים. רותם ואלמוג עזרו לי תוך שעתיים המזוודות היו מוכנות, השארתי רק מה שאני צריכה לשני הימים הבאים. ואז חזרנו לישון, בכל זאת השעה הייתה 00:00 (12 בלילה) ישנו עם חייוך.
-11 בבוקר-
קמנו, ציחצחנו שיניים ואז התחלנו להתארגן. אני לבשתי ג'ינס קצר עם חולצת בטן ורודה ונעליי אצבע ורודות, רותם לבשה חצאית כחולה קצרה וגופייה בצבע תכלת עם סניקרס לבנות ואלמוג לבשה ג'ינס ארוך כחול בהיר וגבוה חולצת בטן שחורה ונעליים גבוהות בצבע שחור. הן חזרו הביתה לארגן את הדברים למחר. אני לא מאמייינה שאנחנו טסות ללונדון החלווום שלנו מתגשם אעאעא.

*נקודת מבטה של רותם*
יואו אני לא מאמינה שאמא של דניאל עשתה את זה בשבילנוח היא בקשה מהבוס שלה לקנות גם לנו כרטיסי טיסה ללונדון. אני כל כך שמחה הולך להיות לנו כיף חיים. כל הלילה חשבתי על מה אנחנו הולכות לעשות ואם אנחנו נפגוש את וואן דיירקשן כן זה גם החלום שלנו.
כשהלכנו מדניאל כל הדרך הביתה חשבתי על מחר. הגעתי הביתה אחרי עשר דקות, הבית שלי לא רחוק מהבית של דניאל. נכנסתי הביתה. "היי אמא" אמרתי לאמא שלי שהייתה בסלון "היי מאמי, שמעתי שמחר את נוסעת ללונדון" היא אמרה. "כןן אמאא אני כל כך מתרגשת זה היה החלום שלנוו" אמרתי לה וקיפצתי בכל הבית, "אני שמחה שחלומכן עומד להתגשם מחר" היא אמרה. הלכתי לחדר וסידרתי את המזוודות.

*נקודת מבטה של אלמוג*
הגעתי הביתה והייתי כ'כ שמחה כל הזמן דיברנו על זה שאנחנו ניסע ללונדון והנה זה קורה, מחר ב11 בבוקר אני, דניאל, רותם וקרן (אמא של דניאל) נהייה בדרכינו ללונדון עיר החלומות. נכנסתי לחדר ונשכבתי על המיטה לאיזה עשר דקות. אחרי עשר דקות קמתי וסידרתי את המזוודות.
התקשרתי לדניאל ורותם. "היי בננות רוצות לעשות משו?" שאלתי "כן למה לא" הן ענו ביחד והתחילו לצחוק "טוב בואו אלי עוד עשר דקות" אוקי ביי" דניאל אמרה "טובווש בובי" רותם אמרה, כן ככה אנחנו מדברות לפעמים אבל לא כל הזמן.