"לונדון הנה אנחנו באות"- פרק 20 חלק א

*נקודת מבטה של רותם*

דניאל נשארה עם נייל וזאיין.
אנחנו יצאנו לסרט, רק זוגות ,אני מקווה שהם ישמרו עליה.
נכנסנו לאוטו של הארי, אני שבתי לידו, לואי ושחף מאחורינו וליאם ואלמוג מאחוריהם.
הגענו לקולנוע והחנינו את האוטו, נכנסנו למתחם, הוןא היה ענק כמו הסינמה סיטי בישראל רק יותר מפואר ופחות אנשים מסתובבים שם.
הבנים הלכו לקנות כרטיסים ואנחנו נשארנו ליד חנות לא מוכרת.
"מה היינו עושות בלי דניאל?" אמרתי לבנות.
"מה זאת אומרת?" אלמוג שאלה.
"בלי דניאל לא היינו מגיעות ללונדון, לא היינו נכנסות להופעה אבל לעומת זאת מזל שיש את השכל שלי" אמרתי וצחקנו.
"בלעדיי לא היינו עולות לבמה" המשכתי ופתאום ראינו את הבנים מתקרבים אלינו.
"על מה מדברות?" לואי שאל וחיבק את שחף.
"על מה היינו עושות אם דניאל לא הייתה מביאה אותנו איתה ללונדון" אמרתי.
"וגם על השכל של רותם שהחליטה שאנחנו עולות לבמה חחחח" שחף אמרה וצחקנו.
"טוב בואו נכנס לסרט מקווים שתהנו" בארי אמר וקרץ לי.
נכנסנו לסרט והתיישבנו במקומות שלנו אני ליד הארי, אלמוג ליד ליאם ושחף ליד לואי.
"חבל שדניאל, זאיין ונייל לא פה הם היו נהנים" הארי אמר והתחלתי לחשוב על דניאל, איך היא מרגישה, האם היא עדיין בוכה, מה קורה איתה ועם הבנים שם? הרבה שאלות הציפו את ראשי.
מכל המחשבות פספסתי את תחילת הסרט, "רותם הכל טוב?" הארי שאל.
"מה?" אמרתי בבהלה והתעוררתי מכל המחשבות "שאלתי אם הכל בסדר הוא שאל עם הכל בסדר?" הוא חזר על השאלה "כן הכל בסדר" אמרתי והסתכלתי עליו מחייכת חיוך מזוייף.
"אני הולכת לשירותים" אמרתי לו וחיבקתי אותו.
הלכתי לשירותים נכנסתי לאחד התאים ושלחתי הולדה לדניאל:
-'חיים שלי מה קורה?'
-'הכל טוב למה?'
-סתם, איך עם הבנים?'
-'מה איזה בנים? אני לבד בבית!'
אויי שיט שחכתי להודיע לה שנייל וזאיין נשארו איתה בבית.
-'לא משנה אני נכנסת לסרט נדבר אוהבת' שלחתי וחזרתי לאולם.
נכנסתי לאולם וראיתי שאלמוג וליאם לא פה "איפה ליאם ואלמוג?" שאלתי את הארי.
"אין לי מושג אלמוג אמרה שהיא הולכת לשירותים ופתאום ליאם נעלם" הוא אמר ונתן לי נשיקה.

*נקודת מבטו של ליאם*

אלמוג יצאה מהאולם ואחרי כמה שניות יצאתי אחריה מעניין לאן היא הולכת.
עקבתי אחריה וראיתי שהיא נעמדת באיזו פינה מוציאה את הפלאפון ומתחילה לדבר עם מישהו, מעניין עם מי היא מדברת, לא כל כך שמעתי מה היא אמרה אבל לפתע דמעות בעינייה ואומרת I love you and miss you so much (אני אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך מאוד).
עמדתי בפינה מאחורי אלמוג ופשוט התחלתי לבכות לפתע אלמוג הסתובבה וראתה אותי, היא רצה אלי וחיבקה אותי, דחפתי אותה והלכתי משם עם דמעות בעיניים.
יצאתי מחוץ למתחם וישבתי על הספסל ולא הפסקתי לבכות 'אני אוהב אותה למה היא עושה לי את זה?' אמרתי לעצמי.
אחרי חצי שעה נרגעתי וחזרתי לסרט, אלמוג לא הייתה שם מעניין איפה היא, אוף אני חושב עלייה שוב אני חייב לשכוח ממנה היא גם ככה לא אוהבת אותי.
"איפה היית?" הארי שאל.
"בשירותים" אמרתי וחזרתי לראות את הסרט.
אחרי שעה נגמר הסרט ויצאנו מהקולנוע "אני לא מאמין שעשית לי את זה" צעקתי על אלמוג וכולם הסתכלו עלי.
"מה עשיתי?" היא אמרה והתחילה לבכות
"למה את איתי אם את אוהבת מישהו אחר?" צעקתי עלייה יותר חזק.
המחשבה שהיא מנצלת אותי עוררה בי כעס.
"ליאם תרגע מה עובר עלייך?" שחף התערבה.
"תהיי יפה וסתמי" אמרתי בלי לחשוב פעמיים.
"מה יש לך מה אתה מוציא את העצבים שלך על כולנו?" רותם צעקה עלי.
"תשאלי את החברה שלך שדיברה עם המאהב שלה ואמרה לו שהיא אוהבת אותו ומתגעגעת אליו כ'כ" אמרתי לה.
"אם אבא שלי הוא המאהב שלי אז… אני לא מאמינה שככה חשבת" אלמוג אמרה.
'אני לא מאמין שחשבתי ככה אני כזה מטומטם' אמרתי לעצמי.
"אני מצטער כ'כ" התקרבתי אליה והשפלתי את מבטי.
אני לא מאמין שחשבתי ככה על חברה שלי.
"עזוב אותי ליאם" היא אמרה ורצה לכיוון האוטו.
כולם הסתכלו עליי במבטים מוזרים והלכו לכיוון האוטו.
נכנסנו לאוטו והתחלנו לסוע, הייתה שתיקה מביכה באוטו.
אחרי 15 דק' הגענו הביתה.
"אויי לא, נפל לי הפלאפון אני נשארת לחפש אותו תכנסו בינתיים הביתה" רותם אמרה.
"אנחנו איתך" הבנות אמרו ויצאנו החוצה.
נכסנו הביתה ורועי עמד מולינו היינו בשוק!
קפצנו עלייו בחיבוקים של 'גברים' ופתאום הפעמון צלצל…