"לונדון הנה אנחנו באות"- פרק 2

*נקודת מבטה של אמא*

חשבתי לעצמי בדרך הביתה מה לעשות עם דניאל וחברות שלה, הם כל הזמן מדברות על זה שהן רוצות לטוס ללונדון ולראות את הלהקה הזאת אווף מה לעשות?!
-מחייגת לבוס-
לבוס קוראים קובי, בן 30 ומשהו דיי גבוה עיניים חומות ושיער שחור ויש לו קול כבד שזה דיי מפחיד לדבר איתו.
"היי" קובי אמר, "היי, קובי תקשיב יש לי בעיה עם הטיסה" אמרתי. "כן קרן מה קרה?" קובי שאל בפליאה..
**שחכתי להוסיף שלאמא קוראים קרן היא רזה עיניים ירוקות כחולות שיער שחור לא ארוך ולא קצר**
"לדניאל יש עוד שתיי חברות ממש טובות מאז שהן קטנות הן חולמות לטוס ללונדון" אמרתי, "אוקיי ו.." קובי ניסה להבין אותי אבל לא הצליח.. "תהיתי אם אתה יכול לסדר לי עוד שני כרטיסי טיסה ושני כרטיסים להופעה?" שאלתי מקוה התשובה תהיה חיובית.. "אמממ.. שתי דקות אני חוזר אלייך" הוא אמר "אוקיי" אמרתי וניתקתי את השיחה. הגעתי כבר הביתה וראיתי את הבנות ישנות על הספה.

*נקודת מבטה של דניאל*

אחרי שדיברתי עם אמא אני והבנות היינו כ'כ לחוצות כי פתאום אמא אמרה שאנחנו נוסעות ללונדון והחלום שלנו היה לטוס ללונדון ביחד. פתאום התחילו להציף אותי מחשבות, חשבתי מה אני אעשה עם הבנות לא יוכלו לבוא איתי אני אהיה כ'כ עצובה זה לא יגשים לי את החלום אני לא אהנה כמו שציפיתי להנות בלונדון.
"היי בנות יאללה מספיק להיות עצובות ולחוצות זה היום הולדת שלך דניאל אנחנו צריכות להנות!" רותם אמרה לנו וכך היא גם קטעה לי את המחשבות.. "כן יאללה בואו נרקוד קצת נשכח מהכל" אלמוג חיזקה את דבריה, "יאללה בלאגן" אמרתי. שמנו MTV ורקדנו כמו משוגעות היה ממש כיף!
הלילה התחיל לרדת אז שאלתי את הבנות אם הן רוצות לישון אצלי והן הסכימו. התחלנו לסדר את הבית. אחרי חצי שעה שהבית היה מצוחצח נשכבנו על הספה ראינו טלויזיה וככה נרדמנו.

-כעבור שעה-

שמעתי שמישהו פותח את הדלת אבל לא היה לי כוח לקום לראות מי זה ואז שמעתי את אמא מדברת לעצמה היא אמרה "דנייאל אני בבית" אז כבר החלטתי לקום.
"היי אמא" אמרתי לה, "היי מאמי מה קורה?" היא שאלה אז עניתי שהכל טוב ואז היא בקשה לדבר איתי בצד אז אמרתי לה שתבוא לחדר שלי כי אלמוג ורותם ישנות על הספה והיא הסכימה.
עלינו לחדר והיא התחילה לדבר…