"לונדון הנה אנחנו באות"- פרק 19

*מנקודת מבטו של הארי*
אני עליתי לחדר של זאיין וקראתי לרותם וראיתי את זאיין עולה "תקשיב עדיף שלא תבוא דני לא במצב לדבר עם מישהו עכשיו" אמרתי לו "אוקי" הוא אמר והלך ואז רותם באה.
אני ורותם נכנסנו לחדר וראינו את דני על המיטה בוכה.
רותם רצה לדניאל וחיבקה אותה חזק "את בסדר?" היא שאלה ואז דניאל ענתה לה בעברית, אני לא אוהב שמדברים לידי בשפה אחרת זו הרגשה מוזרה כזאת.
דניאל התחילה לבכות יותר "טוב אני אשאיר אתכן לבד" אמרתי ויצאתי.
ירדתי למטה וראיתי שכולם היו בבריכה, הורדתי חולצה ונכנסתי למים.
"איך היא?" נייל בא ושאל אותי "היא עדיין בוכה רותם שאלה אותה עם היא בסדר ואז היא אמרה לה משהו בעברית והתחילה לבכות יותר" אמרתי לו, הוא לא אמר כלום והסתובב.
אחרי עשר דקות דניאל ורותם ירדו והלכו לדבר עם אלמוג.
אני וזאיין יצאנו מהבריכה והלכנו מאחוריהם ודחפנו אותן למים הן צרחו ואני וזאיין לא הפסקנו לצחוק.
אחרי שנרגענו נכנסנו לבריכה זאיין שחה ונכנס לדניאל בין הרגליים והרים אותה גם אני עשיתי ככה לרותם.
"מלחמת תרנגולות" צעקתי והתחלנו במלחמה אלמוג ולואי היו ביחד ושחף וליאם היו ביחד.
אני ורותם היינו נגד אלמוג ולואי וכמובן שניצחנו אותם אחרינו היו דניאל וזאיין נגד שחף וליאם.
דניאל דחפה את שחף ושחף נפלה.
בגלל שאני ורותם ניצחנו היינו נגד דניאל וזאיין שניצחו את ליאם ושחף.
דניאל ורותם התחילו לדחוף אחת את השנייה ובסוף שתיהן נפלו ביחד ככה שלא יהיו מנצחים.
יצאנו מהבריכה והתחלנו לרוץ בבית כמו מטורפים ואז שחף התחלקה כי לא התייבשנו אחרי שיצאנו מהבריכה וכל הרצפה הייתה רטובה.
החלטנו ללכת להתארגן- אני ורותם, ליאם ואלמוג, שחף ולואי נייל וזאין הלכו לחדרים שלהם.
"טוב אני הולכת למלון תדברו איתי שאתן מסיימות להתארגן" דניאל אמרה "לאלא תשארי להתארגן פה" נייל וזאיין אמרו ביחד והסתכלו אחד על השני.
דניאל לא ענתה ואחרי דקה של שתיקה היא הלכה לכיוון של זאיין ולא אמרה מילה זאיין העלה חיוך ממזרי ונייל הלך לחדר עם מבט מדוכא.
רותם עלתה לחדר ונכנסה להתקלח ונעלה את הדלת אחרי חצי שעה היא יצאה לבושה ואני נכנסתי להתקלח.
אחרי כמה דקות יצאתי מהמקלחת לבוש ולא ראיתי את רותם בחדר.
ירדתי למטה וראיתי את כולם מאורגנים חוץ מרותם ודניאל.
"איפה דני ורותם?" שאלתי "הן למעלה דניאל לא רוצה לבוא לסרט היא לא מרגישה טוב" זאיין אמר לי "אני הצעתי להישאר איתה אבל היא רוצה שכולם ילכו ושלא יתקעו בגללה בבית אז לא התווכחתי" נייל אמר לי והלכתי לחדר של זאיין.
נכנסתי וראיתי את דניאל בתוך המיטה ורותם לידה.
"היי דני מה קרה?" שאלתי אותה "אני לא מרגישה טוב" היא אמרה לי "רותם בואי רגע" אמרתי לרותם.
"אין מצב שאנחנו משאירים את דניאל ככה חולה לבד בבית" אמרתי לה "אני יודעת אבל היא לא נותנת לאפחד להישאר איתה. נראה לי שהפעם ניתן לה להתפרק קצת היא צריכה את זה" היא אמרה לי "טוב אני הולך לדבר איתה" אמרתי לרותם והיא ירדה למטה, אני נשארתי עם דניאל.
"את רוצה לספר לי עכשיו מה קרה?" שאלתי "טוב יש לי חבר ממש טוב קוראים לו רועי ואני התחלתי להתאהב בו שנתיים הייתי מאוהבת בו והוא אפעם לא שם לב אלי אבל לא עשיתי מזה דרמות, לפני יומיים אני רותם ואלמוג רבנו בגלל שטויות. והם הזכירו אותו ואני ממש מתגעגעת אליו" היא אמרה ופה כבר ירדו לה הדמעות חיבקתי אותה "טוב תישארי בבית אם את צריכה משהו אני ורותם בפלאפון" אמרתי לה "תודה רבה" היא אמרה ונתנה לי נשיקה בלחי.
אני חושב שהיא ואני נהיה חברים ממש טובים.
עזבתי את החדר וירדתי למטה "הארי אני ונייל נשאר עם דניאל לכו אתם תבלו אנחנו לא נדחף" זאיין אמר ואז נייל יצא מהמטבח "כואבת לי הבטן אני נשאר בבית" הוא אמר וצחקנו "נייל מה אכלת?" רותם שאלה "את כל המקרר" הוא אמר ואז בכלל צחקנו.
הסתכלתי על השעון השעה הייתה 17:30 "יאללה בואו נצא הסרט מתחיל עוד 40 דקות" אמרתי ויצאנו.

*נקודת מבטו של זאיין*
דניאל לא מרגישה טוב אז היא נשארת בבית, אני ונייל נשאר איתה גם ככה נייל לא מרגיש טוב השמן הזה אכל את כל מה שהיה במקרר כולם יצאו.
אני ונייל ישבנו בסלון וזיפזפנו בערוצים נעצרנו על MTV ראינו שעשו ספיישל ONE DIRECTION שמו את כל השירים שלנו התחלנו לשיר ולרקוד כמו מפגרים.
"מי בבית?" שמענו את דני היה לה קול מוזר, היא ירדה במדרגות וראתה אותנו, היו לה דמעות בלחיים.
"הכל בסדר?" אני ונייל שאלנו אותה היא הייתה נראית נורא "כן אני בסדר, אני יכולה לשבת איתכם?" היא שאלה "ברור מה השאלה בכלל?" נייל אמר לה "אני חולה אתה יודע" היא אמרה והתיישבה בינינו.
"זאיין אני יכולה לשים עלייך את הראש?" היא שאלה "את עייפה?" שאלתי אותה "כן ולא באלי להיות לבד בחדר" היא אמרה לי בתקווה שאני אסכים לה "אהה אוקי" היא שמה עלי את הראש ושיחקתי לה בשיער.
לאט לאט היא נרדמה ופתאום קיבלתי הודעה:
'אחי אתה לא מבין איך התגעגעתי אליכם עוד עשר דקות אני אצלכם'
היא הייתה מרועי חבר הכי טוב שלי ושל כל הבנים.
'טוב אבל תצטרך לחכות כי הבים יצאו לסרט עם חברות שלהם'
כתבתי לו ושלחתי.
'הסתדרו בחיים חחחח'
הוא שלח וסגרתי את הפלאפון, הסתכלתי על נייל וראיתי שהוא לא מוריד את העיניים מדני.
"אחי מה קרה? למה אתה ודניאל נראים כאילו אתם בכלל לא זוג" אתמול הייתם הכי מאושרים ביחד" אמרתי לו "כי אנחנו כבר לא זוג אמרתי לה שעשיתי את זה מרוב רחמים והיא דיי נפגעה ממני" הוא אמר.
הפעמון צלצל ודניאל קמה בבהלה "חחח תרגעי זה רק הפעמון" אמרתי וקמתי לפתוח.
זה היה רועי "מה קורה אחי?" חיבקתי אותו חיבוק של גברים וכך גם נייל.
"מי זה?" דניאל שאלה וקמה לעברינו ופתאום היא רצה וקפצה אל רועי "רועייייייייי אומייגאד אני לא מאמינה שאתה פה כ'כ התגעגעתי" הם התחבקו חיבוק דיי ארוך.
"אממ.. מה הולך פה?" אני ונייל שאלנו "רועי חבר ממש טוב שלי מישראל" היא אמרה וחייכה.
"דניאל מי עוד פה חוץ ממך?" רועי שאל אותה "אלמוג ורותם" היא אמרה "אלמווג גם פה? אני מתגעגע ליפה הזאת" הוא אמר.
נכנסנו למטבח ודניאל התיישבה על השולחן, הילדה הזאת ממש מוזרה לפני רגע היא הייתה חולה מתה ופתאום רועי בא ויש ל כוחות.
ראינו טלויזה ואז באיזה שהו שלב נרדמנו.
אחרי שלוש שעות קמנו והם עוד לא חזרו, פתאום נפתחה הדלת וכולם עמדו בדלת.
הבנים ראו את רועי וקפצו עלייו בחיבוקים.