"לונדון הנה אנחנו באות"- פרק 17
*מנקודת מבטה של רותם*
הגענו לבית של הבנים הוא היה ענק!!
חמש קומות לכל בן קומה משלו עם אמבטיה, שירותים ומרפסת ענקית.
יש להם חצר אחורית עצומה, משטח דשא רחב ובריכה.
על משטח הדשא היו מלא פופים בשביל דניאל הם צריכים לשים שמיכה עבה כדי שדשא לא יגע בה.
"הארי אני רואה שיש לכם משטח רחב של דשא חחח" אמרתי לו והוא היה בשוק.
"זה הדבר היחיד שמעניין אותך? הדשא?" הוא שאל ואני צחקתי.
"חחח אותי זה לא מעניין אבל מה יקרה אם דניאל פתאום תתנפח ולא תוכל לזוז?" שאלתי
"דניאל אלרגית לדשא?" הוא שאל ועשה פרצוף מוזר
"כן אני יודעת שזה דפוק אבל היא הלכה לא פעם ולא פעמיים לבית חולים בגלל הדשא הזה." אמרתי לו והוא נהיה רציני.
"טוב צריך להודיע לנייל כדי שלא נצטרך להגיע למצב של בית חולים." הוא אמר והלכנו אליהם.
עלינו לחדר של נייל בקומה השלישית, הם לא חשבו על מעלית? עוד שנייה התעלפתי אני מזה לא בכושר.
ניסינו לפתוח את הדלת אבל היא הייתה נעולה. "מי זה?" שמעתי את נייל
"אני ורותם" הארי אמר ופתאום נייל יצא עם מגבת.
"נייל זה לא מה שאני חושבת על זה נכון?" שאלתי אותו דיי מופתעת.
"לא נראה לך מה את משוגעת רק היום הכרנו" הוא נהיה אדום.
"טוב אז איפה דניאל?" שאלתי "באמבטיה של חדר האורחים הארי כבר יראה לך איפה זה" הוא אמר ובא לסגור את הדלת "חכה אנחנו צריכים להגיד לך משהו" אמרנו לו ונכנסנו לחדר.
"תקשיב שנכנסנו לבית שלכם הדבר הראשון שרצתי אליו זה היה לחצר האחורית והסיבה לכך היא הדשא.
דני אלרגית לדשא וזה ממש חמור אצלה ואנחנו לא רוצים שיקרה לה משהו נכון?" שאלתי וחיכיתי לתשובה, נייל השפיל את מבטו. "הכל טוב אחי?" הארי שאל אותו.
"כשהגענו לפה אמרתי לה שאני רוצה שהיא תהיה חלק מהחיים שלי כי אני אוהב אותה ועכשיו אני לא בטוח שאני באמת רוצה את זה." הוא אמר ואני פשוט הלכתי משם.
חיפשתי את דניאל לראות שהוא לא פגע בה.
היא יצאה מהמקלחת מחייכת, "היי יפה שלי מה קורה?" שאלתי אותה "סבבה מה קורה איתך?" היא שאלה "אין יותר מאושרת ממני חחחח" אמרתי לה וצחקתי.
פתאום דניאל קיבלה הודעה מאמא שלה "מה קרה?" שאלתי "מחר אמא שלי חוזרת לישראל אני רוצה לראות אותה לפני שהיא נוסעת אני חוזרת למלון גם ככה מאוחר כבר" היא אמרה
"טוב אני באה איתך ובטח גם אלמוג תרצה לבוא היא לא תישאר פה עם חבורה של מוגבלים חחח" אמרתי ולא הפסקנו לצחוק.
"בנות הכל טוב?" נייל והארי ראו אותנו ולא הבינו "אהה כן אנחנו צריכות לחזור למלון אמא של דניאל חוזרת מחר לישראל אנחנו הולכות להיפרד ממנה" אמרתי להם וחיבקתי את הארי ונתתי לו נשיקה.
"טוב דברי איתי מחר בבוקר אוהב אותך" הארי אמר לי וירדנו למטה, דניאל ונייל לא התחבקו או התנשקו. זה כאב לי בשביל דניאל ראיתי שהיא די פגועה.
"אלמוג אנחנו צריכות ללכת קרן חוזרת לישראל מחר בבוקר" אמרתי לאלמוג בעברית היא חיבקה את ליאם ונישקה אותו והלכנו.
*נקודת מבטו של נייל*
דניאל הייתה מאושרת כ'כ והתנשקנו.
בהתחלה הרגשתי פרפרים בבטן והרגשתי טוב עם הנשיקה אבל לאט לאט התחלתי להרגיש שאני עושה את זה מתוך רחמים על מה שעשיתי בהופעה.
"אני הולך להתקלח" הפסקתי את הנשיקה והלכתי להתקלח.
אני לא רוצה לנצל אותה היא תשנא אותי ועכשיו בכלל שכל הבנים עם חברות שלה והם בטח יזמינו אותן אלינו כמעט כל יום כי אחרי הכל סיימנו את ההופעות שלנו לשנה הזאת, היא בטח תרצה להישאר במלון לבד.
אני לא רוצה שהיא תרגיש רע בגללי בכל זאת היא מעריצה והיא באה לפה רק בשבילינו לפי מה שהבנתי הן דיברו עברית אז היא באה עד לפה מישראל ואני מעריך את זה.
יצאתי מהמקלחת ורותם והארי דפקו בדלת והתחילו לספר לי שדניאל אלרגית לדשא במהלך השיחה רותם התעצבנה ויצאה מהחדר אני והארי נשארנו לדבר.
*מנקודת מבטו של הארי*
נשארתי לדבר עם נייל כי רותם התעצבנה על נייל ויצאה מהחדר.
"אחי אל תעשה את זה" אמרתי לו "את מה?" נייל שיחק אותה ראש קטן" אמרתי לו וקצת התחלתי להתעצבן. "את מה נוו דבר" הוא אמר "אל תשחק ברגשות של דני" אמרתי לו והוא השפיל את ראשו.
"אני לא יודע מה לעשות בהתחלה התחלתי להרגיש אליה משהו אבל אז התחלתי להרגיש כאילו אני עושה את זה מתוך רחמים ולא נעים לי בכל זאת היא מעריצה שלנו ואתם עם חברות שלה, בטח עכשיו עד שהן יחזרו מישראל הן יהיו איתכם פה ודניאל תאלץ להישאר במלון כי היא לא רוצה לראות אותי אם אני אגיד לה שאני לא באמת רוצה אותה" נייל אמר וירדו לו דמעות.
הרגשתי שהוא אומר את זה מהלב.
"אחי אם אתה רוצה שהיא תהיה איתנו כדי שתוכל להכיר אותה יותר תספר לה אולי היא תפגע אבל לאט לאט היא תשחרר" אמרתי לו ופתאום שמענו את הבנות צוחקות יצאנו אליהם.
"בנות הכל טוב?" אני ונייל שאלנו אותן "אהה כן אנחנו צריכות לחזור למלון אמא של דניאל חוזרת מחר לישראל אנחנו הולכות להיפרד ממנה" רותם אמרה וחיבקה אותי ונתנה לי נשיקה.
"טוב דברי איתי מחר בבוקר אוהב אותך" אמרתי לה וירדנו למטה.
הבנות הלכו ונשארנו רק הבנים.
"אני אוהב את אלמוג" "ליאם אמר לנו "אז אתם ביחד?" שאלתי "כן אני חושב" ליאם אמר וחייך
"אנחנו שמחים בשבילך" אמרנו כולנו.
תגובות (2)
תמשיכו~!
מושלם אהבתי מאד מאד תמשיכו דחוף בתודה בקי ♥♥♥♥