"לונדון הנה אנחנו באות"- פרק 15

*מנקודת מבטה של אלמוג*
נייל סימן לי ולבנות ללכת ולהשאיר אותו ואת דניאל לבד.
הם התחילו לדבר אבל לא שמענו מה הם אמרו, ראיתי שדניאל נרגעה קצת "איזה מסכנה דניאל" אמרתי להם "כן, לא הספיק לה עם רועי עכשיו נייל" רותם אמרה ונהייתה עצובה "כל השנתיים האלה היא חיקתה לראות אותו פנים מול פנים ועד שזה קורה לה הוא בכלל לא שם עלייה הוא רק מרחם עלייה" אמרתי לה ואז ראיתי אותם מחובקים "מה נראה לכם שקורה שם?" שאלתי את הבנות "אני מקווה שזה משו טוב" שחף אמרה בחיוך.
הם עלו לבמה ואנחנו חיכינו כאן "בוווווז" "אייייייייייכ מי את בכלל?" "מה את עושה סצנות?" "הכל כדי להשיג את אחד הבנים" "עלאק בת דודה של נייל" איך שהם עלו לבמה היו מלא צרחות והיינו בשוק "אוקי בנות זה לא נשמע טוב" רותם אמרה וחיכינו שדניאל תרד שנוכל להסתלק משם.
אחרי כמה דק' דניאל ירדה עם חיוך על הפנים. "ילדה הכל טוב איתך מזה החיוך הזה?" שאלנו מופתעות, "הכל מושלם למה אתן שואלות?" היא ענתה "את חרשת או מה?" שאלתי אותה "מה הצרחות? זה כלום אצבע שלישית והכל מסתדר!" היא אמרה וחייכה.
משהו לא טוב עובר על הילדה הזאת, "טוב אנחנו עפות מפה עכשיו אחרת נסתבך" שחף אמרה "אין מצב אני מחכה לניילר שלי" היא אמרה מאושרת. "ניילר שלך? תגידי את שומעת את עצמך הבנאדם לא שם עלייך ואת קוראת לו 'ניילר שלי' ?" רותם אמרה, לדני ירד החיוך מהפנים "תקשיבו ביקשתי ממנו לדבר איתו אחרי ההופעה אם אתן לא רוצות לחכות איתי זה בסדר אני אחכה לבד" דני אמרה והתיישבה.
"אין מצב עד שיש לי הזדמנות לכבוש את ליבו של לואי" שחף אמרה זה עיצבן אותי אבל יש לי את רועי והוא חשוב לי יותר מהכל אני לא אפרד ממנו בגלל לואי.
ישבנו מאחורי הקלעים, שרנו את השירים שלהם אבל לא היה לנו מצב רוח לרקוד ולפזז שם.
הבנים ירדו וראיתי את דניאל מאושרת, היא הלכה לנייל וחיבקה אותו הוא חיבק אותה גם ונתן לה נשיקה בלחי, רותם הלכה להארי הם היו כ'כ חמודים נראה לי שהם נקשרו אחד לשני הארי ישב על הספה והורה לרותם לשבת עליו וכך היא עשתה ושחף הלכה ללואי ראיתי אותו מאושר שהיא לידו, אם הוא מאושר גם אני כל עוד שחף עושה אותו מאושר מי אני שאפריד בינהם. "נוו ומי הפייבוריט שלך?" ראיתי את ליאם וזאין מתקרבים אלי "ת'אמת אני אוהבת את שניכם זאת תהיה בחירה קשה" שיקרתי אבל הרגשתי עם השקר הזה טוב. "איזו בחירה?" זאין שאל "עם מי להיות חחחחחחחחח" אמרתי והם היו בשוק "חחחחחח סתם סתם זה היה בצחוק" אמרתי והם חיבקו אותי ~מטרייד~
"אתם יודעים מה קורה בין נייל לדני?" שאלתי אותם "ת'אמת לא אבל נראה לי שהוא מתחיל לחבב אותה" ליאם אמר עם פרצוף עצוב "היי ליאמי מה קרה?" ליטפתי אותו בלחי "נראה לי שאני מתחיל לפתח רגשות לדני" ליאם אמר לי והדבר היחיד שעלה לי לראש היה לחבק אותו וכך עשיתי.
"טוב אז.. מה עושים אחר כך?" שאלתי "אממ.. לא יודעים באלך לבוא אלינו אולי תעזרי לנו קצת בבעיות אישיות את נראת ממש טובה בזה" זאין אמר וצחקנו כמו מוגבלים כולם הסתכלו עלינו לכמה שניות ואז המשיכו בשלהם.
אחרי שעה שאני, ליאם וזאין מסתכלים על החרים מדברים החלטנו שאנחנו חוזרים הביתה כלומר, הם חוזרים אליהם הביתה ואני באה לביקור אצלהם בבית. "לאן זה?" כולם שאלו "הביתה" ענינו "אוקי אנחנו באים איתכם" הם אמרו כולם ביחד "נמשיך את השיחה אצלך" דני אמרה לנייל, "אני מת להגיע הביתה כבר" הארי אמר לרותם והם צחקו שחף ולואי רק החזיקו ידיים וחייכו. יצאנו לכיוון הלימוזינה אחרי שנייה הליכה נכנסנו ללימוזינה והיא הייתה פשוט עצומה ומהממת. בדרך דני נרדמה על נייל ונייל נראה מאושר, ראיתי שליאם קצת מקנא אבל לא אמרתי מילה אני אדבר איתו כבר בבית,רותם ישבה על הארי והם היו מחובקים ומאושרים ושחף שמה את ראשה על הברכיים של לואי והוא שיחק לה בשיער ולאט לאט היא נרדמה. "אלמוג את נראית לי עייפה, שימי עליי ראש מבטיח אני נוח" זאין אמר לי חייכתי, שמתי עליו את הראש ונרדמתי.