לולה || פרק שני ||

"תלבשי אותה, היא יפה". הפנתה ג´יין את מבטי לשמלה שחורה צמודה קטנה.
"כן טוב, אם המסר שאני רוצה להעביר הלילה הוא ´דפוק אותי´.." צחקקתי.
"לולה קארטר, מה המסר שאת רוצה להעביר?" קראה ג´יין בקול רשמי.
"טוב, אני מניחה ש´דפוק אותי´ תופס". צחקקתי, חושפת תור שיניים לבנות להפליא,
ותולשת ביד מיומנת את השמלה מידה השזופה של ג´יין.

מי זאת ג´יין בשבילי?

ג´יין זאת החברה שתמיד הייתה שם, מגיל אפס,
ועד 18.
ג´יין זאת החברה שעושים איתה הכל,
החל מללמוד למבחנים, ועד לשכרון חושים במסיבה פרועה ב3 בלילה.
אך האופי של שונה מאוד משלי.
ג´יין זאת המחושבת, אני הקלילה.
ג´יין בעלת שיער חלק ארוך שחור כפחם, ועיני דבש גדולות יפות,
ואני הג´ינגי´ת המשוגעת בעלת העיניים הירוקות.

"את יודעת מה? אני אלבש את השחורה בתנאי שאת לובשת את הכחולה". זקפתי אצבע.
"איזו כחולה?" היא התבלבלה.
"הכחולה שלבשת בפעם הראשונה שפגשת את לוק". צחקקתי בהנאה.
"אני לא חושבת שהיא עולה עליי, השמנתי מאז לפחות 2 קילו". היא התלוננה.
"טוב, זה רק אומר שהיא תהיה צמודה יותר". צחקתי.
היא תקעה בי עיניים חדות בתגובה.

הוויכוח הקצרצר שלי עם ג´יין נפתר כבר שעה לאחר מכן.
ג´יין התרצתה לבסוף והחליטה לנסות לשחרר מלוק,
ויחד החלטנו ללכת למסיבה של ג´יידן,
חבר משותף של שתינו מהתיכון.

בשעה 9, היינו כבר מאורגנות,
מאופרות בקפידה ולבושות בהתאם לאירוע.
מאז ומתמיד התפקיד של הנהגת היה על כתפיה של ג´יין,
שכן היא השקולה יותר ומרבה הרבה פחות להשתכר.
במהלך השנים הבנו שעדיף להפקיד בידה את הסמכות לכך.

המכונית של ג´יין חרקה מול בית גדול ומואר,
וקולות של מוזיקה בקעו מתוכו.
"אז הגענו". חייכה לעברי ג´יין.
"אני שמחה שהשלמנו". אמרתי לפתע.
"אל תהי טיפשה, אנחנו תמיד רבות ומשלימות כבר באותו יום". היא ביטלה את דבריי בחיוך קורן.
"אני יודעת, אבל בכנות, אין לי מושג איך אצליח לתפקד בלעדייך". חייכתי בעצב.
"אהובה, אני לא הולכת לשום מקום". היא חייכה לעברי, משאירה נשיקה קטנה על הלחי הלבנה שלי.
"נלך להשתגע?" היא הזדקפה פתאום.
"תמיד". חייכתי.

ויחד נכנסנו לבית המואר,
לא יודעות מה מחכה לנו שם.