לולה || פרק חמישי ||

הנייד הסלולרי שלי שבזמן האחרון שבק חיים,
התעורר לפתע בצלצול צורמני.
"לכי לעזאזל ג´יין". נבחתי על הכרית, מצמידה בחוסר חשק את הנייד לאוזן.
"כלבה. למה לעזאזל את מתקשרת אלי ב12 לפנות בוקר?" זעפתי.
מהצד השני התקבל כחכוח גברי, שגרם לי לקפוץ על המיטה בבהלה.
"ג´יין?" מלמלתי בבלבול.
"טעות, נסי עוד פעם". צחקק קול גברי מעבר.
"אין לי כוח למשחקים על הבוקר". נבחתי בעצבים.
"מצטער לבשר לך, אבל 12 קרוב יותר להיות צהריים מאשר בוקר". הפטיר הקול שמעבר לצג.
נפיחת זלזול התקבלה ממני.
"זה דילן". הוא פלט, בקול ענייני.

"ד-דילן?" התבלבלתי, מזדקפת באחת.
"אני הוא ולא אחר". יכולתי לשמוע אותו מחייך.
"אני מצטערת, אני קצת עצבנית בבוקר". צחקקתי במבוכה.
הו גאד. אני כלכך טיפשה.
"אני מניח שיכולתי לשים לב לזה כבר בעצמי.." הוא הנהן.
טיפשה לולה. את טיפשה.
"רגע". עצרתי אותו מבולבלת.
"מאיפה יש לך את המספר שלי?" התעניינתי.
"הא כן, זאת שאלה די מתבקשת. השגתי אותו מג´יידן, זה לא היה משימה קשה כלכך, הנחתי שאם הגעת את חברה או מכרה של ג´יידן, וכל מה שהייתי צריך לעשות זה לחפש אותך באנשי הקשר שלו, מה שגם היה קל למדי, מאחר שאת שמורה אצלו תחת הכותרת : לול הג´ינג´ית". הוא גיחך.
"מרשים". חייכתי, מסלסלת תלתל כתמתם בידי הפנויה.
"בקיצור, היה לי די נחמד איתך אתמול, וקיוויתי שנוכל להמשיך את השיחה הקצרה שלנו, ובכן, אני מניח שלא יזיק לי לקבל גם את הג´קט שלי". הוא כחכח בגרונו, מעט נבוך.
השפלתי מבט לעבר גופי, העטוף בג´קט העור השחור שלו,
ומשכתי אותו לחכי.
"אני זורמת. אבל יש לי תנאי". דיברתי בקול תקיף.
"כן המפקדת". הוא הצדיע.
"הג´קט נשאר אצלי". חייכתי בניצחון.
"כרצונך, בכל אופן, זה היה רק תירוץ לראות אותך שוב". הוא צחק.
"אני יודעת מיסטר פיטרס". צחקתי גם.
השיחה התנתקה כמה דקות לאחר מכן,
בעוד אני צונחת על המיטה עם חיוך מאושר.

***

האוויר בווירלי הילס די קריר בלילה, לכן לקראת היציאה שלי עם דילן,
החלטתי ללכת על לבוש סתווי.
לאחר כמה דקות של נבירות בארון, מצאתי את מבוקשי.
במבט ראשוני, זאת סתם גופיית ספגטי שחורה צמודה, אך היא הייתה הרבה יותר מזה בשבילי.
היא תמיד הצילה אותי במצבים שלא ידעתי מה ללבוש.
לאחר מכן, הוצאתי סקיני ג´ינס ארוכים בהירים, ולמקרה שיהיה קריר,
תליתי על כתפיי סריג חום ארוך וחמים.
את השיער הכתמתם שלי, פיזרתי בנונשלנטיות, ואוספת את החלק של הפוני למן בננה בעלת נפח גבוה.
לאחר מכן פניתי לאיפור מהיר, מכיוון שעורי בעל גוון בהיר למדי, עם נטייה לחיוורות,
האזנתי אותו עם מייקאפ, ומושחת מיד פס דקיק של איילנר מעל לריסיי.
חייכתי לבסוף לבבואתי שבמראה,
מביטה בשעון בדאגה, דילן מאחר.

נעלתי בזריזות אולסטאר אדומות גבוהות, ופניתי לגרם המדרגות התלול,
יורדת לקומת הכניסה.
ההורים שלי כמובן לא היו בבית, אך זה לא היה שונה מבדרך כלל.
דפיקה מהירה קטעה את רצף מחשבותיי, וגרמה לבטני להתהפך.
הדלת נפתחה, חושפת את דילן.
אלוהים. שכחתי כבר כמה הוא נראה טוב.

"את מוכנה?" הוא חייך, חושף את גומותיו.
"כמו מה זה נראה לך?" עקצתי.
"בואי, ג´ינג´ית". הוא עטף אותי לחיבוק קטן.

נכנסנו לאוטו קטן, קצת חבול, אך זה לא הזיז לי.
דילן עמד לצידי.
"יש לך רישיון?" הוא חייך אלי, בעודו אוחז את ההגה ומתחיל התניע.
"כן, לא שברור לי איך". צחקקתי.
"מה זאת אומרת?" הוא הביט בי מופתע.
"טוב, החברה שלי ג´יין, כן – זאת שצרחה עליי אתמול במסיבה, אומרת ששיחדתי את הבוחן, או לפחות פיתתי אותו שיעביר אותי". כעת כבר ממש התחלתי לצחוק.
המחשבה הזאת, עליי – מפתה בוחן זקן, עם שיער מאפיר תעשה לי סיוטים בלילה.
"אני לא רוצה לדעת אם זה נכון". הוא הרים ידיים כנכנע.

"אז לאן אנחנו נוסעים?" קטעתי את השקט המביך.
"את בדיוק עכשיו עומדת לגלות". הוא שלח אלי חיוך דק, מסתורי.
"אני מאוד מקווה בשבילך שזה לא איזה מסעדה פלצנית, הרי ברור לך שאם זה משהו בסגנון אני חותכת מהדייט הזה הביתה". מרפקתי אותו.
"אמרתי לך, ג´ינג´ית, אין לך ממה לדאוג". הוא חייך.

"קומי, הגענו". קרא לאחר מספר דקות.
"איפה אנחנו?" התבלבלתי. זאת הייתה סמטה חשוכה.
"את סומכת עליי?" שאל כשיצאתי מהמכונית המקרטעת.
"מובן שלא. הכרתי אותך רק אתמול, אתה עדיין יכול להתברר כאנס או פדופיל". הפטרתי ביובש.
מאחוריי, שמעתי אותו צוחק.
"אני עומד לשים לך כיסוי על העיניים, את מבטיחה לא לצרוח?" הוא שאל.
"תלוי". לא נשארתי חייבת.
"בחיי ג´ינג´ית, את כזאת קשקשנית". הוא הניח אצבע על פי, גורם לבטני לפרפר.
המגע שלו היה חם, אגרסיבי, אך עם זאת עדין.
הכיסוי השחור נקשר על עיני, ולא נשאר לי ברירה אלא לסמוך על הבחור הממזר,
החתיך – בצורה יוצאת דופן.
"קדימה, אני אוביל אותך, רק אל תבעטי בי". הוא קרא.
לפתע הרגשתי איך אני נמשכת קדימה, וידיו החמות מחזיקות בצידי גופי.
"תלכי, אני לא אתן לך ליפול". הוא פקד.
הרגל שלי נשלחה קדימה בחוסר יציבות.
"כדאי לך כי-" התחלתי לרטון,
אך הנשיפה החמה שלו הכתה בעורפי, גורמת לשערי לסמור.
"לכי קטנטונת, אני מחזיק אותך". הוא דיבר בקול רך.

לאחר הליכה ממושכת של כ5 דקות לכל היותר, הוא נעצר, וכך גם אני.
"תגיד דילן, לא יצא לי לשאול אותך – בן כמה אתה בכלל?" מצאתי את עצמי שואלת.
"את צודקת, עדיין לא הגענו לשלב הזה. אני בן 21". הוא אמר, מתחיל לפרום לי את הקשר.
"הו, אני 18". פלטתי.
"טוב, צדקתי. את באמת קטנטונת. אבל זה לא מזיז לי, יש מדינות שבהם את כבר חוקית". הוא חייך.
כיסוי העיניים נפל בשקט על הדשא הרך, דילן עמד מאחוריי, חובק את מותניי בעוד אגם כחול יפהפה משתרע, ומסביבו דשא ירקרק וטרי .
ללא ספק, הוא בהחלט הצליח להפתיע אותי.