להתחרפן מאהבה – פרק 2

ניסיתי להתרכז בשאר השיעורים, באמת, ניסיתי.
אבל למה אתם חושבים שאני נכשלת במקצועות השנה?
תמיד אומרים על הילדים עם הציונים הכי נמוכים שיש להם בעיות. כנראה עם ההורים או חברים.
במקרה שלי, ג'ייסון.
אבל פשוט תנסו להתרכז בשיעור כשכל מה שאתם רוצים לעשות זה לראות את הבן אדם הזה. לא לדבר איתו, לא לחייך אליו, לא לקרוץ אליו, רק להביט בו. ממש לכמה רגעים, לחרוט את פניו בראש שלכם כדי שתוכלו לפנטז על כל דבר אחר חוץ מהמהפכה הצרפתית.
"כדור הארץ קורא לג'ס.." איימי הניפה את המזלג שלה לידי.
"כי את ממש רוצה להוציא לי עין אה?"
"רק אחת? את שתיהן."
גילגלתי עיניים והסתכלתי בסנדויץ' טונה שלי ובדיאט קולה. לא היה לי חשק לאכול.
"תפסיקי לסקור את כל הקפיטריה כאילו את סוכנת חשאית." איימי חייבת לסתום לפעמים.
"מה אכפת לך?"
"מותק, את נהית אובססיבית."
"לא נכון, זאת אהבה."
"יש קו דק בין אהבה לאובססיה. ואת חוצה אותו לכיוון השלילי."
"איימס, אני בסדר. את מגזימה."
"ג'סיקה פלוואר את לא תעבדי עליי. אני מכירה אותך מגיל ארבע ואני יודעת למה את מסוגלת."
"להרוג בינינים, כי אני גודזילה." היא העיפה עליי עלה חסה מהסלט שלה וחזרה לדבר עם שאר החבורה שלנו.
ברנדון, מייקל, אשלי ולין דיברו על השיעורי בית במתמטיקה ועד כמה שהמורה סקסית וברנדון (חרמן מת בהחלט) לא יכול להתרכז בשיעורים.
"אנחנו צריכים להקים עצומה שתעיף את המורה הזאת קיבינימט." אשלי אמרה.
"כן? ולמה ככה?" מייקל ואשלי היו זוג, הם היו חמודים להפליא.
"כדי שלא תהפוך לסוטה שמפיל את העיפרון שלו כדי להסתכל למורה מתחת לחצאית." לין צצה מערמת המחברות שלה.
"או לא, זה רק ברנדון. יש לו ספר מהלכים שלם על איך לגרום לבחורה להתלונן עליו על הטרדה מינית."
כולם צחקו, מייקל חיבק את אשלי ולחש לה משהו באוזן, היא צחקה.
מזליסטית.
אשלי מדהימה, יש בה משהו מאוד חינני, בעיניים הכחולות האלה והשיער הבלונדיני. בהחלט הייתי לוקחת אותה לפרסומת של איזה משהו שקשור לפרחים או פיות.
ומייקל? הו מייקל.
הגוף של מייקל הוא הגוף הכי מחוטב שהכירה. השיער הפרוע השטני שלו (סטייל אדוארד מדמדומים) והשיער החלק ומסודר שלה, נראו כל כך טוב יחד.
הוא היה פעם מכור, היא הוציאה אותו מזה כל כך חזק עד שהוא נגעל מלראות אלכוהול. והוא מודה לה על זה, כל יום.
הם יחד כבר שלוש שנים. מכיתה י' עד י'ב.
זוג מדהים, וכל כך נורמלי. גם אני רוצה להיות נורמלית.
ברנדון נחנק מהפאנטה שלו כשאיימי עשתה חיקוי של מיס ברידג' והמחשוף העמוק שלה.
ולין.. וברנדון.. עליהם אני אספר בהזדמנות אחרת.
קמתי לקנות חטיף אנרגיה, יצאתי מהשולחן והתחלתי ללכת.
עד שהוא נכנס.
הוא הבחין בי באותה מהירות שהבחנתי בו.
אני תמיד אומרת לעצמי להסיט את המבט, אבל זה כמו סם. סם שממכר אותך.
הקולות צחוק של חברי, צעקותיהם של המפקחים, הצלחות שנחבטו על השולחנות, הכל נעלם.
הכל נהפך למין הד.
הוא עבר, הוא הסתכל עליי עם העיניים החומות העמוקות האלה, עם העיניים שאפשר להביט בהן שעות. והוא חייך, הוא חייך בצורה חושנית וסקסית, כמו טורף שאומר לטרף שלו שזה נגמר, שהוא הולך לקרוע אותו לגזרים.
ורציתי שהוא יקרע אותי לגזרים.
היינו כל כך קרובים, שהרגשתי את אותה הרגשה מוכרת מפעם. את ההרגשה שהוא שם את הידיים על הצוואר שלי, מעביר אותם בעדינות על החזה שלי עד למותניים שלי, נוגע בישבן שלי, ומנשק ומלקק לי את הצוואר.
רציתי את ההרגשה המוכרת הזאת, והייתי מוכנה באותו רגע לפסק את רגליי כדי שהוא יגע בי.
רציתי את האצבעות המוכרות האלה.
כל כך רציתי.
רציתי לחזור להרגשה של פעם.
כשהיינו מנהלים שיחות ארוכות בלילה.
כשהיה איזשהו סרט קיטשי בטלויזיה ושמתי את הראש שלי על הכתף שלו ונרדמתי.
כשהוא היה מסתכל עליי בפארק ואומר לי כמה שאני יפה.
שהוא היה מתקשר אליי ושואל אם אני בסדר, סתם ככה.
שהוא היה כאן.
וכשעברנו והכל הרגיש כמו הילוך איטי, הרגשתי את השפתיים שלו ליד האוזן שלי.
"אני שומע את הפעימות שלך עד לכאן." הוא לחש, בעדינות שאי אפשר לתאר אותה.
הרגשתי צמרמורות בכל הגוף ורטט בכל מקום אפשרי.
הוא הסתובב, נשך את השפתיים והלך למקום כלשהו.
לא ידעתי לאן.
לא היה אכפת לי.
מה לעזאזל קורה כאן?
מה קורה לי?
היה לי חשק עז לקפוץ מהגג.
מה. קורה. לי.
הרגשתי יד רכה אוחזת בי, מובילה אותי מחוץ לקפיטריה לשירותי הבנות באגף של כיתה י'.
היו שם כמה בנות, אבל אמילי העיפה אותן כי היא גדולה מהן.
היא הסתכלה עליי בעיניים מודאגות והנידה את ראשה.
"ההבדל בין אהבה ואובססיה כל כך דק, ואת מתחילה לשקוע לתוכו."
ועל זה נאמר, פאק.

אז.. רואים עד כמה נדפקתי?