להתחיל מחדש- פרק 6 – דין לוקהארט

למחרת, השמות של ששת הבחורים התפוצצה בבית הספר.
השומרים שרדפו אחריהם, תפסו את השישה ולקחו אותם- בעזרתם של כמה מורים- לחדרה של המנהלת שניגשה לטפל בהם בזמן שכולם נהנו מההופעה.
דין לוקהארט, בריאן ניידין, גרג ניס, ג'רמי פיט, לוק דאנס, וריק ניבין. ששת הבחורים קיבלו ריתוק למשך חודשיים בלי יציאות לעיירה בסופי שבוע, והוטל עליהם לעזור לצוות המנקים של הבית ספר בהשגחתה של גברת בייקר. וכמובן הודיעו להורים שלהם על כול המקרה.
למרות כול העונשים שהוטלו עליהם, דין ובריאן- שהיו בכיתתה של סאם- לא נראו מושפעים או מוטרדים מעונשים אלו.
הם אף נראו מרוצים ממעשיהם והשפעתה על הבית ספר; כולם המשיכו לדבר עליהם למשך הימים הבאים ונראה היה שהבחורים נהנים מתשומת הלב.
"זה היה ברור שזה הם, לא?" אמרה ג'ינה לאחר כמה ימים כששתיהן ישבו בכיתה לפני תחילת שיעור אנגלית, וצפו בבריאן ודין מספרים בהתלהבות לכול מי שמעוניין לשמוע איך הם תכננו את מה שעשו ואיך הם ברחו מהשומרים ואיך תפסו אותם.
"אומרים שאביו של דין סירב לבוא לבית הספר כדי לדבר עם המנהלת," אמרה ג'ינה לסאם בשקט. "הוא ראש המועצה של העיירה, את מבינה? אומרים שהוא לא רצה לראות את בנו והסכים עם כול העונשים שהוטלו עליו ולא ערער או ניסה להצדיק את מעשיו."
"איך מצדיקים דבר כזה?" אמרה סאם בגיחוך. "הוא סתם רצה תשומת לב…ועובדה-הוא קיבל אותה."
גברת בייקר היתה מאוד לא מרוצה ממעשיהם של בריאן ודין, שני הבנים היחידים מהחבורה שהיו בכיתתה, שכנראה גם הובילו את המעשה. היא הטילה עליהם עבודה בהיסטוריה בנוסף לכול העונשים שלהם- הדבר היחיד שהצליח להציק לשני הבנים כיוון שהעבודה הצריכה עבודה יסודית בספרייה ובאינטרנט.
סאם המשיכה להסתובב עם ג'ינה וחברותיה ללא ברירה אך היא עדיין לא הצליחה לחבב אותן לגמרי; היא לא חשה בנוח לידן.
כשסאם נכנסה לקפיטריה ביום רביעי ומילאה את המגש שלה באוכל, היא הסתובבה להתיישב לידן של ג'ינה, ג'ולי וקאסי שישבו באחת השולחנות כשהבחינה בקלואי, הבחורה שחלקה איתה סיגריה בשירותים רק לפני כמה ימים.
היא הביטה בבחורה שחורת השיער יושבת לבדה באחת השולחנות ואוכלת לרגע ארוך, והחליטה לגשת אליה.
"שלום, קלואי." אמרה סאם כשקרבה אליה. קלואי הרימה את מבטה אליה בהפתעה. "אפשר לשבת?"
"אם את רוצה…" ענתה קלואי בהיסוס מסוים וסאם התיישבה; בצידי עיניה היא הבחינה בג'ינה וחברותיה בוחנות אותה בהפתעה.
"אני לא נדחפת נכון?" שאלה סאם לאחר רגע.
"נחמד לראות שמישהי רוצה לשבת לידי." צחקקה קלואי בקלילות.
"מה זאת אומרת?"
"לא הבנת שאני מנודה?" גיחכה קלואי ומבטה דילג סביב החדר.
סאם לא ענתה. מאז שדיברה איתה בפעם הראשונה בשירותים, סאם התחילה להבחין בקלואי והיא באמת ראתה שהיא לבדה כול הזמן, אולי מדברת לעיתים עם כמה בחורים אבל אף פעם לא עם בנות.
"אני מרגישה ככה גם אני," הודתה סאם. "ג'ינה והאחרות מתחילות לשגע אותי"
קלואי צחקה. "הן תוקעות בך מבטים." אמרה בשקט לסאם. "בטח תוהות מה את עושה עם מוזרה כמוני…"
"תאמיני לי, הן יותר מוזרות ממך," אמרה סאם במרירות.
לפתע נשמעה קולות צחוק רמות מעבר אחת השולחנות; סאם וקלואי הפנו את מבטן לעבר הקולות וראו את דין לוקהארט עולה על אחת השולחנות כשחבריו ובראשם בריאן ניידין מריעים לו וצוחקים בקול רם.
כמעט כולם התחילו להבחין בדין העומד על שולחן, צוחק ונראה נהנה מתשומת הלב; האנשים בשולחנו הזיזו את המגשים שלהם כדי שדין לא ימחץ בטעות בזמן שהוא התהלך על השולחן כשהוא מעודד את חבריו להריע לו חזק יותר.
"יאללה תעשה את זה!" קרא בריאן ודחף קלות את דין ברגלו.
סאם הבחינה בטראביס, ברברה והתלמידים בשולחנם גם מסתכלים, חצי צוחקים, בדין שפנה לעבר היושבים בחדר האוכל בחיוך גדול ולפתע התחיל לשיר.
"oh ,baby, baby, how was I supposed to know?"
כולם הביטו בו במבטים מסוקרנים ומתרשמים; לבחור היה ביטחון עצמי, זה היה ברור לכולם.
הוא קפץ מהשולחן שבו ישבו בריאן וחבריו לשולחנם של ברברה וטראביס ששולחנם היה קרוב לשלהם כשהוא ממשיך לשיר בקולי קולות ובריאן וחבריו מריעים לו בהתלהבות. האנשים בחדר האוכל המשיכו להביט בו בשעשוע מהול בסקרנות.
"that something wasn’t right here!
Oh , baby, baby
I shouldn’t have let you go
And now you're out of sight"
אנשים התחילו להריע לו, דבר שהלהיב אותו עוד יותר והוא קפץ משולחנם של ברברה וטראביס לשולחן הצמוד לשלהם.
"Show me, how you want it to be
Tell me baby
Cause I need to know now , oh because"
חלק מהאנשים בקפיטריה התחילו לשיר עימו את השיר, והחלק האחר הריע לו במחיאות כפיים לעידוד וקריאות רמות לכיוונו.
סאם וקלואי הביטו זה בזה בגיחוך והבחינו גם בג'ינה, ג'ולי וקאסי שצחקקו בקול רם ושרו איתו את השיר.
כול ההמולה בקפיטריה גרמה לאחראי ההפסקה להיכנס במהירות אל חדר האוכל ולמצוא את כול האנשים עומדים ומריעים לדין שעדיין המשיך לקפץ על השולחנות ולשיר בזיופים רמים את השיר.
"מספיק!" קרא האחראי בכעס וקולו בקושי נשמע מבעד להמולה אך משך תשומת ליבם של רוב הסובבים.
האנשים שהבחינו באחראי חזרו להתיישב על הכיסאות ולהשתתק בהדרגה. רמת הרעש בקפיטריה התחילה לשכוך אך כולם עדיין הסתכלו זה על זה במבטים זחוחים ומאושרים.
"לוקהארט!" צעק האחראי בכעס לעבר דין שעדיין עמד על אחת השולחנות. "בוא הנה!" אמר האחראי לדין במבט נזעם . דין קרץ לעבר בריאן וחבריו וקפץ מהשולחן בעקבות האחראי.
"ואני מציע לכולכם לשתוק ולהתנהג בהתאם אלא אם כן אתם מחפשים עונש!" הוסיף בזעם לכול מי שישב בקפיטריה ויצא מחדר האוכל.
"דין לוקהארט ובריאן ניידין," אמרה קלואי בחיוך מגחך כשדין יצא בעקבות האחראי מחדר האוכל והאנשים חזרו לפטפט שוב כאילו לא קרה שום דבר. "מעוררי צרות תמידיים."
"כך הבחנתי…" אמרה סאם ושלחה מבט לעבר בריאן שנראה מאוד מרוצה ממה שקרה והתבדח עם חבריו.
"הם תמיד מסתבכים בצרות אבל הם לא מזיקים," הוסיפה קלואי. "הם היחידים ששווים משהו בבית הספר הזה."
"אם את סובלת כול כך בבית הספר הזה, למה את פה?" שאלה סאם בעניין. היא לא ניסתה להישמע בוטה או גסה, אבל היה נדמה לה שהיא נשמעה ככה.
"למה את פה?" החזירה קלואי.
סאם לא ענתה לרגע ואז אמרה "שינוי אווירה.".
קלואי צחקה מתשובתה העוקצנית והקצרה של סאם.
"אז למה את פה?" שאלה סאם שוב.
"כי זה בית ספר טוב," אמרה קלואי במשיכת כתף. "ואני רוצה להתקבל לאוניברסיטה טובה ולהסתלק מהבית שלי."
"להסתלק מהבית נשמע מפתה גם לי…" מלמלה סאם במרירות וקלואי שלחה בה מבט בוחן.
"כן?" היא שאלה בספקנות. אולי חשבה שסאם מנסה להתחנף.
"הייתי שמחה להתרחק מאמא שלי," אמרה סאם. "להתרחק מהשתלטנות שלה…"
"היי, אני איתך…" הודתה קלואי גם באותו טון מריר כשל סאם.
היה נדמה כאילו לשתיהן יש משהו משותף, משהו שאיחד בין השתיים-או לפחות כך הרגישה סאם.
היא חיבבה את קלואי; את טון קולה העוקצני והמריר מעט, את העובדה שהיא מנותקת מהשכבה ומרגישה שונה מהם; סאם בהחלט הרגישה שונה מכולם.
"אז תסבירי לי על תלמידי השכבה…" ביקשה סאם מקלואי.
"אני בטוחה שג'ינה עדכנה אותך בכול." צחקה קלואי.
"שמעתי את נקודת מבטה," הסכימה סאם. "עכשיו אני רוצה לשמוע את שלך."
"אוקי," אמרה קלואי מעודדת מעט ורכנה לעבר סאם. "ג'ינה, קאסי וג'ולי הן בהחלט ה-רוצות להיות מקובלות, של השכבה. הן מלקקות לברברה ונטלי באופן מעורר רחמים כמעט כול הזמן."
"העיקר שהן יורדות על ברברה כול הזמן…" מלמלה סאם ונזכרה איך השלושה דיברו על השיזוף של ברברה ועל הצורך שלה בתשומת לב.
"ברברה,טראביס, ונטלי," היא הנידה את ראשה לעבר השולחן שלהם שישבו בהם עוד אנשים. "וכול החברים שלהם הם המקובלים השגרתיים של השכבה; יפים, עשירים, וחושבים שהכול מגיע להם."
סאם צחקקה.
"עכשיו מעבר השני של הפופולאריות יש גם את בריאן, דין, גרג וכול החברים שלהם. גם הם אהודים ואהובים מאוד בשכבה-אולי אפילו מברברה וכול אלה- אבל לא אכפת להם מהדברים האלה, דבר שמבליט עוד יותר את ברברה וטראביס היפים."
"עכשיו, רואה את הבחורה עם השיער הבלונדיני הקצר והבחורה עם השיער האסוף?" שאלה קלואי וסאם עקבה אחרי מבטה וזיהתה את מרי קייט עם עוד כמה בנות.
"מרי קייט."
"הכרת אותה כבר?"
"היא בת הדודה שלי…" הודתה סאם ללא חשק.
"אני משתתפת בצערך," אמרה קלואי לאחר רגע של הפתעה. "עכשיו ,גם הן מקובלות יחסית-לא כמו ברברה- אבל גם להן יש ערך מסוים בשכבה הזאת…אבל לצער כולנו יש להם את האגו של המקובלים יותר…גם הן חושבות שהן יותר טובות מכולן."
"הן לא חברות של ברברה ונטלי הזאת?" שאלה סאם.
"לא." ענתה קלואי. "באופן מוזר, הן מעדיפות להתרחק זו מזו, למרות שכולן נמצאות גם בנבחרת המעודדות."
הצלצול לסיום ההפסקה נשמע וכולם קמו כדי להיכנס לשיעורים שלהם. סאם וקלואי לקחו את המגשים שלהם כדי להשאיר אותם על יד היציאה כדי שעובדי המטבח ייקחו אותם.
"אז מי את?" שאלה סאם את קלואי בזמן שיצאו מחדר האוכל.
קלואי חייכה.
"אני זאת שאף אחת לא מתקרבת אליה…"
"למה לא?" שאלה סאם בעניין.
"ג'ינה עוד תעדכן אותך בפרטים, אל תדאגי…" ענתה קלואי בעוקצנות ונפרדה ממנה כדי ללכת לכיתה שלה.
סאם הביטה אחר קלואי שעוד בחור אחד משכבתם הצטרף אליה ללכת לכיתה.
למרות שאנשים מנודים ומבודדים, צריכים לדחות אנשים אחרים ולגרום להם לתהות מה רע בהם כדי שכולם יתרחקו מהם; סאם הרגישה קשר מיוחד עם קלואי. אולי בגלל שגם היא הרגישה מבודדת מעט מכולם, בעיקר בזמן האחרון מאז בית הספר הקודם שלה כשהפסיקה להסתובב עם חבריה.
היא הלכה לכיתת המדעים במעבדה כפי שהבהיר להם המורה דייוויס בשיעור הקודם שהיה להם.
היא נכנסה אל הכיתה וניגשה אל אחת השולחנות ולפני שהבינה מה קורה , ג'ינה הצטרפה אליה לשולחן.
סאם התחילה לתהות אם ג'ינה היא הגלגל השלישי בחבורה המצומצמת שלהן והיא מחפשת גלגל רביעי שתצטרף אליהם ותארח לה כחברה כשקאסי וג'ולי ביחד.
"אז ראיתי אותך עם קלואי דיקסון בחדר האוכל," אמרה ג'ינה לסאם. "מאיפה את מכירה אותה?"
"סתם נתקלתי בה פעם בשירותים." ענתה סאם בקוצר רוח מסוים; התחיל להימאס לה מאוד מחטטנותה הבלתי פוסקת של ג'ינה.
"נכון שהיא מוזרה?" שאלה ג'ינה כאילו מנסה להוציא מסאם הודאה על כך שקלואי היא פריקית.
"לא." ענתה סאם קצת בתוקפנות.
"היא דווקא מאוד מוזרה," ג'ינה לא ויתרה. היה נראה כאילו היא מנסה לשכנע את סאם לא להסתובב איתה. "יש המון שמועות עליה. לא ראית שאין לה חברים בכלל?"
סאם שתקה והתפללה שהמורה יגיע במהרה.
"היא גרה עם דודה שלה וששת הבנים שלה," המשיכה ג'ינה למרות שסאם הביטה בעקשנות בלוח. "ואומרים שהיא היתה בשלישייה עם אחת מבני הדודים שלה והאקס שלה, טדי וייט, שהוא בחור מיב'. "
סאם גיחכה בחוסר אמון.
"זה נכון!" התעקשה ג'ינה. "הבן דוד הוא זה שסיפר את הסיפור הזה!"
"תעשי לי טובה ג'ינה…" מלמלה סאם בעצבנות וניסתה להשתיק את ג'ינה שלא שמעה לה.
"ואומרים גם שטדי וקלואי עשו את זה בשירותי הבנים כשהם היו ביחד, לפני שנה!" אמרה ג'ינה בלחש. "זה כזה מגעיל!"
"בבקשה תסתמי את הפה, ג'ינה!" קראה סאם בקול קצת יותר רם ממה שקיוותה; היה נראה כאילו קולה הדהד בתוך הכיתה השקטה כעת.
כמעט כולם בכיתה הסבו את מבטם אליהן.
ג'ינה נראתה המומה מעט ונעלבת; סאם הבחינה בברברה ונטלי מביטות בשתיהן ומצחקקות.
"מצטערת," אמרה סאם לג'ינה במבוכה לאחר רגע, בדיוק כשהמורה הגיע אל הכיתה וסגר את דלת הכיתה מאחוריו. "לא התכוונתי לזה…"
ג'ינה הרחיקה מעט את כיסאה מסאם וסירבה להביט בה או לדבר איתה למשך כול השיעור.
אי אפשר היה להגיד שזה הפריע לסאם.
לאחר תחילת השיעור, המורה דייוויס הסביר שהם יעשו ניסוי וחילק לכולם דפים שעליהם היה כתוב את מהלך הניסוי. הוא קרא בקול רם את הדף ואז ביקש מהתלמידים להתחלק לזוגות או לשלישיות.
ג'ינה מיד קמה במהירות והצטרפה לשולחן ממולם. סאם בהתה בה בעצבנות על התנהגותה וישבה בשקט במושבה כשהיא צופה בשאר התלמידים מתחלקים לקבוצות.
"אין לך בן זוג?" ניגש המורה דייוויס אליה לאחר חמש דקות.
"לא…" ענתה סאם בזהירות כשהיא ממשיכה לשבת בכיסאה; היא ראתה את ג'ינה מציצה לעברה בסיפוק מוזר וניסתה להתאפק לא לתקוע את העט שהחזיקה בעינה הימנית.
"הנה, אז תצטרפי לדין ובריאן." קרא בקול רם לעבר שני הבנים שהסתודדו בקצה החדר. הם הרימו את מבטם לעברם כשסאם קמה ממושבה, לקחה את הדף שהמורה חילק וניגשה אליהם.
"היי," היא אמרה להם בביישנות מסוימת וגררה כיסא מהשולחן הריק לידם והתיישבה בקצה שולחנם.
"הבחורה החדשה." קרא דין בשמחה. "אנחנו ברי מזל, נכון בריאן?"
"צודק לגמרי." ענה בריאן בחיוך קטן.
"אני שמחה לשמוע…" חייכה סאם.
"מה השם שלך שוב?" שאל דין והביט בה. עיניו היו כחולות בהירות, כך הבחינה סאם.
סאם נעלבה קצת מהשאלה. הם היו באותה כיתה כמעט שבועיים והוא לא יודע את שמה?
"סאם ברוקס." ענתה כשהיא מסיטה את מבטה מעיניו המהממות של דין.
"את זאת שצעקה הרגע על ג'ינה לשתוק?" שאל דין במבט סקרן. הוא נראה כילד נלהב.
"לא צעקתי…" התגוננה סאם והסמיקה.
"היי, אנחנו לא מאשימים אותך," הודה דין ושלח מבט הרה משמעות לבריאן.
"באמת שלא," הסכים בריאן בשקט. הוא נראה הרבה יותר רגוע ואדיש מדין בנוסף לעובדה שהוא היה הרבה יותר נאה.
"הבחורה הזאת יודעת לדבר כמו אני לא יודע מה," המשיך דין. "ועם פרצוף כמו שלה, קשה להבין איך יש לה כול כך הרבה ביטחון עצמי." הוסיף ברשעות מסוימת והעביר מבט מגחך עם בריאן.
"היא לא כזאת," סאם שמעה את עצמה מגוננת על ג'ינה. "ולמה אתה חושב שיש לך את הזכות לרדת על הפרצוף שלה?" רטנה.
"זאת מדינה דמוקרטית לא?" דין חייך חיוך זחוח ומתנשא לעבר סאם.
"אתה נשמע יותר רכלן ממנה…" הטיחה סאם ברוגז. היא לא הבינה למה היא מגוננת על ג'ינה פתאום למרות שהיא ניסתה להתחמק ממנה בשבועיים האחרונים; אולי בגלל שסאם ידעה והעריכה את העובדה שג'ינה התיידדה איתה וצירפה אותה לחבורתה למרות שהיא לא היתה חייבת.
למרות שסאם לא חיבבה במיוחד את ג'ינה- היא עדיין הודתה לה שהיא חַברה אליה.
"אז את מודה שהיא רכלנית!" אמר דין בניצחון.
"אני לא מודה בשום דבר," אמרה סאם בעצבנות והשפילה את מבטה אל השולחן. דין היה מעצבן.
"אל תתעצבני ברוקס," אמר דין בשמחה ולא נראה שחילוקי הדברים מעצבנים אותו כמו סאם. "זה נחמד שאת מנסה להגן עליה, אבל ג'ינה היא ג'ינה-ואי אפשר לשנות את מי שהיא."
"אני לא מתעצבנת!" אמרה סאם ברוגז ודין צחק שוב מה שהכעיס אותה עוד יותר. היה לו ביטחון עצמי מופרז לא מעורער, דבר שהרגיז את סאם. "אני פשוט לא מבינה למה אתה יורד על בחורה שלא עשתה לך כלום".
"ברור שהיא עשתה," התנגד דין בזמן שבריאן ישב בשקט והביט בהם מתווכחים. "לפני שנה, היא לקחה ממני עט בשיעור מתמטיקה," הוא אמר לה כממתיק סוד, "ואף פעם לא החזירה לי אותו…" הוא הוסיף ברצינות תהומית בזמן שבריאן הניד בראשו וחייך מבלי להגיד מילה.
"אל תתנשא מעליי…" רטנה סאם.
"אני לא מתנשא!" התגונן דין בפנים רציניות ובריאן צחק. "זה היה העט האהוב ביותר עליי! ולא ראיתי אותו מאז. את לא מבינה כמה זה מעוות?" הוא הביט בה כביכול מזועזע.
סאם הביטה בו ברוגז ושתקה. היא לא התכוונה לתת לדין את הסיפוק שבתגובה שלה; נראה היה שהוא נהנה יותר מדי מההסתלבטות עליה.
"את לא מחבבת אותנו אה?" חייך דין לעבר סאם שהמשיכה לשבת בדממה כשהיא נועצת את מבטה בדף מולה בעקשנות.
היא לא ענתה.
"אבל יש משהו שאני לא מבין," המשיך דין. "את חברה של ג'ינה?"
סאם היססה. "לא כול כך- אולי," היא גמגמה במבוכה. "אני לא יודעת…אני מניחה שקצת…"
"אז למה את מגינה עליה כול כך?" שאל דין כשראה את תגובתה.
סאם שתקה.
דין התבונן בה במבט בוחן, כאילו מנסה להעריך אותה ובריאן נשאר שקט לצידם.
סאם לא הבינה למה היא נקלעה לויכוח עם שני הבנים האלה כדי להגן על בחורה שממילא לא חיבבה מלכתחילה. אולי היא הודתה לג'ינה מבחינה מסוימת על כך שהתיידדה איתה ולקחה אותה על חסותה, וכך סאם לא נשארה בודדה בפנימייה. למרות שג'ינה היתה רכלנית, חטטנית וקצת מעצבנת; סאם לא יכלה להכחיש שג'ינה לא היתה רעת לב, היא פשוט היתה המתבגרת הטיפוסית שכול מה שחשוב לה זה לנסות להיות נחשבת בתיכון, לקבל תשומת לב ולשנוא את כול מי שמקבל את הדברים הללו כול כך בקלות רק כי הם יפים, כגון :ברברה.
הביטחון העצמי של דין הפריע לה. ההתנשאות הקלה בקולו והעובדה שהוא ידע כמה הוא אהוד; דבר שהרשה לו להגיד את כול מה שבראשו בלי שיסתרו אותו, אך בנוסף לכול מה שהציק לה הכי זה שהוא התנהג בחביבות מושלמת; היה אפשר להבין בקלות למה הוא אהוד כול כך.