להתחיל מחדש- פרק 30 (לאחר 15 שנה) טוב יאללה מפרסמת את הפרק האחרון ישר :)

סאם פסעה אל תוך שטח הפנימייה המוכרת להחריד.
השמיים היו בהירים וצלולים באינֽדיֵאן וֵיילֽס, ללא שום עננים. היה חם בחוץ והשמש פלטה חום מעיק על כול הסביבה; סאם הרגישה את חולצתה נצמדת אל גופה והודתה לאלוהים שהיא החליטה ללבוש חצאית אוורירית וקצרה אל פגישת המחזור כשהיא יצאה הבוקר מהבית.
הפנימייה נראתה בדיוק אותו דבר מבחוץ ולא נראה שהם שינו יותר מדי דברים בבית הספר מאז שסאם סיימה פה את התיכון; המדשאות נראו ירוקות יותר מכפי שהיא זכרה והיא הבחינה בכמה ספסלים חדשים שנוספו עליהם. המעונות נצבעו בצבע חום בהיר והיא נראתה הרבה יותר מזמינה ונעימה מבעבר, אולם ההתעלמות נראתה הרבה יותר חדשה עכשיו כשהחלונות השבורים שעיטרו אותה בזמנה של סאם תוקנו והוחלפו בחדשות, אך למרות הכול הפנימייה נראתה בדיוק כמו שסאם זכרה אותה.
שולחנות וכיסאות הושמו על המדשאה קרוב אל אולם ההתעמלות וכבר די הרבה אנשים היו שם ושוחחו ביניהם כשסאם ניגשה אל המקום.
"סאם? תודה לאל שהגעת, סוף סוף," נשמעה קריאה לפתע וסאם ראתה את טראביס בקר ניגש אליה בשמחה. "למה התעכבת כול כך?" הוא שאל.
"מצטערת, טראב," אמרה סאם. "הייתי צריכה לסדר כמה עניינים עם הבוס שלי," היא הוסיפה ועיוותה את פניה בתסכול.
"אני חושב שאת צריכה הפסקה מהעבודה הזאת ושתפסיקי לתת לאידיוט הזה לנצל אותך כול פעם שהוא צריך משהו," הוא אמר.
"אני נותנת לו לנצל אותי בשמחה, טראב, אתה יודע את זה." סאם חייכה. היא היתה מאוד מכורה לעבודתה כמו שטראביס ידע עד עכשיו; היא היתה אחת מהאנשים האלה שתמיד עבדו, לא משנה מה.
"את חייבת לראות את-"
"סאם ברוקס?" מישהו קטע את טראביס והסב את תשומת ליבה של סאם אליו.
זאת היתה גברת בייקר.
"גברת בייקר !" סאם אמרה בחיוך וניגשה לחבק אותה.
"תקראי לי לורה,יקירתי. את כבר לא התלמידה שלי," היא נזפה בה בצחוק.
גברת בייקר עדיין נראתה נמרצת כמו בעבר אך קמטים חדשים וכמה קילוגרמים מיותרים עיטרו את פניה וגופה עכשיו.
"מה שלומך, לורה?" סאם שאלה אותה ואפילו כיום היא הרגישה מוזר לקרוא למחנכת לשעבר שלה בשמה הפרטי.
"בסדר גמור,יקירתי," היא ענתה בחיוך גדול. "באתי לתת לך את זה," היא אמרה והושיטה לה דף, "זה שאלון נחמד לפגישת המחזור. תעני על השאלות ונספור את התשובות לקראת סוף פגישת המחזור ונגלה אותם אחר כך."
"אה,אוקי," סאם אמרה בהפתעה ולקחה את הדף שגברת בייקר הושיטה לה.
"נעים מאוד לראות אותך," היא אמרה שוב, "וטראביס,אני מקווה שכבר ענית על השאלון?" היא פנתה אל טראביס.
"כבר הגשתי אותה למר דייויס." טראביס ענה.
"מצוין." היא אמרה. "אז נתראה בסביבה חמודים." היא הוסיפה ונעלמה בין האנשים.
סאם הביטה בשאלון שהיה בידה וקראה אותה:

מי היא מלכת השכבה ?
מי הוא מלך השכבה ?
מי היה/היתה ליצן הכיתה ?
מי היה/היתה מתוקת השכבה ?
מי היה ספורטאי השכבה ?
מי היה גאון השכבה ?
מי היה/היתה הבחור/ה הכי חברותי/ת בשכבה ?

"את חייבת לראות את בריאן ניידין," טראביס לחש אל אוזנה של סאם וגרם לה להרים את מבטה. "אם מדברים על גיבורים שנפלו." הוא מלמל ברשעות והצביע על גבר גבוה עם כרס גדולה וראש מקריח שעמד על יד שולחן המשקאות כשהוא מדבר עם בחורה בלונדינית רזה שסאם זיהתה כמרי קייט.
"אני חייב להודות שנראה שהוא עדיין אהוב על הגברות אפילו כשהוא נראה ככה," טראביס הוסיף בטינה מסוימת והביט לעברו של בריאן במרירות.
טראביס היה האיש היחיד מכול השכבה שסאם נשארה איתו בקשר.
שניהם הלכו יחד למכללת סן דייגו וסיימו שם יחד; הם נשארו חברים מאוד טובים במשך השנים והתקרבו זו לזו במהלך ימי המכללה ומאז הקפידו לשמור על קשר יציב והדוק.
"מרי קייט נראית נפלא," הוא המשיך כשהוא מסתכל על מרי קייט שהסיטה את שיערה מפניה וניסתה לאוורר את עצמה בכפות ידיה.
"יותר טוב מכלום, אני מניחה," סאם מלמלה כשהיא מסיטה את מבטה ממנה. סאם ידעה שמרי קייט נשואה לג'יימס ברון עכשיו,בעלה השני שהיה במאי מפורסם ומוערך; היא גרה בלוס אנג'לס כיום באחוזה גדולה ולא חסר לה כסף, כמו שתמיד קיוותה. סאם לא ראתה את מרי קייט כבר 6 שנים מאז אותו יום שהיא נתקלה בה בפאלם ספרינגס לאחר שהיא באה עם הוריה לבקר את אמה.
את אמא שלה, סאם הקפידה לבקר פעם בשנה בחג המולד, מלבד זאת שתיהן לא התראו במהלך השנה; סאם שמרה ממנה מרחק בטוח ולא ביקרה אותה לעיתים קרובות וגם כשהיא הלכה לביתה בחג המולד, זה היה רק בשביל הנימוסים והמחויבות שהיא הרגישה צורך לספק.
"זאת ברברה מארקס?" סאם הביטה לעבר בחורה גבוהה ובלונדינית עם שיער סמיך ומבריק שהשתלשל על גבה.
"אכן כן," טראביס הסתכל לעברה של ברברה בלי להראות שום רגש.
"היתה לי תקווה קלושה שהיא תהיה שמנה עם בעיות אלכוהול או סמים," סאם העירה ובחנה את גופה החטוב ומעורר הקנאה של ברברה.
"רוצה משקה?" שאל טראביס וסאם הנהנה. שניהם ניגשו אל שולחן המשקאות ומזגו לעצמם יין.
"הם היו חייבים לעשות את הדבר הזה בחוץ בחום הזה?" שאלה סאם ברוגז ואספה את שיערה על קודקוד ראשה.
"ספרי לי על זה," הסכים טראביס ושתה מכוס היין שלו.
"סאם?", סאם ראתה בחורה עם שיער שחור וקצר ניגשת אליה, היא היתה לבושה בשמלה פרחונית ונעלי עקב נמוכות. "אני לא מאמינה!" היא קראה וחיבקה אותה בחיוך.
"קלואי?" סאם בחנה אותה בהפתעה. קלואי נראתה שונה לגמרי; פעם היא היתה לובשת בגדים כהים והשיער השחור הארוך שלה היה מכסה מחצית מפניה אבל עכשיו היא נראתה כאילו מישהו עשה לה מהפך קיצוני כדי להפוך אותה לעקרת בית מפרברים יוקרתיים.
"שלום טראביס," קלואי חייכה והלכה לחבק את טראביס בנימוס.
"מה שלומך קלואי?" סאם שאלה אותה. היא לא ראתה אותה מאז שהן סיימו תיכון. קלואי הלכה ללמוד באוניברסיטת קולומביה לאחר התיכון ומכיוון ששתיהן התחילו להתרחק כבר בשנה האחרונה שלהן בפנימייה, הן לא שמרו על קשר.
"אני מצוין," קלואי חייכה, "אני נשואה כבר שלוש שנים," היא הרימה את ידה כדי להראות לה את טבעת הנישואין באושר, "מה איתך? אני לא מאמינה כמה זמן עבר מאז שראיתי אותך…"
"מזל טוב על הנישואין," סאם אמרה לה בחיוך, "וגם אצלי הכול טוב."
"האם גם את נשואה?" קלואי שאלה וסאם ראתה את עיניה מרצדות לכיוון ידה השמאלית.
"לא," סאם צחקה. "אני מנהלת שיווק בסנטה ברברה."
"באמת? נחמד מאוד." קלואי אמרה.
"יש לך ילדים?" סאם שאלה אותה.
קלואי חייכה ואז רכנה אליה ואמרה, "עומד להיות לי." היא לחשה בסוד וכף ידה הורמה אל בטנה שעדיין היתה שטוחה, בלי שום רמז להיריון.
"מזל טוב!" סאם קראה בשמחה ושוב חיבקה אותה. "אני שמחה בשבילך," היא הוסיפה בכנות בזמן שטראביס עמד לידן בלי להקשיב למה שהן אומרות, הוא בחן כול איש ואיש שהיה בפגישת המחזור.
"טראביס, אתה כמו אישה זקנה ורכלנית," סאם העירה לו וקלואי צחקה.
"רק בשביל זה באתי," טראביס התגונן. "רציתי לראות אנשים כמו בריאן שהיו כול כך גיבורים בתיכון ועכשיו נראה שעדיף שהם יגורו באיזה חור בסמטה חשוכה."
"אתה מרושע!" קלואי צחקה שוב. היא נראתה כול כך רגועה וקלילה כיום שסאם קצת הוטרדה מזה. היא תמיד היתה עוקצנית, פסימית ומנודה והיא היתה שלמה עם המצב שלה וסאם תמיד חשבה שיש בפסימיות שלה משהו מרענן, אך עכשיו קלואי לא דמתה לקלואי הישנה והצעירה בשום מובן.
האם גם סאם עצמה השתנתה במהלך השנים בצורה הזאת וקלואי בוחנת אותה עכשיו וחושבת לעצמה בדיוק את אותם הדברים?
"יש למישהו מכם עט?" סאם שאלה אותם. "אני צריכה למלא את השאלון הזה."
"הנה," טראביס לקח עט שהיה מונח על השולחן והושיט לה אותו. סאם לקחה אותו והתחילה למלא את השאלון. טראביס וקלואי המשיכו לשוחח לידה על האנשים שהיו בפגישת המחזור כשהם מרכלים על כול איש ואיש במסיבה.
סאם סיימה למלא את השאלון והלכה להגיש אותו לגברת בייקר. היא עברה בין האנשים המוכרים שחלק זיהו אותה ועצרו אותה לברכת שלום חמה כמו ליסה שהיתה מהכיתה שלה, בריאן, גרג, ואפילו ברברה שנראתה נעימה יותר מהרגיל.
לבסוף היא מצאה את דרכה אל גברת בייקר ששוחחה עם מישהו וטפחה על גבה כדי להסב את תשומת ליבה והושיטה לה את השאלון,
"כבר מילאתי את השאלון,גברת-" היא קפאה לפתע כשזיהתה את הבחור שאיתו גברת בייקר דיברה.
דין לוקהארט, ששיערו עדיין היה מגולח לשיער זיפי והיה לבוש בחולצה מכופתרת שחורה ומכנסי ג'ינס יוקרתיים, החזיר לה מבט דומם.
"תודה, יקירתי," גברת בייקר כנראה לא הבחינה בשינוי האווירה הפתאומית ונראתה מעט שתויה, "אני אלך להחזיר את זה לוועדה." היא הוסיפה ונעלמה בין האנשים.
"דין…" סאם אמרה לבסוף בקול מעט צרוד.
"סמנתה…" הוא ענה וחייך חיוך קטן. "מה שלומך?" הוא שאל.
"הכול בסדר," סאם לפתע היתה מודעת לעובדה ששיערה היה אסוף והתחרטה על כך. "מה איתך?"
"אני בסדר גמור." הוא ענה.
סאם לא ראתה את דין מזה 8 שנים והיא פשוט לא הצליחה להאמין שהיא באמת פוגשת אותו אחרי כול כך הרבה שנים בנפרד.
לאחר שדין עזב לפנימיית הבנים באוקלנד, שניהם המשיכו לשמור על קשר עד לסיום התיכון. למרבה הפלא הם הצליחו להישאר יחד גם למשך השנתיים הבאות למרות ששניהם הלכו למכללות שונות אך לבסוף המרחק ביניהם במשך כול כך הרבה זמן שם קץ לקשר שלהם והם נפרדו לדרכם. סאם היתה הרוסה מזה והיא זכרה איך שהיא לא יצאה מהמעונות במשך שבועיים שלמים ואיך טראביס ניסה לעזור לה להתמודד עם הפרידה. בסופו של דבר סאם התאוששה באיטיות מהפרידה והתחילה לצאת עם מישהו אחר בשנה האחרונה שלה במכללה- קשר שלא נמשך הרבה זמן.
אך לאחר שלוש שנים, סאם ודין נתקלו זו בזו במסעדה יוקרתית בסן דייגו והם בילו את הלילה יחד ושוב הם נפרדו לדרכם.
"את נראית טוב," דין העיר וחייך. עיניו הכחולות נצצו באור השמש וליבה של סאם נפעם. זה היה כאילו כול השנים האלה בנפרד לא היו; עדיין היתה לו את אותה השפעה עליה.
"גם אתה…" סאם ענתה. הוא באמת נראה טוב, מתחת לחולצתו המכופתרת היה אפשר לראות שהגוף שלו מחוטב וחסון- משהו שסאם לא הצליחה להתעלם ממנו. "הגעת לפה רק עכשיו?" היא שאלה אותו.
"בדיוק עכשיו," דין הנהן. "התעכבתי קצת בבית." הוא הוסיף.
"מזמן לא ראיתי אותך…" סאם פלטה בכנות.
"כן מאז אותו לילה בסן דייגו," דין העיר וחייך, וסאם הרגישה את עצמה מסמיקה.
"אז מה אתה עושה היום?" סאם שאלה והחליפה נושא במהירות.
"האמת שאני מנהל חברת תקליטים קטנה," הוא אמר.
"באמת ?" סאם הופתעה.
"חשבת שאני אגיד שאני עובד עם אבא שלי בעירייה?" דין הקניט.
סאם הסמיקה שוב.
"מה את עושה?" הוא שאל והתעלם ממבוכתה.
"אני מנהלת שיווק בסנטה ברברה," היא ענתה ופיזרה את שיערה האסוף על כתפיה. דין בחן אותה לרגע כשהיא פיזרה את שיערה אך לא אמר דבר. "בחברה שמוכרת תרופות לבעלי חיים."
"זה נשמע מעניין,"
"זה לא," סאם חייכה. "אבל אני מוכרחה להודות שאני מכורה לעבודה שלי."
"אם זה לא מעניין, איך זה שאת מכורה לעבודה שלך?"
סאם לא רצתה לדבר ממש בכנות ולספר לו שאין שום דבר אחר בחייה שהיא רוצה להשקיע בו את עצמה חוץ מלעבודה; לא היה לה שום דבר אחר שהיא יכלה להשקיע בו את עצמה.
"באת עם בריאן לפה?" סאם החליפה נושא והתעלמה משאלתו.
"לא," הוא ענה. "כמו שאמרתי, התעכבתי בבית אז לא הצלחתי להגיע לפה עם בריאן. איפה הוא בכלל?" הוסיף בשאלה ותר בעיניו אחר בריאן.
"בפעם אחרונה שראיתי אותו, הוא דיבר עם נטלי לידר," סאם ענתה.
"כמובן," דין מלמל בגיחוך וחזר להביט בה. "את באת לפה לבד?" הוא שאל.
"טכנית כן, אבל אני אעזוב עם טראביס," היא ענתה.
"טראביס בקר?" הוא הופתע. "את עדיין בקשר איתו?"
"כן. למה כול כך מופתע? ידעת שאנחנו די קרובים במכללה." סאם צחקה.
"לא ידעתי שנשארתם בקשר גם אחרי המכללה,"
"אז עכשיו אתה יודע."
"כנראה שכן…" הוא אמר בחיוך ועיניו ריצדו על גופה וסאם הרגישה מעט לא בנוח כשהוא סקר אותה בצורה הזאת.
"תפסיק…" היא אמרה לפתע בשקט והסיטה את מבטה במבוכה.
"מה?" הוא שאל מיתמם.
"תפסיק לבחון אותי בצורה הזאת…" היא ענתה.
"אני מצטער," דין חייך שוב. החיוך המתגרה ובעל ביטחון העצמי שלו לא השתנה כלל בשנים שחלפו. "אני פשוט לא מאמין שאני באמת פוגש אותך אחרי כול כך הרבה שנים," הוא אמר, "לא השתנית…" הוא הוסיף.
"זה טוב או רע?" סאם שאלה.
"בהחלט טוב…" קולו נשמע מתגרה וסאם הרגישה את גופה נדרך. אחרי כול הזמן הזה, הגוף שלה עדיין הגיב באותו צורה כשהוא היה בסביבה; היא רצתה אותו, בזה לא היה לה צל של ספק.
היא ראתה אותו בוחן אותה שוב וניחשה שהוא מבין כמה היא נדרכת לנוכחותו. היא הכירה אותו יותר מדי טוב, והיא ידעה שגם הוא רוצה אותה; היא זיהתה את תנועות הגוף שלו ואת העובדה שגם הוא נמשך אליה בדיוק כמו שהיא נמשכת אליו ברגע זה.
האם קשר בין שניים יכול להיות כול כך חזק ולהימשך במשך כול כך הרבה זמן או שזו רק תגובה אוטומטית של הגוף לבן אדם שהיא אהבה במשך הרבה זמן?
האם יש דבר כזה אהבה אמיתית או שיש רק תשוקה ומשיכה בין שני אנשים רק מכיוון שהשניים היו פרודים עד עכשיו?
האם סאם ידעה את התשובות לשאלה הזאת? לא. אבל בהחלט היה לה זמן לגלות את התשובות.

****