להתחיל מחדש – פרק 3

היום השני היה פחות גרוע מהראשון, למזלה של סאם.
היא לא הרגישה עד כדי כך זרה עכשיו והתחילה לזכור שמות של אנשים ואיפה הקפיטריה והכיתות נמצאות, וסאם הרגישה הקלה על כך. היא שנאה להרגיש כול כך חסרת ישע.
לצערה של סאם, היא גם נתקלה במרי קייט שגם היא היתה בשכבה שלה אבל למזלה, היא היתה באחת הכיתות האחרות של השכבה(היו רק שלוש כיתות בכול שכבה).
"סאם!" חייכה אליה מרי קייט באותו חיוך שלא הגיע לעיניה כאשר שתיהן היו בתור לקבלת האוכל בקפיטריה ולא היה שום סיכוי להתחמק זו מזו-דבר ששתיהן הקפידו לעשות ביומיים האחרונים.
"היי, מרי קייט," ענתה סאם ללא חשק.
"אז איך הפנימייה?" שאלה מרי קייט בזמן שסאם שמה מעט פירה בצלחת שלה.
"נהדר…" ענתה סאם.
"את תבואי למסיבה בסוף השבוע?" שאלה מרי קייט בנימוס מחייב. "אוי שכחתי…ברור שתבואי, למה שאת תפסידי מסיבה כלשהיא? רק תזכרי שאסור אלכוהול וסמים במסיבה הזאת…" היא קרצה לסאם.
סאם שלחה אליה מבט נרגז בזמן שמרי קייט המשיכה לחייך אליה בניצחון. למרות שמרי קייט תמיד היתה מנומסת ואף פעם לא גסה, היא ידעה לעקוץ אנשים בדרך הכי אדיבה שיש.
סאם לא ענתה והמשיכה לשים במגש שלה סוגים שונים של אוכל. היא היתה צריכה להתאמץ הרבה יותר מזה כדי לעצבן אותה.
"זה בטח שונה מבית הספר הקודם שלך," אמרה לה מרי קייט והניפה את שיערה הקצר מעבר לכתפה. "זאת פנימייה מכובדת מאוד. האמת אני לא כול כך מבינה איך קיבלו אותך לפה…עם כול הכבוד."
"למה שלא תפני את השאלה הזאת למנהלת, מרי קייט? אני בטוחה שהיא תשמח לפרט לך על הסיבות שלה לקבלה שלי…" סאם ענתה בעוקצנות.
מרי קייט צחקקה צחוק לא נעים ואמרה, "עכשיו כשאני חושבת על זה, אני חושבת שאני יכולה לנחש את הסיבות לקבלה שלך. כנראה שלא משנה איזה סוג של תיק אישי יש לך וכמויות הדברים הבלתי חוקיים שעשית בעבר. לא מזיק שיהיה לך אמא עשירה, לא?"
"למה שלא תגידי לי את?"
מרי קייט נעצה בסאם מבט מחושב לרגע קצר ואז חייכה. "אנחנו ברות מזל." היא אמרה.
"אולי," סאם מלמלה. "אני הולכת לשבת עם ג'ינה. בתיאבון." היא הוסיפה לעבר מרי קייט.
סאם התרחקה ממנה והלכה להתיישב ליד ג'ינה והאחרות שכבר ישבו על יד אחת השולחנות ואכלו.
"למה דיברת עם מרי קייט?" שאלה ג'ינה כשסאם התיישבה על אחת הכיסאות הפנויים. "את מכירה אותה?"
"היא בת דודה שלי," ענתה סאם בלית ברירה. "לצערי…" הוסיפה במלמול וג'ולי חייכה.
"אני שונאת אותה," אמרה ג'ינה וקאסי הנהנה בהסכמה. "היא כול כך סנובית ומתנשאת. היא חושבת שהיא יותר טובה מכולן, מדברת לכולן כאילו הן פחות טובות ממנה…"
"כי היא ילדה מפונקת שגידלו אותה עם כפית כסף בפיה," מלמלה סאם אליהן.
"כולנו גדלנו ככה, לא?" צחקה ג'ולי.
סאם התבוננה במרי קייט מתיישבת יחד עוד כמה בנות על יד אחת השולחנות ותהתה לעצמה כמה היא יודעת עליה. סאם ניחשה שהיא יודעת הכול, על כול הדברים שקרו לה לפני שנה, אין סיכוי שהיא לא שמעה עליהם מפי אימה, אבל לפי היכרותה של סאם עם אמא שלה ודודתה -שתמיד הקפידו על ארשת פנים מכובדת ועל מוניטין טוב בפני כולם- אסרו עליה לספר לאף אחת על מה שקרה לסאם ועל מעשיה.
סאם תהתה כמה זמן מרי קייט תוכל לשתוק בנוגע אליה לפני שתפלוט את האמת לחברותיה שיספרו לכול התלמידים בשכבה והאמת תצא לאור.
סאם קיוותה שמרי קייט תשמור לעצמה את הדברים הללו; היא ידעה כמה מפחידה דודתה יכולה להיות, אז אולי היא תפחד מספיק כדי לסתום את הפה.

הימים חלפו באיטיות מפתיעה, וככול שהתקרב סוף השבוע, גברו הדיבורים על מסיבת תחילת השנה שהיה אמור להיערך באולם הספורט ביום שבת.
ג'ינה, קאסי, וג'ולי לא הפסיקו לדבר על זה והמשיכו לנסות לנחש איזה להקה יביאו למסיבה. קאסי הוזמנה למסיבה על יד בחור מהשכבה העליונה בשם רון אבל ג'ינה וג'ולי נשארו ללא בני זוג, ולמרות שהן ניסו להראות שלא אכפת להן מזה, סאם הבחינה מטון דיבורה של ג'ינה על המסיבה שהיא כן קיוותה ללכת עם מישהו למסיבה.
ביום חמישי, המורה בייקר הזכירה לסאם את הפגישה שלה עם היועצת כשנכנסה לכיתה כדי להתחיל את שיעור החינוך, למרות שלא היה צורך; סאם זכרה היטב את הפגישות עם היועצת.
"אז בואו תשבו," קראה המורה בייקר לכיתה הרועשת כשהתיישבה על השולחן בשילוב רגליים. הכיתה התחילה להשתתק בהדרגה והפנו את מבטם אליה.
"אז איך היה השבוע הראשון של הבית ספר?" שאלה כשהכיתה השתתקה לחלוטין.
שוב נשמעו לחשושים וקריאות בכיתה לשאלתה של המורה בייקר.
"אני מבינה," צחקה כשכולם דיברו בבת אחת. "אז בואו נסדר משהו לפני הכול," הוסיפה והכיתה שוב התחילה להשתתק. "יש לנו תלמידה חדשה בכיתה ועדיין לא היה לנו זמן להציג אותה. סאם ברוקס?" אמרה וסאם הרימה את מבטה בהפתעה. היא לא בדיוק הקשיבה למה שקורה בכיתה עד שקלטה את שמה מוזכר.
המורה בייקר הביטה בה בחיוך מעודד- "סאם, למה שלא תקומי ותציגי את עצמך?"
סאם הבחינה בכמה ראשים מסתובבים כדי לבחון אותה כאילו זאת הפעם הראשונה שהם רואים אותה.
"אני חייבת?" היא פלטה לנוכח המבטים המציקים.
"ברור סאם," אמרה המורה בייקר בטון קליל. "תיגשי אליי ,תציגי את עצמך וספרי לנו משהו על עצמך."
סאם הביטה סביב בהשתוממות וקמה באיטיות. היא אף פעם לא היתה ביישנית, להפך, היא היתה מוחצנת וישירה אך היא לא אהבה את העובדה שדוחקים אותה לפינה.
"בואי," עודדה אותה המורה בייקר וסאם ניגשה אליה כשהיא מרגישה את כול המבטים הנעוצים בה.
סאם נעמדה לידה של המורה בייקר והסתובבה להביט בתלמידים שתקעו בה מבט בדממה. המורה בייקר התבוננה בה וסימנה לה לדבר.
"טוב, אה," היא גמגמה במבוכה. "אני סאם ברוקס, כפי שהבנתם, ואני מפאלם ספרינגס…אני בת יחידה ואין לי אחים, אמא שלי התחתנה שוב ואני גרה איתה ועם הבעל שלה."
היא השתתקה והביטה במורה בייקר כדי שתגיד לה מה לומר עוד.
"אוקי," המורה בייקר הפנתה את מבטה אל התלמידים. "ספרי לנו משהו על עצמך…מה את אוהבת לעשות בזמנך הפנוי?"
סאם גלגלה את עיניה וענתה
"אני…אוהבת לשמוע מוזיקה."
"איזה סוג של מוזיקה?"
"כול הסוגים."
"למישהו יש שאלות אליה?" שאלה המורה בייקר את הכיתה שהביטה בהם במבטים מזוגגים ומשועממים.
"למה עברת לפה ביא'?" ברברה הסתכלה עליה בעניין.
"הרבה סיבות." ענתה סאם מבלי לפרט.
"ומה הן?"
"אמא שלי הכריחה אותי." ענתה סאם ללא ברירה.
"למה שתכריח אותך לעבור בית ספר בכיתה יא'? זה לא יזיק לך מבחינה לימודית?" בריאן, החבר של דין לוקהארט הקולני -שעכשיו ישב רכון בריכוז מעל דף ולא נראה שהקשיב למה שקורה בכיתה – ישב מאחורי ברברה והביט בה בעניין גם. הוא נראה אדיש ומשועמם אבל בצורה מצודדת ונאה.
"כנראה שנצטרך לראות…" ענתה סאם והשתוקקה לחזור למושבה.
אף אחד לא המשיך לשאול את סאם והמורה בייקר הרשתה לה לחזור למושבה.
"מה אתם חושבים על להחליף בית ספר?" שאלה המורה בייקר את הכיתה כשסאם התיישבה חזרה.
"לא הייתי עוברת בית ספר בכיתה יא'," ענתה ברברה. "נותרו רק שנתיים לסיים לימודים, ולעבור בית ספר ולזנוח חברים מאחור זה נראה צעד גדול מדי…לפחות בשבילי."
"אני חושבת שזה טוב להחליף בית ספר אם זה כדי לשפר את הרמה המקצועית של הלמידה," מישהי שסאם זיהתה בשם ליסה דיברה. "אבל זה גם נראה לי צעד גדול מדי לעבור בית ספר ביא'…זה יותר מדי מאוחר. אולי בכיתה ט' או י'."
כמה אנשים מלמלו בהסכמה.
"דין?" קראה המורה בייקר לפתע והתבוננה בדין שעדיין ישב מרוכז במשהו ולא נראה שהתייחס כלל למה שקורה בכיתה. "מה אתה עושה שם?" היא קמה מהשולחן והתקדמה לקראתו; דין שהרים את מבטו כדי להבחין בה מתקרבת, עשה תנועה מהירה ,קיפל את הדף ודחף אותו לכיס שלו. בריאן שישב לידו צחק.
"כן המורה?" דין שאל בתמימות מעושה.
"אתה חושב שמכיוון שזה שיעור חינוך, אני ארשה לך לעשות כרצונך בכיתה?" שאלה המורה בייקר בזעף. "תן לי את הדף הזה."
"איזה דף?"
"דין, אל תשחק איתי משחקים!", המורה בייקר לא נראה סבלנית כמו בשיעור הראשון שבו שניהם התבדחו ביניהם.
"מצטער המורה," דין משך בכתפו בפשטות ובריאן צחק לצידו בצחוק אילם."אני לא יכול לתת לך אותו."
"אז תעזוב את הכיתה," ענתה המורה , הפנתה לו את גבה וחזרה אל השולחן, בקדמת הכיתה. "עכשיו." הוסיפה בקרירות ונשענה על השולחן.
דין הרים את חפציו מהשולחן, דחף אותן אל התיק שלו, וחבט בכתפו של בריאן שעדיין המשיך לצחוק ויצא מהכיתה בחיוך גדול.