להתחיל מחדש- פרק 28 (השלכות)

"אז זה אומר שחזרתם עכשיו?" קלואי ישבה על מיטתה של סאם בזמן שהשנייה ישבה ליד שולחן הכתיבה וניסתה להכין עבודה לשיעור היסטוריה.
דין לא היה בפנימייה; לנבחרת הכדורסל היה משחק חוץ היום והם עמדו לשחק בבית ספר "ג'ולי"; קבוצת המעודדות התלוותה אליהם למשחק.
"אני לא בטוחה," סאם ענתה בלי להרים את פניה מהעבודה. "אני מניחה שכן…לא דיברנו על זה באופן של חזרנו לצאת או לא."
"זאת אומרת שסתם נהניתם להתמזמז עד עכשיו," העירה קלואי בגיחוך וסאם חייכה. "מה עם כול מה שקרה לפני החג? עם מרי קייט?" היא שאלה.
סאם שתקה לרגע והמשיכה לכתוב בלי לענות אבל אז היא פסקה.
"זה שונה עכשיו," סאם אמרה לה.
"סלחת לו?" היא שאלה.
"לא נראה לי שזה היה העניין," סאם ענתה. "זה לא היה רק שהוא שיקר לי, גם אני פשוט לא הייתי מוכנה…לא הייתי כנה איתו בעצמי-לא הצלחתי לספר לו דברים שהייתי צריכה לספר לו כדי שהקשר הזה יצליח."
"דברים כמו מה?"
סאם הרימה את מבטה אל קלואי שהתבוננה בה בעניין; לפתע היא הבינה שהמחסום שהיה בתוכה שמנע ממנה לדבר על כול הדברים שקרו, כבר לא היה שם. גברת ברוק צדקה; כול מה שהיא היתה צריכה לעשות זה לסגור מעגל.
סאם סובבה את כיסאה לעבר קלואי כדי להביט בה; היא היתה צריכה להסתכל עליה ישירות בזמן שהיא מספרת לה.
סאם סיפרה לקלואי הכול; איך אנדרו מת, איך היא התחילה להתרחק מחבריה ולהסתגר ואת העובדה שניסתה להתאבד.
קלואי היתה המומה בדיוק כמו דין. היא לא ידעה מה להגיד לאחר שסאם סיימה לדבר, היא פשוט היתה המומה.
"אני יודעת שזה הרבה לעכל," אמרה לה סאם. "אז-"
"אני פשוט מופתעת," קלואי אמרה. "אני לא מאמינה שעברת את כול זה…"
סאם נשענה על גב כיסאה והרגישה הקלה ונינוחות, סוף סוף היא הצליחה לחלוק את הסודות הכי אפלים שלה עם האנשים הקרובים ביותר שלה-קלואי ודין.

הנבחרת ניצחה שוב במשחק החוץ והיתה אווירה עליזה בבית הספר לאחר שנודע על הניצחון של הקבוצה.
דין היה במצב רוח מרומם יותר בימים הבאים וסאם שמחה; היא לא היתה רגילה לראות אותו מבואס כמו שהיה מאז שחזר לבית הספר.
השמועה על דין וסאם חלחלה אל תוך השכבה וכולם שמעו על כך שהם חזרו. דין אמר לסאם שהוא סיפר למרי קייט שהם חזרו לאחר שהיא ניסתה להתחיל איתו במשחק החוץ.
"מה היא אמרה?" סאם שאלה אותו בהפתעה כשהוא סיפר לה על מה שקרה.
"לא הרבה," דין משך בכתפו. "היא לא חזרה להתקרב אליי במשך המשחק."
סאם הופתעה; זה לא היה מתאים למרי קייט להתרחק בצורה הזאת.
"נראה לי שאני רוצה לעשות משהו בשביל ג'ף בסוף השבוע הבא," אמר דין לפתע. סאם הביטה בו בהפתעה.
"כן? כמו מה?"
שניהם ישבו על אחד הספסלים בחוץ.
"אני לא רוצה לעשות טקס אזכרה מדכא," הוא ענה. "ג'ף היה שונא את זה. אני רוצה לעשות משהו בשבילו שהוא היה אוהב."
"חשבת כבר על משהו?" סאם שאלה למרות שהיה לה תחושה שכן.
"כן," הוא ענה. "את זוכרת שסיפרתי לך שפעם אני, ג'ף, ובריאן הלכנו לאגם מחוץ לעיירה שהיה אפשר לקפוץ אליו מצוק ושג'ף ממש אהב ורצה לחזור אליו?"
סאם הנהנה.
"אז אני רוצה לקחת את השכבה לשם ולעשות מדורה לכבודו."
דין רצה להזמין את כול בני השכבה אל האגם,לעשות מדורה לכבוד ג'ף וכמחווה לחייו של ג'ף, הוא רצה שכול מי שמוכן לעשות זאת יקפוץ מהצוק אל האגם. הוא אמר שחבריו יעשו זאת וכול מי שרוצה להצטרף, יוכל להצטרף ולקפוץ מהצוק.
בזמן שהוא התחיל לתכנן את הנסיעה לאגם לסוף השבוע הבא עם חבריו, עומס המבחנים התחיל להלחיץ את סאם, דבר שמנע ממנה להיפגש עם דין לעיתים קרובות. אמנם היא ניסתה ללמוד עם דין למבחנים שיש לשניהם אך הם לא הצליחו להתרכז בלמידה ונסחפו בדברים אחרים לגמרי שלא היו קשורים ללמידה אז לבסוף היא ויתרה והעדיפה ללמוד לבד או עם קלואי.
כול השכבה שמעה על התכנון של דין לכבודו של ג'ף ונדרשה לשמור על סודיות כיוון שאף אחד לא ידע איך יגיבו המורים אם הם יגלו ששכבה אחת כולה נוסעת אל מחוץ לעיירה לאגם מבודד ושחלק מהם מתכננים לקפוץ מצוק אל האגם.
דין סמך על כולם שלא יספרו וגם סאם הסכימה שאף אחד לא יספר על מה שהם מתכננים לעשות, לא מכיוון שכולם צדיקים שלא רוצים לפגוע בזכרו של ג'ף אלא בגלל הסיבה הפשוטה שאף אחד לא ירצה להלשין שדין, בריאן וחבריו מתכננים נסיעה לא חוקית אל אגם מבודד עם כול השכבה ואחר כך שיצטרך לקחת אחריות מלאה על כך שהסגיר את חבורת הבנים הכי פופולארית בשכבה.
נראה היה שכולם מתכננים לבוא, אף אחד לא עמד להחמיץ את המדורה. דין, בריאן, גרג וחבריו עמדו לקנות תפוחי אדמה, מרשמלו, נקניקיות, אלכוהול ושתייה ביום המדורה כשהם ייצאו אל העיירה כדי להביא אל האגם.
יומיים לפני המדורה, סאם ישבה עם קלואי וטום בספרייה כשסאם מעתיקה מקלואי סיכומים שיש לה משיעורי ביולוגיה.
"המבחן שלך מחר?" קלואי שאלה את סאם שכתבה במרץ.
"כן, ואני ממש מפגרת בחומר," סאם ענתה.
"למדתי כבר את החומר הזה וזה לא כזה קשה," העיר טום. "אם את רוצה, אני יכול להסביר לך." הוא אמר לסאם.
"אולי אחר כך," סאם ענתה בפיזור נפש. "אני צריכה להעתיק את כול זה קודם."
"הסיכומים על מערכת הנשימה, ומערכת העיכול בארונית שלי. את רוצה שאביא אותם?" קלואי שאלה.
"אם לא אכפת לך…"
"אין בעיות," קלואי אמרה בקלילות וקמה מהשולחן כדי לצאת מהספרייה.
סאם המשיכה להעתיק בשקט בזמן שטום ישב לידה. היא היתה צריכה לחזור לחדרה וללמוד את כול החומר הזה בשקט, מבלי שאף אחד יפריע לה; היא לא יכלה להתרכז במקצוע כמו ביולוגיה כשמישהו אחר היה איתה.
"את הולכת למדורה שיש, נכון?" טום שאל לאחר כמה רגעים של דממה.
"כן בטח." ענתה סאם מבלי להרים את מבטה מהדפים של קלואי. היא ניחשה שקלואי כבר סיפרה לו על התכניות שיש להן לסוף השבוע.
"את ודין כאילו חזרתם להיות יחד עכשיו?" הוא שאל. סאם פסקה לכתוב לפתע והביטה בו, מעט בהפתעה.
"משהו כזה…" היא ענתה לו באיטיות.
טום חייך אליה והחליק את כיסאו לעברה בעדינות. סאם נרתעה.
"את מפחדת ממני?" הוא שאל בחיוך עוקצני.
"למה שאפחד ממך?"
"לא יודע," הוא משך בכתפו ובחן אותה.
סאם הרגישה שיש מתח מוזר ביניהם והיא לא אהבה את זה. היא לא אהבה את מבטו עליה, והיא לא אהבה את טון דיבורו החלקלק.
כדי להסתיר את המבוכה שלה, סאם חזרה לכתוב.
"את לא נראית בחורה כזאת," היא שוב שמעה את קולו של טום. הוא נשמע יותר מדי קרוב אליה.
"מה?" היא הרימה חזרה את פניה אליו.
"את יודעת…מישהי שתהיה מעורבת במוות של חבר או מישהי שתנסה להתאבד…את נראית טהורה במובן מסוים."
סאם קפאה. זה נראה כאילו היא עצרה את נשימתה לאור דבריו והיא לא הצליחה להגיב.
קלואי סיפרה לו?
"אבל אני עדיין חושב שיש בך משהו," הוא קירב את פניו אל שלה כשהוא מדבר ברכות. "את כול כך מתוקה," הוא שם את ידו האחת על ירכה והחליק אותה לאורכה. סאם סילקה את ידו בגסות ולאחר שנייה הוא תפס אותה במותניה והידק אותה אליו; הוא הצמיד את פיו אל שלה בפראות ונישק אותה בגסות. סאם ניסתה להדוף אותו ממנה אך הוא החזיק אותה בכוח כשהוא ממשיך לנשק אותה בחוזקה. סאם הרגישה את שפתיו מנסות לפשק את שלה ולשונו מנסה לחדור לתוך פיה וחשה בחילה.
"טום !" נשמעה קריאה המומה ולפתע הוא ניתק מסאם. היא מחתה מיד את פיה בגועל כשהוא התרחק ממנה וראתה את קלואי בוהה בשניהם.
סאם קמה בחדות, לקחה את המחברת שלה ודחפה אותה לתיק שלה.
"מה קורה פה?" קלואי שאלה בפנים המומות.
"למה שלא תשאלי את החבר שלך!" סאם ענתה בכעס והביטה בקלואי בזעם. "נראה שהוא יודע עליי יותר ממה שרציתי שיידע. סיפרתי לך את כול הדברים שקרו לי לפני שנה וחצי בסודיות!"
קלואי שתקה.
"אני לא מאמינה שסיפרת לבחור הזה…" סאם אמרה, הסיטה את מבטה ממנה ועזבה את שניהם לבד.
היא יצאה מהספרייה בצעדים נמרצים כשהיא ממשיכה למחות את פיה בגועל. היא עדיין הרגישה את שפתיו של טום מוחצות את שלה ובטנה התהפכה.
"סאם!" היא שמעה קריאה מאחוריה אך היא לא עצרה. היא לא רצתה לדבר עם קלואי ברגע זה.
"אני מצטערת!" קלואי קראה כשהיא עדיין ממשיכה לבוא אחריה.
"על מה?" סאם עצרה לפתע והסתובבה לעברה. "על זה שסיפרת לחבר האידיוטי שלך את כול הדברים שסיפרתי לך? על זה שבגדת באמוני וסיפרת עליי דברים שבקושי הצלחתי לספר אפילו לך?"
"על הכול…" קלואי ענתה ברגש ונראתה מתחננת. "לא ידעתי שהוא-"
"זבל?"
היא שוב שתקה וסאם בהתה בה בלי לומר דבר. למה שקלואי תספר משהו כזה לטום? האם זה לא היה ברור שקשה לסאם לדבר על זה אפילו איתה ? האם זה לא היה ברור שסאם רוצה שזה יישאר ביניהן ?
"הוא החבר שלי ופשוט…" קלואי גמגמה במבוכה ולא ידעה מה לומר.
"את חושבת שאני מספרת לדין את כול הדברים שאת מספרת לי?" סאם הטיחה בכעס.
"אני לא יודעת מה להגיד…" קלואי מלמלה והשפילה את עיניה.
"את לא צריכה להגיד כלום, " סאם אמרה. "יותר טוב שלא תגידי." היא הוסיפה והלכה, משאירה את קלואי מאחוריה.
קלואי בגדה באמונה בכך שסיפרה לטום את כול הדברים שהיא סיפרה לה. סאם לא ידעה מה לחשוב עליה יותר…
היא חזרה לחדרה ולמדה למבחן עם החומר שהיה לה; היא היתה חייבת להתרכז, לא משנה מה קרה. היא לא יכלה להמשיך לחשוב על קלואי ועל טום ברגע זה, היו לה עניינים יותר חשובים מזה.
בלילה, לאחר ששניהם כבר קבעו להיפגש מקודם, דין הופיע בחדרה בחצות.
"את בסדר?" הוא שאל כששניהם ישבו על מיטתה וסאם נראתה מעט עמומה ולא מרוכזת.
"רבתי עם קלואי," סאם ענתה בשקט. היא ישבה בישיבה מזרחית.
"למה, מה קרה?" דין שאל.
סאם נאנחה והרימה את מבטה אליו. "היא סיפרה לטום על אנדרו ועל העובדה שניסיתי…להתאבד." היא הוסיפה בשקט ושוב השפילה את מבטה.
"אה…" דין אמר בהבנה.
"אני פשוט כול כך כועסת!" סאם קראה לפתע בתסכול. "אני לא מבינה למה לה לספר לו!"
"הוא החבר שלה, לא?" דין אמר. "את לא יכולה להבין את זה במובן מסוים?"
סאם קמה מהמיטה בכעס והתהלכה בחדר.
"אולי זה לא היה בסדר מצידה אבל קשה להסתיר מהחבר שלך דברים כאלה…" דין אמר.
"זה עניינים שלי !" סאם ענתה ברוגז. "היא לא צריכה לספר לו עליי שום דבר."
דין שתק.
"אני שונאת אותו!" סאם פלטה בזעף.
"שונאת אותו?" דין הופתע. "מה קרה פתאום?" הוא שאל בעיניים חשדניות.
סאם שתקה ולא ענתה. היא לא רצתה לספר לו על מה שקרה; דין לא יגיב טוב לסיפור.
"סאם?" הוא התעקש וקם מהמיטה כדי לגשת אליה. "קרה משהו איתו?" הוא אחז בזרועותיה כדי שתפסיק להתהלך בחדר.
"לא," סאם מלמלה בחוסר שכנוע ולא הצליחה אפילו להישיר אליו מבט.
"הוא עשה לך משהו?" דין שאל בכעס לפתע.
סאם הרימה אליו את מבטה בדממה ולפתע פניו של דין התבהרו בהבנה.
"אני עומד להרוג אותו!"
"דין," סאם תפסה בזרועו כדי לעצור אותו מלצאת מהחדר ולגשת אל טום. "זה נגמר כבר…"
"הוא נישק אותך שוב?" דין שאל בכעס.
"משהו כזה," סאם התחמקה. "אבל עצרתי אותו ואני לא עומדת להתקרב אליו יותר…" היא הוסיפה.
"אני מאוד מקווה שלא," דין סינן בכעס.
"אל תדאג," סאם חייכה ושמה את זרועותיה סביבו כדי לפייס אותו.
"מה עם קלואי? היא יודעת על זה ?" דין שאל כשידיו לצידי גופו בעצבנות.
"כן," סאם ענתה.
"והיא עדיין איתו?"
"לא יודעת," סאם משכה בכתפה. "וכרגע לא אכפת לי…" היא הוסיפה בשקט ונישקה אותו ברכות. דין נענה לנשיקה.
"את מנסה להסיח את דעתי מטום?" דין שאל אותה בחיוך. פניו נשארו קרובות לשלה.
"אין לי מושג על מה אתה מדבר," סאם החזירה לו חיוך. היא גיששה אחר ידו ואחזה בו; היא תפסה בו והובילה אותו אל המיטה.
דין הלך אחריה באיטיות כשהוא אוחז בידה והתיישב במיטה; סאם שמה את ברכיה על המיטה והתיישבה על ירכיו. הוא נישק אותה וסאם שוב כרכה את זרועותיה סביב צווארו והידקה אותו אליה; היא הרגישה את נשיקותיו של דין מתעצמות. סאם ודין לא שכבו מאז הפעם הראשונה ששניהם היו יחד במגרש הגולף, אף פעם לא היתה להם פעם שנייה.
סאם ניתקה מדין והביטה אל תוך עיניו, הוא נראה כאילו הוא לא יכול להגיב.
סאם נרתעה ממנו קצת ואז פשטה את החולצה שלבשה בזמן שדין נעץ בה מבט.
"אולי הגיע הזמן שנעשה את זה במקום יותר פרטי עכשיו…" סאם חייכה אליו.
דין חייך חזרה, תפס במותניה והשכיב אותה על המיטה; הוא שוב נישק אותה וסאם ידעה הפעם כמה היא בטוחה במה שהיא עושה, לא היו שום ספקות בעיניה.

סאם וקלואי לא דיברו במשך יומיים וסאם לא ניסתה לעשות צעד כדי להתפייס איתה. היא עדיין כעסה מדי.
הסוף שבוע הגיע והיה אמור להיות המדורה באותו יום. סאם התכוונה ללכת למדורה עם דין במכוניתו. נדמה היה לסאם שכולם מדברים על המדורה בהתרגשות; היה משהו מלהיב ומעודד במחווה הזאת לכבודו של ג'ף, זה היה כאילו כולם מחפשים דרך להוקיר את ג'ף בדרך שבו הוא היה מעריך.
אף אחד מהמורים לא היה מודע למדורה שהיתה אמורה להתרחש בערב מחוץ לעיירה, וכולם דאגו לכך שלא יידעו על זה שום דבר; אף אחד לא בדיוק ידע אם הם הורשו לצאת מן העיירה בלי להודיע לבית הספר על כך ובמיוחד כדי לנסוע לאגם מבודד שאפשר לקפוץ אליו מצוק-משהו שכמה אנשים תיכננו לעשות.
"את באמת עדיין כועסת על קלואי?" דין שאל את סאם בזמן ששניהם הלכו לעבר מכוניתו בשעות הערב. בריאן וגרג עמדו לנסוע איתם אל האגם.
"כן." ענתה סאם.
"את לא יכולה להבין אותה?" שאל דין בהפתעה. "הרי טום החבר שלה…"
"זה לא משנה…"
דין הביט בה במבט בוחן. "האם את מסתירה ממני דברים?" הוא שאל.
סאם הרימה אליו מבט בהפתעה ואז צחקה. "אז זה כול העניין? אתה חושב שאני מסתירה ממך דברים?"
דין הסיט את מבטו ומשך בכתפו.
"אני לא מסתירה ממך שום דבר," סאם ענתה בחיוך. "כבר לא. אבל אני גם לא מספרת לך את העניינים הפרטיים של קלואי כי זה לא עניינך."
"בסדר, בסדר," אמר דין בכניעה בדיוק כששניהם הבחינו בבריאן וגרג מחכים להם ליד האוטו.
"מה איתכם?" קרא גרג בעצבנות. "אנחנו מחכים לכם כבר שעות ! לא יכולת לפתוח את המכונית בשבילנו לפחות?"
ליד שניהם היה מונחים על האדמה שקיות מלאות באוכל ושתייה בשביל המדורה.
"מצטער, אחי," ענה דין והלך לפתוח את המכונית המפוארת שלו; ב.מ.וו כסופה ונוצצת, שהבטיח לכול מסתכל שהנוסע בו הוא מישהו עם כסף.
"מה קורה,סאם?" אמר בריאן בחיוך קטן לעברה של סאם.
"היי, בריאן." ענתה סאם לבריאן מבלי להתייחס לנוכחותו של גרג; היא עדיין לא סבלה אותו מאז העניין עם ג'ינה.
ארבעתם נכנסו אל המכונית בעקבותו של דין.
"יש לכם את כול מה שקנינו, נכון?" שאל דין כשהתניע את המכונית.
"כן, כן ,ברור. קדימה, תתחיל לנסוע !" ענה גרג בקוצר סבלנות. "ג'סטין והאחרים כבר בדרך לשם ואנחנו עדיין צריכים להדליק את המדורה.".
דין נסע.
הם הגיעו אל האגם לאחר רבע שעה בערך וראו שלושה מהחברים שלהם שכבר התמקמו שם עם שתי מכוניות וניסו להדליק מדורה.
בזמן שדין ,בריאן וגרג ניגשו לעזור לחברים שלהם להדליק מדורה, סאם הוציאה את השקיות המלאות באוכל ושתייה והתחילה להציב אותם על השולחן מפלסטיק שעמד על האדמה כמה מטרים מכול הבנים.
היא לא הרגישה בנוח להיות לבד עם כול הבחורים האלו שהיא לא במיוחד הכירה ודין נראה יותר מרוכז במדורה ובכול האירוע מאשר להיות עם סאם וללוות אותה כול הלילה.
למזלה של סאם, תלמידי השכבה התחילו להופיע די במהירות והמקום התחיל להתמלא באנשים מהשכבה. האש כבר היתה בעיצומה וכול מי שרצה לאכול היה יכול לקחת מהשולחן כול כיבוד שהוא רוצה ולטגן אותו על האש בעצמו.
סאם ראתה את קאסי וג'ולי יושבות באחת הפינות ואוכלות מרשמלו על מקל ונראה היה שהן מבודדות קצת מכול הקבוצה; קלואי ישבה לבדה על אחד הסלעים ושתתה כוס בירה (סאם הרגישה צביטה בלב כשראתה אותה); וברברה ונטלי נראו במרכז תשומת הלב כאשר שתיהן דיברו עם חבורת בנים גדולה ולידן התרוצצו כמה בנות שרצו למשוך מעט תשומת לב גם אליהן.
"מה הקטע עם ברברה ובריאן?" סאם שאלה את דין כששניהם ישבו על האדמה מול האש; ברברה ובריאן נראו קרובים במיוחד בזמן ששניהם דיברו וצחקקו.
דין הרים את מבטו אל שניהם שעמדו כמה מטרים לידם וחייך, "הם התחילו לבלות…נראה לי שמתחיל להתחמם ביניהם קצת." הוא אמר.
"חשבתי שבריאן לא מחבב הרבה בנות מהבית ספר," סאם הרימה גבה.
"זאת ברברה," דין אמר בחיוך עקום. "היא שונה."
"למה?" סאם שאלה ברוגז למרות שהיא ידעה את התשובה לשאלה.
"תראי…" דין גמגם במבוכה. "ברברה יפה אין מה להכחיש פה, אז קצת קשה לבחור להתנגד לבחורה כול כך יפה שזורקת את עצמה עליו."
"אז אתה אומר לי שברברה זורקת את עצמה על בריאן?" סאם שאלה.
דין משך בכתפו ולא ענה.
"זה היה צפוי," סאם מלמלה בעוקצנות. "לאחר שטראביס-הבחור הכי יפה בבית הספר- התגלה כהומו והם נפרדו, היא היתה צריכה מלך חדש לצידה,לא? מי יותר מתאים מבריאן?"
דין לא ענה ובהה אל תוך האש הבוערת. הערב היה קריר במיוחד והיה נחמד לשבת מול האש החמים; למרות שהיה מן הרגשת מסיבה באויר, כול זה עדיין היה בשביל ג'ף.
"אתה בסדר?" שאלה סאם את דין כשהוא המשיך לשבת בדממה.
דין משך בכתפו שוב ונראה שקט ורציני.
"אתה חושב על ג'ף?" היא שאלה.
דין לא אמר דבר לרגע ואז הוא הושיט את ידו אל צווארו וסאם ראתה ניצוץ של השרשרת עם תליון הטיפה מציץ מתוך חולצתו; הוא תלש את השרשרת מצווארו והביט בו. התליון היה אמור להיות סמל למלחמה נגד הסרטן.
"זהו," הוא אמר בשקט. "התליון הזה כבר לא מסמל כלום עכשיו. אין לו ערך יותר." הוא אמר ולפתע זרק את התליון אל האש.
סאם שתקה.
"ג'ף מת." דין השפיל את פניו וחפן את ראשו בתסכול; סאם שמה את זרועה סביבו באהדה.
"חבל שלא הכרתי אותו…" סאם אמרה כשהיא לא ידעה מה להגיד.
דין גיחך וצחק קצרות. "נראה לי שהוא היה מת להכיר אותך…" הוא אמר.
"כן?"
"הוא שמע עלייך הרבה," דין חייך והמשיך לבהות באש מולם.
"באמת?" סאם חייכה לשמע המחמאה.
"כן," דין אמר. "הוא היה מסוקרן לפגוש אותך."
"אז למה לא לקחת אותי לפגוש אותו?" סאם שאלה.
"כי לא בדיוק היה זמן לעשות זאת," דין ענה. "הייתי מרותק לפנימייה עד החגים ובדיוק אז רבנו והוא מת."
"אה," סאם מלמלה.
"יהיה בסדר," דין חייך בפנים יותר מעודדות ולפתע קם מהאדמה. "נראה לי זה הזמן לקפוץ מהצוק." הוא הוסיף.
"אתה בטוח?" סאם הביטה בו מעט בהפתעה.
"כן." הוא אמר והפנה את מבטו ושרק לעבר חבריו. "הגיע הזמן !" הוא קרא לעברם.
סאם הביטה בו בזמן שהוא משך את תשומת ליבם של כול האנשים מסביב ואמר בקול רם, "למחווה אחרונה לכבודו של ג'ף, החלטנו לקפוץ מהצוק אל המים. כול מי שרוצה להצטרף יכול לעלות יחד איתנו לשם- אפשר לעלות לשם ברגל, זאת עלייה קצרה ולא ממש קשה, אז גם בנות רצויות." הוא חייך לכולם.
דין ניגש חזרה אל סאם ואמר, "את גם באה, לא?"
"לא, לא, אני לא אעשה את זה…" סאם מיהרה להגיד לו.
"למה לא? יהיה מגניב !" אמר לה דין בהתלהבות.
"אני לא יכולה דין…" סאם אמרה לו בשקט. "אתה יודע למה."
היה רעש מסביבם כשאנשים דיברו בהתרגשות ותהו אם לעלות או לא; חלק כבר התחילו ללכת בעקבות בריאן וגרג שהובילו את החבורה במעלה הצוק.
"בגלל אנדרו?" דין שאל אותה. "את לא חושבת שאת צריכה לעשות את זה במיוחד בגללו?"
"מה?" שאלה סאם בבלבול.
"כדי להבין אחת ולתמיד שאת לא צריכה לקשור כול דבר שאת עושה למקרה של אנדרו. מה שקרה לו היה תאונה ואף אחד לא אשם, את לא צריכה להמשיך לפחד לעשות דברים רק בגללו." דין אמר לה. "אולי את צריכה להתמודד עם הפחד עצמו ישירות?"
סאם היססה והביטה במעלה הצוק; זה לא היה גבוה מדי אך גבוה מספיק.
"בואי," דין תפס בידה ומשך אותה אחריו. "אני חושב שאת צריכה לעשות את זה. במיוחד את."
סאם הידסה אחריו בספקנות אך לא הצליחה להפסיק את הפחד שכרסם בה.
"אתה בטוח שהצוק בטוח?" סאם שאלה אותו בזמן שדין משך אותה לעבר גבעה מתונה שהוביל לעבר הצוק.
"כן," דין ענה בזמן שהתחיל לטפס במעלה הגבעה בזמן שהוא נעזר בסלעים גדולים כדי למשוך את עצמו למעלה; היו עוד שלושה אנשים מאחוריהם ועוד כמה מעליהם. "האגם עמוק מאוד ובכלל אין צינורות שם למטה כמו במגדל המים ההוא שאתם הלכתם אליו."
סאם טיפסה במעלה הגבעה שהתחילה להיות תלולה ולא אמרה דבר. דין עזר לה מעט לעלות ולאחר כמה דקות שניהם הגיעו אל פסגת הצוק; היו לפחות עשרה אנשים על הפסגה וכולם התכוננו לקפוץ בהתרגשות. סאם הבחינה במרי קייט ואחת החברות שלה, בריאן וגרג, כמה אנשים מנבחרת הכדורסל ועוד שלושה בנות שנראו לחוצות במיוחד.
"דין !" קרא גרג לעברם לפתע. הוא עמד ליד בריאן. "רוצה להיות ראשון?" הוא שאל בחיוך גדול.
דין הציץ בסאם שלא הצליחה להסוות את הלחץ שהרגישה.
"עזוב, תקפצו אתם קודם." הוא ענה לגרג וחזר לאחוז בידה של סאם.
"איך שאתה רוצה…" גרג ענה והביט בבריאן בחיוך ולחש לו משהו.
בלי שום השתהות, גרג עשה שלושה צעדים לאחור ואז רץ קדימה וקפץ מהצוק אל האגם; כול האנשים מסביבה של סאם נרעשו ופלטו קולות הפתעה ומיד ניגשו אל קצה הצוק כדי לראות איך גרג מופיע חזרה על פני המים כשזרועו מונפת בניצחון והוא צועק בהתלהבות.
כולם בפסגת הצוק וכול מי שהיה למטה צהלו חזרה בקריאות עידוד לעבר גרג. דין צחק יחד עם האנשים לידם.
בריאן לא התמהמה יותר מדי אחרי גרג וקפץ מיד אחריו. אנשים התחילו לקפוץ זה אחר זה בזמן שסאם עדיין נשארה להביט בהם במעט פחד כשדין עומד לצידה, אוחז בידה.
"אל תפחדי," דין אמר לה והוביל אותה אל קצה הצוק לבסוף; שלושה בנים עמדו מאחוריהם ורבו ביניהם על מי שעומד לקפוץ ראשון.
סאם הרגישה את ליבה פועם בהתרגשות ואת בטנה ממשיכה להתהפך.
"זה לא כזה גבוה," דין אמר לה בחיוך קטן.
סאם ניגשה אל קצה הצוק והביטה מטה, "זה בהחלט גבוה." היא העירה לו כשראתה את הגובה של הצוק עליו הם עמדו.
לפתע הרגישה דחיפה חזקה קדימה והיא איבדה שיווי המשקל ופתאום לא היה לרגלה שום אדמה לעמוד עליה והיא נפלה.
הצרחה שנפלטה מגרונה פילח את האוויר הקר כסכין חד, היא לא הצליחה לעצום את עיניה מרוב פחד; היא ראתה הבזק של האנשים שעמדו ליד האגם והביטו לעברה ואת המים מתחתה מנצנצים לאור הירח. הרוח הקרה הכתה בפניה בעוצמה וגרם לה לעצום את עיניה בחוזקה רק לאחר כמה רגעים קצרים ומהירים. לפתע דמותו של אנדרו התגבשה בראשה, כשהוא נופל אל מקווה המים.
זה היה כאילו סאם חווה את הנפילה בהילוך איטי בזמן שהיא נזכרת בקפיצתו של אנדרו ממגדל המים אל המקווה אך לפני שהיא עיכלה את מה שקורה, גופה נחת על פני המים בצורה אנכית והיא הרגישה כאב חד בבטנה כאילו מישהו בעט בה בכול כוחו; היא השתנקה בהפתעה והיא הרגישה מים חודרים אל תוך גרונה, סאם התחילה להשתעל בתוך המים והיא הרגישה את הכאב החד בבטנה ואת המים מציפים את גרונה ולא הצליחה להישאר ממוקדת. היא קפאה בתוך המים וגופה ננעל בתנועה עוברית כשהיא מחזיקה את בטנה בכאב. היא לא הצליחה לנוע כלפי מעלה אל האוויר הפתוח.
היא היתה חייבת לשחות. היא היתה חייבת לעלות אל פני שטח המים כדי לשאוף אוויר אך המחשבה הזאת היתה משנית בתוך ראשה; היא לא הצליחה לחשוב מעבר לכאב ולחוסר הנשימה.
המים השחורים הקיפו אותה מסביבה והיא לא הצליחה לראות שום דבר; המוח שלה התחיל לזעוק לחמצן והיא התחילה להרגיש לחץ בראשה. היא היתה כול כך מסוחררת מקוצר נשימה שהיא הרגישה איך היא מתחילה לאבד הכרה.
לפתע היא הרגישה מישהו תופס אותה בזרועה ומושך אותה. סאם לא התנגדה, לא היה בה כוח להתנגד. גופה עדיין היה רפוי והיא לא הצליחה אפילו לפקוח את עיניה כדי לראות מי מושך אותה.
היא ריחפה בתוך האגם כמה רגעים כשמישהו מושך אותה כלפי מעלה ולפתע פניה פרצו אל תוך האוויר הקר והמלא חמצן; סאם מיד התחילה להשתעל והרגישה את המים זולגים מתוך פיה על סנטרה. היא עדיין לא פקחה את עיניה.
מי שאחז בה, תפס אותה במותניה והתחיל לשחות. סאם התחילה לשמוע קולות חלושים כאילו היא שומעת אותם ממרחק רב והיא לא הצליחה להבין מה הם אומרים. מוחה לא היה ממוקד; כול מה שהיא רצתה לחשוב עליו עכשיו היה לנשום את האוויר הצח אל תוך ריאותיה.
לפתע היא זיהתה את ריחו המתוק של האדם שמשך אותה; זה היה דין.
דין נעמד בתוך האגם לאחר כמה רגעים ארוכים והרים את סאם בזרועותיו. היא רצתה לפקוח את עיניה כדי להביט בו, כדי שיידע שהיא בסדר אך היא הרגישה חלשה מדי ולא ממוקדת מספיק.
"סאם את בסדר?" היא שמעה את דין שואל וגם קולו נשמע מרוחק מאוד.
היא לא ענתה ורק ניסתה לשאוף ולנשוף את האוויר. היא שוב השתעלה.
"כבר צלצלתי לאמבולנס!" סאם שמעה מישהי קוראת והיא פקחה את עיניה לבסוף.
"סאם! תודה לאל…" דין אמר והניח אותה על האדמה הקרה. היא עדיין הרגישה את הכאב החד בבטנה.
"אני בסדר…" היא מלמלה בקול צרוד לעברו של דין. ההלם שגופה חש בעקבות הנפילה התחיל להתפוגג מעט.
"האידיוטים האלה דחפו אותך בטעות." דין אמר בקול כועס.
סאם לא ענתה וניסתה להתיישב. "אל תצלצלו לשום מקום. אסור שהבית ספר יידע שאנחנו כאן." היא אמרה לדין.
"אל תדאגי בקשר לזה עכשיו." הוא אמר.
"סאם!" היא שמעה קול חדש והיא ראתה את קלואי מופיעה לצידה בפנים מבוהלות. "את בסדר?" היא שאלה בדאגה והתיישבה לידה על האדמה.
"אני בסדר," סאם אמרה שוב ונעזרה בדין כדי להתייצב לעמידה; היא לא רצתה להיראות חלשה מדי.
פתאום נשמע מרחוק סירנות של אמבולנס וכולם נדמו.