להתחיל מחדש- פרק 23 (פרידות שונות)

סאם שכבה במיטתה בחדר בלילה.
השעה היתה כמעט אחת עשרה וחצי ודין עמד להגיע לחדר.
עברו רק שעתיים מאז שסאם שמעה את שיחתה של מרי קייט עם חברתה אך היא הרגישה כאילו עבר עליה שבוע לא נעים במיוחד; מחשבותיה קדחו בראשה ולא הניחו לה.
מה היא אמורה לעשות? האם דין שיקר לה? האם מרי קייט באמת סיפרה לה את האמת?
סאם שמעה איך מרי קייט בכתה באמת; השיחה נשמעה כנה ואמיתית, היא וחברתה לא ידעו שסאם נמצאת יחד איתן בשירותים ומקשיבה לשיחתן…
אבל האם דין ישקר לה ויילך למרי קייט וידרוש ממנה להתרחק מהם? האם הוא ירחיק לכת עד כדי כך?
סאם לא הכירה את הצד הזה בו.
בזמן שסאם המשיכה לשכב במיטתה, נשמעה נקישה בדלת וסאם קמה לפתוח אותו.
דין נכנס ונשק לה בחיוך; הוא הריח נעים- סאם הניחה שהוא הרגע יצא מהמקלחת.
"רק עכשיו התקלחת?" סאם שאלה אותו.
"החבר'ה ואני שיחקנו משחק ידידותי באולם לאחר האימון." ענה.
סאם שתקה והתרחקה ממנו מעט; היא סובבה את גבה אליו ושילבה את זרועותיה.
"את בסדר?" היא שמעה אותו שואל.
"לא," ענתה סאם בשקט והיא הרגישה אותו מתקרב אליה. "אני צריכה לשאול אותך משהו…" היא הוסיפה וחזרה להביט בו.
"כן, בטח…תשאלי." הוא אמר ושם את ידיו על מותניה וקירב אותה אליו.
"ואני רוצה שתגיד לי את האמת."
"כמובן." הוא אמר שוב.
סאם לקחה נשימה עמוקה ונעצה בו את עיניה; עיניו הכחולות הבהירות השיבו אליה מבט מסוקרן.
"האם באמת שכבת עם מרי קייט באותו לילה שכעסת עליי לאחר המשחק? האם היה לך קשר איתה?"
דין שתק והמשיך להביט בה; אך הבעת פניו השתנתה ונראה היה שהוא לא יודע מה להגיד.
"שמעתי את מרי קייט וחברה שלה מדברות," המשיכה סאם. "ומרי קייט אמרה שלשניכם היה קשר ושניכם שכבתם…וששיקרת לי, ואחר כך הלכת אליה ודרשת ממנה להתרחק מאיתנו…זה נכון?" היא שאלה שוב.
דין מצמץ ושתק לרגע קצר בלבד; הוא נאנח והרכין את ראשו ואמר,
"עשיתי את זה בשבילנו, סאם." הוא הצמיד אותה אליו; סאם השתנקה בבכי וניסתה להדוף אותו ממנה. "כששאלת אותי קודם על מרי קייט, נבהלתי ופשוט פלטתי שלא- לא ידעתי מה תעשי כי היא בת דודה שלך ולא ידעתי מה תעשי! לא רציתי שדבר כול כך חסר משמעות יהרוס-"
"שיקרת לי-" סאם הרגישה את גרונה מתכווץ בבכי.
"אבל זה באמת משנה, סאם? ששכבתי איתה באותו לילה ושהיה לי קשר איתה? האם זה באמת משנה לקשר שיש בינינו?" הוא שאל בתחינה וסירב להדיפות שלה.
"תעזוב אותי, דין." ביקשה סאם.
"סאם, אל תתני לזה להרוס את מה שבינינו," אמר דין ולא הקשיב לה.
"דין, שיקרת לי! וכול כך בקלות! שאלתי אותך בבירור אם היה לך אי פעם קשר עם מרי קייט והאם שכבת איתה באותו לילה ואמרת שלא! שיקרת לי בצורה כול כך קלה…"
"זה לא היה קל!" התנגד דין. "רציתי לספר לך את האמת אחרי זה אבל…לא ידעתי איך…" הוא הוסיף במלמול.
"דין תשחרר אותי!" סאם אמרה בתקיפות רבה יותר והצליחה לדחוף אותו ממנה ולהשתחרר מאחיזתו.
"והעובדה שהלכת אל מרי קייט ודרשת ממנה להתרחק מאיתנו-" המשיכה סאם בבכי והתרחקה ממנו. "כאילו רצית שהשקר הזה יישמר, שלא אדע ממנו."
"פחדתי שתעזבי אותי, סאם," קרא דין וניסה להתקרב אליה.
"כמה זמן חשבת שהשקר הזה יימשך? באמת חשבת שלא אגלה בסוף?" סאם לא הצליחה לעצור את הדמעות.
"סאם…" דין מלמל ועצם את עיניו בתסכול.
סאם בכתה.
"לא היה לי קשר אמיתי עם מרי קייט," אמר דין לאחר כמה רגעים טעונים. "זה היה סתם רק סקס."
סאם שאפה אויר בחדות, " אז זה עושה את כול העניין ליותר טוב!" היא קראה בעוקצנות.
"אני מתכוון-" דין גמגם במבוכה כשהבין שאמר את הדבר הלא נכון, "שמה זה משנה כבר? איך זה משפיע על הקשר שלנו? האם לא היית יוצאת איתי אם היית יודעת שהיה לי קשר עם מרי קייט?"
"זה לא העובדה שהיה לך קשר עם מרי קייט, דין!" קראה סאם בכעס. "אתה לא מבין? זה העובדה ששיקרת לי!"
דין שתק.
"והעובדה שאתה חושב שזה לא עניין גדול ששיקרת לי, גורם לי לחשוב שאולי זה לא עובד בינינו…"
"בטח שאני חושב שאני חושב שזה עניין גדול! אני מצטער על זה…"
סאם נאנחה בעצב והשפילה את עיניה; דין היה כול כך ילדותי… סאם ידעה שהוא לא מבין את העניין.
"דין," אמרה סאם בשקט. "אנחנו כול הזמן רבים, תמיד יש לנו ויכוח כולשהוא, תמיד יש משהו…" סאם נשמה באיטיות והסיטה את מבטה אל הרצפה, "אולי…אולי אני פשוט צריכה פסק זמן. מאיתנו."
דין הזדעק מיד, "מה? את תעזבי אותי בגלל זה?" הוא קרא בהפתעה והתקרב אליה.
"אתה עדיין לא מבין!" סאם אמרה בתסכול. "אתה לא מבין שבטחתי בך? שהאמנתי לך ישר כשאמרת לי שלא היה לך קשר עם מרי קייט ושלא שכבת איתה באותו לילה? ועכשיו…הכול השתנה-"
"שום דבר לא השתנה!" דין אמר בנחישות. "אני לא אעשה זאת שוב."
"כשכעסת עליי באותו לילה של המשחק וחשבת שיש לי קטע עם טום, מה עשית? האם דיברת איתי על זה? האם שאלת אותי מה קורה ביני לבין טום? לא…הלכת ושכבת עם מרי קייט."
דין נעץ בה מבט.
"פשוט…אתה עדיין כול כך נחפז וילדותי. אתה לא חושב על מה שאתה עושה ואחר כך בא ומתנצל בפניי וזה מתחיל להימאס עליי. אני צריכה זמן לחשוב, דין."
"את לא יכולה לעזוב אותי," אמר דין בתקיפות. "אני אוהב אותך סאם, את לא מבינה את זה?" הוא קרא בכעס.
סאם קפאה בהפתעה.
דין שוב תפס במותניה והצמיד אותה אליו. "אני אוהב אותך…" הוא אמר שוב ועכשיו בשקט.
סאם היתה שקטה ולא ידעה מה לומר; למה הוא היה חייב לומר את זה עכשיו? האם הוא מנסה לרכך אותה כדי שלא תיפרד ממנו או שהוא באמת מדבר בכנות? האם הוא אוהב אותה?
זה לא הזמן להגיד את המילים האלה, למה הוא תמיד עושה את כול הדברים הפוך?
"דין," אמרה סאם לבסוף. "אני מצטערת…" היא הוסיפה בשקט והשפילה את עיניה בבכי; היא לא יכלה להגיד את המילים האלה בחזרה עכשיו. לא עכשיו, לא ככה…
היא לא הצליחה לעצור את דמעותיה.
לרגע קצר הוא לא הגיב וסאם פחדה להרים את מבטה ולראות את פניו אבל אז הוא ניתק ממנה. סאם רעדה.
היא לא אמרה לו חזרה את המילים האלו כמו שהוא קיווה.
סאם המשיכה לעמוד כשפניה מושפלות לרגע קצר ואז שמעה את הדלת נפתחת ונסגרת וידעה שהוא הלך.
זה נגמר.

למחרת סאם התעוררה והרגישה את בטנה מתהפכת; היא לא הלכה לאכול ארוחת הבוקר ואיחרה לשיעור הראשון שלה כשהיא המשיכה לשכב במיטה שלה בזמן שהיא נועצת מבט בתקרה בלי לעשות דבר.
האם מה שקרה אתמול היה אמיתי? האם היא עשתה את הדבר הנכון? האם היא מתחרטת?
כשהיא נכנסה אל השיעור הראשון באיחור והתנצלה בפני מר דייויס, היא הקפידה לא להביט לעברו של דין; היא לא רצתה להיתקל במבטו ואף לא לראות אותו כלל.
הסיבות לפרידה היו עדיין ברורות לה; הם רבו יותר מדי, דין היה יותר מדי ילדותי ונחפז ועדיין לא ידע מה הוא רצה והעובדה שהוא שיקר לה ועוד ניסה להסתיר את השקר בכך שהלך אל מרי קייט ודרש ממנה להתרחק מהם, גרם לה להירתע; עד כמה הוא ירחיק לכת כדי לשקר? האם הוא באמת מבין את הטעות שלו?
עוד שבוע בדיוק, הם עומדים לצאת לחופשת חג המולד וסאם לא עומדת לראות את דין לכמה שבועות; אולי זה יעזור לה להתקרר מעט ולחשוב על הדברים בבהירות.
היא עדיין כעסה עליו על השקר ופתאום היא התחילה לראות את כול החסרונות בקשר איתו והיתרונות התחילו להתגמד לצד החסרונות .
היא התפללה שהמחשבות המציקות בראשה ייעלמו.
כשקלואי פגשה אותה בהפסקה בחוץ, היא ישר הבינה שמשהו לא בסדר.
"מה קרה?" היא שאלה.
"נפרדתי מדין." סאם ענתה וקירבה את ברכיה אל גופה; שתיהן ישבו על הדשא, זה היה יום קריר ומעונן.
"מה?" קלואי שאלה בהפתעה גמורה. "כמה זמן הייתי במטמתיקה? רק לפני כמה ימים סיפרת לי ששכבתם!" היא קראה, "מה קרה?" שאלה.
סאם סיפרה לה. היא סיפרה לה על השיחה ששמעה עם מרי קייט והיילי, על העובדה שהתעמתה איתו והוא הודה שהוא שיקר.
"ואו…" מלמלה קלואי, המומה לחלוטין. "לא ידעתי שבאמת היה להם קשר כזה. תמיד חשבתי שהיא רודפת אחריו." היא הוסיפה בהרהור.
"כנראה שהיה להם…"
"איזו זונה היא," אמרה קלואי לפתע. "לשכב איתו בלילה של המשחק? כשהיא יודעת שהוא דלוק עלייך וזה ברור שהוא כועס עלייך?"
"היא רצתה תשומת לב…היא היתה נואשת." אמרה סאם בשקט.
"את מגינה עליה?" קלואי שאלה בהפתעה.
"למה שלא אגן עליה?" סאם משכה בכתפיה. "היא לא עשתה לי שום דבר. זה דין ששיקר לי בכול. היא סיפרה לי את האמת והיא באמת צדקה- אני נכנסתי ביניהם ולא ההפך."
"סאם, אל תהיי טיפשה," אמרה קלואי בביטול. "הוא בטח סתם שכב איתה כי הוא בחור ומרי קייט זרקה את עצמה עליו. זה ברור לכולם שדין דלוק עלייך! הוא מחבב אותך!"
סאם נעצה את מבטה בדשא ואמרה, "הוא אמר לי שהוא אוהב אותי."
קלואי שתקה לרגע ואז אמרה, "באמת?"
סאם הזדקפה והנהנה.
"ואו…" היא אמרה, מתרשמת. "מה אמרת לו חזרה?" היא שאלה בסקרנות מהולה בהלם ניכר.
"כלום," סאם משכה בכתפיה וניסתה להיראות סתמית.
"כלום?" קלואי נראתה ספקנית.
"אמרתי לו שאני מצטערת והוא הלך." הסבירה.
קלואי שתקה ועימה סאם.
"אז זה נגמר?" היא שאלה לאחר רגע ארוך של דממה.
"כנראה…"
סאם הרימה את מבטה וראתה את דין, בריאן גרג ועוד שני בנים יושבים על יד ספסל מרוחק; היא לא הצליחה להסתכל על דין יותר מכמה רגעים והיא הסיטה את מבטה במבט קפוא ונעצה חזרה את עיניה בדשא.
אין לה זכות להיות עצובה; זאת היא שגמרה איתו.

השבוע האחרון חלף כשסאם מתחמקת מדין ומהיתקלות מביכה איתו; היא לא רצתה אפילו להיתקל בעיניו ולהרגיש את כול הרגשות שלה עולים שוב ומציפים אותה.
לא נראה שגם דין רוצה לראות אותה ולהיתקל בה כיוון שהיה יותר מדי קל לסאם להתחמק ממנו ולא לראות אותו.
ביום חמישי, סאם הלכה בפעם האחרונה למשרדה של היועצת ומצאה אותה יושבת מאחורי שולחנה,כמו תמיד, כשקופסת שוקולד פתוחה מולה על השולחן.
"היי סאם," גברת ברוק חייכה אליה כשהיא התיישבה על כיסאה.
"היי," היא ענתה חזרה.
"תתכבדי," היא הגישה לה את קופסת השוקולדים בחיוך.
"תודה," מלמלה סאם ולקחה שוקולד קטן ועגול כאבן קטנה.
"מכיוון שזאת הפגישה האחרונה שלנו, רציתי לכבד אותך במשהו קטן," גברת ברוק אמרה. "אז איך עבר עלייך השבוע לפני החגים. מחר את חוזרת הביתה לאחר כמה חודשים של פרידה."
"זה מה שאומרים…" מלמלה סאם בחוסר חשק.
"האם אמא שלך וקלינט באים לאסוף אותך?" היא שאלה.
"כן, בצהריים." ענתה סאם ונגסה בשוקולד.
"את זוכרת מה שאמרתי לך על סגירת מעגל?" שאלה גברת ברוק וסאם הנהנה. "אני חושבת שהבית שלך תהיה סגירת מעגל מצויינת בשבילך. הכול קרה שם ואני חושבת שתצטרכי לחפש דרך מסוימת לסיים את כול העניין הזה והמקום הטוב ביותר בשביל זה בעיר שלך."
סאם חשבה שזה נכון; שאם היא רוצה לסיים עם כול העניין הזה, היא תצטרך לעשות זאת בבית שלה.
"איך מרגישה בקשר לחזרה שלך הביתה? את חוששת?" היא שאלה.
סאם משכה בכתפיה, "אולי קצת…" היא ענתה.
גברת ברוק בחנה אותה לרגע ואמרה, "האם את לא רוצה לעזוב את דין לוקהארט למשך החגים? בגלל זה את קצת מרוחקת עכשיו?"
"אני ודין נפרדנו." ענתה סאם.
גברת ברוק נראתה מופתעת מעט לרגע ואז שאלה, "מתי זה קרה?"
"השבוע." ענתה סאם.
"האם הוא נפרד ממך?" היא שאלה.
"ככה זה נראה?" סאם הרימה את מבטה בגיחוך.
"תגידי לי את…"
"אני נפרדתי ממנו," סאם ענתה. "זה פשוט לא עבד. אנחנו שונים מדי…"
"אולי חופשה קטנה בבית זה בדיוק מה שאת צריכה עכשיו," אמרה גברת ברוק. "להתרחק קצת מהפנימייה ולחזור הביתה. לחזור לאיפה שהכול התחיל אצלך, ולסיים את זה שם."
"אולי באמת…" ענתה סאם באדישות.
האם סאם התלהבה לחזור הביתה? לא.
היא לא רצתה לראות את אמא שלה ולהתמודד עם כול המגבלות שלה, עם העובדה שהיא עצורה כול כך ומאופקת- לראות את קלינט מתחנף לאימה ומתעלם ממנה עצמה; להיתקל בחברים הישנים שלה ולפתוח פצעים ישנים; לחזור לחדר הישן שלה ולמצוא את כול הדברים שהיא השאירה במקומם, כול הדברים שהיו קשורים לאנדרו, התמונות שלו, הדברים שהוא השאיל לה, הדיסקים שהוא היה צורב לה…
היא לא רצתה להתמודד עם כול זה. היא היתה חלשה.
אבל היא היתה חייבת.
"זאת הפעם האחרונה שלנו נפגשות, סאמי," אמרה גברת ברוק לאחר שעה. "והזמן שלנו נגמר…"
סאם חייכה קלות, "תודה על הכול גברת ברוק."
"תודה לך, סאם," גברת ברוק צחקה. "רוב הנערות והנערים בגילך מתקשים לדבר על הדברים שקורים להם או קרה להם, אבל את היית כול כך פתוחה, ונתת לי להיכנס. ידעתי מההתחלה שרצית עזרה, שבאמת רצית להתמודד עם כול העניין הזה ולהפסיק לשמור אותו בפנים, וזה,סאם, הדרך הנכונה כדי לעבור הלאה."
סאם חייכה בביישנות מסוימת.
"האם את חושבת שהפגישות האלו עזרו לך באיזה שהוא אופן?" שאלה גברת ברוק.
סאם חשבה לרגע ואמרה, "את היית היחידה שדיברתי איתה על הדברים שקשורים לבית- על הסיוטים שהתחילו לי בפנימייה, על מותו של אנדרו ועל ניסיון ההתאבדות שלי, והייתי צריכה לדבר על זה…לפרוק את זה בדרך מסוימת אז כן…אני חושבת שזה עזר לי המון."
"ולמה לא סיפרת למישהו אחר את הדברים הללו?" היא שאלה.
"אני לא יודעת…" מלמלה סאם. "אני לא יודעת אם אני רוצה שהחברים שלי פה יכירו אותי כבחורה שעשתה הרבה צרות, שניסתה להתאבד, שהיתה מעורבת במותו של חברה הטוב."
"את חושבת שהם ישפטו אותך בצורה כזאת?" היא שאלה.
סאם משכה בכתפה. "אולי…"
"אני חושבת שזה אומר יותר עלייך מאשר החברים שלך. אולי את צריכה לבטוח יותר, סאם…לחלוק עם החברים שלך את הדברים שקורים לך או קרו לך, זה דבר חשוב מאוד."
סאם שתקה.
"אולי הגיע הזמן שתבטחי בהם יותר…".

לאחר הפגישה האחרונה שלה עם היועצת, סאם ניגשה אל המנהלת ששאלה אותה מה היא חשבה על פגישותיה עם היועצת ואם היא חושבת שהן עזרו לה.
המנהלת קאר סיפרה לסאם שגברת ברוק שיבחה אותה ואת התקדמותה, ושהדיווחים שלה בנוגע אליה היו מאוד טובים. היא אמרה לה שהפגישות הסתיימו ואם היא תרגיש צורך לדבר עם מישהו או תרגיש שהיא צריכה עזרה שוב, שלא תהסס לבקש.
סאם יצאה מחדר המנהלת וחזרה לחדרה כדי לארוז את חפציה לנסיעה הביתה למחרת.
קלואי באה אל חדרה בזמן שסאם סידרה את הבגדים שהיא רוצה לקחת הביתה; היא היתה מאוד שמחה ונמרצת כשנכנסה אל החדר.
"את נראית שמחה מהרגיל." העירה סאם לקלואי כשהיא התיישבה על מיטתה של סאם.
"באמת?" קלואי חייכה.
"יש סיבה מיוחדת?" סאם שאלה.
"לא כול כך…" קלואי משכה בכתפיה. "איפה היית עד עכשיו? חיפשתי אותך במשך שעתיים ולא מצאתי אותך בשום מקום."
"סתם…" סאם התחמקה מתשובה ומיהרה לשנות נושא, "מתי את עוזבת מחר?" שאלה.
"נראה לי באחת עשרה," קלואי עיוותה את פרצופה. "אני לא מאמינה שאני עומדת לבלות שבועיים רצופים עם בני הדודים המטורפים שלי. אני רוצה למות."
"מה את אומרת." מלמלה סאם בהזדהות.
"מתי את עוזבת? היא שאלה.
"בצהריים…אמא וקלינט יבואו לאסוף אותי.".

למחרת סאם ירדה עם המזוודה הקטנה שלה למטה, לאחר שאמא שלה התקשרה אליה ואמרה לה שהם הגיעו.
סאם הרגישה מעט לחוצה לקראת המפגש המחודש- עברו כמעט ארבעה חודשים מאז שהיא ראתה את אמא שלה ולמרות שהיא לא התגעגעה אליה כול כך, היא היתה די נבוכה לקראת המפגש; מה הן עמדו לעשות? להתחבק?
סאם אפילו לא זכרה מתי הפעם האחרונה שהיא חיבקה את אימה; בקושי היו לה שיחות שלמות איתה, לרוב הן רבו או ניהלו שיחות נימוסין מחייבות.
היא יצאה מבניין המעונות וירדה לכיוון מגרש החנייה כשהיא איתרה את המכונית שלהם.
אמא שלה וקלינט עמדו כמה מטרים מהמכונית ודיברו עם זוג אנשים.
אמא שלה הנידה את ראשה לעברה כשהיא הבחינה בה מתקרבת; סאם ניגשה אל האוטו ובדקה אם הוא נעול; זה לא היה נעול אז סאם פתחה את דלת המכונית מאחור ושמה את המזוודה.
"לא,לא,לא!" סאם שמעה קול מאחוריה וראתה את קלינט ניגש אליה כשהוא מותיר מאחוריו את זוג האנשים שנפרדו מאמא שלה והתחילו ללכת בכיוון ההפוך.
"אל תשימי את המזוודה שם," אמר קלינט במהירות. "זה יהרוס את העור על המושבים. זה עור אמיתי, את יודעת." הוא הוסיף ומיהר להוציא את המזוודה ולפתוח את תא המטען.
אמא שלה ניגשה אליה בזמן שקלינט שם את המזוודה בתא המטען ואמרה, "שלום לך,סאמי, מזמן לא ראינו אותך."
היא רכנה אליה וחיבקה אותה חיבוק קצר וקר.
היא אפילו לא אמרה שהיא התגעגעה אליה; אולי זה היה הדדי גם בשביל אימה, אולי גם היא לא התגעגעה אליה.
"אני רואה ששום דבר לא השתנה…" העירה סאם והביטה בקלינט טורק חזרה את תא המטען.
"בואי, תיכנסי למכונית ונתחיל לזוז. אנחנו צריכים לחזור הביתה במהירות האפשרית- לקלינט ולי יש ארוחת ערב היום."
"ארוחת ערב עם מי?" סאם שאלה כשהיא נכנסה אל המכונית בעקבות אימה וקלינט.
"עם הרובינסונים." ענתה אימה.
סאם לא ענתה.
"אז גברת קאר סיפרה לי שסיימת עם הפגישות שלך עם היועצת. והיא אמרה שהתקדמת מאוד יפה במהלך החודשים האלה…"
סאם שוב לא ענתה.
"האם את אוהבת את הבית ספר? התרגלת אליו?" היא שאלה.
סאם משכה בכתפה באדישות.
"תעני לאמא שלך, סאם." אמר קלינט.
"אל תגיד לי מה לעשות." סאם פלטה בכעס.
"אל תדברי לקלינט בצורה הזאת!" אמא שלה הסתובבה להביט בה בכעס.
סאם שתקה בזעף ולא הוסיפה.
התחלה נהדרת לחופשת חג המולד…