להתחיל מחדש- פרק 22 (ספקות)

למחרת סאם הרגישה משונה.
דין והיא חזרו למעונות רק בחמש בבוקר והיא לא זכתה לישון כול הלילה למרות שגם אם היה לה את הזמן לעשות זאת-היא לא היתה בטוחה שהיא יכולה.
היא לא יכלה לעכל את העובדה שהיא שכבה עם דין. זה לא היה חלומי כמו שהיא דימיינה; זה כאב וירד לה מעט דם אך דין אמר שזה נורמאלי ושיורד דם כמעט לכולן אבל סאם לא הצליחה להפסיק את ההרגשה המוזרה שהיתה לה בבטן.
לעומתה, דין היה מאושר וסאם ראתה זאת, היא לא הבינה אם היא מתחרטת על העובדה ששכבה עם דין או שהיא פשוט מבוהלת מדי מהעובדה שהיא קיימה יחסי מין עם מישהו.
סאם היתה נואשת לדבר עם קלואי אך היא לא ראתה אותה עד ההפסקה הראשונה כשהיא הלכה לחפש אותה בכיתה.
"מה קרה?" קלואי שאלה בדאגה מסוימת כשהיא ראתה את פניה של סאם.
"פשוט בואי נצא החוצה," אמרה לה. "אני רוצה לדבר איתך."
קלואי הקשיבה לה ויצאה איתה החוצה בלי לנדנד; זה מה שסאם אהבה בקלואי, שהיא ידעה מתי לשאול שאלות ומתי לסגת.
שתיהן הלכו להתיישב על הדשא וקלואי תקעה בה מבט סקרן.
"מה קרה?" היא שאלה שוב.
סאם הרגישה עייפות משתלטת עליה והיא נאנחה. "אתמול שכבתי עם דין." היא אמרה, חד וחלק.
"מה?" קלואי פלטה, המומה. "באמת?" היא הוסיפה ביותר התרגשות.
"כן." ענתה סאם.
"איך זה היה?" קלואי שאלה בהתלהבות. "עשיתם את זה בחדר שלך?"
"לא," ענתה סאם. "הוא לקח אותי אל מחוץ לבית הספר ולקח אותי למקום כולשהוא ושם עשינו את זה."
קלואי צחקה בהתלהבות. "אז את אישה עכשיו!" היא קראה.
"אני מניחה…"
קלואי נעצה בה מבט בוחן, "למה את נראית מבואסת?" היא שאלה לבסוף.
"אני לא יודעת!" סאם קראה בתסכול. "אני מרגישה מוזר!"
"השתמשתם באמצעי מניעה, לא?" קלואי שאלה בדחיפות.
"כן," ענתה סאם.
"אז למה את מרגישה מוזר?"
סאם השפילה את מבטה אל הדשא ועקרה כמה חופנים וזרקה אותם הצידה,"זה כאב וזה היה מוזר …ולא כמו שדימיינתי." היא אמרה.
קלואי צחקה שוב.
"ברור טיפשונת," אמרה לה. "כשעשיתי את זה עם טדי בפעם הראשונה ובפעם השנייה זה כאב לי וירד לי דם בשני בפעמים האלה! זה הבהיל אותי עד מוות אבל אז קראתי באינטרנט שזה נפוץ. אל תדאגי זה עומד להשתפר…תאמיני לי!" היא הוסיפה בגיחוך.
"אני לא יודעת," סאם מלמלה. "אני עדיין מרגישה מוזר."
"לשכב עם מישהו זה צעד גדול, סאמי," אמרה קלואי בעדינות. "עשית סקס. בטח שאת מרגישה מוזר…"
"גם את הרגשת ככה?" סאם שאלה.
"אני מניחה שכן," קלואי משכה בכתפיה. "אחרי שעשינו את זה בפעם הראשונה,ידעתי שטדי ירצה לעשות את זה שוב ושוב ונלחצתי מזה כי הפעם הראשונה די כאב וצרב…אבל את תאהבי את זה! ותרצי את זה גם."
סאם היססה; הגוש החלול בבטנה עדיין היה שם.
"את חושבת שטעית ששכבת דווקא עם דין?" היא שאלה.
"לא," סאם ענתה מיד; היא אפילו לא היתה צריכה להרהר בזה. "הוא היה הבחור בשבילי וידעתי שאני רוצה שהוא יהיה הראשון…" היא הוסיפה ולפתע הבינה כמה זה נכון.
סאם רצתה שדין יהיה הראשון שלה; היא אף פעם לא הרגישה כלפי מישהו את מה שהיא מרגישה כלפיו והיא ידעה לפתע שאם היא עמדה לשכב עם מישהו בפעם הראשונה-היא רצתה שזה יהיה דין.

למחרת בהפסקה כשסאם ניגשה אל הארונית שלה, היא ראתה התגוששות סביב אחת הארוניות; התלמידים ציחקקו וגיחכו אך סאם לא הצליחה להבין לשם מה.
"מה קורה שם?" שאלה סאם את ליסה, חברה לכיתה שלה שהוציאה ספרים מהארונית שלה גם.
"לא יודעת…" היא משכה בכתפה והביטה בחבורת התלמידים שהתגודדו סביב אחת הארוניות, בסקרנות.
"של מי הארונית הזאת?". סאם הבחינה בעוד תלמידים ניגשים אל החבורה הקולנית.
משהו קרה שם.
בדיוק באותו רגע טראביס הופיע והתקרב לעבר החבורה; סאם מיד הרגישה שמשהו עומד לקרות והתקרבה אליהם גם.
החבורה שהבחינה בטראביס מתקרב, צחקה בקול רם והתפזרה; סאם זיהתה כמה בנים מנבחרת הכדורסל שגיחכו בקול רם ואמרו לטראביס
"אתה צריך ללכת להיבדק, מתרומם…אי אפשר לדעת איפה היית."
כשהחבורה התפזרה לחלוטין והדרך לארונית התפנתה בשביל טראביס לגשת אליו, סאם ראתה מה העסיק את כולם.
על הארונית של טראביס היו מודבקים עלונים שונים של מחלת איידס ולידם היו גם תלויים כמה קונדומים מנופחים; סאם שמעה כמה שאגות של צחוק כשטראביס בהה בארונית שלו באיפוק בלי יכולת להגיב.
"אני אצטרך להגיד למאמן לזרוק את כול המגבות של חדרי ההלבשה," קרא אחד מחברי הקבוצה של הנבחרת לעבר טראביס. " אין סיכוי שאני משתמש באותה מגבת שיכול להיות שאתה השתמשת."
כמה תלמידים בקרבה צחקו; תלמידים התחילו להגיע כדי לבחון את הארונית המקושטת של טראביס ולראות על מה המהומה.
"אתה חושב שאתה מצחיק?" סאם הסתובבה להביט לעבר הבחור שלעג לטראביס, היא זיהתה אותו כקרטיס ג'ונס.
"קצת…" הוא חייך בלגלוג לעברה.
"אתה לא," סאם פלטה ברוגז. "למה שלא תלך לסרק את השיער שלך ותעשה טובה לכולנו במקום להסתובב ברחבי הבית ספר כאילו המקום שלך." היא הוסיפה לעבר שערו המקרוזל והמתולתל.
קרטיס הסמיק מעט וכמה מחבריו שעמדו לידו גיחכו ופלטו "אוו היא הכניסה לך!"
"סאם-אל תנסי אפילו," טראביס מלמל לעברה.
"למה לא?" סאם קראה. "מה הבעיה איתכם, אנשים? מה טראביס עשה לכם? האם העובדה שהוא הומו מפריע לכם?" היא הוסיפה לעבר כול האנשים.
"סאם-"
"כי רק לפני כמה ימים כולכם החשבתם אותו כבחור הכי פופולארי בשכבה, ואתה " היא ירקה לעבר קרטיס. "היית מתרפס לפניו רק בשביל הזכות להיקרא חבר שלו…אז אל תנסה אפילו להשפיל אותו כדי לתת לעצמך הרגשה של גבר."
"אל תעברי את הגבול הזה,ברוקס-" קרטיס מלמל באזהרה.
"ואם כן, מה תעשה?" סאם שאלה בהתגרות ובלגלוג.
קרטיס לא היה מתנפל על סאם בפני כולם; הוא עדיין היה בחור והיא בחורה, הוא לא עמד לעבור את הגבול הזה כשאנשים צופים בו.
"מה קורה פה?"
גברת בייקר ניגשה אליהם והתלמידים מיהרו להתחיל להתפזר; הם לא רצו להיתפס בזירת הפשע ולהיות חשודים בדבר עצמו.
גברת בייקר ניגשה אל סאם, טראביס וקרטיס שעדיין עמדו במקומם.
"יש פה בעיה?" היא שאלה והביטה בסאם וקרטיס שהסתכלו זה על זה במבטים כעוסים ולא ענו, ואז מבטה נתקל בארונית של טראביס-למרות שהוא ניסה להסתיר אותה בגופו.
"מה זה?" היא פלטה והתקרבה אל הארונית שלו; היא הדפה את טראביס מדרכה וקפאה מול הארונית.
סאם השפילה את מבטה.
"זה דוחה," היא שמעה את גברת בייקר ממלמלת, המומה. "מי עשה את זה?" היא הוסיפה בחדות והסתובבה להביט בשלושתם.
"זה לא אני, זה בטוח…" טראביס גיחך.
"למה שלא תשאלי אותו?" סאם הנידה את ראשה לעבר קרטיס שמיד התרתח.
"תסתמי את הפה, כלבה!" הוא קרא. "אל תאשימי אותי! אני לא עשיתי שום דבר, גברת בייקר."
"אל תשתמש בשפה הזאת לידי, מר ג'ונס!" גברת בייקר קראה בכעס.
"מצטער…" קרטיס מלמל חזרה ונתן לסאם הבעה מרירה במיוחד.
"טראביס," גברת בייקר הביטה בו. "האם לך יש מושג?" היא שאלה אותו.
"לא." הוא ענה.
"טוב," גברת בייקר מלמלה. "ברוקס, עזרי לטראביס לנקות את הזבל הזה. וג'ונס-בוא איתי." היא פקדה עליו.
קרטיס שלח בסאם מבט שונא אחרון והלך בעקבות גברת בייקר.
טראביס נאנח וניגש חזרה אל הארונית שלו; הוא התחיל לקרוע את העלונים של מחלות מין שהיו דבוקים אליו.
"אני מצטערת,טראביס," סאם אמרה לו וניגשה לעזור לו להוריד את הקונדומים המנופחים.
"על מה?" הוא שאל.
"אתה לא צריך לעבור את כול זה…" סאם השיבה בשקט. "זה פשוט מרתיח מה קורה בבית הספר הזה."
"אולי זה מגיע לי," טראביס משך בכתפו. "גם אני הייתי עושה דברים כאלה לאנשים-צוחק עליהם, מציק להם- אולי אני פשוט מקבל את מה שמגיע לי."
"לאף אחד לא מגיע דבר כזה, לא משנה מה הוא עשה בעבר.".

ביום חמישי, גברת בייקר מיהרה לנהל עם הכיתה שיחה בשעת המחנך על מה שקורה לטראביס.
כולם היו שקטים באופן שגרם לסאם להתרתח; פתאום לאף אחד מהם לא היה מה לומר. טראביס לא היה בכיתה; הוא סיפר לסאם שגברת בייקר דיברה איתו וסיפרה לו שהיא עומדת לדבר על המצב עם הכיתה ושהיא נותנת לו אישור לא להגיע לשיעור אם הוא רוצה להימנע ממבוכה נוספת.
"המורה?" סאם הרימה את ידה כשאף אחד לא דיבר עקב נאומה של גברת בייקר.
"כן, סאם?" היא הביטה בה. "את רוצה להוסיף משהו לעניין הזה?"
"כן," סאם ענתה. "אני חושבת שזה מגעיל מה שקורה בשכבה הזאת. אני לא חושבת שטראביס פוגע במישהו מכיוון שהוא הומו- אולי חוץ מהחברה לשעבר שלו- ואני לא חושבת שיש לכול האנשים האלה סיבה לדחות אותו ככה ולהציק לו."
"ולמרות שיש לחברה לשעבר שלו זכות להיות כועסת," סאם ניסתה לא להכניס שמות לדבריה אך זה היה ברור למי היא מתכוונת. "היא לא צריכה לגרור את כול החברים שלה נגד הבחור. זה עניין בינה לבין טראביס."
"אם את רוצה לומר לי משהו, תפני אליי ישירות." סאם שמעה את ברברה קוראת מעבר לכמה שולחנות.
"בסדר," סאם הזדקפה והסתובבה להביט בברברה; היא הבחינה בצד עיניה בכול התלמידים בוהים בה. "אני חושבת שאת מתנהגת בצורה פתטית כשאת גוררת את כול החברים שלך להיות נגד טראביס. רק לפני כמה שבועות הצהרת בפני כולם שאת וטראביס הזוג המושלם וכמה את אוהבת אותו- אם את אוהבת מישהו, למה שתרצי לפגוע בו ככה?"
"למה את לא יכולה להיות פגועה בתוכך ולנסות להתמודד עם המצב בעצמך לבד? למה את צריכה שכולם ינדו אותו ויעליבו אותו בכול צורה?"
"אני לא גוררת אף אחד!" ברברה ענתה בכעס. "כולם עושים מה שבא להם! אני לא הבוסית שלהם."
"תעשי לי טובה," קראה סאם בזלזול. "את יודעת שיש לך כוח לגרום לכולם להפסיק עם ההצקות, ואת יודעת שרובם מנדים את טראביס כי הם רוצים לגלות אהדה כלפייך- את פשוט נהנית מהמצב הזה ולפגוע בטראביס כמו שהוא פגע בך."
"אל תעיזי להגיד לי מה אני מרגישה!" התרתחה ברברה.
"בנות-" גברת בייקר קטעה אותן במבוכה כשסאם פתחה את פיה כדי להשיב.
"היא התחילה!" קראה ברברה בכעס. "מאיפה יש לך זכות לומר את הדברים האלה? מי את, כדי שתגידי לי ככה? את כלום!"
סאם לא התרגשה.
"ברברה, בבקשה תירגעי." גברת בייקר ביקשה.
"אני רגועה!" פלטה ברברה ברוגז והשתתקה.
"טוב," מלמלה גברת בייקר לאחר רגע. "לאף אחד אחר אין מה להוסיף?" היא הביטה בכיתה.
"אני חושבת שהסיבה שכולם כועסים על טראביס, זה בגלל שהוא שיקר לכולם." אמרה קאסי. "הוא יצא שקרן מלוכלך שגם בגד בחברה שלו…בגלל זה כולם מציקים לו, סאם, לא בגלל שאנחנו נגררים אחר ברברה." היא העירה לעבר סאם.
"למה, מה הוא חייב לך?" סאם אמרה. "האם הוא חייב לך או למישהו אחר על הנטיות שלו חוץ מברברה? ותעשי לי טובה, קאסי, את לא נגררת אחרי ברברה? אל תצחיקי אותי."
"סאם!" גברת בייקר קראה באזהרה.
"זה שאת לא מסתדרת עם אף אחד וכול הזמן רבה עם אנשים, לא אומר שכולנו כמוך!" התלהטה קאסי.
"זה נשמע כאילו את ממורמרת על השכבה לא בגלל טראביס, אלא בגלל העובדה שאת לא מסתדרת עם אף אחד." אמרה ברברה.
"היי-" פתאום דין התערב בשיחה כשסאם הסמיקה לשמיעת הדברים שאמרו. "ברברה אל תשחקי אותה בכיתה עכשיו. את יודעת שכולם נגררים אחרייך ומתייחסים כמו זבל לטראביס בגללך; וקאסי, זה לא בדיוק סוד שאת מתפללת בלילות שתהיי בחבורתה של ברברה, אז תירגעו!"
"דין, אל תתערב-" אמרה גברת בייקר.
"אתה סתם מנסה להגן על סאם כי אתה השפוט שלה-"
"הוא לא השפוט שלי!"
"תירגעו כולכם!" קראה גברת בייקר בקול רם והשתיקה את המריבה.
סאם השתתקה ושלחה מבט תודה לדין.
"אני מבינה שיש הרבה רגשות טעונים בכיתה הזאת," אמרה גברת בייקר. "ואנחנו נצטרך לדבר על זה גם בשבוע הבא כי הזמן שלנו נגמר להיום." היא הוסיפה כשהפעמון צלצל.
סאם קמה מכיסאה ויצאה מהכיתה; היא הרגישה כאילו כולם בוחנים אותה וניסתה להתעלם מהם.
האם ברברה צדקה? האם היא רבה עם כולם בשכבה? האם היא בחורה ממורמרת?
"ילדה," דין דילג על ידה ונישק אותה על הלחי. לא נראה שהוא הוטרד מהדברים שהיו בכיתה.
סאם שתקה.
"את נראית מודאגת…" העיר דין כששניהם צעדו יחד לאורך המסדרון. "אל תשימי לב לדברים שהן אמרו." הוא הוסיף כשהיא המשיכה לשתוק.
"אולי הן צודקות…" מלמלה סאם.
"הן לא."
"אולי אני באמת בחורה ממורמרת שרבה עם כולם."
"את לא בחורה ממורמרת-" דין קטע אותה. "נראה לך שאני הייתי יוצא עם מישהי ממורמרת? באמת?"
סאם חייכה.
"את כול כך יפה כשאת מחייכת." הוא אמר ונישק אותה ברכות; שפתיו רפרפו על שפתיה למשך כמה שניות ואז הוא אמר, "אני חייב ללכת…יש לי אימון. נתראה אחר כך?" הוא שאל.
"בסדר…".
סאם הביטה אחריו כשהוא קיפץ במורד המסדרון והתרחק ממנה.
הוא היה כול כך שונה ממנה בכול כך הרבה מובנים שפתאום ברגע זה היו ברורים לה יותר מדי; הוא היה חסר דאגות, חופשי, תמיד מלא מרץ והיא כול הזמן חשבה, ביקרה והיו לה דיעות מנוגדות כמעט לכולם; למה היא לא יכלה לשתוק בכיתה ולא להתערב בעניין של טראביס? למה היא היתה צריכה לריב עם ברברה וקאסי מול כולם?

בזמן שסאם חזרה למעונות, קלואי מיהרה לגשת אליה. היא שמעה על מה שקרה בכיתה ובאה לדבר איתה; היא היתה מאוד משועשעת על כך שסאם רבה עם ברברה.
"את חושבת שהייתי צריכה לשתוק בכיתה ?" שאלה סאם בהיסוס כששתיהן ישבו בחדרה של סאם.
קלואי חייכה ואמרה, "לפעמים עדיף לשתוק…ולברברה יש הרבה אנשים מאחוריה שמגבים אותה. אז נלחמת בקרב אבוד …אבל ניסיון נחמד." היא הוסיפה בצחקוק.
קלואי צדקה; ברברה היתה פופולארית מדי, היו לה יותר מדי חברים שיתמכו בה, למה היא היתה צריכה לריב איתה מול כולם?
סאם נאנחה.
ממתי התחיל להיות אכפת לה מה אומרים עליה?
"את מאמינה שעוד שבוע אנחנו יוצאים לחופשת חג? חג המולד כבר הגיע…" אמרה קלואי. "אני לא מאמינה שאני צריכה לחזור אל הדודה שלי למשך החג ולהיות עם בני הדודים שלי, אולי עדיף שאתאבד במקום." היא הוסיפה באנחה.
סאם חשבה על העובדה שגם היא תחזור הביתה למשך החגים ותראה את אמא שלה לאחר כמה חודשים בנפרד; סאם הבינה בעצב מסוים שהיא אפילו לא התגעגעה אליה.
היא נזכרה במה שגברת ברוק ייעצה לה; לנסות להתחבר יותר עם אמא שלה ולשפר את היחסים ביניהן, האם היא באמת מסוגלת לכך?
ומה שהכי הציק לסאם בחופשת החג הקרבה זה העובדה שהיא עומדת להיות בנפרד מדין למשך שבועיים וחצי.
לקראת ארוחת הערב, סאם קיבלה שיחה מפתיעה מג'ינה.
"ג'ינה! איזו הפתעה." היא פלטה, המומה מעצם שיחתה.
"אני יודעת," היא צחקה מבעד לקו. "רציתי להתעדכן איתך. מה נשמע?" היא שאלה.
"הכול בסדר פה," סאם ענתה. "מה איתך? איפה את?"
ג'ינה נאנחה. "אני באיזה בית ספר לבנות גילי שהרות. זה דווקא די נחמד ועושים לנו גם שיעורים לקראת הלידה והכול…עשיתי כמה חברות-אני מקווה שהן חברות יותר טובות מהקודמות." היא הוסיפה בצחקוק לא נעים.
"אז את עדיין עומדת למסור את הילד לאימוץ?" סאם שאלה.
"כן," ענתה ג'ינה. "אני חושבת שזה לטובה…אני לא יכולה לגדל ילד בגיל שלי…כבר יש לי בטן קטנה." היא הוסיפה וסאם הרגישה חיוך בקולה.
היא צחקה.
"מה קורה איתך? יש חדש שם בבית הספר?" שאלה ג'ינה.
"לא הרבה," סאם שיקרה. כול כך הרבה קרה בשבועות האלו שג'ינה עזבה אבל לא היתה לסאם שום כוונה להתעמק בהם עכשיו.
"רק רציתי לאחל לך חג מולד שמח לפני שתחזרי הביתה לחופשה," אמרה ג'ינה לאחר רגע. "אולי נוכל להיפגש פעם…" היא הוסיפה.
"כן, בטח…" אמרה סאם. "בעתיד.".

השיחה מג'ינה נתנה לסאם הרגשה טובה בקשר לעצמה; הנה מישהי שסאם התחברה איתה ושהיא מעריכה את סאם בזכות עצמה ומעשיה.
לאחר ארוחת הערב, סאם ניגשה אל שירותי הבנות במעונות ובזמן שהיתה באחד התאים, היא שמעה שתי בנות נכנסות אל השירותים; נראה שאחת מהן בכתה.
"אל תבכי, מרי קייט, הוא לא שווה את זה." סאם שמעה קול נשי עדין.
סאם שמעה יפחות בכי חנוקות.
"הנה נייר…" אמרה שוב הקול העדין.
"תודה," מלמלה קולה של מרי קייט וסאם קפאה בריכוז.
"את צריכה לעבור הלאה, מותק," אמרה הקול העדין שסאם ניחשה כהיילי,חברתה של מרי קייט.
"את לא חושבת שניסיתי?" פלטה מרי קייט בתסכול מסוים והשתנקה בבכי. "אני פשוט לא מסוגלת לראות את הפרוצה הזאת איתו…"
"אני לא מאמינה עליו…חשבתי שהוא בנאדם יותר טוב," אמרה הקול העדין."איך שהוא התנהג אלייך, זה פשוט מגעיל."
"אני לא מאמינה שהוא מתנהג ככה לאחר כול מה שעברנו," מרי קייט התייפחה. "אני לא מאמינה שהוא זורק אותי כמו זבל רק כי היא הגיעה."
"הוא עצמו זבל!" קראה הקול העדין בכעס.
"הוא מתנהג כאילו הקשר בינינו לא היה קיים," מרי קייט אמרה בשקט. "הוא משקר לה ומעמיד פנים כאילו אני לא קיימת…"
"והוא עוד אומר לך להתרחק ממנו ומסאם! חוצפן!" קראה שוב חברתה. "את צריכה לדבר עם סאם ולספר לה!"
"סיפרתי לה כבר," ענתה מרי קייט בביטול ובקול עצבני. "היא בחרה לא להאמין לי."
"כי היא בטח חושבת שאת רוצה להפריד ביניהם…היא בטח שמעה את כול השמועות הללו שאת מאוהבת לחלוטין בדין."
"אני באמת מאוהבת בו." אמרה מרי קייט חלושות. "לעזאזל אני מאוהבת באידיוט הזה…"
"את חייבת לשכוח ממנו, מרי קייט. וזאת ההזדמנות המושלמת! תחזרי לחופשת החג הביתה ופשוט תנסי לשכוח ממנו."
"אני רוצה להחזיר אותו אליי," אמרה מרי קייט בלי להתייחס לחברתה. "הוא לא היה ככה כשהיה איתי. הוא היה כול כך עדין ומתחשב…תמיד צוחק ובעל מצב רוח טוב. הוא תמיד ידע איך לעודד אותי…אני רוצה אותו חזרה."
סאם שמעה את חברתה של מרי קייט נאנחת והרגישה את ליבה הולם בקרבה…