להתחיל מחדש- פרק 2 השבוע הראשון בפנימייה

למחרת הגיע יום הלימודים הראשון בפנימייה וסאם התעוררה בהרגשת לחץ מוזרה. היא חששה מהאנשים והמורים החדשים; מזמן לא היתה לה הרגשת מתח כזה לקראת היום הראשון של הלימודים. היא ישנה עד מאוחר והפסידה את ארוחת הבוקר אבל היא לא היתה רעבה במיוחד.
היא לבשה את תלבושת האחידה של הפנימייה לאחר שקמה מהמיטה והמשיכה לבחון את עצמה במראה למשך חצי שעה שלמה עד שהגיע הזמן להיכנס לכיתות: היא לבשה את אחת החצאיות השחורות שהגיעה עד ברכיה, יחד עם חולצה קצרה עם לוגו של הפנימייה וסניקרס לבנים ופשוטים. סאם חשבה שהיא נראית מגוחכת. היא הרימה מעט את החצאית שלה כדי שתהיה יותר קצרה ופחות שמרנית ויצאה עם ג'ינה מהחדר.
ג'ינה לקחה על עצמה להוביל את סאם לכיתות הנכונות ולהסביר לה מי התלמידים המקובלים והנחשבים של השכבה שלהם, ולצערה של סאם התברר שג'ינה נמצאת איתה באותה הכיתה.
"נכון שזה קצת מלחיץ לחזור לבית הספר?" המשיכה ג'ינה לברבר כמו הלילה הקודם. סאם הגיבה בעיקר בהמהומים והנהונים.
"וזה עוד יותר מלחיץ בשבילך," אמרה לה בהבנה בזמן ששתיהן הלכו לאורך אחת המסדרונות כשג'ינה מובילה אותן לכיתה הנכונה, "כשאת חדשה בבית ספר חדש לגמרי…אבל אני באמת חושבת שתאהבי את זה כאן. אני יודעת שאני אוהבת להיות פה."
ג'ינה תפסה בזרועה של סאם לפתע והובילה אותה לאחת הדלתות שהן הגיעו אליו והסבירה לסאם שזאת הכיתה הנכונה.
בכיתה היו רק כמה תלמידים וסאם מיד תפסה לעצמה שולחן מאחור להתיישב על ידו ולמרבה צערה, ג'ינה התיישבה מול שולחנה.
"למה את יושבת מאחור?" שאלה ג'ינה בהפתעה, "לא עדיף מקדימה?"
"אם את רוצה, תשבי מקדימה…" אמרה סאם באדיבות מוגזמת לג'ינה שלא הבינה את הרמז והביטה בדלת הכניסה נרגשת.
"זאת ברברה, עליה סיפרתי אתמול, זוכרת?" לחשה ג'ינה במהירות כשנערה רזה ושזופה, עם שיער בהיר נכנסה אל הכיתה כשמאחוריה עוד שתי בנות.
סאם הביטה בברברה בזהירות וראתה אותה מצחקקת עם שתי הבנות שעמדו לידה; הן צעדו לאחת השולחנות, וברברה שמה את הספרים שהחזיקה על השולחן והתיישבה עליהן בנוחות ובחינניות כשהיא ממשיכה לדבר ולצחקק עם שתי הבנות האחרות.
היא היתה מאוד יפה; גם היא לבשה חצאית שחורה של תלבושת האחידה שנראתה קצרה במיוחד וחשפה את ירכיה הדקות והשזופות יחד עם החולצה הקצרה של הבית ספר שכמה כפתורים שלה היו פתוחים וחשפו מחשוף קטן אך לא בולט.
"היא הבחורה הכי מקובלת פה," לחשה ג'ינה אל סאם ובקולה נימה של קנאה וערגה מסוימת. "והחבר שלה גם הבחור הכי חתיך והכי פופולארי פה…שניהם ממש הזוג המושלם! הם יוצאים כבר שלוש שנים!"
"כמובן…" מלמלה סאם אך ג'ינה לא שמה לב לעוקצנות שבקולה.
"כן, הם כול כך מושלמים יחד," המשיכה ג'ינה בלחש. "טראביס, החבר שלה, גם נמצא בנבחרת הכדורסל של הפנימייה-הנה הוא!" הוסיפה בהתנשפות חדה וסאם מיד הרימה את מבטה רק כדי לראות בחור גבוה ובלונדיני עם שיער קוצים מוקפד, נכנס לכיתה וניגש אל ברברה ישירות.
"למה הם תמיד חייבים להיות בלונדיניים?" סיננה סאם יותר לעצמה מאשר לג'ינה והביטה בברברה וטראביס חולקים נשיקה ארוכה.
"מה?" שאלה ג'ינה בהיסח דעת בזמן שבחנה את הזוג וסאם גלגלה את עיניה באנחה. נראה היה שחוש הומור לא היה נפוץ בבית הספר הזה.
הכיתה התחילה להתמלא באנשים וג'ינה הצטרפה לכמה בנות שנכנסו לכיתה ועזבה את סאם לאחר שהציגה לה את חברותיה, אך סאם לא היתה מעוניינת במיוחד להצטרף אליהן ונשארה לשבת לבדה במושבה. היא הרגישה מבודדת מעט וגם לא הרגישה שום רצון להתחבר עם אנשים חדשים.
לאחר רבע שעה שבו בילתה סאם לבדה במושבה, מתבוננת באנשים השונים שבכיתה, מורה אחת נכנסה אל הכיתה והתחילה את השיעור.
כולם מיהרו לתפוס מקומות ולהשתתק בזמן שהמורה שמה את התיק שלה על השולחן מול הלוח והתיישבה על קצה השולחן בנעריות והתבוננה בתלמידים שמיהרו להתיישב במקומם.
היא נראתה בשנות השלושים המוקדמות לחייה, עם שיער מוחלק ואופנתי ובגדים תואמים אך שמרניים כפי הצורך.
"שלום לכם," היא אמרה בקול רם וחייכה אל הכיתה. "אם אתם עדיין לא יודעים , אני אהיה המחנכת שלכם לשנה הזאת…"
בכיתה נשמעו לחשושים.
"רובכם מכירים אותי אבל למי שלא מכיר אותי, אני לורה בייקר, ואני אהיה גם המורה שלכם להיסטוריה. אני מאוד מקווה שנסתדר מצוין ואולי אפילו נמשיך להיות יחד גם בשנה הבאה אם הכול יסתדר."
"למה שלא תהיי איתנו בשנה הבאה?" בחור עם שיער זיפים שאל, כמה שולחנות מסאם.
"כרגע אני אהיה המחנכת שלכם רק לשנה הזאת," ענתה, "זה מה שסודר."
"אל תדאגי, המורה בייקר," אמר הבחור עם שיער הזיפים בחיוך קטן. "אני מבטיח לך שעם הקסם השופע שלנו, את לא תרצי לוותר על הכיתה הזאת…"
נשמעו צחקוקים בכיתה והמורה בייקר חייכה אל הבחור והזדקפה חזרה.
"אני לא מצליחה להבין אם זה איום או הבטחה, דין," אמרה לו בטון קליל ועשתה כמה צעדים לקראתו. "עם המוניטין שלך, אני נוטה להבין מדבריך שזה איום…האם אתה רוצה להבריח אותי מהכיתה? אני עד כדי כך לא מוצאת חן בעיניך?" שאלה אותו בטון נעלב כביכול ונראה היה שהיא נהנית מחילופי הדברים.
"להבריח?" שאל הבחור ששמו דין ועשה פרצוף כאילו הוא נפגע קשות מדבריה. "למה שתחשבי דבר כזה, המורה? האם נתתי לך סיבה לפקפק בי אי פעם בכול השנים הללו שלימדת אותי?"
שוב נשמעו צחקוקים בכיתה וכולם הביטו בדין במבטים משועשעים. נראה היה שהבחור אהוד בכיתה.
"נראה לי שעדיף שלא אענה לשאלה הזאת, דין…" ענתה המורה בייקר ונראתה כאילו היא מתאפקת לא לצחוק גם.
"את באמת מעליבה אותי, המורה," המשיך דין כשהמורה בייקר הסתובבה לגשת אל הלוח, "חשבתי שדווקא היו לנו זמנים טובים יחד…"
"אה כן," ענתה המורה בייקר כנזכרת והסתובבה חזרה כדי להביט בו. "כמו הפעם הזאת ששמת בתיק שלי עכביש מגומי והבהלת אותי מול כול הכיתה? או כשתפסתי אותך מעתיק באחד במבחנים שלי כשבריאן פה," היא הנידה את ראשה לעבר הבחור הנאה שישב לידו של דין, "שלח לך את התשובות בפלאפון בזמן שהוא העמיד פני חולה כדי לעשות את המבחן ביום אחר ולעשות את אותו הדבר איתך כשאתה שולח לו את התשובות?"
כול הכיתה צחקה שוב ובריאן, הבחור שישב לידו של דין, טפח לו על השכם בצחוק מתגלגל.
"את אומרת לי שלא נהנית מכול זה?" שאל דין במבט מופתע במיוחד ונשען על גב כיסאו בנוחות. המורה בייקר חייכה.
"אני יכולה להגיד לך רק דבר אחד, דין," אמרה המורה בייקר והלכה לתיק שלה כדי להוציא מרקר ללוח. "הענקת לי הרבה זיכרונות שהייתי מעדיפה לשכוח."
"בשביל זה אני פה, המורה…" הוסיף דין בשקט וסאם לא יכלה שלא לחייך.
"אז בואו נפסיק עם הזיכרונות החמים ונתחיל בשיעור…".

היום נמשך וג'ינה המשיכה להתנהג כאילו היא לוקחת תחת חסותה את סאם ומלמדת אותה על הפנימייה; היא נצמדה אליה בזמן ההפסקות ובזמן השיעורים והובילה אותה לקפיטריה, ולכיתת המדעים בשעה החמישית, למרות כול ניסיונותיה של סאם להתחמק ממנה, ג'ינה המשיכה להיצמד אליה.
בשעה 12 סאם הלכה לקפיטריה עם ג'ינה כדי לאכול וג'ינה גררה אותה לשולחן שישבו בה עוד שתי בנות שסאם זיהתה כחברותיה של ג'ינה: קאסי וג'ולי.
סאם התחילה לזהות חלק מהתלמידים בשכבתה, את אלה שבלטו יותר מכולם ועליהם דיברה ג'ינה ללא הפסקה; ברברה וטראביס בהחלט היו הזוג המלכותי של השכבה וניכר היה שהם הכי מקובלים בשכבה בעיקר בגלל יופיים הבולט; ברברה, כך הבחינה סאם, הסתובבה בעיקר רק עם עוד נערה אחת בשם נטלי, אך היא הכירה כמעט את כולם, וכמעט לא היה איש שלא בירך אותה בברכת שלום חמה כאשר היא עברה לידם והיא תמיד הגיבה בחיוך מסנוור ונעים לעברם; דין לוקהארט, הבחור הגבוה עם שיער הזיפים שדיבר בכיתתה של המורה בייקר, ובריאן ניידין, החבר היותר נאה שלו, היו גם בין האהודים בשכבה, שניהם היו רעשניים מאוד בשיעורים ולא הפסיקו להפריע, אך נראה היה שזה מקור משיכתם; לשניהם היה כריזמה מטורפת ושובביות בולטת שנדמה היה שכולם אוהבים.
"…שמעתי אותה מספרת שהיא היתה באיי בהאמה עם הוריה," קולה של ג'ינה חדר למוחה של סאם, "בגלל זה היא כול כך שזופה."
"אני חושבת שהיא נראית יותר כמו מישהי שהלכה למכון שיזוף ועשתה שיזוף מזויף," העירה קאסי בטון לועג וג'ינה וג'ולי צחקו.
"זה בהחלט יתאים לה," אמרה ג'ולי.
"היא תמיד מחפשת דרכים למשוך תשומת לב…" הוסיפה קאסי ומשכה בכתפיה. הן דיברו על ברברה.
"למה את אומרת את זה?" התערבה סאם בשיחה. התחיל להימאס לה לשתוק כול היום רק כי היא לא מחבבת את ג'ינה. לא משנה אם היא אוהבת אותה או לא, ג'ינה התחברה איתה בידידותיות והתנהגה אליה יפה מאוד לאורך כול היום וסאם לא יכלה להכחיש שאלמלא ג'ינה, היא היתה יושבת לבדה באיזה שולחן נידח.
"לפני שנה היא ארגנה איזה מסיבה של השכבה עם אישור המנהלה," אמרה קאסי בשקט ורכנה לעבר סאם, "ובאמצע המסיבה, היא וקבוצת המעודדות של הבית ספר-שהיא הקפטן שלהם מהשנה שעברה- עשו ריקוד מאוד, איך להגיד את זה בצורה יפה?" היא חייכה בעגמומיות, "ריקוד מאוד פרובוקטיבי…"
ג'ולי פלטה צחקוק לועג
"פרובוקטיבי זה בלשון המעטה." הוסיפה במרירות.
"המורים זעמו," המשיכה קאסי, " והבחורים מתו על זה והיא כמובן לא נכנסה לשום צרות על זה כי אבא'לה שלה הציל את התחת שלה מהמנהלת."
"הריקוד היה עד כדי כך גרוע?" הופתעה סאם. למרות שהיא עצמה נכנסה לצרות הרבה יותר גדולות על מעשים יותר פרובוקטיביים, היא לא אמרה כלום על זה ולא שיתפה פעולה עם שלושת הבנות שנראו כאילו המעשה הזה עדיין מביך אותן.
"קטע השיא היה כשהיא קרעה את החולצה שלה ונשארה רק עם חזייה אדומה," מלמלה קאסי בתגובה והביטה בסאם במבט הרה משמעות.
סאם הביטה לעבר ברברה שישבה לידו של טראביס ועוד כמה אנשים שהיא לא זיהתה: אפילו ממרחק אפשר היה להבין כמה ביטחון עצמי יש לבחורה, ולמה הבנים אוהבים אותה; השיער הבהיר והשופע שלה נפל על כתפיה בעדינות והיא המשיכה לתקוע אותו מאחורי אוזנה; רגליה השלובות חשפו נינוחות בטוחה והתגרות מסוימת והיא לא הפסיקה לדבר ולצחוק, דבר שהראה אותה נגישה ולא מתנשאת.
סאם השפילה את מבטה חזרה והמשיכה לאכול מצלחתה בשקט כשהיא שוקעת במחשבות על הבית שלה; סאם היתה אהודה מאוד בבית ספר הקודם שלה, היו לה חברים רבים וכמעט לא היתה שום מסיבה או התארגנות חברתית שהיא לא לקחה בה חלק. סאם היתה מישהי שכולם הכירו גם אם לא אהבו. היא לא היתה אחת מהאנשים הפופולאריים שהיו בנבחרת מעודדות או מועצת השכבה שלקחו חלק פעיל בפעילויות השכבה; היא היתה חלק מחבורה שהיתה אהודה ומוכרת אך גם פרועה ומאיימת.
היום של סאם נמשך ולמרבה צערה נראה היה שהוא נגרר באיטיות הרבה יותר רבה ממה שניחשה.
לאחר השיעור האחרון, סאם סחבה את עצמה מהכיתה באיטיות, מקפידה להישאר במרחק בטוח מג'ינה שצעדה במהירות ובלחשושים נחפזים עם קאסי.
היא השתוקקה לסיגריה.
סאם הלכה לעבר הארונית שלה-שהמפתח והקוד אליו קיבלה בשיעור הראשון עם המחנכת שלה, גברת בייקר- כשראתה את המורה בייקר ניגשת אליה בצעדים נמרצים.
סאם הביטה בה בהיסוס בזמן שפתחה את הארונית שלה והמורה בייקר ניגשה אליה בצעד בטוח.
"שלום סמנתה," היא אמרה בחיוך נעים.
"היי,"
"אז איך את מסתגלת לפנימייה הצנועה שלנו?" שאלה.
"זה בסדר," ענתה סאם בקצרה. ממתי היא נהייתה שתקנית? להפך, סאם תמיד היתה דברנית גדולה.
"את עוד תאהבי את זה כאן," הבטיחה המורה בייקר בחיוך גדול.
סאם שתקה.
"רק באתי להודיע לך שהפגישות שלך עם היועצת יתחילו ביום חמישי," המשיכה. "כול יום חמישי בשעה ארבע לאחר הלימודים. המשרד של היועצת זה בקומה הראשונה…"
"אה בסדר…" מלמלה סאם וסגרה את הארונית שלה. היא הבחינה מאחורי המורה בייקר בבחור שבהה בה בסקרנות והסיט את מבטו במבוכה כשהיא נתקלה במבטו.
"רק רציתי להודיע לך את זה, והפגישות יתחילו כבר השבוע הזה, אז תנסי לא לשכוח."
"אני לא אשכח." הבטיחה סאם בהיסח דעת והמשיכה לבחון את הבחור שדיבר עם ג'ולי, החברה של ג'ינה; הוא היה גבוה ובלונדיני עם פנים ידידותיות למדי.
"אז אני חייבת ללכת, סמנתה," מיהרה המורה בייקר להגיד בחיפזון. "יש לי פגישת צוות המורים כבר ביום הראשון. כיף אה?"
המורה בייקר עזבה את סאם לבדה והיא סידרה את התיק שלה בנוחות על כתפה ומיהרה לחזור לחדרה.
למזלה, ג'ינה לא היתה בחדר, אז סאם החליטה להתרווח בחדר ולשמוע קצת מוזיקה. היא היתה צריכה קצת נחמה ליום הזה, הוא היה הרבה יותר שונה ממה שסאם תיארה לעצמה.
היא התחילה לפקפק בשינוי שהיא תכננה לעצמה, נראה היה שהיא משתנה יותר מדי והיא לא אהבה את השינוי הזה. היא תמיד היתה המנהיגה, המרדנית ומעוררת הצרות; ביומיים הראשונים שהיתה בבית הספר הזה היא היתה שתקנית , מאופקת וסגורה, לא דומה לעצמה.
אולי זה רק תוצאת הלוואי לשינוי בית הספר, או אולי היא השתנתה במהלך השנה האחרונה; היא באמת הפסיקה להסתובב עם חבריה הקודמים לפני שעברה לפנימייה. היה לה יותר מדי קשה לראות אותם ולהתנהג כרגיל לאחר מה שקרה ונראה היה שהם מבינים אותה ואת מצבה ושמרו ממנה גם מרחק, אבל סאם חשבה או אולי פשוט קיוותה שהמצב יהיה שונה בפנימייה החדשה כאשר היא תמצא חברים חדשים ותהיה בסביבה שונה.
אולי היא ציפתה ליותר מדי, אולי היא חשבה שהיא תתחבר עם מישהו כבר ביום הראשון ותתחיל ליצור חברויות חדשות כמו בבית הספר הקודם.
זה היום הראשון, סאם אמרה לעצמה בנחישות, זה חייב להשתפר.
סאם הלכה לארוחת הערב בקפיטריה בשבע בערב והתיישבה לידן של ג'ינה וחברותיה. היא לא שמה לב לשיחה שהתרחשה ביניהן ורק אכלה בשקט מצלחתה. קטעי שיחות חדרו למוחה והיא הבינה שהן מדברות על בחור בשם ג'ייק מהשכבה העליונה שנעצר על ידי המשטרה במהלך הקיץ על כך שגנב יאכטה יוקרתית עם כמה מחבריו. סאם נזכרה בפעמיים היחידות שהיא נלקחה על ידי המשטרה גם; בפעם הראשונה כשהיא וחבריה עוררו מהומה בפאב מקומי והשוטרים הבחינו שהם קטינים ושתויים ולקחו אותם למעצר כדי להודיע להוריהם על המקרה; ובפעם השנייה כשהאסון שטלטל את חייה של סאם קרה, והם נלקחו למעצר לחקירה כדי להבין את השתלשלות האירועים שגרמו לאסון הזה.
סאם התחמקה מג'ינה, קאסי וג'ולי מבלי שיבחינו בה וחזרה לחדר לאחר שעה.
היא שכבה על בטנה במיטה ושכבה בבטלה למשך זמן מה כשהדלת נפתחה וג'ינה נכנסה אל החדר כשהיא מזמזמת לעצמה.
"או היי סאם," היא אמרה כשראתה את סאם שוכבת על המיטה כשהיא עדיין לבושה בתלבושת האחידה, "תהינו לאן נעלמת…"
"הייתי כאן," ענתה סאם.
"אני רואה" ג'ינה ניגשה לשולחן הכתיבה שלה ושמה כמה מחברות עליו, "כולם מדברים על המסיבה שבסוף השבוע," היא התיישבה על המיטה בהתרגשות והביטה בסאם שהחזירה לה מבט אדיש, "תמיד מביאים להקות למסיבת תחילת השנה והיא תמיד להקה טובה…מעניין את מי יביאו השנה." הוסיפה בהרהור.
סאם לא ענתה והתיישבה על המיטה באיטיות.
"מה שכיף במסיבה הזאת," המשיכה ג'ינה בלי להתייחס לחוסר העניין של סאם. "שאת לא נראית מפסידנית כשאת לא באה עם בן זוג, כי זאת לא מסיבה כזאת…זה לא נשף-"
"אני חושבת שאלך להתרחץ," קטעה אותה סאם וקמה מהמיטה. היא הקשיבה לג'ינה מדברת מספיק להיום.
"אוקי בטח," אמרה ג'ינה.
"איפה זה המקלחות?" שאלה סאם וניגשה אל הארון כדי לקחת ממנו בגדים, מגבת וחלוק.
"בקומה השנייה…" ענתה ג'ינה ונשכבה על המיטה בעייפות. "גם אני רוצה להתקלח אבל אין לי חשק לזוז עכשיו." הוסיפה כשהיא עוצמת את עיניה וסאם הודתה לאלוהים על כך שהיא עייפה.

סאם חזרה אל החדר לאחר שהתקלחה, בשיער רטוב ובגדים נקיים. ג'ינה ישבה ליד שולחן הכתיבה והיתה עסוקה בשיעורי הבית בהיסטוריה.
סאם זרקה את תלבושת האחידה שהיא לבשה כול היום על המיטה שלה והתיישבה עליהם כשהיא מחטטת בתיק שלה. גם היא היתה צריכה להכין שיעורי בית בהיסטוריה שהמורה בייקר נתנה אך היא בחרה לדחות את העניין.
למרות רצונה להשתנות ולהשתפר בהתנהגותה, היא עדיין חשה את הדחפים הראשוניים שהיו לה מקודם והיה קשה לה להתכחש אליהם; אבל לדעתה של סאם, הדבר העיקרי שהיא באמת רצתה לשנות זה להפסיק להסתבך בצרות מיותרות.
סאם מצאה את מה שחיפשה והוציאה את חפיסת הסיגריות מהתיק ולקחה אחת מהחפיסה והוציאה גם מצית מהתיק.
היא השתוקקה לסיגריה כול היום. היא הדליקה את הסיגריה ונשכבה על המיטה באנחת הקלה.
"מה את עושה?" לפתע נשמעה קריאה המומה וג'ינה קמה מכיסאה בחדות."את מעשנת?" היא קראה בקול המום ונרגז, "את לא יכולה לעשן פה! תמיד עושים בדיקות בחדרים בשעה עשר בלילה וזה כבר תשע וחצי!"
"יש עוד חצי שעה, אז…" אמרה סאם בשלווה ושאפה מהסיגריה שאיפה ארוכה שהקפיצה את ג'ינה עוד יותר. היא ניגשה אל סאם במהירות, לקחה את הסיגריה בגסות מבין אצבעותיה של סאם והלכה אל חלון החדר, פתחה אותו וזרקה את הסיגריה החוצה.
"היי!" קראה סאם בכעס והזדקפה במיטה ברוגז. "הדברים האלה עולים כסף, את יודעת!"
"אני לא מוכנה להסתבך בצרות בגללך, בסדר?" כעסה ג'ינה ופניה התעוותו בזעם. היא נראתה שונה לחלוטין לפתע, עד עכשיו היא היתה טובת מזג וניסתה להיות חביבה כלפי סאם אבל כנראה זה היה מסוג הדברים שהיא לא תסבול.
"אבל יש עוד חצי שעה עד שעה עשר!"
"את לא חושבת שיריחו את הריח המסריח הזה בחדר?" קראה ג'ינה בכעס. "תעשי מה שאת רוצה מחוץ לחדר, אבל אין לך שום זכות לעשן בחדר הזה ולערב אותי בסיפור הזה!"
ג'ינה ניגשה חזרה אל שולחן הכתיבה, התיישבה בה, והפנתה לסאם גב.
סאם הביטה אחריה בזעף לרגע ואז גלגלה את עיניה, פלטה אנחת תסכול ונשכבה שוב על המיטה.
"בסדר, בסדר," אמרה לג'ינה בזעף. "אני מצטערת, אני לא אעשה את זה שוב." הוסיפה בסינון עצבני. היא שנאה להודות שהיא טועה.
ג'ינה העיפה מבט מרוכך בסאם ששמה כרית על פניה כדי להתאפק לא לצעוק. היום הזה נהיה גרוע יותר ויותר עם כול רגע שעובר.