להתחיל מחדש – פרק 19 (ריבים והתאהבויות)

ביום שבת היתה התרגשות באוויר לקראת המשחק הראשון של הנבחרת.
כולם לבשו באחווה חולצות בצבע כחול עמוק (הצבעים של הנבחרת ומדי המעודדות); כמה בנים מהשכבה הבוגרת הביאו תוף גדול בשביל המשחק וכולם המשיכו לעודד את השחקנים של הנבחרת לנצח במשחק בערב.
"אני שונאת את המשחקים האלה," העירה קלואי כשהיא וסאם הלכו לעבר האולם למשחק.
"אני המומה," מלמלה סאם בציניות וצחקה.
"כולם כול כך מתלהבים שזה פתטי," אמרה קלואי והתעלמה מגלגול עיניה של סאם. "אפשר לחשוב…זה רק משחק מטופש בין בתי ספר."
"זה נקרא רוח ספורטיבית, חברה יקרה," גיחכה סאם וכרכה את זרועה סביב כתפיה של קלואי.
האולם היה מלא באנשים וכולם התרוצצו מפה לשם כדי למצוא מקומות טובים; חלק מהאנשים כבר התחילו לעודד ולקרוא בקולות רמים, המעודדות היו על משטח האולם וניסו להלהיב את הקהל עוד יותר, כמה מורים התהלכו ביציע, מנסים לשמור על סדר בזמן שחבורות גדולות של אנשים התחילו להתיישב בכיסאות נרגשים ונלהבים.
סאם וקלואי הלכו להתיישב בשני כיסאות פנויים בזמן שכולם נדחפו וצעקו בקולות רמים; היה בלגן אחד גדול.
"את רואה את דין?" סאם שאלה את קלואי כששתיהן התיישבו לבסוף.
"הנבחרת תצא רק כשהמשחק יתחיל. המאמן אוהב לתת להם שיחות עידוד לפני המשחקים." ענתה קלואי.
סאם הרגישה כאילו היא לא שוחחה עם דין כבר ימים שלמים; אתמול הוא לא בא לבקר אותה בחדרה וסאם הרגישה מעט מאוכזבת אך היא ניחשה שזה בגלל המשחק וניסתה לא לעשות מזה עניין גדול, אבל היא רצתה לראות אותו, את החיוך הגדול שלו.
המעודדות של הקבוצה השנייה לבשו מדים ירוקים וגם הן עמדו על משטח הכדורסל והן פנו לעבר הקבוצה הקטנה של האוהדים שבאו איתם שישבו בקצה השני של האולם.
"טום חזר לדבר איתך אחרי מה שקרה?" שאלה קלואי את סאם. היא סיפרה לה את מה שקרה יום לפני.
"לא, תודה לאל…" ענתה סאם בקרירות. "הוא ממש הרגיז אותי. אני לא רוצה לדבר איתו כרגע…"
"אל תהיי ככה," אמרה קלואי. "טום הוא בחור טוב…אני בטוחה שהוא נסחף קצת עם הרגשות שלו אבל אל תהיי קשה איתו."
סאם שתקה.
לאחר רבע שעה, המעודדות של שתי הקבוצות הופיעו בפני הקהל הנלהב וביצעו ריקוד, כול קבוצה בשעתה; ברברה היתה הקפטן של קבוצת המעודדות והיא נראתה זוהרת ומאושרת בזמן הריקוד של הקבוצה כשהיא המשיכה לחייך ולרקוד בהתלהבות. סאם קלטה גם את מרי קייט מתנועעת בהתרגשות עם המעודדות וחשה אי נוחות מסוימת.
המשחק התחיל לאחר הריקודים של המעודדות וסאם חשה בפרפור נעים בבטנה כשדין עלה על המגרש יחד עם הנבחרת שלו.
השופט זרק את זריקת הפתיחה ודין והשחקן היריב מולו קפצו יחד כדי להטות את הכדור לשחקנים מקבוצתם; השחקן היריב היה יותר מהיר מדין וזרק את הכדור לשחקן מקבוצתו שקיבל את הכדור והתחיל לכדרר לעבר הסל; בריאן ניגש לשמור עליו בזמן שדין רץ בריצה קלה לעבר אחד השחקנים האחרים.
הקבוצה היריבה קלעה והמעודדות שלהן קיפצו בשמחה כשהאוהדים שלהם פורצים בקריאות נלהבות; האוהדים של הפנימייה קטעו את העידודים שלהם בקריאות בוז.
"זה מלהיב," צחקה סאם.
המשחק נמשך והנבחרת הובילה על הקבוצה השנייה ב13 נקודות; דין קלע מתוכן 10 ובריאן 13.
היה נראה שטראביס מתחנן לכדורים; כולם הקפידו לזרוק אליו כדורים רק כמוצא אחרון והוא התחיל להיות מתוסכל, כמוהו גם המאמן שלבסוף הוציא אותו המשחק והכניס במקומו מישהו אחר.
המחצית הסתיימה כשהנבחרת ממשיכה להוביל על הקבוצה השנייה; כולם היו נלהבים וכולם קראו בקריאות רמות ומעודדות כשהמעודדות ממשיכות לרקוד במגרש לעברם.
המשחק התחדש ודין לא היה ברבע הזה; סאם הרגישה אכזבה ולפתע התעניינה הרבה פחות במשחק. הנבחרת המשיכה להוביל והיה ברור לסאם שהשחקן הבולט במשחק הוא בריאן שקלע בקלילות ואליו מסרו את רוב הכדורים. הוא נראה מאוד נינוח במגרש; כאילו זה האזור הבטוח שלו.
ברבע הרביעי, דין חזר אל המגרש וסאם הזדקפה שוב בעניין; הוא היה מאוד מיוזע אך נראה נמרץ ורענן לקראת הרבע האחרון.
"הם טובים," קראה סאם באוזנה של קלואי.
קלואי נהמה בתשובה; היא ישבה שעונה בכיסאה כשהיא מביטה במשחק במבט מזוגג.
לבסוף המשחק הסתיים כשהנבחרת ניצחה בהפרש של 15 נקודות; כולם פרצו בתשואות רמות לעבר השחקנים שהתחבקו כשהם טופחים זה על זה בשכם וסימנו לאוהדים להמשיך לעודד בקול רם.
בסופו של דבר השחקנים נעלמו לחדרי ההלבשות וגם התלמידים ביציע התחילו לעזוב את האולם.
"חכי רגע," אמרה סאם לקלואי כששתיהן ירדו מהיציע והלכו לעבר דלת היציאה. "אני חושבת שאני אלך לחכות לדין…לא דיברתי איתו כבר הרבה זמן."
"בסדר," ענתה קלואי בפיהוק ונבלעה בין הקהל שנהר לעבר היציאה.
סאם הלכה בכיוון ההפוך לחדרי ההלבשות ונעמדה במסדרון הקטן מחוץ לדלתות כדי לחכות עד שדין ייצא מהן.
כמה מעודדות יצאו מחדר ההלבשה של הבנות ועברו ליד סאם בזמן שהיא חיכתה לדין כשהן תוקעות בה מבטים משתאים; טראביס יצא ראשון מחדר ההלבשה של הבנים כשראשו מושפל והוא נראה עגום מאוד.
לאט לאט הבנים התחילו לצאת מחדר ההלבשה יחד עם שאר הבנות שחלפו על פני סאם כשהשיערות שלהן לחות מהמקלחת והן לבושות בבגדים רגילים ואוחזות בתיקים.
סאם חיכתה לפחות כעשרים דקות עד שדין לבסוף הופיע במסדרון ולידו בריאן; כשהוא הבחין בסאם, הוא לא חייך-מה שנראה משונה ביותר לסאם.
"היי," סאם חייכה אליו. "היי, בריאן," היא הוסיפה לעבר בריאן.
"היי סאם," בריאן הגיב בחיוך קטן. "אז אני אעוף לי מדרככם." הוסיף בשקט, טפח של שכמו של דין והלך.
דין הביט בסאם ולא אמר מילה; סאם הרגישה שמשהו לא בסדר.
"שיחקתם נפלא היום," היא אמרה לו לבסוף.
"תודה."
"הבחנת איך אני לובשת את החולצה שהבאת לי?" היא הצביעה על חולצתה הכחולה ששייך לנבחרת וחייכה.
עיניו דילגו אל החולצה והוא הסיט את פניו בהנהון קצר.
"קרה משהו, דין?" היא שאלה.
"לא יודע," הוא משך בכתפיו באדישות. "קרה משהו?"
"אתה תגיד לי."
"לי לא קרה כלום." הוא ענה.
"אתה מתנהג מוזר," היא אמרה לו. "כאילו אתה כועס."
"באמת? משונה."
סאם בחנה את פניו הקרירות ועיניו האדישות וחשה אי נוחות; דין היה ההפך מאדיש וקר, הוא תמיד היה חברותי, משעשע, חם ובמצב רוח טוב.
"היי", סאם שמעה קול מאחוריה והיא הסתובבה להביט.
זאת היתה מרי קייט. היא היתה לבושה בחצאית מיני שחורה וחולצה לבנה בלי שרוולים שנדבקה לה אל גופה והדגישה את החזה שלה.
"היי," דין ניגש אליה ונישק אותה על הלחי; סאם הביטה בו בהשתוממות.
"רצית עוד משהו?" הוא פנה אל סאם.
סאם לא ענתה; מרי קייט הביטה בה מעט סמוקה ומאוד זחוחה.
"אז אנחנו צריכים ללכת," הוא כרך את זרועו סביב צווארה של מרי קייט. "נתראה אחר כך…" הוא הוסיף לעברה של סאם ושניהם חלפו על פניה כשהם חבוקים בשעה שהיא היתה קפואה במקומה, לא יכולה להגיב.

"למה את לא עם דין?" שאלה קלואי כשסאם נכנסה אל חדרה והתיישבה על מיטתה.
"כי הוא אידיוט." היא ענתה.
"שוב רבתם?" היא שאלה באנחה.
"לא יודעת," סאם ענתה בתסכול. "הוא נראה כועס משום מה! אני לא יודעת למה…הוא הלך עם מרי קייט והתנהג אליי ממש רע."
"באמת?" קלואי הופתעה. "זה נשמע מוזר…לרוב זאת את שמתנהגת אליו רע," היא הוסיפה וזכתה למכה מכיוונה של סאם; היא צחקה.
"אני מתבדחת!" היא קראה ושפשפה את זרועה. "אבל זה באמת לא מתאים לו."
"זה באמת לא מתאים לו." הסכימה סאם בשקט.

סוף השבוע עבר באיטיות וסאם המשיכה לתהות מה השתנה בדין. הוא לא ניגש לדבר איתה או התייחס אליה כול סוף השבוע; הוא התעלם ממנה לחלוטין והמשיך לבלות עם גרג, בריאן והחברים שלו וגם עם מרי קייט והחברות שלה-כפי שסאם שמה לב.
היא ישנה בחדרה לבדה, והתחילה לחוש בהיעדרו של דין קצת יותר מדי; בשבוע האחרון דין בא לבקר אותה בחדרה כמעט כול לילה וכעת נראה היה לה שהיא התחילה להתגעגע אליו…
ביום שני, סאם החליטה להתעמת עם דין ולשאול אותו מה הבעיה שלו. בכיתה דין הקפיד להקיף את עצמו בחבריו וסאם לא הצליחה להתקרב אליו; גם ככה היא העדיפה לדבר איתו לאחר הלימודים כשלשניהם יש מספיק זמן.
לאחר השיעור האחרון של הכיתה שלהם, סאם ניגשה אל דין שישב על אחד הספסלים בחוץ עם חבריו וביקשה לדבר איתו.
"מה את רוצה?" הוא התיז כששניהם התרחקו מהחבורה וסאם הובילה אותו לספסל מבודד.
"מה הבעיה שלך?" החזירה סאם בחדות; דין גלגל את עיניו. "למה אתה מתייחס אליי ככה? מה עשיתי לך?"
"תעשי לי טובה…" הוא מלמל.
"מה השתנה? מה קרה?" סאם שאלה שוב ברוגז.
"ראיתי אותך," הוא אמר לבסוף בשקט ותקע בה את מבטו. "עם טום. ראיתי אתכם מתנשקים…" הוא הוסיף.
סאם שתקה.
"אין לך מה להגיד?" דין גיחך.
"יש לי כול כך הרבה דברים להגיד לך שאני לא יודעת מאיפה להתחיל," ענתה סאם בחוסר סבלנות.
"מה?" הוא פלט בזעף.
"האם ראית מה קרה עד הסוף?" היא שאלה אותו ובחנה את תגובתו. "האם נשארת עד הסוף כדי לצפות בהצגה? האם ראית אותי דוחה אותו?"
הוא שתק.
"האם שמעת אותי אומרת לו שאני לעזאזל מחבבת אותך ושאני לא רוצה אותו? האם ראית את זה?"
דממה.
"כמובן שלא…" המשיכה סאם בשקט. "כי שוב החלטת להשתמש באותה דרך שפלה והחלטת להתעלם ממני ולהתייחס אליי חרא ולא לבוא לשאול אותי על המקרה…בדיוק כמו העניין עם ההיריון של ג'ינה."
דין נראה מעט נבוך.
"כי לצערי אני באמת מחבבת אותך," אמרה סאם. "וכרגע אני כבר לא מצליחה להבין למה…" היא הוסיפה בשקט והסתובבה ללכת, "ואתה יודע מה?" היא הסתובבה חזרה אליו, "אולי זה לטובה…אולי שנינו באמת לא מתאימים."
"סאם…" הוא קרא אחריה אך היא לא עצרה לשמע קריאתו והלכה.
היא רצתה שיבוא אחריה, שיתעקש עליה; היא לא באמת התכוונה לדברים שהיא אמרה, היא רצתה להיות איתו, גם אם הם מתאימים או לא, גם אם הם רבים על שטויות, גם אם הוא מרגיז אותה רוב הזמן…
סאם חזרה אל חדרה והשתקעה שם. מאז שג'ינה עזבה את החדר, סאם הרגישה מעט מבודדת מכולם; למרות שביקוריו של דין בשבוע האחרון היו נקודת האור האמיתית של היום שלה ולולא עזיבתה של ג'ינה, זה לא היה מתאפשר- סאם לא הצליחה להימנע מהרגשת הבדידות שחשה כשיצא לה לבלות בחדרה לבדה.
היא ניסתה להימנע ככול האפשר מלבלות בחדרה רוב היום אך כאשר היא היתה צריכה ללמוד למבחן או להכין שיעורי בית או עבודה כולשהיא, היא היתה חוזרת אל החדר כדי לעשות אותה.
סאם לא נשארה לבדה בחדרה להרבה זמן לאחר שעזבה את דין לבדו בחוץ בלי להגיב לקריאתו, כשהוא בא אחריה לשם.
"מה?" היא אמרה כשהיא פתחה את הדלת ומצאה אותו עומד בפתחה.
דין לא נרתע מהתוקפנות בקולה של סאם; נראה שהוא התחיל להתרגל.
"אני מצטער…" הוא אמר.
סאם נחרה בבוז, "זה נהיה הרגל אצלך…" היא אמרה.
"אני מצטער, סאם…" הוא אמר שוב. "ראיתי את שניכם מתנשקים וזה פשוט הדליק אותי בצורה הלא נכונה." הוא הוסיף בשקט.
"אבל למה אתה לא בא לדבר איתי כשמשהו מפריע לך?" סאם קראה בתסכול. "למה אתה מתחיל להתייחס אליי בצורה רעה ומתעלם ממני?"
"כי אני אידיוט?"
"זה כבר ברור לכולם…" סאם מלמלה ברוגז ודין חייך.
"כשראיתי את האידיוט הזה מנשק אותך- פשוט לא הצלחתי לחשוב כמו שצריך," הוא אמר. "כול המשחק רציתי שהנבחרת השנייה תתקיל אותי רק כדי שאוכל להרביץ למישהו-"
הוא עשה צעד לעברה והתקרב אליה; סאם לא נרתעה ממנו ונתנה לו לשים את ידיו סביב מותניה ולהצמיד אותה אליו. הוא סגר את הדלת מאחוריו וקירב את פניו אל פניה בחיוך ונישק אותה ברכות.
"אני שונא את הבחור הזה…" הוא אמר לה בשקט.
"אני שונאת אותך כשאתה מתנהג ככה!" סאם אמרה לו. "אתה מבטיח לא לעשות זאת שוב?" היא שאלה אותו בשקט. "ולבוא לדבר איתי כשמשהו מפריע לך אצלי?"
דין חייך שוב ונישק אותה על הלחי בעדינות
"אני מבטיח." הוא לחש לאוזנה.