להתחיל מחדש- פרק 18 (התחלות חדשות- המשך)

ברברה נעלמה מבית הספר ליומיים שלמים. כמה בנות סיפרו שהיא הסתגרה בחדרה וסירבה לצאת ממנו; נטלי הביאה לה צלחות אוכל לחדרה ברשות המורה בייקר. טראביס היה מושא לקריאות לעג רבות מצד חבריו לנבחרת הכדורסל ובני השכבה; סאם היתה המומה מהתהפכות היחס כלפי טראביס ביום אחד בלבד.
טראביס היה הבחור הכי מקובל בשכבה שלהם והוא בילה גם עם בחורים מהשכבה היותר בוגרת הרבה פעמים; כול הבנות היו מחייכות אליו ומצחקקות כשהוא עבר לידן אבל עכשיו הוא היה מנודה. כול הבחורים שהיו אמורים להיות חבריו צחקו עליו כול פעם שעבר לידם, קראו לעברו כינויים משפילים וצחקו עליו; טראביס בילה את כול זמנו לבדו וישב לבדו בקפיטריה ביומיים האלו שברברה נעדרה מהלימודים. חלק מהתלמידים סיפרו שהוא ניסה לדבר איתה והיא סירבה לדבר איתו.
"אני לא מאמינה שהוא הומו," אמרה קלואי כשסאם והיא ישבו בחדרה של סאם בערב. "לחשוב שהבחור שכול הבנות הזילו עליו ריר כול השנים האלה, והיה שובר הלבבות של השכבה –בעצם הומו…זה די מצחיק."
"אני מרחמת עליו…" אמרה סאם. היא שכבה על מיטתה בפישוק איברים.
"מעניין מה קורה עם ברברה," אמרה קלואי. "הוא החבר שלה כבר שלוש שנים, בערך…"
"ממתי אכפת לך מברברה?" שאלה סאם וצחקה.
"ממש לא אכפת לי," ענתה קלואי ביובש. "אני פשוט רציתי לראות את הפנים שלה כשכולכם תפסתם את טראביס בוגד בה…ועם בחור!"
"אל תהיי רעה."
"למה לא? היא כלבה…"
סאם צחקה.

למחרת ברברה הופיעה בכיתה לאחר יומיים שבהן נעדרה. היא היתה זוהרת וחייכנית; היא בירכה את כולם בבוקר טוב לבבי והתנהגה כאילו לא קרה כלום. סאם הבחינה בטראביס שנעץ בה מבטים מעברו השני של הכיתה.
היה נראה שברברה החליטה להתעלם כליל מכול מה שקרה ביומיים הללו; היא התעלמה לחלוטין מנוכחותו של טראביס והתנהגה בצורה לבבית כול כך שסאם הרגישה מעט חמלה כלפיה; היה ברור שהיא מזייפת את כול התנהגותה.
"מה הקטע עם ברברה?" שאלה קלואי את סאם כששתיהן התיישבו על יד אחת השולחנות בחדר האוכל. "היא נראית שמחה בצורה מבהילה."
"די מעורר רחמים, אה?" מלמלה סאם והעיפה מבט לעבר ברברה שישבה על יד אחת השולחנות בקצה החדר האוכל עם נטלי, גרג, ועוד כמה בנים המבוגרים מהם בשנה.
"מה מעורר רחמים?" דין התיישב לידן.
"ברברה," ענתה קלואי בהינד ראש לעברה. קלואי כבר התחילה להתרגל לנוכחותו של דין איתן ביומיים האחרונים, למרות שבהתחלה היא הרגישה אי נוחות ניכרת בחברתו.
"מה איתה?" הוא שאל והסתכל לעבר השולחן שהיא ישבה בו.
"היא נראית קצת יותר מדי שמחה, לא?" שאלה קלואי.
"את מתכוונת בגלל העניין עם טראביס?"
"ברור."
"אז מתי המשחק הראשון שלכם?" סאם החליפה נושא והביטה בדין.
"בשבת הזאת," ענה דין. "אני מת לשחק כבר!"
"נגד מי אתם משחקים?" שאלה סאם.
"סנט ג'יימס, לא?" שאלה קלואי.
"בדיוק," ענה דין. "הם די מחורבנים אז זה אמור להיות משחק קל אבל כמו שהמאמן אומר לנו," הוא שינה טון קולו לחיקוי קולו של המאמן, "אף משחק לא משחק קל!"
סאם צחקה.
"הנה אלטון ג'ון!"
טראביס בדיוק חצה את הקפיטריה כדי להתיישב על יד אחת השולחנות הבודדים; כול האנשים ליד שולחנה של ברברה צחקו. סאם הבחינה בטראביס מסמיק ומשפיל את פניו וממשיך לצעוד לעבר השולחן בלי להגיב.
"מה קרה עם הבחור שתפסו איתו?" שאלה סאם בעניין. "אני לא רואה אותו עם טראביס."
"אולי יש להם ריב אוהבים?" גיחך דין.
"גם אתה עומד לצחוק על טראביס כמו כול החברים האדיוטים שלך?" התרגזה סאם.
"הם לא חברים שלי." התגונן מיד.
"הם לא?"
"רק בריאן, גרג ואלה חברים שלי…"
"אתה אומר לי שגרג לא צוחק על טראביס?" שאלה סאם בהרמת גבה.
דין השתתק וזעף.
"אני פשוט חושבת שכול בית הספר הזה הוא מזויף," המשיכה סאם ברוגז. "רק לפני יומיים, טראביס היה הבחור הכי מקובל בשכבה; כולם היו חברים שלו וכול הבנות מתו עליו…ופתאום הוא כמו מצורע. ותראו איך ברברה מתנהגת אליו."
"אי אפשר להאשים אותה…הוא שיקר לה, לא?" פלט דין. "וקצת קשה לבנות להמשיך למות על בחור שהתברר שהוא הומו." הוא הוסיף בעוקצנות.
"אתה מצדיק את ההתנהגות כלפי טראביס? באמת?"
"אני לא מצדיק שום דבר," ענה דין בביטול. "אני רק אומר שחלק מהכעס שמופנה אליו, מוצדק באופן מסוים."
"אה," סאם התרתחה. "אתה אומר לי שאתה יודע איך זה להיות בנעליו? איך זה להיות הכי מקובל בשכבה ובעצם להסתיר סוד כול כך גדול? כשההורים שלך מצפים ממך למשהו ואתה בכלל מודע לכך שאתה עומד לאכזב אותם? שאתה לא מה שהם מצפים ממך להיות? אתה חושב שהוא נהנה להיות ככה?"
"סאם תרגעי," אמרה לה קלואי.
סאם התעלמה ממנה והביטה בדין, "ואנשים כמו החבר שלך, גרג או ברברה לוקחים על עצמם לאמלל אנשים כאלו כאילו יש להם זכות בכלל לדבר אליו בצורה הזאת!".
היא קמה מכיסאה בדרמטיות ויצאה מהקפיטריה והבחינה איך זורקים לעברו של טראביס פירורים של אוכל לפני שיצאה.

סאם שכבה במיטתה בלילה כשדין בא לבקר אותה.
זה היה אחרי אחת עשרה ודין עדיין היה לבוש בתלבושת הבית ספר שלו.
"את רגועה יותר עכשיו?" הוא שאל והתבונן בסאם שהתיישבה חזרה על מיטתה.
"כן," היא ענתה בשקט. "אני מצטערת…" היא הוסיפה.
"זה בסדר." אמר דין בקלילות והתיישב לידה.
"אני פשוט לא אוהבת איך שכולם מתנהגים עם טראביס," המשיכה סאם בשקט.
"למה?" הוא שאל.
סאם שתקה. דין הניח את שתי אצבעותיו על סנטרה וסובב את פניה אליו; הוא נישק אותה ברכות.
"למה אני כול הזמן רבה איתך?" שאלה סאם בשקט לאחר ששפתיו ניתקו משלה.
דין חייך.
"אני מבטיחה לא לריב איתך שוב." סאם כרכה את זרועותיה סביב צווארו בחיוך.
"עד הפעם הבאה?"
"עד הפעם הבאה…" סאם צחקה.
דין התרווח במיטה ונשכב על הכרית של סאם- בעודו מציין עד כמה היא נוחה- כשסאם נשארה לשבת לידו בישיבה מזרחית. זה היה הביקור השלישי שלו בחדרה והיא אהבה את זה. הם היו מדברים אל תוך הלילה מבלי לדאוג שמישהו ייכנס אל תוך החדר ויתפוס אותם עוברים על כללי הפנימייה. סאם בקושי חשבה על העובדה שהיא עוברת על הכללים; זה לא היה חשוב.
"את חושבת שטראביס היה בוחן בחורים אחרים כשהיינו במקלחות אחרי אימונים ומשחקים?" דין שאל את סאם לאחר שעה.
"אל תהיה טיפש," ענתה סאם.
"למה טיפש?" דין התנגד. "זה כמו להכניס בחור למקלחות של בנות ולהיות בטוח שהוא לא יסתכל. תאמיני לי, הוא יסתכל!"
"אצל בנות זה לא ככה," סאם אמרה.
"אבל אצל בנים זה ככה, וטראביס הוא בחור," אמר דין. "הוא חושב כמו בחור, ובחורים הם- את יודעת…" הוא חייך וקרץ.
סאם נרתעה מעט והסמיקה. דין צחק.
"זה מפחיד אותך?" הוא שאל אותה והזדקף לישיבה.
"זה לא מפחיד אותי." סאם ניסתה לא להישמע כאילו היא חסרת ניסיון.
הוא חייך אליה שוב ועיניו הכחולות בחנו אותה. הוא רכן אליה ונשק לה; סאם הניחה את ידה על צווארו בעדינות ודין משך אותה אליו כדי לקרב אותה.
הוא נשאר בחדרה עד 3 בלילה.

בהמשך השבוע, המשיכו להתייחס בצורה זדונית לטראביס ולא פספסו הזדמנויות להשפיל אותו. סאם וקלואי גילו לאחר כמה ימים שמישהו התקשר להוריו של טראביס בעילום שם וסיפר לו על נטייתו של בנם.
טראביס נלקח ליועצת והוריו באו לבית הספר בסערה והם ניהלו שיחה במשרדה של המנהלת בדלתיים סגורות.
"הבנתי שבשכבה שלכם יש שערורייה לא קטנה בימים אלו," אמרה היועצת ברוק לסאם כשביום חמישי, כמו כול שבוע, היא ישבה במשרדה לשעה השבועית של שתיהן.
"זאת לא שערורייה," ענתה סאם. "העובדה שטראביס בקר הומו זה לא שערורייה; איך שכולם מתנהגים אליו-זה שערורייה."
"ואיך כולם מתנהגים אליו?" שאלה גברת ברוק.
"רק לפני שבוע, הוא היה האליל של כולם," אמרה סאם. "ועכשיו כולם צוחקים עליו בכול הזדמנות, משפילים אותו כול הזמן. זה מראה עד כמה האנשים צבועים…"
השמיים בחוץ היו בהירים ולא היה אף ענן בשמיים; חודש נובמבר הביא עימו מעט קרירות אך שום גשם; סאם היתה שמחה על כך שהחום והיובש נשברו סוף סוף בעיירה הזאת.
"סאם," אמרה גברת ברוק בשקט ורכנה לעברה. "אני רוצה שתספרי לי על היום שבו ניסית להתאבד."
סאם נאנחה; כבר עבר זמן מה מאז המחשבות על ניסיון ההתאבדות ועל אנדרו הטרידו את מוחה; היו כול כך הרבה דברים שקרו לה בשבועות האחרונים שלא היה שום זמן להרהר בהן.
אולי זה היה עדיף; כבר עברה שנה וחצי מאז המקרים הללו, כמה פעמים אפשר להמשיך לחשוב עליהם? מתי יהיה הזמן להמשיך הלאה?
"זה היה שבועיים אחרי מותו של אנדרו." סיפרה סאם בשקט; היא הבחינה ביונה אפורה שהתעופפה לה ונחתה על אדן חלונה של גברת ברוק.
"אמא שלי וקלינט יצאו לארוחת ערב ואני נשארתי לבדי בבית באותו יום. כבר אז התרחקתי מחבריי וכבר לא יצאתי מהבית ,חוץ מאשר לבית הספר." סאם עצרה כדי לשאוף אוויר. "רציתי לשקוע באומללות שלי אז הוצאתי את אלבום התמונות שלי ושל החברים שלי והסתכלתי בתמונותיו של אנדרו. התחלתי לבכות ללא תקנה בזמן שהסתכלתי עליהם; זה היה כמו לראות רוח רפאים. הייתי כול כך מדוכאת באותו זמן…חשבתי על התאבדות כבר כמה פעמים עד אז ותמיד הייתי מפנטזת על זה לפני שהייתי הולכת לישון; רציתי להצטרף אל אנדרו, לגמול לו על הטעות שלי במותי, אולי זה היה גורם לי להרגיש יותר טוב. "
"בזמן שישבתי שם ואלבום התמונות בחיקי, זה שוב חלף במחשבותיי ועכשיו זה קרה בזמן שהייתי ערה ועירנית וכשאף אחד לא היה בבית; אולי זאת היתה ההזדמנות המושלמת לשים קץ לחיי בלי שאף אחד לא ינסה לעצור אותי.
נכנסתי לשירותים של אמא שלי וחיפשתי את משככי הכאבים שהיא תמיד החביאה בארונית שלה. מצאתי אותם ובלעתי את כולם."
גברת ברוק ישבה מרוכזת ושקטה, "ומה קרה אחר כך?" היא שאלה.
"הרגשתי כול כך רע…" אמרה סאם בשקט, נזכרת באותו לילה. "לא הצלחתי לקום מרצפת השירותים. כששכבתי שם על הרצפה, מכורבלת ומכונסת בעצמי, זה הכה בי; לא רציתי למות."
"לא רצית למות?" חזרה גברת ברוק על דבריה של סאם.
"לא," ענתה סאם בשקט. "בזמן שהייתי קרובה כול כך למוות, השתפנתי; למה עשיתי את זה? האם זה עומד להחזיר את אנדרו? האם זה עמד להחזיר אחורה את הזמן ולתקן את הטעות שלי?"
"למזלי, קלינט חזר אל הבית כי הוא שכח את הארנק שלו והוא ראה אותי מעולפת על רצפת השירותים שלהם. אני לא בדיוק יודעת מה קרה אחר כך אבל התעוררתי בבית החולים כשכולם מקרקרים סביבי; הם אמרו לי שעשו לי שטיפת קיבה ושיש לי מזל שמצאו אותי כול כך מהר. אמא שלי היתה מוזרה וקרה, כאילו כול זה לא קרה באמת."
"מה זאת אומרת?" שאלה גברת ברוק בסקרנות.
"היא נכנסה לראות אותי למשך כמה דקות והיא בקושי הצליחה לומר כמה מילים," ענתה סאם במשיכת כתף. "ניסיתי לומר לה שאני מצטערת…שאני מתחרטת… אבל לא הצלחתי- אמא שלי לא בדיוק הבן אדם שהכי קל לדבר איתה."
"היא ביקרה אותי למשך דקות ספורות כול פעם ואז היתה ממהרת להסתלק ואחר כך היא מצאה לי פסיכולוגית וזרקה אותי אליה כדי שהיא לא תצטרך להתמודד עם הבעיה."
גברת ברוק שתקה.
"ועכשיו אני פה…" סאם חייכה קצת.
"סאם," אמרה גברת ברוק. "זה נשמע שיש בך הרבה מרירות כלפי אמא שלך."
"כן?"
"זה יכול להיות מקור להרבה דברים אצלך…" היא אמרה.
"כמו מה?"
"כמו לדיכאון שלך," היא ענתה. "והעובדה שאף אחד לא שם לב שהיית כול כך מדוכאת אחרי מותו של אנדרו ושמישהו היה צריך לטפל בך כבר אז."
"בבית הספר שלנו, שלחו אותי ואת החברים שלי ליועצת אחרי מותו," סאם משכה שוב בכתפיה. "אבל נראה היה שיותר אכפת לה להעיף אותנו כבר ממשרדה מאשר לעזור לנו."
"למה את חושבת שאמא שלך לא שמה לב לדיכאון שלך אחרי מותו של אנדרו?"
"היא ידעה שאני עצובה…"
"אבל לפי דברייך היא לא הבינה את חומרת מצבך," אמרה גברת ברוק.
"אני לא מדברת איתה על הדברים האלה…"
"אולי את צריכה," ענתה גברת ברוק בעדינות. "קשר קרוב לאמא שלך יכול לעזור לך מאוד, סאם. את לא יכולה להמשיך את חייך כשאת ממשיכה לצבור טינה כלפי אמא שלך; אולי את צריכה לעשות את הצעד הראשון כדי להתקרב אליה.".

למחרת לאחר הלימודים, סאם הרגישה הקלה; סוף סוף הגיע סוף השבוע המיוחל.
מחר היה אמור להיות המשחק הראשון של הנבחרת ודין התרגש מאוד לקראתו; סאם אהבה לראות אותו מדבר על כדורסל, היה ברור לה שהוא מאוד אוהב את המשחק. היא התכוונה לעודד אותו מהיציע בהתלהבות, הוא כבר השיג לה חולצה של הנבחרת כדי שהיא תלבש במשחק למחר. זאת היתה הפעם הראשונה שהיא עמדה לראות אותו משחק והיא הבינה מקלואי שהוא אחד הכוכבים בנבחרת, יחד עם בריאן.
סאם הכניסה את ספריה חזרה לארונית שלה כשטום הופיע מולה בחיוך גדול.
"היי, סאם," הוא ניגש אליה.
"אה, היי טום," סאם הגיבה בחיוך.
"אני מרגיש כאילו מזמן לא דיברנו," אמר לה.
"נראה לי שזה נכון," סאם סגרה את הארונית שלה והביטה בו.
"ראיתי אותך מסתובבת הרבה עם הלוקהארט הזה בזמן האחרון," העיר.
"נכון…" סאם ענתה באיטיות.
"יש משהו ביניכם?" הוא שאל.
"משהו כזה. כן…" סאם חייכה במבוכה.
"זה קצת מאכזב," אמר טום בקלילות.
"למה?" סאם שאלה בזהירות.
טום הביט בה וחייך. "כי עמדתי להזמין אותך לצאת עכשיו…"
"אה," סאם הרגישה אי נוחות.
"את לא יכולה לומר לי שלא הרגשת את זה מגיע…" טום התקרב אליה עוד יותר וסגר את המרחק הקטן שהיה בין ביניהם.
"אני…" סאם גמגמה והתרחקה ממנו מעט. "אני לא יכולה, טום. אני ודין…אני פשוט לא יכולה."
"אתם בקשר?"
"כן…לא- אני לא יודעת בדיוק מה אנחנו," סאם המשיכה לגמגם. איך היה אפשר להגדיר את הקשר שהיה ביניהם? האם ביקורו היומי של דין בחדרה ואת שיחותיהם אל תוך הלילה היה אפשר להגדיר כקשר? האם העובדה ששניהם נמשכו זה אל זה ולא יכלו להסיר זה מזה את ידיהם , אמר ששניהם יוצאים?
"סאם-" טום שוב סגר את המרחק ביניהם ושם את ידיו על מותניה. "אני יודע שאת מרגישה את זה גם. את מחבבת אותי גם…"
"טום, בבקשה…" סאם מלמלה וניסתה להדוף אותו.
"בבקשה מה?" הוא שאל בשקט.
"בבקשה תתרחק ממני." היא ענתה.
"את ודין עדיין לא בקשר," הוא המשיך וסירב להתרחק ממנה; הוא המשיך להחזיק במותניה. "את אומרת לי שאת לא רוצה לנסות את מה שבינינו?"
"אין בינינו כלום, טום." היא אמרה בתקיפות.
ממתי יש לו ביטחון עצמי כול כך מופרז?
טום קירב את פניו אל פניה והצמיד את שפתיו אל שלה; סאם הרגישה את שפתיו נעות על שלה וקפאה בהפתעה.
לרגע או שניים, סאם היתה קפואה, ואז היא הדפה אותו בחדות.
"אני מחבבת את דין, טום!" אמרה סאם בתוקף. "מצטערת שזה לא תואם לתכניות שלך אבל ככה זה.".