להתחיל מחדש- פרק 17 (התחלות חדשות)

לאחר שג'ינה עזבה את הפנימייה, סאם נשארה לבד בחדר. גברת בייקר אמרה לה שמכיוון שכול התלמידים כבר אורגנו בכול החדרים, סאם תצטרך להישאר לבד ללא שותפה, אלא אם כן תגיע תלמידה חדשה לפנימייה באמצע השנה, משהו שלא סביר שיקרה.
"זה כיף להיות לבד בחדר?" קלואי שאלה את סאם כששתיהן היו בחוץ, בערב
על הדשא הקריר והלח. השעה היתה אחרי שמונה ושתיהן בדיוק חזרו מחדר האוכל.
"כרגע כן," ענתה סאם. "אבל עוד כמה זמן וזה יתחיל לשעמם אותי." הוסיפה.
שתיהן שכבו על הדשא עם פניהן לעבר השמיים זרועי הכוכבים.
"אני הייתי מתה לקבל חדר לעצמי." ענתה קלואי. "רונדה מתחילה לשגע אותי. היא קמה בשש וחצי בבוקר כדי לעשות פן לעצמה ומעירה אותי עם הרעש של מייבש השיער!"
סאם צחקקה.
"מה קורה עם דין?" קלואי הציצה בסאם.
"לא קורה." ענתה סאם באדישות.
"את עדיין כועסת עליו?" היא שאלה.
"אני לא רוצה לדבר עליו," ענתה סאם בביטול.
באותו לילה, סאם היתה בחדרה לאחר שהתקלחה והחליפה את בגדיה לפיג'מה; היא ישבה ליד שולחן הכתיבה שלה ועשתה עבודה בהיסטוריה. זה היה משונה מעט לבלות בחדר לבד ולמרות שסאם נהנתה מאפקט השלווה והשקט בחדר, היא התחילה להתגעגע מעט לדיבורים עם ג'ינה- למרות שרובן כללו רק רכילויות על השכבה.
לאחר כיבוי האורות בשעה אחת עשרה ואחרי שהאחראי בא לבדוק אם סאם אכן נמצאת בחדר, היא שמעה שלוש נקישות חלושות בדלת.
סאם הביטה בדלת בהפתעה ולא היתה בטוחה שהיא שמעה נכון. היא קמה באיטיות וניגשה אל הדלת כדי לפתוח אותו.
דין היה בפתח הדלת.
"אני יכול להיכנס?" הוא שאל בשקט.
סאם נעצה בו את מבטה ושילבה את ידיה על חזהה.
"מה אתה רוצה?" היא שאלה אותו בלי להכניס אותו אל החדר למרות שהיא ידעה שהאחראי מסתובב בקרבת המקום ויכול לתפוס את דין בכול רגע.
"אני יודע שאת כועסת, סאם," אמר דין בדחיפות מסוימת וסאם ראתה אותו מביט הצידה כדי לבדוק אם האחראי בסביבה. "אבל אני רוצה לדבר איתך…בבקשה." הוא הוסיף בשקט והביט בה בעיניו הכחולות- הבהירות המהממות שלו.
סאם הסיטה את מבטה ממנו וזזה מפתח הדלת כדי שייכנס.
דין נכנס בצעד מהיר וסאם סגרה אחריו את הדלת.
"אז את נמצאת פה לבד אה?" הוא אמר ובחן את החדר הבודד מעט.
"כמו שאתה רואה," מלמלה סאם בתגובה ונעצה בו מבט כדי שיבין את הרמז ויגיע לעיקר. דין לבש חולצה לבנה פשוטה עם ג'ינס יוקרתי.
"תראי סאם," הוא הסיט את מבטו במבוכה והשפיל את עיניו; זה נראה מחווה מוזרה מאוד מצידו של דין, לרוב פניו היו מתגרים והוא שפע ביטחון עצמי.
"אני יודעת שאת כועסת עליי כי די התרחקתי אחרי השמועות האלו-"
"נכון." סאם קטעה אותו ברוגז.
"אבל מה רצית שאעשה?" דין הרים את מבטו חזרה אל סאם כמתחנן. "כולם דיברו על זה וברברה אמרה שהיא ראתה אותך קונה ערכת היריון ואת לא הכחשת את זה. וכול הזמן הזה אמרת לי שעשית שטויות בעבר והיית מסתבכת בצרות ופשוט הייתי מבולבל-" הוא השתתק. "לא ידעתי מה להאמין-"
"היית אמור לשאול אותי, דין!" סאם קטעה אותו בכעס.
דין השתתק שוב ואז כבש את פניו בתסכול, "אני יודע…" הוא אמר.
"למה לא באת לשאול אותי על זה?" סאם שאלה, יותר רגועה.
"לא יודע…פשוט כעסתי עלייך," ענה דין בשקט ונעץ את עיניו המהממות בסאם. "שנאתי לשמוע שאת בהיריון- שיכול להיות שיש לך איזה חבר איפשהוא. שנאתי לחשוב שרק דמיינתי את מה שיש בינינו-"
סאם שתקה והחזירה לו מבט מופתע.
"סאם," דין עשה צעד לקראתה וסאם עצרה את נשימתה והביטה בו קפואה.
"את לא מבינה שאני מחבב אותך?" הוא שאל; עיניו נראו עוד יותר כחולות ובהירות מקרוב וליבה של סאם התחיל להלום. "אני מחבב אותך יותר מדי," הוא המשיך, "אני לא מפסיק לחשוב עלייך, את הבחורה הכי מתוסבכת, עצבנית, הפכפכה ומופלאה שפגשתי עד היום!" הוא רכן אליה וידו טיפסה אל לסתה, אגודלו מציירת על קו הלסת שלה בליטוף; פניו היו קרובות כול כך וסאם בקושי הצליחה לנשום כמו שצריך. הוא קירב את פניו אל שלה ושפתיו רפרפו על שלה, מנשקות ולא מנשקות; סאם עצמה את עיניה והרגישה עקצוצים בכול גופה בשל קרבתו אליה.
ידו השנייה של דין היה על מותניה, גופו צמוד אל שלה, פניה היו כול כך קרובים אל שלו שהוא הריח ריח של פרחים נודף משיערה. הוא הביט בעיניה העצומות של סאם, בפיה דמוי הלב והבחין בנקודת חן קטנה ליד אוזנה השמאלית.
"סאם…" הוא נאנח לפתע ועצם את עיניו; הוא השעין את ראשו לאחור בתסכול וסאם פקחה את עיניה לשמע קולו והביטה בו בבלבול.
לפתע הוא ניתק ממנה וחפן את שיערו בתסכול מסוים והתיישב על מיטתה של סאם כשהוא עוצם את עיניו וממשיך לחפון את פניו ושיערו.
סאם התקרבה אליו והתיישבה לידו על המיטה בדממה. דין לא הפנה את פניו אליה וישב עם ידיו שעונות על ברכיו וראשו ביניהם.
"דין?" אמרה סאם בקול שקט.
לרגע לא נראה שדין שמע אותה כי הוא נשאר באותה תנוחה אבל אז הוא הרים את ראשו והביט בה, עיניו הכחולות נוצצות.
סאם הושיטה את ידה בזהירות ונגעה בלחיו בעדינות; הוא עצם את עיניו למגעה. הלחי שלו היתה חלקה ורכה לליטופה.
סאם העבירה את אצבעותיה בשיערו הזיפי והקצר של דין וראתה איך הוא מתענג על מגע ידה. לבסוף היא התקרבה אליו והרכינה את ראשה לעברו.
"תפקח את עיניך, דין…" שמו התגלגל על לשונה של סאם באינטימיות מסוימת.
דין פקח את עיניו לבקשתה והביט בסאם; פניו היו קרובות מאוד לשלה וסאם הרגישה את נשימותיו החמות על פניה.
דין קירב את שפתיו אל שלה והן רפרפו על שלה שוב; סאם פשקה את שפתיה בלי לשים לב. היא רצתה שינשק אותה-היא רצתה אותו.
עיניו של דין הבזיקו אל שלה לרגע קצר שבו שפתיו המשיכו לרפרף על שלה ונתקלו בעיניה העצומות והכמהות של סאם.
דין רכן אליה ונישק אותה; שפתיו נצמדו אל שלה וסאם השתנקה בהפתעה ובלהט לנוכח נשיקתו. הוא פשק את שפתיה עוד יותר וסאם הרימה את ידה שוב והניחה אותו על צווארו כשהיא מצמידה אותו אליה; ידיו של דין נכרכו סביב מותניה כדי להשאיר אותה צמודה אליו וגופה של סאם התקמר לגובה פניו מפניה.
סאם הרימה שתי זרועותיה וכרכה אותם סביבו צווארו.
לאחר רגע ארוך, דין ניתק ממנה כשידיו אוחזות במותניה וזרועותיה עוטפות את צווארו.
"את מבינה שיש לנו חדר שלם לבד?" הוא שאל אותה בשקט וחייך חיוך עקום ומתגרה.
"אתה מבין שאתה הולך על חבל דק פה?" סאם החזירה לו.
"אני יכול להתמודד עם זה…" הוא ענה עדיין מחייך. סאם הושיטה את ידה ותפסה בלסת שלו בתנועה כביכול מאיימת.
"אתה כמו ילד קטן," אמרה לו.
הוא רכן ונשק לצווארה ודגדג אותה קלות. היא צחקקה.
"את מתה על זה…" הוא אמר לה.

למחרת סאם הרגישה נהדר. היא התעוררה, לאחר ארבע שעות של שינה בלבד, עם מצב רוח מרומם והיא הרגישה ערנית יותר מתמיד.
זה היה ברור לה למה היא מרגישה כול כך טוב; דין נשאר אתמול בחדרה עד מאוחר ושניהם דיברו אל תוך השעות הקטנות של הלילה; הם דיברו על ג'ינה ועל מצבה, הם דיברו על משפחתה של סאם ועל משפחתו שלו ודין הודה שהוא לא מסתדר עם אביו כמו שכולם מספרים. הוא אמר שאביו אף פעם לא נמצא, והדימוי הציבורי חשוב לו יותר מכול; אמא שלו מנסה לגונן עליו מפניו רוב הזמן אך לא מצליחה. יש לו אחות מבוגרת שהתחתנה עם בחור עשיר שעובד כעורך דין(לשמחתו הרבה של אביו) ושהיא גרה איתו עם שני ילדיה בעיירה.
אחותו היתה שונה ממנו בכול מובן אפשרי; היא הבינה את הכללים של אביה והסיבה שדימוי הציבורי חשוב לו כול כך והיא תמיד ניסתה לרצות אותו וללכת בדרכו.
דין הרגיש שהוא הכבשה השחורה במשפחתו מאז ילדותו, ולאחר שהתבגר והבין מה מצפים ממנו, ומה מתכננים לו לעתידו (להיכנס לתחומי הפוליטיקה כמו אביו), הוא התחיל להתמרד; הוא לא רצה להיות כמו אביו, הוא לא רצה לחיות בכללים הנוקשים האלה כול חייו ולדאוג לתדמיתו הציבורית כול הזמן.
סאם חשבה לעצמה שדין מנסה בכול כוחו לא להפוך לאביו הקפדן והנוקשה שכול מה שחשוב לו זה המוניטין והדימוי הציבורי שלו ולכן מתנהג בדיוק ההפך הגמור ממנו; הוא מסתבך בצרות, משוחרר מעכבות, עושה מה שבראשו מבלי לחשוב על תוצאות מעשיו ומה אנשים אחרים יחשבו עליו.
סאם הרגישה שהיא מכירה את דין הרבה יותר טוב עכשיו אך עם זאת היא ידעה שהוא לא מכיר אותה. היא לא הצליחה לספר לו את כול מה שקרה לה שנה שעברה; פשוט לא היה בה הכוח לספר את הסיפור ולראות את תגובתו.
כמה זמן היא יכולה לדחות את העניין? היא תצטרך לספר לו לבסוף על כול הדברים שקרו לה…
"את נראית מאוד שמחה היום," העירה קלואי כששתיהן ישבו בחדר האוכל בצהריים.
"כן?" סאם חייכה.
"מה קרה?" שאלה קלואי בסקרנות ובחנה אותה.
סאם סיפרה לה. היא הרגישה צמרמורת נעימה בשעה שסיפרה לקלואי את כול מה שקרה עם דין אמש.
"אז ניצלתם טוב את החדר הבודד אתמול,אה?" קלואי צחקקה.
"זה לא היה ככה." אמרה סאם. "רק דיברנו…"
קלואי צחקה. "עוד כמה פגישות כאלו בחדר הריק שלך ולא קשה לנחש מה יקרה…" היא קרצה ברמיזה מינית מופגנת.
סאם הסמיקה מעט וקלואי קלטה את הבעת פניה.
"אוי לא," היא אמרה. "את בתולה…" היא הצהירה זאת כאילו זה הדבר האיום ביותר שיכול לקרות.
"למה את אומרת?" סאם הסמיקה עוד יותר. הנושא לא היה נעים לה.
"אני רואה את זה בפנים שלך," קלואי אמרה לה. "את כול כך בתולה…" הוסיפה.
"פשוט לא היתה לי הזדמנות עד עכשיו…" סאם משכה בכתפה.
"לצערי, אני חשבתי שהיה לי מישהו מיוחד, עד שהתגלה שהוא בן זונה חרמן ומלוכלך…" מלמלה קלואי במרירות.
"טדי?"
"אלא מי?".
סאם עזבה את קלואי לאחר ההפסקה וניגשה אל המעבדה לשיעור ביולוגיה, כמו שהודיע להם המורה דייויס בשיעור האחרון.
סאם היתה קצת בודדה עכשיו בכיתה שלה לאחר שג'ינה עזבה; לא היו לה חברות אחרות חוץ מג'ינה וקלואי שהאחרונה היתה בכיתה השנייה של השכבה, אך לשמחתה היא ראתה את דין ניגש אליה כשהוא הבחין בה מגיעה אל חדר המעבדה שהיתה סגורה; כול התלמידים עמדו מחוץ למעבדה וחיכו למורה דיוויס שיגיע.
"אני מכיר אותך מאיפשהוא?" הוא אמר לה כשהיא התקרבה אליו. "כי את נראית ממש מוכרת…"
"אומרים לי את זה הרבה," ענתה סאם בחיוך קטן. שניהם התרחקו מעט משאר התלמידים וסאם נשענה על הקיר כשדין לצידה.
"לא דיברתי איתך מאז אתמול," אמר לה דין. "את חושבת שאני צריך לעשות עוד טיול לעבר החדר שלך הלילה?" הוא שאל בחיוך רומז.
סאם מיד נזכרה בדבריה של קלואי והרגישה מעט מבוכה.
"חבר'ה," המורה דייויס הופיע מעבר למסדרון וניגש אל התלמידים. "נצטרך לחזור לכיתה היום…המעבדה תפוסה." הוא הוסיף.
כול התלמידים הלכו אחריו בחוסר חשק בולט חזרה לכיתה; לפחות במעבדה הם היו מתעסקים בניסוי והם יכלו לדבר בחופשיות בלי שהמורה יציק להם, אך בכיתה הם צריכים לשבת בשקט ולהקשיב לו. אף אחד לא אהב את זה.
"אז מה את אומרת?" שאל שוב דין כשגם הם הלכו יחד עם כול התלמידים חזרה לכיתה.
"אני קצת עייפה מאתמול," אמרה סאם והתחמקה ממבטו. "אני חושבת שאני מעדיפה לישון מוקדם היום…אולי ביום אחר?" היא הוסיפה בחיוך מפייס לעברו.
"איך שתרצי…" הוא חייך חזרה.
כולם המשיכו ללכת לעבר הכיתה וסאם הרגישה את זרועו של דין מתחכך בזרוע שלה והרגישה צמרמורת עוברת בגופה וכמעט התחרטה על כך שאמרה לו שהיא עומדת ללכת לישון מוקדם היום; איזו פחדנית היא.
"אלוהים אדירים!"
סאם שמעה קריאה המומה מכיוון התלמידים שהיו מקדימה; הם כבר היו מול דלת הכיתה שלהם. כולם הביטו לעבר הדלת הפתוחה של הכיתה וראו משהו שסאם לא הצליחה לראות.
"זה טראביס בקר?"
"איפה ברברה?"
"אני לא מאמינה!"
"תמיד ידעתי שהוא היה פשוט מושלם מדי!"
סאם הביטה סביב התלמידים שהתלחששו בקולניות ובהתרגשות ולא הבינה מה קורה; היא הביטה בדין שהיה גבוה ממנה בהרבה והסתכל לעבר דלת הכיתה.
"מה קורה פה?" שאלה סאם את דין מבלי להבין.
לפתע מישהי נדחקה בין התלמידים בכוח כדי לצאת מחבורת התלמידים, וסאם ראתה את ברברה צועדת בצעדים מהירים כדי להתרחק מההמולה; כול התלמידים הביטו אחריה והמשיכו להתלחשש. נטלי יצאה מן התלמידים מיד אחריה והלכה בעקבותיה.
"אנשים, בואו נירגע." קרא המורה דיוויס מעבר להמולה.
"מה קורה פה, דין?" סאם שאלה שוב.
דין הביט בה במבט משונה ואמר, "הרגע תפסנו את טראביס מתמזמז עם מישהו מהשכבה הנמוכה."
"מישהו?"
"תמיד ידעתי שהוא מתרומם!" נשמעה קריאה מאחד התלמידים וחלק צחקקו בתגובה.
"לא יכולתם למצוא מקום יותר פרטי?" מישהו צעק לעבר הכיתה שסאם ניחשה שבה עומדים טראביס והידיד שלו. "אף אחד לא רוצה לראות דבר כזה…"
"היי!" קרא המורה דיוויס לעבר התלמיד בכעס. "תירגע, ועכשיו!"
"אני לא מאמינה שהחתיך הזה הוא הומו!" מישהי בקרבתה של סאם אמרה.
"טראביס ו-ויל," המורה דייוויס קרא לעבר שני הבנים שעמדו בכיתה, מוסתרים מעיניה של סאם. "אני מבקש מכם לעזוב את הכיתה…"
"איזה זוג חמוד!" מישהו קרא בקול לועג.
סאם ראתה את טראביס ועוד בחור עם שיער שחור מופיעים כשכולם פינו להם מקום כדי שיעברו; גרג הפריח לעברם נשיקות בזמן שטראביס השפיל את פניו והתחמק מכול המבטים בעוד שהבחור לידו נראה אדיש לקריאות הלעג.
"מה? אתה ילד?" סאם קראה לעבר גרג בכעס שהמשיך לקרוא לעבר שני הבחורים בלעג בזמן ששניהם התרחקו מהכיתה.
"לאיפה ברברה הלכה?".