להתחיל מחדש- פרק 16 (בגידות ופרידות- המשך)

סאם חזרה אל החדר לאחר הלימודים (כיוון שלא הרשו לחזור אל המעונות בזמן הלימודים) ומצאה את ג'ינה שוכבת במיטה, מכוסה בסדין דק ובוהה בתקרה.
"את בסדר?" סאם התיישבה ליד מיטתה על הרצפה.
"לא," ענתה ג'ינה. היא נראתה שלווה ורגועה, לא דומה לעצמה; סאם ניחשה שאולי היא בכתה מספיק ושכבר אין לה כוחות אפילו לזה.
"איך כולם גילו עלייך?" שאלה אותה סאם, עדיין לא מבינה איך זה קרה. "אני לא מבינה את זה…" הוסיפה בשקט. היא שילבה את רגליה בישיבה מזרחית ובהתה בג'ינה בבלבול.
"קאסי וג'ולי," ענתה ג'ינה בשקט; סאם הביטה בה בלי להבין. "סיפרתי להן אתמול את האמת וכנראה הן החליטו לספר לכולם." הוסיפה למראה פניה המבולבלות של סאם.
"מה? את רצינית?"
קאסי וג'ולי, החברות הכי קרובות של ג'ינה הלכו וסיפרו לברברה שהיא בהיריון?
למה? כי הן רצו להתקרב יותר אל ברברה והפופולאריות שלה על חשבון ג'ינה?
ג'ינה לא הגיבה.
סאם לא הבינה את זה; איך מישהי שאמורה להיות החברה הכי טובה שלך, תלך ותבגוד בך בזמן שהיא הכי זקוקה לך? האם קאסי וג'ולי עד כדי כך מרושעות?
"אולי זה לטובה," מלמלה סאם בשקט וניסתה להסתיר את העובדה שהיא המומה ממעשיהן של קאסי וג'ולי; היא לא רצתה שג'ינה תרגיש יותר רע עם עצמה בגלל שהיא לא מצליחה למצוא חברות תואמות יותר.
ג'ינה שוב שתקה.
"כולם היו מגלים בסופו של דבר," המשיכה סאם. "ולפחות עכשיו את יודעת שקאסי וג'ולי הן כלבות דו פרצופיות ושהן לא חברות שלך.".
לפתע נשמעה שלושה נקישות בדלת; סאם קמה כדי לפתוח וראתה את גברת בייקר עומדת על סף הדלת.
"היי גברת בייקר," אמרה סאם בהפתעה. "מה את עושה פה?"
ג'ינה הציצה בה בהפתעה והזדקפה לישיבה באיטיות.
"באתי לדבר עם ג'ינה," גברת בייקר ענתה. "ג'ינה? את יכולה ללוות אותי?" היא הוסיפה לעבר ג'ינה שהביטה בהן במבט אדיש.
היא קמה מהמיטה, נעלה נעליים ויצאה אחר גברת בייקר. לסאם כבר היה מושג קלוש על מה גברת בייקר עומדת לשוחח עם ג'ינה.

ג'ינה נעדרה עד ארוחת הערב וסאם תהתה מה קורה איתה. האם היא נשלחה למנהלת? האם גברת בייקר והמנהלת זימנו את הוריה? האם היא נשלחה ליועצת?
סאם הלכה לקפיטריה עם קלואי וסיפרה לה מה קרה.
"את חושבת שיסלקו אותה?" שאלה קלואי בזמן ששתיהן התיישבו על יד אחת השולחנות עם מגשים מלאים באוכל.
"לא יודעת," ענתה סאם. "יש להם זכות לסלק מישהי כי היא בהיריון?"
"לא יודעת," קלואי משכה בכתפה.
"ואת יודעת איך ברברה גילתה עליה?" סאם אמרה לקלואי ברוגז. "ג'ינה גילתה לקאסי וג'ולי את האמת והן הלכו וסיפרו לברברה…"
"את רצינית?" שאלה קלואי,מעט מופתעת, אך לא ברמה שסאם הופתעה כשג'ינה סיפרה לה. "טוב, הן רכלניות מהליגה הראשונה לא?"
"אבל לבגוד בחברה שלך ולספר לכולם שהיא בהיריון…זה לא קצת מוגזם?" כעסה סאם.
"כנראה שהן יותר גרועות משניחשתי לעצמי." ענתה קלואי והסתכלה לעבר שתי הבנות שנכנסו לחדר האוכל בצחקוקים. סאם הביטה לעברן והרגישה סלידה עמוקה.
קאסי וג'ולי ניגשו כדי לקחת מגשים ואוכל בזמן שסאם המשיכה לבחון אותן.
"אל תתערבי סאם," אמרה קלואי לפתע כשהיא הבחינה בה מתבוננת בהן. "זה העניין של ג'ינה…"
סאם לא כול כך הקשיבה לה וצפתה בשתי הבנות הולכות ומתיישבות ליד אחת השולחנות.
"אני לא מאמינה שברברה ניגשה אל ג'ינה ככה באמצע הכיתה ובישרה לכולם שהיא בהיריון," העירה קלואי. "זה ממש לא יאומן."
"אני חוזרת עוד רגע," אמרה סאם מבלי להקשיב לקלואי, וקמה מהכיסא כדי ללכת אך קלואי תפסה בזרועה במהירות
"סאם, אל תעשי כלום!" היא הזהירה אותה אך סאם השתחררה מזרועה בקלילות והלכה לגשת אל ג'ולי וקאסי שהתלחששו יחד ולא הבחינו בה מתקרבת.
"או, היי סאם," אמרה ג'ולי כששתיהן לבסוף הבחינו בה. שתיהן הביטו בה במבטים נעימים אך סאם לא הגיבה באותו מבט.
"אתן יודעות מה קורה עכשיו?" שאלה סאם את שתיהן.
"מה?" שאלה קאסי בלי להבין וג'ולי גם נראתה מבולבלת.
"אתן יודעות שג'ינה עכשיו נמצאת עם גברת בייקר בגלל שהיא גילתה שהיא בהיריון?"
קאסי וג'ולי דממו.
"ואתן יודעות איך גברת בייקר גילתה על ההיריון?" המשיכה סאם למראה פניהן הנבוכות של שתיהן. "כי ג'ינה סמכה על שתיכן וסיפרה לכן את מה שקורה לה ואתן הלכתן וסיפרתן לברברה ולחבורה שלה שג'ינה בהיריון רק כדי לקבל עוד נקודות זכות אצלה…"
שתיהן שתקו.
"איזה מן חברות אתן?" שאלה סאם והביטה בהן. "מי עושה דבר כזה?"
"זה לא באשמתנו," אמרה קאסי לבסוף והיא נראתה תקיפה. "למה היא לא סיפרה לנו שיש לה חבר? למה היא לא סיפרה לנו שהיא יוצאת עם מישהו? אנחנו החברות הכי טובות שלה! זה מה שחברות טובות עושות, הן מספרות זו לזו סודות…"
"את באמת מדברת איתי על מה שחברות טובות עושות?" שאלה סאם מבלי להאמין.
קאסי הסמיקה אך נראתה נחושה, "והיא אפילו לא סיפרה לנו שהיא בהיריון והיא באה אלייך! אלייך! מי את כדי שהיא תסמוך עלייך ולא עלינו?"
"כנראה שהיא עשתה בשכל!" קראה סאם בכעס וקולה הדהד בחדר האוכל; כמה אנשים הסתובבו להביט בהן
"זה שהיא לא מספרת לכן כול דבר קטן בחייה לא מצדיק את העובדה שהלכתן וסיפרתן לכולם שהיא בהיריון!"
"סיפרנו רק לברברה," הסמיקה קאסי שוב למראה האנשים שהסתובבו להביט בהן.
"נכון, לא ידענו שכולם יגלו על זה," הסכימה ג'ולי בקול קטן.
"על מי אתן מנסות לעבוד?" אמרה סאם. "עשיתן את זה כדי שברברה תחבב אתכן יותר ואולי תיכנסו למעגל החברתי שלה באיזשהוא מובן מעוות. ניצלתן את ג'ינה והחלטתן לנסות להיות מקובלות יותר על ידי כך שתספרו את מה שקורה איתה."
"ג'ינה סיפרה לכן מה קורה איתה כדי שתתמכו בה!" המשיכה סאם. "היא רצתה אנשים שיעזרו לה. היא בצרה והיא לא יודעת מה לעשות!"
"סאם," לפתע מישהו תפס בזרועה; זאת היתה קלואי. "בואי…הן לא שוות את זה." הוסיפה בשקט.
"אתן באמת לא שוות את זה," אמרה סאם לשתי הבנות שישבו מולה דוממות והמומות. "אני רק מקווה שהקארמה יעשה את שלו ושתיכן תקבלו את מה שמגיע לכן.".

סאם היתה בחדר לבד ועשתה שיעורי בית במטמתיקה לאחר ארוחת הערב; כולם דיברו על הריב שהיה לה עם קאסי וג'ולי והעובדה שהיא האשימה אותן בכך שהפיצו את הרכילות על ג'ינה-חברתן הטובה כביכול. קאסי וג'ולי היו במוקד האש לפתע וכמעט כולם חשבו שזה היה דבר מאוד מרושע ואנוכי לעשות לג'ינה שאמורה להיות חברה שלהן. לא נראה שלאף אחד אכפת שרק רגע לפני הם השמיצו את ג'ינה בהתרגשות ואת פיסת הרכילות הזאת הם קיבלו אך ורק בזכות הפה הגדול של קאסי וג'ולי.
לבסוף ג'ינה חזרה לחדר לאחר כמה שעות של היעדרות.
"מה קרה? איפה היית עד עכשיו?" סאם קפצה מהכיסא וניגשה אליה.
ג'ינה התיישבה על מיטתה בעייפות והרכינה את ראשה, "אני עוזבת את בית הספר…" אמרה בשקט.
"מה?" סאם קראה בהפתעה. "מה זאת אומרת?"
"גברת בייקר דיברה איתי ואחר כך הלכתי איתה למנהלת שזימנה את ההורים שלי והכריחה אותי לספר להם על מצבי," ענתה ג'ינה. "אני לא יכולה להישאר בבית הספר. המנהלת אמרה שהמוניטין של הבית ספר תומך בערכי משפחה ולא יודעת מה עוד…ושלא יכול להיות שהם ייראו כאילו הם תומכים בהריונות מחוץ לנישואין."
"את רצינית? הם פשוט מסלקים אותך?"
"זה לא רק הם," ג'ינה נענעה בראשה ונראתה עייפה. "ההורים שלי רוצים להוציא אותי מפה בכול מקרה…"
סאם הביטה בג'ינה וריחמה עליה. " איך הם הגיבו על ההריון?" שאלה אותה.
ג'ינה צחקקה חלושות ולפתע התחילה לבכות; סאם התיישבה לצידה וחיבקה אותה בעדינות. ג'ינה המשיכה להתייפח לכמה רגעים ארוכים בזמן שסאם מחבקת אותה.
"את תהיי בסדר, ג'ינה…" אמרה סאם בשקט.
"אמא שלי היתה כול כך מאוכזבת," ג'ינה בכתה בייאוש. "ראיתי את זה בפנים שלה…היא היתה כול כך מאוכזבת ממני."
"זה יהיה בסדר…" חזרה סאם ואמרה.
ג'ינה המשיכה לבכות וסאם ניחמה אותה.
לאחר שג'ינה נרגעה, סאם שאלה אותה מה הוריה מתכוונים לעשות כדי לעזור לה.
"אמא שלי אומרת שיש בתי ספר לנערות במצב כמו שלי," ענתה ג'ינה.
"כן, שמעתי על זה…" אמרה סאם.
"אמא שלי אמרה שהיא מכירה מוסד כזה בקרבת הבית ושהיא תנסה להתקשר לשם ולהכניס אותי לשם."
"אז את עומדת ללדת את התינוק?" שאלה סאם בשקט.
"לא נראה לי שיש לי אפשרות אחרת," ענתה ג'ינה. "ההורים שלי לא יסכימו להפלה…"
"ואת עומדת לשמור את התינוק?" שאלה סאם, מנסה לשמור על קולה רגוע.
"אמא שלי רוצה שאמסור אותו לאימוץ."
סאם שתקה לרגע ארוך והתבוננה בג'ינה
"מה את רוצה לעשות?" שאלה אותה לבסוף. "זאת ההחלטה שלך…" הוסיפה ברכות.
ג'ינה חייכה בעצב ואמרה, "אני אעשה את מה שאימי רוצה שאעשה…אני סומכת עליה והיא רק רוצה בטובתי."
סאם שתקה. זה היה משונה בשבילה לשמוע מישהי שסומכת על אימה בעיניים עצומות; לה מעולם לא היתה את הזכות הזאת. היא אף פעם לא הצליחה ליצור קשר קרוב אל אמה.
"מתי את עוזבת?" שאלה אותה.
"מחר," ענתה ג'ינה.
"כול כך מהר?" שאלה סאם בהפתעה.
"אמא שלי לא רוצה להשאיר אותי פה," ענתה ג'ינה. "והאמת שאני גם לא מתלהבת להישאר פה. כולם מדברים עליי ולא נראה לי שאוכל להסתכל על קאסי וג'ולי כרגע."
סאם הבינה אותה.
גם סאם החליטה לברוח מחייה הקודמים כי לא הצליחה להביט יותר בחבריה לאחר כול מה שקרה בלי להרגיש אשמה- היא החליטה לנטוש את חייה ולפתוח בדף חדש במקום חדש- לפעמים סאם תהתה אם זאת היתה ההחלטה הנכונה; לפעמים היא תהתה אם היא פחדנית על כך שהחליטה ללכת בדרך הזאת ולא להישאר יחד עם חבריה ולנסות לשקם את יחסיהם.

למחרת סאם קמה בשבע וחצי וראתה את ג'ינה ממשיכה לישון.
היא עמדה לעזוב היום. סאם לא ידעה מתי.
היא התלבשה והלכה לשיעור בשעה שמונה בלי ללכת לארוחת בוקר בחדר האוכל.
"היא עוזבת?" שאלה קלואי בהפתעה כששתיהן ישבו בשעה שתים עשרה בחדר האוכל לאחר שסאם סיפרה לה מה קרה עם ג'ינה.
"כן," ענתה סאם. "הוריה החליטו להוציא אותה מבית הספר וגם הבית ספר לא בדיוק רצה להשאיר אותה…"
"והיא עומדת להשאיר את התינוק אצלה? לגדל אותו?"
"לא נראה לי," ענתה סאם בשקט. "היא אמרה שאמא שלה רוצה שתמסור אותו לאימוץ."
"והיא מרגישה בסדר עם ההחלטה הזאת?"
"היא אומרת שהיא תעשה את מה שאמא שלה תגיד לה לעשות." ענתה סאם.
נראה היה שכולם שמעו על עזיבתה של ג'ינה וכולם דיברו על זה, אך סאם לא שמעה שום קולות אוהדים או תומכים ועצובים שרצו להיפרד ממנה לפני שתלך.
סאם הרגישה חלולה כשראתה איך שלאף אחד לא אכפת מעזיבתה של ג'ינה; היא למדה בפנימייה הזאת במשך שנתיים וחצי (מאז כיתה ט'), איך זה שאף אחד לא מרגיש מושפע מעזיבתה?
האם כולם חסרי חשיבות? האם כול האנשים הן אותן דמויות ריקות וחלולות שלאף אחד לא אכפת מהשני?
סאם לא רצתה להיות חסרת חשיבות; היא לא רצתה להתהלך בעולם הזה ולהרגיש שאף אחד לא מושפע ממנה, שלאף אחד לא אכפת ממנה.
בסוף היום, לאחר הלימודים, כשסאם הכניסה לארונית שלה כמה ספרים, טום ניגש אליה.
"שמעתי על ג'ינה בלוסום." הוא אמר לה.
"כולם שמעו," ענתה סאם.
"אומרים שהיא עוזבת…זה נכון?" הוא שאל.
"כן."
"את בסדר?" הוא המשיך. "את נראית עצובה." הוסיף ותקע בה מבט ארוך.
סאם סגרה את הארונית ונשענה עליה באנחה
"אני מרגישה קצת מוזר." הודתה בקול שקט.
"בגלל ג'ינה?"
"גם," סאם הרימה את עיניה כדי להביט בו. "מוזר לי לראות איך כולם מגיבים לכול מה שקורה לג'ינה…את האדישות שלהם."
שיערו הבלונדיני של טום היה קצת יותר ארוך עכשיו והגיע עד לאוזניו; זה נתן לו להיראות קצת יותר מבוגר.
"את לא אדישה," העיר טום והביט בה בעיניו היפות.
"נכון," הסכימה סאם והסיטה את עיניה ממנו.
"אני חושב שאת אמיצה," אמר לה לפתע וסאם החזירה את מבטה אליו בהפתעה. "אני אוהב את העובדה שנתת לכולם לחשוב שאת בהיריון כדי להגן על ג'ינה." הוסיף בחיוך קטן וסאם הסמיקה מעט.
"כול אחד היה עושה דבר כזה. ג'ינה לא היתה צריכה שכולם ידברו עליה באותו זמן- היא עדיין הזדקקה לזמן כדי להתמודד עם החדשות בעצמה."
"לא כול אחד היה עושה דבר כזה," ציין טום בשקט.
סאם שתקה; היא הרגישה איך טום בוהה בה וחשה אי נוחות מסוימת.
"אני חייבת לחזור לחדר שלי," היא אמרה לבסוף.
"את חייבת?" הוא שאל בחוסר רצון. "רציתי שנשב קצת בחוץ…יחד." הוסיף בהדגשה.
סאם הסתכלה עליו בהפתעה ואחר כך נרתעה ממנו.
"אני חייבת לחזור אל החדר…להיפרד מג'ינה ולברר מתי היא תעזוב." היא אמרה במהירות.
היא לא רצתה להישאר לבד עם טום; היא הרגישה צורך להתרחק ממנו לפני שיתקרב יותר, היא לא ידעה מה היא מרגישה בדיוק כלפיו אך היא היתה בטוחה במה שהיא מרגישה כלפי דין.
דין חדר למחשבותיה של סאם לעיתים קרובות מדי וסאם לא ידעה אם היא אוהבת את זה.
דין נראה לה בחור הפכפף מדי; בחור שלא בטוח בעצמו, בחור שעדיין לא התבגר ואכפת לו מדברים יותר מדי ילדותיים ושטותיים.
האם סאם רצתה להיות עם מישהו כמו דין?
היא חזרה אל החדר ומצאה את ג'ינה מחכה לה במיטתה. הצד שלה בחדר היה ריק לחלוטין עכשיו; המחברות, הספרים והעטים שהיו על שולחן הכתיבה שלה נעלמו והשאירו אותו נקי ומסודר. החלק שלה בארון היה פתוח וריק מבגדים והמיטה שלה היתה מסודרת ולבנה בלי המצעים הצבעוניים שהיו עליה שאותם הביאה ג'ינה מהבית.
"היי," ג'ינה קמה מהמיטה בחיוך. "אני בדיוק עוזבת אבל אמרתי לאמא שלי שאני רוצה לחכות לך לפני שאלך." הוסיפה.
"איפה המזוודות שלך?" שאלה סאם.
"אבא שלי כבר העמיס אותם באוטו." ענתה. ג'ינה לבשה ג'ינס פשוט וחולצה ורודה ללא שרוולים.
"אז את עוזבת…" מלמלה סאם בשקט.
"אני עוזבת," חזרה ג'ינה.
סאם שתקה ובהתה בה ללא מילים; היא לא ידעה מה להגיד לה אחרי כול הדברים שקרו.
היא לא בדיוק ידעה אם הן חברות או לא.
"סאם," פתחה ג'ינה והתקרבה אליה עוד יותר. "אני רוצה להודות לך…על הכול," אמרה בשקט ובעיניים נוצצות, "תודה על כול העזרה שלך, והתמיכה," דמעות התחילו לזלוג על לחיה, "אני שמחה שזכיתי להכיר אותך- היית יותר טובה אליי משתי החברות היחידות שהיו לי כבר שנתיים."
סאם חייכה בעצב.
"אני מקווה שאת יודעת כמה שאני מעריכה את כול מה שעשית בשבילי," המשיכה ג'ינה. "אני מקווה שניפגש שוב בעתיד…" היא חייכה אל סאם מבעד לדמעותיה וחיבקה אותה.
סאם החזירה לה חיבוק.
"בהצלחה…עם הכול, ג'ינה." ענתה סאם בשקט. "ואני בטוחה שנראה זו את זו בעתיד. אולי באוניבסיטה." היא צחקה חלושות.
ג'ינה ניתקה ממנה ומחתה את דמעותיה.
"להתראות,סאם."
"להתראות, ג'ינה.".