להתחיל מחדש- פרק 14 (שמועות- המשך) זהו זהו פרק אחרון להיום, מבטיחה!!

חודש נובמבר הגיע אך הימים נותרו חמימים ויבשים. אינֽדיֵאן וֵיילֽס היה מקום חם ויבש גם בחודשי החורף, הוא נותר יבש ובקושי היו כמה ימים של גשם בחורף.
הפגישות עם היועצת נמשכו וסאם התחילה להרגיש בו מפלט לרגשותיה; היא התחילה לחבב יותר ויותר את גברת ברוק, היא היתה מאוד קשובה ומרוכזת ונראה שהיא באמת ובתמים מעוניינת לעזור לסאם ואכפת לה ממנה.
"האם הסיוטים נמשכים?" שאלה גברת ברוק כששתיהן ישבו במשרדה לאחר הלימודים.
"כן…" ענתה סאם. "אני לא יודעת למה הם התחילו בצורה הזאת. אני כול הזמן חולמת עליו, על אנדרו ,ואני כבר לא סובלת את זה," אמרה בתסכול, "אני כול הזמן עייפה וכול כך הרבה דברים קורים עכשיו ואני לא יכולה להתמודד עם כול זה."
"מה זאת אומרת כול כך הרבה דברים קורים עכשיו?" שאלה גברת ברוק.
סאם הרימה את עיניה אליה ולא היתה בטוחה אם לספר לה או לא; היא היתה בטוחה שאם היא תספר לה על מצבה של ג'ינה ועל השמועות, היא תהיה חייבת על פי חובתה כיועצת בבית ספר הזה, להודיע להוריה של ג'ינה ולמחנכת שלהן, גברת בייקר.
"אני לא יכולה לספר לך…" ענתה סאם בכנות.
"אני מבינה…" אמרה גברת ברוק ברכות.
"את יכולה להגיד לי למה אני חולמת את הסיוטים הללו?" שאלה אותה סאם.
"האם היית מאוהבת באנדרו, סאם?" שאלה גברת ברוק.
סאם שתקה בהפתעה וגברת ברוק הביטה בה בריכוז.
"אני לא יודעת," מלמלה סאם והסיטה את מבטה. "אני…לא נראה לי…לא." גמגמה במבוכה.
"ומה את חושבת על דין לוקהארט?" היא שאלה וסאם החזירה את מבטה אליה בהפתעה. "את מדברת עליו די הרבה לאחרונה…" היא הוסיפה.
"באמת?" סאם הופתעה.
"כן," גברת ברוק חייכה ברכות.
"עדיין לא אמרת לי מה פירוש הסיוטים," סאם החליפה נושא.
גברת ברוק הביטה בה בעניין ואז אמרה
"אני חושבת שאת מרגישה אשמה," ענתה בזהירות. "אנדרו היה מאוהב בך, והוא מת כשהוא ניסה להרשים אותך ואת מרגישה אשמה על מותו, ועכשיו התחלת לחבב בחור אחר, כמו שלא חיבבת את אנדרו מעולם."
"אני מרגישה אשמה?" חזרה סאם על דבריה של גברת ברוק, מופתעת.
"אני חושבת שכן," הסכימה. "כי התחלת לחלום את הסיוטים האלה רק בתחילת השנה, כשנכנסת לבית הספר הזה ופגשת את דין, לא?"
"אני מניחה שכן…" הודתה סאם בשקט. "הלוואי שהייתי שוכחת מאנדרו," היא הוסיפה בתסכול לאחר מחשבה ארוכה, "הלוואי שלא הייתי פוגשת אותו מעולם!".

סאם התחילה לדאוג לג'ינה ככול שהימים עברו. היא המשיכה להתחמק מהחלטה וסאם היתה מודאגת שבקרוב ההחלטה תיעשה בשבילה; הפלה, זה משהו שאפשר לעשות רק עד שבוע 12, כך סאם בדקה באינטרנט.
אך סאם לא רצתה לדחוק בג'ינה, היא נראתה אומללה מספיק וסאם לא רצתה להכביד עליה, היא היחידה שידעה על סודה של ג'ינה חוץ מקלואי והיא היחידה שיכלה לעזור לה.
האנשים המשיכו לדבר עליה וסאם שמעה חלק מהשמועות עליה; חלק אמרו שהיא עומדת ללדת את התינוק ולמסור אותו לאימוץ, חלק היו בטוחים שהיא עומדת להסתלק מהבית ספר ולחזור להוריה, הרוב היו בטוחים שהיא לא יודעת מי אב התינוק, וחלק לא היה בטוח שהיא בהיריון בכלל, אבל מה שכולם באמת תהו זה ממי היא בהיריון.
קלואי לא חזרה לשאול את סאם ממי ג'ינה בהיריון כי היא כיבדה את העובדה שסאם רוצה לשמור את סודה של ג'ינה אבל בכול פעם שסאם ראתה את גרג מתהלך ברחבי הבית ספר בהליכה שחצנית ומלגלגת בזמן שהוא יודע שמי שבהיריון באמת זאת ג'ינה והוא אפילו לא עושה כלום בקשר לזה, היא היתה מרגישה את עצמה מתכווצת בכעס. מאיפה יש לו לזכות להתחמק מאחריות כשג'ינה מתפתלת ואומללה כבר ימים ארוכים? למה הוא יכול להתהלך במסדרונות בית הספר בהליכה גאוותנית ושחצנית מבלי לדאוג לשלומה של ג'ינה?
סאם לא יכלה לסבול את המראה של גרג יותר, במיוחד מכיוון שהשמועות עליה רק גברו עם כול יום שעובר, אז כשהיא ראתה אותו מחטט בארונית שלו באחת המסדרונות כשאף אחד מחבריו לא לידו, היא החליטה לעשות מעשה.
סאם ניגשה אל גרג ונעצה את האצבע שלה בגבו כמה פעמים כדי שיבחין בה; הוא הסתובב לקראתה בהפתעה וכשראה אותה, חייך
"אוה, סאם," הוא אמר. "אני חייב להגיד לך שההיריון הולם אותך." הוא חייך אליה בחיוך שחצני.
סאם לא החזירה לו חיוך "אתה ממש מצחיק, אתה יודע את זה?" היא פלטה.
גרג כיווץ את גבותיו כשהבחין בטון קולה.
"אני מרגיש שאת רוצה להגיד לי משהו…." אמר כלא מבין.
"מה אתה מתכוון לעשות בקשר לג'ינה?" היא שאלה אותו בחדות. "אתה מתכוון להתעלם ממנה ומהמצב שלה לנצח?"
המבט המלגלג על פניו של גרג נעלם כלא היה והוא הסתובב וסגר את הארונית שלו.
"אני לא יודע על מה את מדברת," הוא ענה בקרירות.
"אה באמת?" סאם שאלה מבלי לוותר. "אז זה לא אתה שהכניס אותה להיריון ועכשיו מתנהג כאילו היא לא קיימת?"
"תנמיכי את הקול שלך!" הוא התקרב אליה בתנועה חדה ומאיימת כדי להשקיט אותה אך סאם לא נרתעה. "ואל תהיי כול כך בטוחה שאני האבא של התינוק הזה, מי יודע עם מי עוד הבחורה הזאת שכבה…"
סאם דחפה אותו ממנה אל הארוניות והוא נהדף ונחבט בהן.
"למזלך ג'ינה לא אומרת לך כלום, אבל אם זאת הייתי אני, אני הייתי מצהירה בפני כולם איך שאתה הכנסת אותי להיריון ולצרה הזאת," סאם אמרה לו בשקט אבל בכעס. "אתה כול כך מגעיל אותי שאי אפשר לתאר-"
"היי, היי, מה קורה פה?" לפתע דין הופיע לידם ושם את ידו כחוצץ בין סאם לגרג והרחיק אותה מעט ממנו.
"אתה לא תתערב!" ירתה סאם בכעס לעבר דין והוא נראה מופתע.
"אני לא יודעת מה הכלבה הזאת רוצה ממני-" קרא גרג ברוגז לעבר סאם שהמשיכה להביט בו במבט כועס.
לפתע דין עשה תנועה מהירה וחדה והדף את גרג, מצמיד אותו חזרה על הארוניות כשהוא מחזיק אותו בדש חולצתו הלבנה.
"היי, אחי, מה הקטע?" גרג קרא בהפתעה.
"אל תקרא לה ככה!" סינן אליו דין. זה היה משונה לראות את דין כועס.
"אני לא צריכה אותך שתגן עליי!" אמרה סאם בכעס ודחפה את דין מגרג והפרידה בין שניהם, "שניכם בדיוק אותו דבר בכול מקרה." היא הפטירה לעברם כשדין בוהה בה בהפתעה והסתלקה משם.
סאם כול כך כעסה; היא הרגישה את הלב שלה הולם מרוב זעם, את כול המולקולות בגוף שלה רושפים.
היא לא כעסה רק על גרג, אלא גם על דין-לפתע היא הרגישה שהיא כועסת במיוחד על דין; היא שנאה אותו על כך שהתרחק ממנה בימים האחרונים, היא שנאה אותו על כך שהאמין לשמועות המטופשות האלה בשעה שיכל לבוא ולשאול אותה אם השמועות נכונות או לא, היא שנאה אותו על כך שהזדרז לשפוט אותה ולחשוב על הגרוע ביותר עליה והיא שנאה אותו על כך שלא הגן עליה בפני כולם.
"היי סאם!" קול מרוחק חדר לתודעתה של סאם וגרמה לה לעצור מצעדיה המהירים אל מחוץ לבניין. "לא שמעת אותי קורא לך?"
זה היה טום.
"או היי טום," אמרה סאם לטום כשהוא ניגש אליה, מעט מתנשף.
"אלוהים, את ממש מהירה-" הוא העיר בחיוך קטן. "את בסדר?" הוא הוסיף כשראה את פניה.
"משהו כזה," היא מלמלה בזעף.
"עושים לך חיים קשים אה?" טום שאל באהדה.
סאם הביטה בו בלי לענות.
"קלואי סיפרה לי שהשמועות לא נכונות," המשיך טום כשסאם לא ענתה.
"מה?" נבהלה סאם. "מה היא סיפרה לך?"
האם קלואי העזה לספר לטום שזאת ג'ינה זאת שבהיריון?
"היא רק סיפרה לי שאת לא בהיריון," ענה טום מעט מבולבל עקב תגובתה של סאם. "היא היתה אמורה לספר לי עוד משהו?"
סאם נאנחה בהקלה מסוימת למרות שהיא די התרגזה על העובדה שקלואי סיפרה לטום את האמת אף-על-פי שסאם אסרה עליה לא לספר לאף אחד.
סאם התחילה לצעוד שוב כדי לצאת מהבניין וטום הלך בעקבותיה.
"למה את לא מספרת לכולם שהשמועה לא נכונה?" שאל טום כששניהם צעדו יחד.
"זה מסובך," ענתה סאם.
"אה," מלמל טום בלי לחקור. "זה היה ממש מוזר כששמעתי את השמועה הזאת. לא ידעתי מה לחשוב, זה נשמע ממש לא מציאותי."
"למה לא באת לשאול אותי?" שאלה סאם וטום חייך.
"לא ידעתי איפה אני עומד אצלך כדי שאבוא אלייך ואשאל אותך שאלה כזאת."
סאם הרימה אליו את מבטה בהפתעה. זה היה מוזר; טום התנהג בדיוק כמו שסאם רצתה שדין יתנהג וכול מה שהיא הצליחה לחשוב עליו היה דין.
לעזאזל איתך, דין. היא חשבה לעצמה.
שניהם יצאו מהבניין וניגשו אל אחד הספסלים; השמיים היו צלולים ובהירים והשמש התחילה לשקוע במערב. התחיל להחשיך באיטיות.
הרבה אנשים היו על המדשאות ונהנו ממזג האויר הנעים הלא אופיייני שהיה בחוץ כשלרוב היה יותר מדי חם כדי לבלות בחוץ.
"לא אכפת לך שמדברים עלייך ככה?" שאל טום כששניהם התיישבו על הספסל.
"לא כול כך," ענתה סאם. "ממילא בסוף הם יגלו שזה לא היה נכון."
"אז למה את לא אומרת להם כבר עכשיו שזה לא נכון?"
"כי אני צריכה זמן,"
"בשביל מה?" שאל.
סאם הביטה בו שוב בחיוך ואמרה, "זה מסובך".
"את בחורה מסתורית אה?" הוא צחק; קולו צחוקו היה נעים.
"אני נראית ככה?" סאם שאלה בהפתעה.
"לפעמים," טום הסיט את מבטו בחיוך. הוא ישב על שולחן הספסל כשרגליו מונחות על כיסא העץ מתחתיו וכשסאם יושבת על הכיסא ליד רגליו.
"אתה בשנה האחרונה שלך פה," סאם החליפה נושא. "לאיזה אוניברסיטה אתה מתכוון ללכת?"
"יש לי כמה אפשרויות אבל אני מקווה להתקבל לסן דייגו," ענה.
"נחמד,"
"אני אוהב את מזג האויר החם אז אני רוצה ללכת למקום חם." אמר.
"סמנתה?" גברת בייקר-המחנכת של סאם- הופיעה לידם לפתע; היא לבשה מכנסי ג'ינס אופנתיים וחולצה קצרה ופשוטה מעליו. "אפשר לדבר איתך רגע?"
סאם היתה מופתעת אך הלכה בעקבותיה בבלבול לאחר שנפרדה מטום.
"קרה משהו?" היא שאלה את גברת בייקר כששתיהן התרחקו מעט מטום; היא נראתה די רצינית.
"בואי נשב," גברת בייקר הציעה והחוותה לעבר ספסל שני שהיה לידן. שתיהן התיישבו יחד וגברת בייקר המשיכה להביט בה ברצינות תהומית.
"מה קורה גברת בייקר?" סאם שאלה שוב.
"לא יכולתי להתעלם מהשמועות שמתרוצצות בבית הספר הזה," אמרה גברת בייקר."בהתחלה החלטתי לא להתייחס אליהן כי חשבתי שהן שטויות מוחלטות אך בימים האחרונים הבחנתי שהשמועות גברו ולא יכולתי להבליג על העניין הזה-בתור המחנכת שלך."
סאם נאנחה והסיטה את מבטה מגברת בייקר והביטה בקבוצת בנות שישבו על הדשא בחבורה קטנה וצחקקה בקול רם; ברברה, נטלי ועוד שתי בנות מנבחרת המעודדות של הבית ספר.
"סאם?"
"זה לא נכון," אמרה סאם לאחר שתיקה רגעית.
"לא?" היא שאלה בספקנות.
"זה לא נכון," סאם אמרה שוב.
"אוי תודה לאל," נאנחה גברת בייקר בהקלה וסאם ראתה איך היא מחייכת. "את מאוד צעירה בשביל דבר כזה וחשבתי שאת נמצאת בצרה…תודה לאל שאת לא."
"תודה על הדאגה, גברת בייקר," אמרה סאם וקמה מהספסל. "אבל אני חייבת לחזור לחדר שלי…"
"כן, כמובן," גברת בייקר קמה מהספסל גם כן. "נתראה אחר כך סמנתה…".

סאם היתה בחדר לאחר מקלחת כשג'ינה התפרצה אל החדר כשהיא נראית זועמת לגמרי.
"את בסדר?" שאלה סאם אותה אבל ג'ינה קטעה אותה בגסות, "את נקלעת לריב עם גרג?" היא שאלה בכעס.
סאם הביטה בה בהפתעה ואז הסיטה את מבטה באדישות
"כן," ענתה.
"למה רבת איתו?" ג'ינה שאלה בכעס. "רבת איתו עליי?"
"כן!" סאם ענתה בקול רם כדי להשקיט את ג'ינה. "עשיתי את מה שאת היית צריכה לעשות כבר לפני שבועיים!"
"אני לא צריכה אותך כדי שתגני עליי!"
"אני לא רואה אותך מתנגדת כשאני לוקחת על עצמי את השמועות ולא מכחישה שאני בהיריון ומגינה עלייך כדי שלא יגלו שזאת את שבהיריון."
"לא אמרתי לך לעשות דבר כזה !" ענתה ג'ינה בתגובה.
"עשיתי את זה כדי לעזור לך!" קראה סאם בכעס; הכעס על דין, גרג ועל כול האנשים שמדברים עליה התפרץ וסאם עכשיו היתה זועמת.
היא מנסה לעזור לג'ינה והיא באה לצעוק עליה?
"את לא עושה שום דבר כדי להתמודד עם המצב שלך!" המשיכה סאם בזעם. "את צריכה לספר לגרג ולהכריח אותו לעזור לך! הוא בעניין הזה בדיוק כמוך. הוא לא יכול להתחמק מהמצב רק כי את פחדנית מדי כדי להתעמת איתו!"
"גרג יעזור לי !" צעקה ג'ינה בתגובה. "הוא רק צריך זמן כדי לעכל את זה! הוא אוהב אותי, הוא פשוט מבוהל עכשיו ולא יודע מה לעשות!"
סאם השתתקה בתדהמה לרגע קצר, "ככה את חושבת עליו?"
"הוא אוהב אותי!" ג'ינה צעקה שוב, נראה היה שהיא מנסה לשכנע יותר את עצמה מאשר את סאם. "הוא רק צריך זמן ואני לא צריכה שתלכי ותצעקי עליו בפניו כולם ותלחיצי אותו עוד יותר!"
"ג'ינה, תצאי מהאשליות שלך!" סאם צעקה עליה בחזרה; היא ידעה שג'ינה בהיריון ואולי זה ההורמונים שמדברים ממנה אך היא לא הצליחה לסבול את דבריה המטופשים של ג'ינה. "גרג לא אוהב אותך! והוא לא מתכוון להתמודד או לעזור לך בשום אופן! את צריכה להתמודד עם המצב הזה לבדך!"
ג'ינה התחילה לדמוע אך עדיין נראתה זועמת אבל סאם לא הצליחה לעצור את שטף דבריה
"עוד מעט לא תוכלי להחליט אם לשמור את התינוק או לא," סאם אמרה לה כועסת, "את צריכה להחליט אם את רוצה להפיל או לא! ואת צריכה להתמודד עם המצב הזה ככה או ככה ואת לא יכולה לגרור את הזמן איך שאת רוצה! הגוף שלך לא יחכה לך! אם יעברו יותר מדי שבועות כדי להפיל, את תצטרכי ניתוח! את רוצה לעבור ניתוח כדי להפיל?"
ג'ינה שתקה.
"אני לא חושבת !" אמרה סאם. "אם את רוצה ללדת את התינוק אז יופי. אבל תצטרכי לספר להורים שלך ולבית ספר שאת בהיריון. את צריכה להחליט מה לעשות. זה שאני שמוכנה להיכוות בשבילך ולתת שאנשים ידברו עליי לא אומר שלא יגלו עלייך בסופו של דבר אם תחליטי לשמור את התינוק. את צריכה להתמודד עם המצב הזה, ג'ינה!".