להתחיל מחדש- פרק 12 (החלטות)

למחרת,לאחר הלימודים, סאם וג'ינה יצאו מבית ספר אל העיירה יחד. סאם התחמקה מקלואי בתירוצים מעורפלים שהיא צריכה לעשות סידורים בעיירה ושהיא תחזור עד ארוחת הערב ושאחר כך תוכל לצאת איתה.
"את יודעת איפה נמצא בית המרקחת?" שאלה סאם את ג'ינה כששתיהן יצאו מתחום הפנימייה.
ג'ינה היתה מאוד לא רגועה אך שקטה ביותר. היה נדמה לסאם שהיא רועדת לידה אבל סאם לא אמרה דבר. אתמול בערב היא בקושי גררה את ג'ינה מהשירותים חזרה אל החדר; ג'ינה היתה היסטרית לגמרי ועדיין לא הפסיקה לבכות אבל לבסוף סאם העמידה אותה על רגליה והחזירה אותה לחדריהן.
"כן, אני מכירה את הדרך…" ענתה ג'ינה בקול רועד.
סאם הלכה בעקבות ג'ינה בדממה. הרחובות היו די ריקים; זה היה אחר צהריים חם ויבש וכמעט כול אנשי העיירה העדיפו להישאר בתוך הבתים ולא לצאת אל הרחובות, וכול התלמידים של הבית ספר עדיין היו בפנימייה, הם התכוונו לצאת רק בערב, משהו שרק היטיב עם ג'ינה וסאם.
השמיים היו בהירים וללא עננים, והשמש פלטה חום מציק; סאם הרגישה את חולצתה נדבקת אל גופה בהרגשה לא נוחה, היא עדיין לבשה את תלבושת האחידה שלה כי שתיהן מיהרו לצאת מהפנימייה ישר אחרי הלימודים.
כשהן הגיעו אל בית המרקחת, ג'ינה קפאה במקומה.
"מה קרה?" שאלה סאם כשראתה את ג'ינה נעצרת.
"אני לא רוצה להיכנס לשם…" גמגמה ג'ינה.
"אוקי," אמרה סאם ברוגע והביטה סביב והבחינה במסעדה קטנה כמה מטרים מבית המרקחת. "רוצה לחכות לי במסעדה שם? נוכל לעשות את הבדיקה בשירותים…עדיף מבית הספר, לא?"
ג'ינה הנהנה במתח.
"טוב, אז אני אכנס לקנות ותחכי לי שם." אמרה סאם לג'ינה שנפרדה ממנה והתחילה ללכת לעבר המסעדה.
סאם נכנסה אל בית המרקחת הגדול והיא החליטה שבמקום לבזבז זמן בלחפש את הערכה בין כול המדפים האלה; עדיף שהיא תשאל את הקופאי ישר איפה הם נמצאים.
"בשורה השלישית, במדפים האחרונים," ענה הקופאי.
לא היו יותר מדי אנשים בבית המרקחת, ולמרות כול הסיכויים, סאם לא הרגישה חוסר נוחות על כך שהיא עומדת לקנות ערכת הריון. הרבה בנות היו מתביישות לשאול על זה והיו מנסות להסתיר את העובדה שהן קונות ערכת ההיריון מחשש מה האנשים יגידו, אבל סאם לא היתה כזאת אף פעם; היא מעולם לא התייחסה לרכילויות.
סאם מצאה את ערכות ההיריון והיא הבחינה שיש סוגים שונים. היא בחרה אחד מהם והלכה אל הקופאי; לא היה אף אחד בתור אז סאם שילמה מיד על הערכה ויצאה משם.
היא ניגשה אל המסעדה הקטנה מעבר לפינה ונכנסה אליה. לא היו הרבה אנשים במסעדה, אולי בגלל שאחר צהריים זה זמן חלש עבור מסעדות, אך סאם לא התעכבה ועברה בין השולחנות ישר והלכה לעבר השירותים שהיו בצד השני של המסעדה והיה שלט שמורֵה עליהם.
ג'ינה היתה ליד הכיור כשהיא מביטה בעצמה במראה. היא הסתובבה להביט בסאם במתח כשהיא נכנסה אל השירותים.
חדר השירותים היה די קטן; היו רק שלושה תאים, ושלושה כיורים ומעליהם מראה.
"את מוכנה?" שאלה סאם את ג'ינה.
"אני חושבת שכן…" היא ענתה ברעד. סאם הכריחה אותה לשתות שני בקבוקי מים לפני שהן יצאו אל העיירה כדי שתוכל להשתין על המקל.
"אוקי," אמרה סאם. "קראתי בהוראות וכתוב שאם את לא בהיריון, צריך להופיע פה סימן מינוס, ואם את…כן, צריך להופיע סימן פלוס."
ג'ינה לקחה את הערכה בידיים רועדות ונכנסה אל אחד התאים.
סאם הרגישה מוזר. היא היתה בלחץ בשביל ג'ינה ואף הרגישה דאגה כנה עבורה. ג'ינה נראתה מבוהלת לחלוטין מהסיכוי שהיא יכולה להיות בהיריון וסאם לא איחלה דבר כזה לאף אחד.
היא עדיין לא הצליחה לדמיין את גרג ואת ג'ינה יחד…
גרג היה די מקובל, מוחצן וקולני כמו כול חבריו של דין, וג'ינה היתה מישהי שרצתה להיות מקובלת בכול מאודה אך לא היתה יפה מספיק או מגניבה מספיק כדי להיכלל בחבורה של ברברה או מרי קייט, אז היא הסתפקה ברכילויות מרושעות על כולם ובחלומות ילדותיים על פופולאריות. איך ייתכן ששניהם פצחו בקשר?
ג'ינה יצאה מהתא אחרי שתי דקות עם המקל וניגשה אל אחד הכיורים ליד סאם.
היא רחצה את ידיה הרועדות והביטה בסאם, "תוך כמה זמן זה אמור להופיע?" שאלה.
סאם הרימה את הקופסה והביטה בהוראות, "תוך דקה ועשרים שניות."
שתיהן חיכו בדממה.
ג'ינה התחילה להתהלך הלוך ושוב וסאם עמדה ליד הכיור כשהיא נשענת עליו והביטה בה במעט רחמים. המקל היה מונח על הכיור.
"עכשיו…" אמרה סאם כשהיא מסתכלת בשעון שלה.
ג'ינה העיפה בה מבט מבוהל וחפנה את פניה בידיה.
"תסתכלי את, אני לא יכולה…" היא ביקשה. סאם הנהנה בהסכמה.
היא הרימה את המקל והביטה בו. ג'ינה הסירה את ידיה מהפנים שלה והביטה בסאם בציפייה מבוהלת.
"מה יש שם? פלוס או מינוס?" היא שאלה, כמעט בבכי.
סאם לא יכלה להגיד את זה. היא החזירה את מבטה אל ג'ינה בשקט.
ג'ינה נראתה מבוהלת עד מוות.
"זה …אני בהיריון?" היא שאלה כמעט בצווחה.
"יש פה פלוס…" אמרה סאם לבסוף. "אני מצטערת…" הוסיפה בשקט ועשתה צעד לעברה.
"לא, זה לא יכול להיות נכון…" ג'ינה נרתעה ממנה בחוסר אמון.
"אני מצטערת," אמרה סאם שוב.
ג'ינה התחילה לבכות.
"ג'ינה-"
"תעזבי אותי!" היא קראה בקול רם, הדפה את סאם מדרכה במהירות ויצאה מהשירותים בריצה.
סאם לא יצאה אחריה. ג'ינה הזדקקה לזמן, וסאם לא רצתה להציק לה, היא היתה צריכה לעכל את כול זה לבד.
סאם יצאה מהמסעדה וחזרה אל הפנימייה. היא ידעה שג'ינה לא תהיה שם.
היא הלכה להתקלח והחליפה את תלבושת האחידה שלה לג'ינס קצר ונוח עם חולצה קצרה ואספה את שיערה על קודקוד ראשה. היא הרגישה מועקה מוזרה בבטן ותהתה אם זה קשור להיריון של ג'ינה.
היא עדיין לא חזרה אל החדר.
"איפה היית?" קלואי הצטרפה אליה בחדר האוכל לארוחת הערב; חדר האוכל היה די ריק מאנשים, כמעט כולם התכוונו לאכול בעיירה כשייצאו לבלות, והחלק שנשאר חזר לביתם למשך סוף השבוע.
"התקלחתי…" ענתה סאם.
"אני מתכוונת כשיצאת מהפנימייה לאחר הבית ספר?" שאלה קלואי מעט בקוצר רוח.
"סתם סידורים…" התחמקה סאם. היא לא אהבה לשקר לקלואי-במיוחד כי היא היתה החברה הקרובה היחידה שלה בבית הספר- אך לא היתה לסאם ברירה; ההיריון היה עניינה של ג'ינה בלבד, ולא היתה לסאם זכות לספר לאף אחד.
"איזה סידורים יכולים להיות לך?" שאלה קלואי בחשדנות.
"לא משהו חשוב…" ענתה סאם כשהיא מתחמקת מעיניה של קלואי.
קלואי תקעה בה מבט בוחן אך לא המשיכה לחקור, אולי כי הבינה שסאם לא רוצה לדבר על זה וכיבדה את זה; סאם אהבה את זה.
"אז מה נעשה בערב היום?" קלואי החליפה נושא בטון קליל יותר.
"יש לך רעיונות?"
"ללכת שוב למועדון?"
"זה בסדר מצידי," ענתה סאם במשיכת כתף. היא חיפשה את ג'ינה בחדר האוכל, חשבה שאולי תופיע.
סאם לא יכלה שלא לשקוע במחשבות על ג'ינה ועל מצבה. אם סאם היתה במצבה של ג'ינה, מה היא היתה עושה?
כשסאם מיקמה את עצמה במצבה של ג'ינה: כשהיא בהיריון והבחור שממנו היא בהיריון עזב אותה, מה היא היתה עושה?
כשסאם הרהרה בזה, היא ידעה מה התשובה. היא לעולם לא היתה רוצה ילד בגיל 17, ולהרוס לעצמה את החיים בגיל כול כך צעיר.
היא היתה עושה הפלה.
האם יהיה קשה לג'ינה לעשות הפלה? האם היא תפחד מהסיכונים? או האם היא תרצה להשאיר לעצמה את התינוק?
סאם לא ידעה את התשובות; היא יכלה רק לנחש מה היא היתה מחליטה במצב כזה.
היא וקלואי תכננו לצאת אל העיירה ואולי לעשות קצת קניות, אך סאם היתה די מודאגת; ג'ינה עדיין היתה נעדרת.
קלואי גררה את סאם אל כמה חנויות בגדים ושתיהן מדדו כמה חולצות וג'ינסים אך סאם לא היתה מרוכזת במיוחד. אמא שלה שלחה לה קצת כסף וסאם לא רצתה לבזבז את כולו אז היא קנתה רק ג'ינס אחד וחזייה חדשה; קלואי לעומתה, קנתה שלושה זוגות ג'ינסים, ארבעה חולצות ושתי חזיות.
"דודה שלך שולחת לך כול כך הרבה כסף?" שאלה סאם את קלואי די בהפתעה כשראתה אותה מבזבזת כול כך הרבה כסף.
"לא, זה בעיקר כסף שהצטבר אצלי," אמרה קלואי כשהיא דוחסת לפיה קוביית שוקולד שקנתה באחת החנויות. "מזמן לא יצאתי לקניות…לא היה לי עם מי ללכת אז לא אהבתי ללכת." היא חייכה חיוך מתנצל אל סאם.
כשסאם חזרה אל הפנימייה ואל החדר שלה, היא היתה ריקה. השעה היתה עשר וחצי בערב וג'ינה עדיין לא היתה בחדר. אם היא מחוץ לפנימייה, היא היתה חייבת לחזור עד 11 בלילה, לפי הכללים של הפנימייה, אבל אולי ג'ינה מסתתרת בבית הספר עצמו…
סאם פשטה את בגדיה והחליפה לפיג'מה; היא התיישבה על המיטה ושמה אוזניות לשמוע מוזיקה באייפוד שלה. היא התכוונה לחכות לג'ינה עד שתחזור.
בשעה חמישה ל11, הדלת נפתחה וג'ינה הופיעה בפתחה.
סאם הזדקפה במהירות והוציאה את האוזניות מאוזניה.
ג'ינה נכנסה אל החדר כשהיא סוגרת מאחוריה את הדלת והתיישבה על המיטה; עיניה היו נפוחות ואדומות וניכר עליה שהיא בכתה כול היום.
"את בסדר?" שאלה סאם בקול שקט.
"לא." ענתה ג'ינה בקול צרוד.
"תראי, ג'ינה," סאם קמה מהמיטה שלה וניגשה אליה. "בדיקה אחת לא מבטיחה כלום! את צריכה לעשות עוד בדיקה…אולי את בכלל לא בהיריון!"
ג'ינה צחקקה חלושות מבעד לדמעות חדשות.
"כבר עשיתי בדיקה נוספת…" אמרה בקול רועד.
"כן?" סאם הופתעה.
"זה חיובי, אני בהיריון." ענתה.
סאם השתתקה. הדממה מילאה את חלל החדר במועקה ופחד. שתיהן ישבו זו מול זו ולא ידעו מה להגיד.
"את…חשבת מה תעשי?" גמגמה סאם בשאלה.
ג'ינה הרימה את מבטה אל סאם.
"יש לך כמה אפשרויות," המשיכה סאם כשג'ינה לא ענתה. "את יכולה לשמור את התינוק, או לתת אותו לאימוץ, או פשוט לעשות…הפלה."
ג'ינה השפילה את פניה בדמעות. סאם ידעה שקשה לה לשמוע את האמת בצורה כול כך בוטה; שהיא צריכה להחליט מה לעשות, שזאת החלטה כול כך גורלית שיכולה לשנות את כול חייה.
"אני לא יודעת," היא בכתה.
"אל תבכי, ג'ינה," סאם כרכה את זרועה סביבה וחיבקה אותה. היה קשה להאמין שרק לפני כמה ימים, סאם עוד ניסתה להתחמק מג'ינה כי היא לא רצתה להיות איתה; אבל עכשיו סאם הרגישה אליה קרבה משונה. ג'ינה היתה חסרת אונים, היא הצטרכה מישהו לצידה; פתאום היא לא היתה אותו אדם לסאם.
"מה את היית עושה?" ג'ינה הביטה בסאם בעיניים אדומות ונפוחות. "אם היית במצב שלי, מה היית עושה את?"
סאם היססה. "אני לא יכולה להגיד לך את זה…" אמרה לה, "אם אני אגיד לך, את יכולה לשקול את זה רק בגללי ואני עלולה להשפיע על ההחלטה שלך, ואת צריכה להחליט את ההחלטה הזאת לבדך…בלי עזרה."
ג'ינה הנהנה באיטיות ושוב השפילה את פניה.
שתיהן שכבו לישון לאחר כמה רגעים טעונים. ג'ינה היתה צריכה לחשוב וסאם לא ידעה מה להגיד לה יותר; גם היא היתה די המומה מהמצב.
סאם התהפכה שוב ושוב במיטתה ולא הצליחה להרגיש בנוח. בראשה היו יותר מדי מחשבות, והיא היתה צריכה סיגריה.
היא יצאה מהמיטה על אצבעות רגליה ויצאה מהחדר בשקט בלי שג'ינה תבחין.
זה היה חצות, וסאם לא היתה אמורה להתהלך בשעה כזאת מחוץ לחדר, אבל היא היתה צריכה סיגריה בדחיפות והרגישה ערנית מדי.
סאם יצאה מהמעונות אל מחוץ לבניין ומצאה לה פינה מבודדת קרוב לבניין והתיישבה לה שם והדליקה סיגריה.
למרות שבימים האחרונים, סאם לא ישנה טוב והיו לה סיוטים חוזרים, היא הרגישה ערנית מאוד. אולי זה היה בגלל כול מה שקרה היום עם ג'ינה, אולי כי חלק ממנה לא רצה ללכת לישון ולחלום על אנדרו אבל סאם הרגישה כאילו היא אפילו יכולה לצאת לריצה קלילה סביב הפנימייה באותו רגע.
"סאם?"
הקול הקפיץ את סאם בבהלה. זה היה דין.
"אתה רוצה לעשות לי התקף לב?" קראה סאם, כשהלב שלה הולם בפראות.
היא חשבה שאחד האחראים או השומרים תפס אותה בחוץ ועוד עם סיגריה.
"מצטער," צחק דין בקלילות ועיניו ריצדו לעבר הסיגריה. "לא ידעתי שאת מעשנת…" הוא הוסיף בהפתעה.
"אמרת שאני ביצת הפתעה, לא?" ענתה סאם והרימה את בדל הסיגריה אל פיה ושאפה ממנה בכוונה עם חיוך קטן.
דין נראה מתרשם וסאם תהתה אם זה לטובה או לרעה.
"אפשר אחד?" שאל.
סאם הרימה גבה בהפתעה אבל הציעה לו אחת מהסיגריה.
"החברה שלך בסדר אחרי אתמול?" שאל דין כשלקח ממנה סיגריה, הוציא מצית מהמכנס שלו והדליק את הסיגריה.
"היא לא היתה שמחה…" ענתה סאם. "החברים שלך לא היו נחמדים במיוחד."
"זאת היתה רק ברברה." התגונן.
"ומרי קייט," הוסיפה סאם.
דין חייך. "מצטער…זאת לא היתה אשמתי." אמר.
"אני יודעת," משכה סאם בכתפיה.
דממה.
"לא ראיתי אותך היום הרבה," העיר דין.
"יצאתי מהפנימייה," ענתה סאם ושאפה מהסיגריה שלה. "היה לי יום ארוך מאוד…" הוסיפה בשקט ונאנחה. ג'ינה בטח שוכבת במיטה עכשיו, חושבת מה לעשות בקשר להיריון שלה.
"רוצה לספר לי על זה?" שאל דין והתבונן בה בעניין.
סאם הרימה אליו את עיניה ודין החזיר מבט רציני לא אופייני.
"אני לא יכולה," ענתה לו. "יותר טוב שתספר לי על היום שלך." הוסיפה בקלילות.
"אני- היה לי יום פורה במיוחד," צחק ושאף מהסיגריה. "ניקיתי את אולם ההתעמלות עם בריאן וגרג בזמן שכולם יצאו אל העיירה לבלות, כשהמורה בייקר מפקחת עלינו."
סאם צחקה קלות. "זאת אשמתך. למה היית חייב להתפרץ אל הבמה באמצע הופעה?"
דין חייך. "זה היה שווה את זה…" אמר.
"באמת?" שאלה סאם מתפלאת.
"כן." ענה בפשטות.
סאם נזכרה שרק לפני שנה, גם היא היתה עושה שטויות כאלו בלי לחשוב על זה פעמיים וכעת זה נראה לה דבר די שטותי וטיפשי לעשות.
"גם אני הייתי עושה דברים כאלה," אמרה סאם בשקט והשפילה את עיניה אל האדמה. "בבית, עם החברים הקודמים שלי…היינו עושים המון דברים מטופשים כאלה."
"ואת לא עושה דברים כאלה יותר?" שאל דין. "את מדברת בצורת עבר." הוסיף.
"לא," ענתה סאם. "לא כול הזמן לפחות…לא כמו קודם."
דין שתק לרגע וסאם הרגישה את עיניו בוחנות אותה.
"אמרת חברים קודמים…" אמר דין לבסוף וסאם הרימה את מבטה חזרה אליו. "הם לא חברים שלך יותר?" שאל.
זה היה כאילו דין מנסה להבין אותה; כאילו הוא מנתח כול מילה שלה כדי לדעת יותר עליה. סאם הרגישה קצת חשופה ולא אהבה את זה.
למרות שהיא חיבבה את דין-אולי יותר ממה שהיא רצתה- סאם לא רצתה לספר לו שום דבר מעברה. היא לא רצתה לספר לו שהחבר הכי טוב שלה מת כתוצאה מהמעשים המטופשים האלה שהיא היתה מעורבת בהם; היא לא רצתה לספר לו שהיא ניסתה להתאבד וגם לא שהיא הולכת ליועצת הבית ספר כדי להתמודד עם כול מה שקרה.
"הם כבר לא החברים שלי…" ענתה סאם בקצרה.
"למה לא?" דין לא וויתר.
סאם התחילה לרקוע ברגלה בחוסר נוחות ומעט בקוצר רוח.
"לפעמים חברויות מתפרקות לא? זה קורה כול הזמן." התחמקה סאם.
"נכון…" הסכים דין בשקט ושאף מהסיגריה שלו.
שניהם שתקו.
סאם תהתה אם היא התנהגה בקוצר רוח ועצבנה את דין מעט בחוסר התשובה שלה ובאי רצונה לענות על השאלה. היא לא רצתה לעצבן אותו אבל משהו בה עצר אותה מלדבר ולהתנצל- אם היה משהו קשה שסאם לא הצליחה לעשות זה להתנצל; תמיד היה לה קשה להוציא את המילה "סליחה" מפיה.
"סליחה?" נשמע קול רם. "מה אתם עושים פה?" שאל הקול. סאם לא הצליחה לראות את האיש כי דין היה מולה והוא הסתיר בגופו את הדמות אבל זה היה ברור שזה אחד האחראים לפי טון הדיבור והיא מיהרה להפיל את הסיגריה אל האדמה ולכסות אותו באדמה ברגלה בלי שהאיש ירגיש.
דין הסתובב בהפתעה לכיוונו והדמות התקרבה אליהם בצעדים מהירים וסאם זיהתה אותו כאחד האחראים במעונות בחלקם של הבנות בבניין.
"אתם מעשנים?" הוא שאל ועיניו דילגו לעבר הסיגריה בידו של דין וחזרה אל סאם ודין.
סאם שתקה בבהלה; סאם לא יכלה להסתבך בצרות בכלל בפנימייה הזאת, היא נמצאת בבית הספר הזה על תנאי ורוב הסיכויים שישעו אותה או יסלקו אותה מהבית ספר אם יתפסו אותה מעשנת בתחום בית ספר.
"זה אני שמעשן." אמר דין בקול בוטח. "אתה רואה סיגריה אצלה?" הוא שאל מעט בהתנשאות; הוא כנראה הבחין שסאם זרקה את הסיגריה.
האחראי שקלט את הטון המתנשא בקולו, לא אהב את זה
"לוקהארט," הוא אמר. "מה עכשיו תגיד המנהלת על ההסתבכות החדשה? כמה פעמים יכולים לוותר לך ילד?" הוא פלט בעוקצנות ובחן את דין בפנים מתעבות.
סאם הרימה את מבטה אל דין בבהלה אך לא הצליחה לסתור אותו. היא לא יכלה להסתבך בבית הספר הזה אבל האם היא תיתן לדין לקחת את האשמה?
"כנראה שנצטרך לראות, לא?" ענה דין באדישות מסוימת וזרק את הסיגריה על האדמה.
"באמת נצטרך לראות…" ענה האחראי בקול מרוצה. "ואת," הוא ירק לעבר סאם, "מה את עושה מחוץ למיטה אחרי כיבוי האורות?"
"אני-"
"שניכם יודעים שכיבוי האורות זה באחת עשרה בלילה!" הוא אמר בכעס לשניהם. "אם אתפוס אותך מסתובבת שוב מחוץ לבניין אחרי כיבוי האורות, אני לא אהיה סלחן כול כך!"
סאם השתתקה שוב.
"ואתה," הוא פנה שוב אל דין שעמד שם בשלווה, כאילו הוא לא מודאג ממה שקורה. "אתה תבוא איתי מחר על הבוקר למשרד המנהלת ונראה מה היא תחשוב על הטיול הקטן שלך מחוץ לבניין ועישון בתחום הבית ספר."
דין לא ענה וסאם הרגישה רע. הוא לקח את כול האשמה על עצמו והיא נתנה לזה לקרות.
פחדנית.
"עכשיו שניכם חוזרים לחדרים שלכם." האחראי הוסיף והצעיד את שניהם לעבר המעונות וליווה את סאם חזרה לחדרה כשהוא משאיר את דין בידיו של האחראי בחלקם של הבנים בבניין.
סאם לא האמינה שדין לקח על עצמו את כול האשמה והגן עליה; היא הרגישה חמימות משונה בפנים כשהיא נשכבה חזרה במיטתה, אך היא לא הצליחה לסלק את המחשבה שהיא נתנה לדין להסתבך לבד כשגם היא היתה אמורה להסתבך.
האם יסלקו את דין מהפנימייה עבור זה?
היא התפללה שאביו יתערב לטובתו שוב ויטילו עליו רק עונש קטן; היא לא רצתה לחשוב על העובדה שיסלקו אותו.