להתחיל מחדש- פרק 10 (סיוטים וגילויים)

סאם התהלכה לאורך אחת המסדרונות בבית הספר; היא היתה לבושה בשמלה אוורירית בצבע כחול בהיר. היא היתה יחפה.
היא ראתה את האנשים מסביבה כאילו היא לא קיימת, כאילו אף אחד לא מבחין בה; הם היו שקועים בעצמם, באנשים לידם, בשיחות הריקניות והחלולות שהם ניהלו. ג'ינה עמדה ליד ברברה וצחקה איתה, היא הציצה לעברה של קלואי שעמדה ליד קאסי וג'ולי במרחק כמה מטרים מהן וגלגלה את עיניה.
סאם הסיטה את מבטה מהן והסתכלה מולה; היא ראתה את דין עומד בצד השני של המסדרון בלי לזוז. הוא עמד לבדו והסתכל עליה, הוא חייך.
סאם התחילה ללכת לעברו והרגישה את כול גופה נרעד לחיוכו, הוא המשיך לעמוד במקומו כאילו הוא מחכה לה שתגיע אליו. סאם הגבירה את מהירות צעדיה. המסדרון נראה ארוך מדי כעת, ודין היה רחוק מדי מסאם- התמונה התחלפה; סאם כבר לא עמדה במסדרון, היא היתה בחוץ, באפלה.
זה היה לילה והיא הרימה את מבטה כדי לבדוק איפה היא נמצאת; היא זיהתה את הגשר המוכר שעליו היא עמדה וכשהיא הפנתה את מבטה הצידה, היא ראתה את מגדל המים המוכר להחריד.
סאם הרימה את מבטה בבהלה למעלה, אל קצה המגדל והלב שלה התחיל להלום; אנדרו עמד עליה בעיניים עצומות. סאם פתחה את פיה כדי לצעוק אליו בחרדה, כדי להזהיר אותו באימה אך שום קול לא בקע מתוך פיה.
אנדרו קפץ.
"לאאאא"
"סאם !"
סאם פקחה את עיניה מידית כאילו מישהו שפך עליה דלי של מים והבינה שהיא צורחת ; היא היתה מכווצת במיטתה וג'ינה עמדה ליד מיטתה ונראתה מבוהלת כמו בלילה הקודם שבו היא העירה את ג'ינה לראשונה בצעקות.
"את בסדר סאם?" שאלה ג'ינה בקול מודאג.
סאם הרפתה את גופה והתיישבה באיטיות. ג'ינה בחנה אותה בזהירות ועדיין נראתה מבוהלת.
"אני בסדר…זה היה רק חלום רע…" מלמלה סאם אל ג'ינה.
"זאת הפעם השנייה סאם," העירה ג'ינה, אבל לא בקול מאשים, אלא בקול דואג.
"אולי את צריכה ללכת לאחות הבית ספר…"
"לא," פלטה סאם כמעט מידית. "זה היה רק סיוט…אני מצטערת שהערתי אותך." התנצלה בשקט.
למחרת ג'ינה שלחה בסאם מבט מודאג לפני ששתיהן יצאו מהחדר לבניין בית הספר אך לא אמרה כלום לסאם, והיא הודתה לה על כך; סאם לא רצתה להתמודד עם שאלות, החלומות היו יותר מדי טריים במוחה, אמיתיים מדי כדי לחוות אותם מחדש או את הסיבה להופעתם.
"את נראית נורא…" אמרה לה קלואי כשסאם התיישבה לידה על אחד הספסלים מחוץ לבניין בית הספר.
"תודה." מלמלה סאם חזרה והשעינה את ראשה על זרועותיה ועצמה את עיניה. היא פחדה לעצום עיניה ולראות את דמותו של אנדרו במחשבותיה, או את ההבזקים של חלומותיה, אך היא היתה עייפה מדי…כבר כמה לילות רצופים שסאם לא ישנה כמו שצריך.
"את לא ישנה טוב?" שאלה קלואי.
"אני אחיה…" ענתה סאם מבעד עיניים עצומות.
קלואי לא הוסיפה.
שתיהן ישבו בדממה כשראשה של סאם עדיין על זרועותיה עם עיניה עצומות.
"לוקהארט מתקרב," הזהירה קלואי לפתע וסאם פקחה את עיניה מיד.
דין התקרב לספסל שעליה שתיהן ישבו. סאם הזדקפה והביטה בו בזהירות בזמן שהוא ניגש אליהן; הוא לבש חולצה לבנה מכופתרת של תלבושת האחידה כששרווליו מופשלים עד מעל זרועותיו, ושיערו הזיפי והקצוץ נראה כהה יותר באור השמש.
"היי," אמר לשתיהן.
"היי דין" אמרה קלואי והבזיקה מבט לסאם.
"רציתי לשאול אותך, אם את רוצה להיפגש היום ללמוד?" הוא הביט בסאם, "אמרת שתלמדי אותי מתמטיקה, זוכרת?" הוסיפה כשסאם נראתה מבולבלת לרגע.
"אה כן…" מלמלה סאם. "בטח. מתי אתה רוצה להיפגש?" שאלה אותו.
"אולי לפני ארוחת הערב? בספרייה?"
"בחמש?"
"מצוין." חייך. "אז נתראה אז…להתראות בנות," הוא הוסיף והציץ גם בקלואי ועזב.
"ואו," אמרה קלואי כששתיהן בהו בו הולך. "אז תלמדי אותו אה?"
"כנראה…" מלמלה סאם ופיהקה. היא מחתה את עיניה וניסתה להראות ערנית.
קלואי הסתירה חיוך וקמה מהספסל "בואי, עוד מעט יתחיל השיעור הראשון.".
במהלך היום סאם הבחינה בבנות שלבושות בתלבושות של מעודדות; חולצות בטן וחצאיות קצרות בצבע כחול עמוק כשעל החולצה שלהן יש את האות W. קלואי סיפרה לה שהאימונים שלהן עמדו להתחדש באותו יום ומדי הקבוצה נחשבו כתלבושות של הבית ספר ולכן היה להן אישור להסתובב איתם ברחבי הבניין בזמן הלימודים.
לאחר הלימודים, סאם חזרה לבניין המעונות והחליפה את תלבושת האחידה שלה והלכה להתקלח; ג'ינה שאלה אותה למה היא הולכת להתקלח ישר אחרי הלימודים ולא לאחר ארוחת הערב כמו שהיא תמיד עושה אך סאם לא ענתה.
היא חזרה אל החדר וחיפשה מה ללבוש; היא החליפה לפחות שלוש תלבושות עד שהיא לבסוף בחרה בחצאית קצרה בצבע שחור וחולצה ירוקה ללא שרוולים, עם מחשוף קטן.
"ואו…" אמרה ג'ינה כשהיא חזרה אל החדר מחדרן של קאסי וג'ולי וראתה את סאם בדיוק בדרך לצאת אל הספרייה. "את עומדת לצאת לדייט?"
"דייט?"
"את נראית כאילו את הולכת לדייט עם בחור," צחקקה ג'ינה. "אז מי הוא?" היא שאלה בהתלהבות.
"אני לא יוצאת לדייט." התגוננה סאם ומיד הלכה לבדוק את עצמה במראה שוב.
"אז לאן את הולכת?" שאלה ג'ינה בעניין וניגשה אל המיטה שלה.
"אני רק הולכת לספרייה." ענתה סאם וניגשה אל הארון שלה כדי להוציא מכנסי ג'ינס פשוטים.
"אה…" מלמלה ג'ינה מעט באכזבה.
סאם החליפה את החצאית שלה למכנסי הג'ינס, נפרדה מג'ינה והלכה אל הספרייה.
היא הרגישה מעט מגוחכת מההתרגשות שהרגישה לקראת פגישתה עם דין אבל לא יכלה להפסיק את הפרפרים בבטנה.
כשסאם הגיעה אל הספרייה שהיתה ממוקמת בבניין בית הספר בקומה השלישית, היא הבחינה בדין שישב באחת השולחנות שהיו בין המדפים העמוסים בספרים. כמה אנשים ישבו בשולחנות האחרים שהיו ליד שולחנו אך הוא לא דיבר עם אף אחד וישב בדממה לא אופיינית כשהוא כותב במחברת וספר פתוח מונח מולו.
"היי," היא אמרה כשהיא ניגשה אליו והתיישבה לידו.
"היי," הוא הרים את מבטו וחייך אליה. "עשיתי כמה תרגילים עד שהגעת…" הוא הוסיף.
"אני רואה…"
"נתקעתי בתרגיל הזה," הוא המשיך והראה לסאם את השאלה. "אני לא מצליח להבין איפה טעיתי…"
סאם קירבה אליה את המחברת שלו ובחנה את השרבוטים שלו. דין הריח טוב וסאם הרגישה את נוכחותו הקרובה אליה וליבה פעם בעוצמה; היא קיוותה שהוא לא שם לב לזה.
"אתה רואה את המשוואה פה?" היא הצביעה על המחברת שלו והראתה לו. "זה לא נכון…האיקס פה צריך להיות בריבוע."
"אה…"
"וכשאתה עושה השוואה תזכור להחליף את הסימנים של המספרים החיוביים והשליליים. זה יכול להרוס את כול התרגיל.".
סאם ודין עשו כמה תרגילים של אלגברה ואז עברו לגיאומטריה. דין היה מרוכז מאוד והקשיב לסאם; הוא נראה רגוע וממוקד. זה לא התאים להתנהגותו השגרתית היומיומית שבו הוא כול הזמן הפריע בכיתה, דיבר, צחק והתבדח עם בריאן אבל סאם הרגישה כאילו היא מחבבת אותו עוד יותר בשל העובדה הזאת.
"את נראית עייפה…" העיר דין לאחר שעה של תרגילים.
סאם הרימה את מבטה בהפתעה, "תודה…" ענתה בעוקצנות כמו שענתה לקלואי מוקדם יותר באותו יום, וחייכה.
דין צחק. "את יודעת למה אני מתכוון…"
"לא ישנתי טוב בימים האחרונים." אמרה סאם.
"למה לא?" שאל דין.
"סיוטים…" ענתה סאם בשקט.
"על מה?"
סאם הרימה את מבטה אליו ובחנה אותו. היא תהתה אם הוא באמת מעוניין לדעת או שהוא פשוט מנסה להתחיל איתה.
"סתם דברים אקראיים…" חייכה אליו והסיטה את מבטה.
למרות שסאם מיקדה את עיניה בספר וניסתה להיראות כאילו היא מנסה לענות על השאלה המתמטית בספר, היא הרגישה את עיניו של דין עליה ולא הצליחה להדוף את ההרגשה המציקה שיש לה משהו על הפנים או ששיערה היה מבולגן.
"אני יכול לשאול אותך משהו?" קולו של דין קטע את מחשבותיה של סאם.
"אוקי"
"למה עברת לפנימייה הזאת?" הוא הביט בה מרוכז. "את קצת מבוגרת מדי כדי להחליף בתי ספר לא?"
"לא שאלו אותי את השאלה הזאת בשעת החינוך כשגברת בייקר הכריחה אותי להציג את עצמי בפני הכיתה?" סאם גיחכה.
"אז אני שואל שוב…" הוא חייך.
סאם שוב הביטה בו וניסתה להבין לאיפה הוא חותר אבל פניו של דין לא הפגינו שום דבר מיוחד.
"כי היו לי קצת בעיות בבית," ענתה סאם ושוב הסיטה את מבטה ממנו. "והיה עדיף שאתרחק קצת מהבית."
"מהמשפחה שלך?"
"מהחברים…מהסביבה שבו הייתי."
"כי הסתבכת בצרות איתם?" שאל דין.
"קצת…" סאם חייכה שוב. היא ניסתה להשאיר את טון קולה קליל; היא לא רצתה להיכנס לכול הזיכרונות האלה ולהיזכר איך היא היתה ובלילה שבו אנדרו מת. היא עושה את זה מספיק עם היועצת.
"את לא נראית כזאת," העיר דין לפתע. "אני מכיר בחורות כאלו ואת לא נראית מישהי שמסתבכת בצרות…את ילדה טובה."
סאם הרימה גבה לשמע דבריו והרגישה עקיצה מרגיזה למרות שזאת היתה אמורה להיות מחמאה.
סאם ניסתה כול כך להשתנות, והנה, דין אומר לה שהיא נראית ילדה טובה, מישהי שלא מסתבכת בצרות.
זה לא אמור לשמח אותה?
"אני נראית ילדה טובה?" היא שאלה בזהירות.
"כן," ענה דין. "אני לא מצליח לדמיין אותך כמישהי שמסתבכת בצרות ונשלחת מהבית כדי להוציא אותה מהסביבה המזיקה שלה."
סאם מיד חשבה שאם הוא היה יודע את כול האמת, הוא היה חושב אחרת.
"אתה רומז שאני משקרת?"
דין חייך. "אני חושב שזה טוב שהוציאו אותך מהבית אם באמת הסתבכת בצרות אבל נראה לי שזה היה בעיקר בגלל החברים, שהם השפיעו עלייך לרעה, כי לדעתי את ילדה טובה בפנים וזה רק החברים שלך שסיבכו אותך. כי עובדה שאני לא רואה אותך עושה בעיות פה בבית הספר. אם היית מעוררת צרות מיוזמתך, היית מסתבכת גם פה…ועבר חודש מאז שעברת לבית הספר הזה ואני לא ראיתי אותך מסתבכת."
"אני אקח את זה כמחמאה…" סאם צחקה.
"למה שזה לא יהיה מחמאה?"
"כי הבחור שאומר לי את הדברים האלה הוא מישהו שמעורר צרות מטבעו, אז אם אתה אומר שאני ילדה טובה, זה רומז על כך שאתה לא בדיוק חושב שנתחבר."
דין שתק וסאם פחדה לפתע שהיא צודקת. שהוא באמת לא חושב ששניהם יסתדרו, שהוא לא באמת מחבב אותה.
לצערה של סאם, היא באמת התחילה להאמין לקלואי ולכולם שאמרו שדין מחבב אותה ודלוק עליה, וגם היא התחילה לחבב אותו.
"רוצה לחזור לגיאומטריה?" שאלה סאם לאחר דממה טעונה במיוחד, בניסיון לשנות נושא. היא הרגישה את בטנה מתהפכת בהרגשה לא נעימה עכשיו שהיא הבינה שהוא לא באמת מחבב אותה בצורה הזאת.
"יודעת מה?" דין רכן כדי להתקרב לסאם והיא נרתעה מעט. "היום אני נפגש עם כמה אנשים בחדר שלי…זה כאילו מסיבה קטנה עם איזה חמישה-שישה אנשים. תבואי גם."
"לחדר שלך?" היא גמגמה.
"כן." הוא חייך.
"אני לא יודעת…לא נראה לי…" היא מלמלה אליו בתשובה והרגישה את ליבה הולם בקרבה לנוכח גופו הקרוב לשלה, ואז היא נזכרה בעובדה שהוא הרגע אמר לה שהיא נראית ילדה טובה, ולמרות שסאם ניסתה לשנות את התדמית שלה בדיוק לזה, לא נעם לה לשמוע שדין חושב שהיא ילדה טובה. היא לא רצתה להיות ילדה טובה.
"אני רוצה שתבואי, סאם…" הוא ביקש.
"אני לא יכולה לבוא לבד," היא אמרה לו. "קלואי יכולה לבוא איתי?".